ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

רוח הרפאים של אלכסנדר וולף

26 במרץ 2016 גדי איידלהייט

אני נזהר מכריכות אחוריות. ממילא על כל מותחן כתוב משהו כמו “ספר המתח המפתיע של השנה”, ואם כך כתוב על מאה ספרים, ברור שזו אמירה חסרת תוכן. אבל מהטקסט על הכריכה האחורית אני לא מתעלם. למרות שגם שם ברור לי שלא תמיד הטקסט הוא ספרותי ולרוב הוא שיווקי, הוא בעיני מעין המקבילה להבטחה או אפילו חוזה בין המו”ל לקורא, שמצפה למצוא בספר את מה שרשום בכריכה.

וכאשר הספר הוא בסדרת בוטיק אישית, ואמור להתאפיין באיכות גבוהה במיוחד (הסופרלטיב מכוון, ואם תגיעו עד סוף הסקירה תבינו מדוע) ובלקטורה אישית, הציפיה היא אפילו גבוהה יותר וההתיחסות לטקסט הוא כטקסט ספרותי לכל דבר.

בספר “רוח הרפאים של אלכסנדר וולף” הכריכה האחורית הבטיחה רבות ולמרות שאני מביא את הטקסט “בגב הספר” בסיומה של כול סקירה, הפעם הוא ילווה את הסקירה (ההדגשות במקור מאתר ההוצאה ממנו העתקתי את הטקסט):

“רוח הרפאים של אלכסנדר וולף” נפתח בתיאור זיכרון של המספר מימי מלחמת האזרחים ברוסיה, שהשתתף בה והוא בן שש-עשרה בלבד: הוא רוכב לבדו על סוסתו, הרחק מהקרבות. הרעב, החום הכבד והעייפות כבר הכריעו אותו ואין הוא רוצה אלא לישון. והנה צונחת פתאום סוסתו תחתיו מפגיעת קליע של רובה, ומתה. הוא מספיק לראות את היורה דורך את רובהו לירייה שנייה וקטלנית, אבל בדרך נס עולה בידו להקדימו, לפגוע בו בשתי יריות אקדח, לצפות רגע בגסיסתו, לעלות על סוסו של הגוסס ולהימלט.

כעבור שנים, כשהמספר כבר עובד כעיתונאי בפריז,מתגלגל לידיו סיפור של סופר אנגלי, אלכסנדר וולף שמו,שמתאר בפרוטרוט את קורותיו של אותו מפגש טרגי מנקודת מבטו של היורה-הירוי. 

ללא ספק התיאור מפתה והרעיון נשמע מקורי. ואכן עד עמוד 47 הספר היה נהדר ועמד לחלוטין בציפיות. קבלנו בדיוק את המתואר. כמה קיוויתי שהספר ימשיך באיכות זו, אבל לצערי הספר נעצר שם. המתח נוצר ואני סקרן: מיהו אותו איש שהגיבור ירה בו וחשב שהרגו אבל מסתבר שרק פצע אותו? האם הוא אנגלי או רוסי ואיך בכלל כתב ספר? מתח זה אמור להחזיק עד סוף הספר, כפי ההבטחה על הכריכה:

“סביב הפרשה הרחוקה הזאת, שממאנת להרפות מגיבוריה, נשזרת בדרכים נפתלות עלילת הרומן כולו, עד לקרב היריות הבא בין השניים, שבו מתגלה מי מהם נידון באמת למוּת.”

אך אבוי, המיקוד בספר הולך לאיבוד. תקראו לזה סגנון כתיבה מיוחד, או חיבור של סיפורי משנה, או כפי שמובטח לקורא בכריכה-

 “שילוב נועז, אסוציאטיבי, אקספרסיוניסטי, מודרני מאוד, בין קטעים עלילתיים לקטעי הגות, בין רצף סיפורי מרכזי, עקבי והגיוני,לדילוגים גחמניים אל סיפורים צדדיים ואל בדלי אפיזודות והגיגים, שמתחברים זה לזה בכל מיני רבדים לפסיפס חידתי, צבעוני ואפל, ריאליסטי ומיסטי כאחד”.

כל כך הרבה סופרלטיבים שעקב מאפייני הספר שהזכרתי קודם (סדרת בוטיק בלקטורה אישית) הצליחו לעקוף את מנגנון הסינון שלי. לא מצאתי בהמשך הספר דבר מכל אלו והמשכו פשוט שיעמם אותי או שאינו מתאים לקורא הדיוט כמוני שאינו מסגול להבין שילוב נועז, אסוציאטיבי, אקספריוניסטי ומודרני כל כך המתחבר לפסיפס חידתי, צבעוני, אפל, ריאליסטי ומיסטי.  מה למעשה ימצא הקורא לאחר עמוד 47? תיאור ארכני וטרחני של קרב אגרוף (משל היינו בספר של המינגווי), מפגש עם פאם-פאטאל שמרמז מעט על חזרה לעלילה הראשית ועוד נתן זיק של תקווה שנמוגה מהר ורק בעמוד 122 (כלומר יותר ממחצית הספר עברה בין שתי נקודות אלו) קו העלילה הראשי ממשיך אבל בקול ענות חלושה, כאשר המתח שנוצר בהתחלה התפוגג מזמן ולמעשה אין משהו שיעזור לקדם את העלילה למעט האינרציה ומיעוט הדפים שנשארו עד סוף הספר. על הכריכה האחורית מובטח קרב יריות בין השניים. הבטחה כזו משמעה אחד הוא “דו -קרב” ואנו כבר יודעים שיש אישה בסיפור, ולכן ברור על מה יהיה הדו קרב. והקורא מתכונן לאותו דו-קרב, לקרשנדו, להתפוצצות ולעימות, על האישה, אבל בעצם על הימים ההם, על אימא רוסיה הלבנה או האדומה, אבל הסיום מתרחש בחטף ובאקראי, קרב? ממש לא. וכן, אפשר לטעון שגם תיאור זה הוא שימוש מחוכם בחזרה על אלמנט החטף והאקראיות מתחילת הרומן. ייתכן, בהחלט ייתכן, אבל אז אפשר היה להגיע ישר לשם ולחסוך לנו 130 עמודים.

אז אולי עדיף לקרוא ספר ללא הכריכה האחורית? ברמה העקרונית התשובה חיובית, אולם ברמה הפרקטית הדבר אינו אפשרי. איך נבחר ספר אם אפילו את המינימום של המינימום הרשום על הכריכה לא נקרא? והפער בין המובטח והרצוי למצוי, הוא גדול מדי. אני רגיל שהכריכה האחורית – טקסט שהוא שיווקי הרבה יותר מספרותי – איך נאמר, מזייפת לעתים קרובות, אבל הפעם הרגשתי שהולכתי שולל, שהטקסט פחות נגוע באלמנטים שיווקיים, והתאכזבתי.

הספר הוא הראשון בסדרה חדשה בעריכת אילנה המרמן, סדרה המתוארת כך (שוב טקסט שיווקי):

הפרוזה שלי היא סדרה שתכלול מגוון ספרי פרוזה מתורגמים משפות שונות, שייבחרו וייערכו כולם על ידי אילנה המרמן.  מדי שנה ייראו אור שני ספרים חדשים בסדרת הפרוזה שלי, שתהיה המשכה של הסדרה “פרוזה אחרת” (הוצאת עם עובד) שאותה ייסדה וערכה המרמן במשך שנים ארוכות. הסדרה החדשה תכלול תרגומים מהמרחב הספרותי העולמי, שמשקפים את טעמה הטוב והאיכותי במיוחד של המרמן.”

גם כאן (ובתיאור הספרים הנוספים הצפויים בסדרה) יש הבטחה לקורא. הבטחה זו לא התקיימה בספר הנוכחי, ונקווה שתתקיים בספרים הבאים.

כריכת הספר רוח הרפאים של אלכסנדר וולף

רוח הרפאים של אלכסנדר וולף

רוח הרפאים של אלכסנדר וולף
גאיטו גזדנוב
מרוסית: סיון בסקין
הוצאת אחוזת בית 2016 (במקור 1948)

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *