המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

שיבה

19 במאי 2017 גדי איידלהייט

שבעה סיפורים כפולים בספר “שיבה” נפרשים על תחום זמן רחב מאמצע המאה השמונה עשרה ועד ימינו ומביאים את סיפור העבדות דרך סיפורה של אפריקה וסיפורם של האפריקאים, אלו שנמכרו לעבדות והוגלו לאמריקה ואלו שנשארו באפריקה.

הסיפור מתחיל עם אפייה, נערה צעירה המשתדכת עם המושל הבריטי בחוף הזהב (גאנה) ועוברת לגור במצודת קייפ קוסט. במרפתי המצודה, תאי צינוק בהם מוחזקים אפריקאים כמותה ממש, שנחטפו ונמכרו לעבדות ומחכים להעברתם לעולם החדש. ומה ההבדל בין אפייה לבין אסי, נערה צעירה שמוצאת את עצמה בצינוק? כמעט כלום. תעתועי גורל הגרמו לכך שאפייה תהייה למעלה ואסי תהייה למטה.

מציאות העבדות והשעבוד והסחר בבני אדם היו חלק מאפריקה. השבטים השונים נלחמו ללא הרף אחד בשני. השבויים נהיו לעבדים, אולם כשהגיע האדם הלבן העבדות נהייתה נוראית בהרבה, העבדים הובלו באוניות ליבשת אמריקה, רבים מהם מתו בדרך והניתוק היה מוחלט. בנוסף, הדרישה הבלתי פוסקת לעבדים רק החריפה את מלחמות השבטים ומאחר ובכל פעם ידו של שבט אחר הייתה על העליונה, יכלו למצוא את עצמם, שני לוחמים שאך אתמול לחמו (ללא סיבה אמיתית) זה נגד זה, כבולים בשלשלאות אחד לשני אצל אותו סוחר עבדים. פירוט נוסף אפשר למצוא בספר ספינת העבדים.

מנקודת מוצא זו מתחילות שתי שושלות, השושלת של אפייה – השושלת האפריקאית, והשושלת של אסי – השושלת האמריקאית. דור אחרי דור, תקופה אחרי תקופה, נבחנים חיי ויחסי השחורים והלבנים באפריקה ובארצות הברית. כמעט כל סוגיות הנושא נמצאות שם: השעבוד והחטיפה עצמה, מטעי הסוכר והכותנה, אכזריות בעלי העבדים, צפון ודרום, חטיפה של עבדים משוחררים ושעבודם מחדש, הפרדת הורים וילדים ובני זוג, שעבוד “חוקי” דרך מאסרים ועבודות פרך לניצול השחורים גם לאחר שחרורם הרשמי, הגזענות הבלתי פוסקת, מעשי לינץ’, הפרדה גזעית ויחסים בין גזעיים, שיטור יתר וענישה חמורה דווקא כלפי שחורים ועוד. גם סוגיות אפריקאיות על השפעת המיסיון, הפאגניות של הילידים, התעוררות הלאומיות האפריקאית וקבלת העצמאות מופיעים בקצרה.

וכאן נמצאת אולי חולשתו של הספר. הוא מורכב מ-14 סיפורים קצרים, הכרוכים זה בזה ונפרדים זה מזה, וכמובן שיתאחדו מחדש בדור השביעי וכמתחייב משם הספר, הוא יסתיים ביבשת השחורה, אולם הסיפורים הקצרים לא מאפשרים לנו להיקשר יותר מדי לדמיות ולא מאפשרות את העומק הראוי לדיון ועיסוק בסוגיות שרשמתי למעלה, סוגיות הדורשות רוחב יריעה ורוחב ניסיון חיים והניסיון לעסוק בכולם בספר יוצר איזו דחיסות מוגזמת. מאחר ולא מדובר בספר עיון, היה רצוי להימנע מהגודש הזה.

ואולי הסופרת כלל לא התיימרה לעסוק בכל הסוגיות האלו. ייתכן והביאה אותם בתור תיאורים בלבד, תיאורים המבוססים כמובן על מקורות היסטוריים ורבים מהם יהיו מוכרים לקוראים, בפרט למבוגרים יותר שישוו כל ספר על העבדות לספר “שורשים” מאת אלכס היילי. ולכן יש לקרוא את הספר בצורה שונה, דרך השאלה שעוסקים בה ספרים רבים, שכולם מספרים את אותו הסיפור, רק בצורה אחרת: “מי אני?”.

הסופרת, ילידת גאנה אבל גדלה כל חייה בארצות הברית, שואלת את עצמה מי היא. הרבה אנשים שואלים את עצמם שאלה זו. הגניאולוגיה התקדמה רבות וכמו תחומים רבים האינטרנט לקח אותה צעדים רבים קדימה. אולם משימתם של אפרו-אמריקאים היא קשה בהרבה. השושלות אבדו. תינוקות הופרדו ולא זכו להכיר את הוריהם. בני משפחה התפצלו ואיבדו כל קשר לפעמים מבחירה ולרוב מאונס. שאלה שנייה היא שאלה שלהיסטוריונים אסור לשאול אבל לסופרים מותר – “מה היה קורה אילו?”. שתי שאלות אלו מובילות ספרים רבים ונכרכות כאן ביחד.

וכך, ארבע עשר סיפורים קצרים, חלקם טובים יותר, חלקם פחות, יוצרים ביחד את העיסוק בשתי שאלות אלו על ידי יצירת סיפורים מקבילים, שאפשר לראות בהם את סיפורה של אותה אשה – אפייה או אסי בתחילת הספר, בהתפצלות ראשונה של מה היה קורה אילו, מובילה לניסיון למציאת פתרון לשאלה “מי אני” של מרג’ורי ומרקוס בסיומו.

חלוקת הספר לסיפורים קצרים עוזרת לקריאה שלו, אך הקצב המהיר ישאיר את הקורא לפעמים חסר נשימה ובעודו מנסה לחשוב על דור אחד הוא נמצא כבר עשרות שנים קדימה. למרות שקשה קצת להתרגל לשמות האפריקאיים ולזכור מי היו כל הדמויות בין סיפור לסיפור, כדאי לקחת פסק זמן קצר לאחר כל פרק או למצער צמד פרקים, ולחשוב מעט על התקופה ואף לקרוא עליה בספרות עיונית. עמודי השושלות בתחילת הספר אף הם מסייעים במהלך הקריאה.

בתוצאה הסופית אנו מקבלים ספר מעניין וחשוב, מפתיע בכך שהוא ספר ביכורים. באמצעות 14 סיפורים קצרים ואנושיים כל כך המתארים שלל דמויות – במצבי חוזק או במצבי חולשה, בתיאורים שמתחשבים בנסיבות אך לא עושות הנחות או מוותרות לאף דמות, אנו מקבלים טעימה מרתקת מהנושא הנרחב של יחסי שחורים ולבנים במאתיים וחמישים השנים האחרונות.

כריכת הספר שיבה

שיבה
יא ג’סי
מאנגלית: שי סנדיק
תמיר//סנדיק ספרים 2017 (Homegoing 2016)

מגב הספר

“היסטוריה מספרת סיפורים. ולכן, כשאתם לומדים היסטוריה, עליכם לשאול את עצמכם: איזה סיפור חסר לי? איזה קול הושתק כדי שקול אחר יישמע? ברגע שמצאתם את התשובה, עליכם למצוא גם את הסיפור.

אפייה ואסי נולדות בשני כפרים שונים בגאנה, באמצע המאה השמונה-עשרה. אפייה נישאת לאנגלי וחיה חיי נוחות בחדרי הפאר של מצודת קייפ קוסט. אחותה למחצה, אסי, שאפייה אינה יודעת על קיומה, כלואה מתחתיה בצינוק של אותה מצודה, נמכרת יחד עם עוד אלפים ונשלחת לארצות הברית, שם יגדלו צאצאיה בעבדות ובצִלה.

הספר שיבה עוקב לסירוגין אחר שני ענפים באילן היוחסין של האחיות: ענף צאצאיה של אפייה לאורך מאות שנות מלחמה בגאנה בין הפנטים והאשנטים, מול הקולוניאליזם הבריטי וסחר העבדים, ובמקביל ענף צאצאיה של אסי בארצות הברית – מאחוזות העבדים בדרום, דרך מלחמת האזרחים והנדידה הגדולה, מכרות הפחם ומועדוני הג’אז, וכלה בהארלם של ימינו.

ברומן הביכורים המרשים שלה, מצליחה יא ג’סי לספר סיפור היסטורי ואישי גם יחד על האופן שבו אפליה, השפלה וגזענות נצרבות בנשמתה של קהילה שלמה.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *