המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

קרן שמש ביער

11 ביוני 2017 גדי איידלהייט

צבי, הנריק, רישיק, האניק, ריצ’רד. כל כך הרבה שמות לילד אחד וזאת עוד לפני שהוא חגג בר מצווה. כנראה ככה זה כשצריך להחליף זהויות ומקומות ועוברים מארץ לארץ, גם השם משתנה.

ספרה החדש של חיותה דויטש, “קרן שמש ביער”, מספר את סיפורו של ריצ’רד ונגר, שנולד בוורשה וחי חיים טובים עד לשנת 1939 בה השתנו החיים של כולם, פולנים ויהודים כאחד. לא פחות מסיפורו של ריצ’רד הספר הוא סיפורה של טרזה הפולניה, שגם היא הייתה בוורשה וכמו משפתחו של רישיק אולצה לעזוב את וורשה. שתי המשפחות התגלגלו לכפר נידח, סטולוביץ, הנמצא כיום בבלארוס. הקשר שנוצר בין שתי המשפחות, אביו של ריצ’רד העסיק את טרזה במפעל הכבול שהיה תחת שלטון ברית המועצות, התפתח לקשר עתידי בו טרזה לוקחת חסות ומצילה את רישיק הקטן לאחר שהנאצים פלשו לברית המועצות.

סיפור, מרתק ככל שיהיה, תלוי בדרך סיפורו וכאן נבחנת עבודתה של דויטש שבחרה לספר סיפור חיים ולא ביוגרפיה. איני יודע אם יש הגדרה רשמית להבדל בין השניים, אולם עבורי אלו דברים שונים, ובעוד ביוגרפיה נצמדת לעובדות רבות, המתקדמות בציר זמן מסודר, דויטש מספרת בצורה חופשית יותר, נעה בין מקומות וזמנים, מימי המלחמה ועד ימינו, ובין שלושה קווי עלילה עיקריים. הקו של רישיק ומשפחתו, הקו של טרזה ומשפחתה והקו של אלישבע, הלא היא דויטש עצמה, דמות חוקרת מיד ושם הנשלחה לראיין את ריצ’רד, בנושא אוסף הבולים שלו, מחקר שמתפתח לכתיבת סיפור חייו.

וכך מתקבל ספר ארס-פואטי זה, המתעד את כתיבת עצמו, בעיקר דרך מסע התחקיר אותו עורכים אלישבע, יונתן, בנו של ריצ’רד, וליטקה, בתה של טרזה, בבלארוס, המשלב היסטוריה של המלחמה והשואה ומביא לשם כך ציטוטים מספרים אחרים. אמנם, לטעמי, מובאות אלו והערות השוליים, מקומן בנספח בסוף הספר ולא בגופו, שכן אנו בספר קריאה ולא בספר עיון, אך מספרן מועט מספיק והן אינן מהוות הפרעה לקריאה.

רישיק הילד נזקק להרבה כישורים כדי לשרוד. להתחפש, לשקר ואפילו לגנוב. ובעיקר לצחוק מהכול ולא לבכות. כי ככה סבא שלו לימד אותו. אם תבכה אף אחד לא יבוא. ואם יש סכנה, עמוד מולה בעוז. קצין האס-אס ראה אותך בלילה? בעיה רצינית. לא אצל רישיק, שבאומץ ובחוצפה של ילד בן עשר ניגש לקצין ומבקש סיגריה. הקצין צוחק ושואל האם אבא שלו יודע שהוא מעשן. ורישיק מושך כתפים, עונה לקצין שהוא ידע אם הקצין יספור לו וממשיך לשאול האם לקצין יש גם אש. נשמע דמיוני, אבל ככה זה היה, והקצין כבר לא היה יכול לחשוב על אותו פרחח חצוף כנער יהודי שמתחבא.

לדרך הסיפור של חיותה שתי מעלות גדולות. הראשונה היא שהספר נקרא במהירות. פרקים קצרים, לפעמים קצרצרים, שינוי נקודת המבט באופן קבוע, ואורכו הלא ארוך, מבטיחים כי הקורא לא יאבד עניין לרגע. השנייה, והחשובה יותר , היא שהספר, למרות היותו סיפור קלאסי של ניצול ומציל, אינו שוכח לרגע את ההתייחסות הנכונה יותר לשואה (וראו בסקירה על הספר קץ השואה) כמערכת בין מבצעי פשעים וקורבנות. אין זה סיפור הצלה הוליוודי. הדרך לא פוסחת על הקורבנות ועל הפושעים, נאצים ואחרים. למרות התיאורים שלעתים אינם קלים, יש אווירה רכה על הספר, ולכן הספר מתאים לא רק למבוגרים אלא גם לבני נוער בכיתות התיכון, ומומלץ לקריאה לאלו שמצטרפים למסעות לפולין.

וכך למרות הסוף המלא באופטימיות ובשמחה האינסופית של ריצ’רד, ששרד את המלחמה, מצא חלק מקרוביו והיגר לאנגליה לקרובים אחרים, התחתן, הוליד ילדים ועלה לישראל, שם נולדו לו גם נכדים, אנו יודעים שהסיפור הוא חלק מסיפור גדול יותר, סיפור שסופו לא בהכרח טוב. כמו שם הספר, זוכה הקורא לקרן שמש ביער. סיפור אחד,מתוך מיליוני הסיפורים, סיפור שלפחות בחלקו סופו טוב. שם הספר מתייחס בוודאי גם לטרזה, חסידת אומות העולם, שסבלה מהרוסים וסבלה מהגרמנים ולאחר מכן שוב מהרוסים ובכל זאת תמיד הייתה אור של מקלט לילד יהודי קטן בתוך החושך הגודל.


קרן שמש ביער
חיותה דויטש
פרדס 2017

מגב הספר

ילד בן עשר צועד על קרקע, מימינו עצים, מתחתיו שביל לח, אבנים, באוזניו יללות זאבים. זאבים נעים בלהקה, הוא יודע. יש להם מנהיג. זאבים הם פחדנים, שיננה לו טרזה. והסימן: הם עושים את צרכיהם. אל תראה להם שאתה מפחד בעצמך. כמה פעמים הלך בשביל הזה, וכמה פעמים עוד ילך? לפעמים הוא פשוט בורח כמות שהוא, בלי כלום. הוא חושב על הבית של טרזה היפה ושל ליטקה היפה לא פחות ממנה, ליטקה אהובתו הסודית.
אלישבע נשלחת לראיין את ריצ’רד הכריזמטי והמשעשע, אבל לנושא המחקר, בולים, הם לא מצליחים להגיע אף פעם. היא נכבשת על ידי הסיפור הגדול, סיפורו של רישיק הקטן, הנרדף, ושל טרזה — האישה שהצילה את חייו. היא נוסעת בעקבות הסיפור לבלארוס, ופוגשת שם את בתה של טרזה, ליטקה הקטנה, שהיום היא קשישה מלאת חן. שם, על הקרקע הבוצית של בלארוס, תוך שיטוטים בכפרים ובין מצבות, היא מצליחה לחבר פיסות נוספות לפאזל הגדול. לצד תהומות של רוע אנושי היא פוגשת מחצבים של טוּב, נדיבוּת ומסירוּת נפש, המיטב שברוח האדם.
זהו ספרה השישי של חיותה דויטש, מחברת רב המכר נחמה — סיפורה של נחמה ליבוביץ והספרים אם אשמע קול אחר, ככה נראית גאולה ועוד

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *