ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

קריאת הקוקיה

6 בספטמבר 2014 גדי איידלהייט

העובדה שאת קריאת הקוקיה כתבה ג’יי קיי רולינג התגלתה מאד מהר וזה כנראה לא סימן כל כך טוב. נראה שהרומן הבלשי לא זכה לעניין רב תחת שם העט  “רוברט גלבריית” אולם ברגע שהתגלתה הכותבת האמיתית העניין, וללא ספק גם המכירות, גדלו.

מראש אודה שאיני אוהב את סדרת הארי פוטר. את הספר הראשון קראתי מתוך עניין להבין על מה המהומה ומאחר ולא הבנתי, לא קראתי את שאר הספרים בסדרה. את הסרטים דווקא ראיתי. הראשון נחמד, השני מזעזע השלישי והרביעי טובים. נזכרתי שגם סדרת הארי פוטר התפרסמה רק מהכרך השלישי או הרביעי, סיפור סינדרלה שהעיתונים אוהבים. את הסרט החמישי לא ראיתי, הילדים עצמם אמרו לי לראות אותו כי הוא גרוע, ושלושת האחרונים, נמתחים כמו מסטיק, משעממים וחסרי עלילה מעבר להרפתקאות הורמונים של החברה הצעירים.

הרבה מקנאים ברולינג, ועינם צרה בהצלחתם של אחר. בכל זאת סדרת ספרי הארי פוטר הצליחה מעל ומעבר למשוער וגם חשבון הבנק של רולינג גדל בהתאם, למגינת ליבם של הקנאים. מבחינה זו יהיה קל מאד לקטול את ספריה ולהיות מואשם כקנאי. מצד שני, גם לכתוב עליהם שבחים עד אין קץ זה קל מאד ומתבקש. אולם חנפנות היא מיותרת ולא תזכה את כותביה באחוזים. ננסה להיות מאוזנים והסקירה מתארת רק את דעתי הפרטית. כרגיל אתם יכולים לסמוך עליה או לא, לשיקול דעתכם הבלעדי. את ספרי הארי פוטר לא אהבתי, וזה בסדר, הם אכן ספרי ילדים וילדים אהבו אותם מאד. ילדים גילו עניין מחדש בקריאה ואפילו למדו אנגלית במקום לחכות לתרגום הכרכים הבאים בסדרה. תוצאות אלו חשובות וטובות בהרבה מהספרים עצמם ומקווה שאותם ילדים עדיין ממשיכים לקרוא.

נתתי צ’אנס לספר. הפרק הראשון היה נראה אפילו נחמד. הניגוד בין רובין הצעירה לבין הבלש הוותיק בלט, אולם הספר, בסגנון הפילם נואר הישן והטוב גלש לערימת קלישאות הנערמות אחת על גבי השנייה עד קצה המונומנט שעל גדות התמזה. הבלש המזדקן שאין לו שום תיק ולא עושה כלום מקבל פתאום תיק מרתק במיוחד, עולם הזוהר והדוגמנות מול עולם העוני, סיפור סינדרלה המזכיר במעט את סיפורה של רולינג עצמה, וכמובן הבלש שמצליח לפתור תעלומה במקום בו כל היתר נכשלו. אבל הספר ארוך מדי, איטי מדי ומאד מייגע. אותי הוא פשוט שיעמם ונטשתי אותו סופית לאחר 150 עמודים שקראתי בלי חשק. מתוך עניין הצצתי בסוף, וגם פתרון התעלומה נראה לי קלוש.

כמו בהארי פוטר, נעשות יותר מדי המצאות במהלך הסיפור. אמנם שם בסדרת הקוסמים הכל אפשרי וזה בסדר (אם כי לא אמין במיוחד), ותמיד אפשר לפתור הכל על ידי פולימיצי כזה או אחר, אולם בסיפור בלשי הטכניקה הזו כבר מזמן אינה בשימוש. הספר ספוג באווירתה של לונדון, כפי שנאמר בכריכה, אולם יש לי חשד שכל תיאורי לונדון נועדו להצדיק סיורים עתידים ברחובותיה ואינם משרתים את העלילה.

לכל אלו נוסף השימוש בלטינית. לטינית היא שפה שמהלכת קסם על אנשים. כולנו ראינו סרטים בהם הסטודנט המצטיין באוקספורד נושא נאום מרגש בטקס הסיום בלטינית שוטפת (וכמובן לא הבנו אף מילה), ולא חסרים אנשים שלמדו את ספר האימרות הלטינית בעל פה על מנת לשלוף אימרה מתאימה בכל מקום אפשרי (היום הדבר קל יותר בזכות האינטרנט). גם בהארי פוטר, הלטינית חוגגת, כמעט כל הקסמים הם בלטינית. שוב, זה נשמע מתאים שם, אולם סיפור בלשי אינו צריך ציטוטים בלטינית ואלו מיועדים לעשות רושם על הקורא והמבקרים. לא הלטינית ולא הספר עשו עלי כל רושם. לפחות לא רושם חיובי.

נראה שזהו הספר הראשון בסדרה, אם שם המחבר היה נשאר רוברט גלבריית, זה כנראה היה גם האחרון.

קריאת הקוקיה

קריאת הקוקיה

קריאת הקוקיה

ג’יי קיי רולינג
מאנגלית: אמיר צוקרמן
ספרי עליית הגג

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *