המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

שמונה עשרה מלקות

19 באפריל 2017 גדי איידלהייט

שם הספר היה נשמע חשוד מעט כמו גם תמונת הכריכה השחורה עם זוג המתנשק והכיתוב “נוטף זימה” על הכריכה. חששתי מעט אבל הספר דווקא נפתח בצורה טובה. קשישה עולה למונית ומבקשה הסעה לבית הקברות טרומפלדור. לאחר מכן היא ממשיכה לפקוד את בית הקברות מדי יום ומתחילה לספר לנהג המונית, איתן, הדמות המובילה את העלילה את קורותיה. לאיתן אין מושג איזו תיבת פנדורה עומדת להיפתח כאשר בוקר אחד הקשישה לא עולה למונית.

מצא חן בעיני גם מדריך רחובות תל אביב שיש לאיתן באוטו וממנו הוא שולף פרטי טריוויה. אף לי יש את הספר הזה ששימש אותי רבות בשעשועוני טריוויה בעבר. ומהן אותן שמונה עשרה מלקות? מדובר על ליל ההלקאות, בו הילקו חיילי האצ”ל שוטרים וחיילים בריטיים. נהייתי מרוצה עוד יותר. גם ספר המעביר היסטוריה שפחות מוכרת וגם פרטי טריוויה אחרים כמו ששדרות בן ציון הן למעשה על שמו של אביו של נחום גוטמן. כבר כמעט גמרתי את ההלל על הספר כאשר נתקלתי בהערה “בכלל בארץ עושים יותר מדי עניין מברצלונה”.

אבל אז הגיעה האכזבה, נשיקה על הכריכה תהופך לתיאורים מיניים בוטים מדי באמצע הספר. באמת שאיני מבין את הצורך בזה. איני פוריטן ומין הוא חלק מהחיים. כולם יודעים למה כלה נכנסת לחופה וגם בתורה כתוב “והאדם ידע את חוה אשתו”, אבל בדיוק זו הנקודה אפשר להסתפק בכך, ואין שום צורך בסצינות הלקוחותה מז’אנרים אחרים לחלוטין, סצינות שאינן תורמות דבר לא לדמויות ולא לעלילה. זו הבחירה של הסופר, אבל יש בחירה גם לקוראים ונכון שהקו המפריד שונה אצל כל סופר ואצל כל קורא ואין אפשרות לרשימת כללים מותר ואסור, אבל צריך רגישות כלשהי, וכאשר אין כלל רגישות ברור כי הסופר מוכן לוותר על קהל קוראים גדול. מילא בספרות מתורגמת בה לסופר אין כלל רגישות לנושא, אבל בארץ אני מצפה למעט יותר.

אני מניח שהרבה קוראים כלל לא יבינו על מה כל המהומה. זה חלק מהחיים, כולם כותבים ככה, פשוט תדלג כמה שורות, אוף הדתיים האלו עם השטויות שלם, וראינו כבר כמה פדופילים מסתובבים אצלם בשכונות. הכל נכון אבל אני לא רואה לא צורך ולא סיבה להתנצל ולהצדיק את עצמי.

קשה לי להגיד למה דווקא בספר זה התרעמתי על הנושא שכן תיאורים מיניים שאינם נחוצים נמצאים בהמון ספרים. כנראה צריך להתחיל פעם להתעצבן על הנושא, ומישהו צריך להיות הקורבן הראשון. סוג של אופנה? סוג של להראות שגם אני יודע או יודעת לכתוב ככה? אין לי תשובה חד משמעית. לרוב אני מצליח להתעלם או לדלג על קטעים אלו, משהו בספר זה היה מוגזם. ספרים הם גם עניין של ביקוש והיצע ודעו שהביקוש בציבור הדתי הוא עצום. ההיצע הרבה פחות. תחשבו על זה בתור עניין שיווקי. ולא, אני לא רוצה להתחיל לחלק ציונים, כשרויות בהידורים שונים וצניעותומטר. פשוט ציפיה לעין ביקורתית יותר בסצינות מין. האם הן באמת נחוצות??

היה אפשר להוציא כמה עמודים ומשפטים מהספר, לא הרבה, ובמקום להחצין את הזימה, לעדן ולהפנים אותה ולהישאר עם עלילה מסקרנת ומשעשעת על מערכות יחסים חדשות וישנות, אהבה יצרים וקנאה בגיל השלישי.

כריכת הספר שמונה עשרה מלקות

שמונה עשרה מלקות

שמונה עשרה מלקות
אסף גברון
ספרי עליית הגג 2017

מגב הספר

כשזקנה מסתורית עולה על המונית שלו ומבקשת לנסוע לבית קברות קטן וציורי במרכז תל אביב, איתן”תנין” אינוך לא מעלה בדעתו לאיזו הרפתקה הוא עומד לצאת.

שרשרת מיתות והיעלמויות תמוהות בהרצליה בת ימינו, פרשיות עבר והווה של פיתוי, סחיטה ונקם, ויותר מכול, לב אדום פועם אהבה, מניעים את העלילה רצופת התפניות המתעתעות של שמונה-עשרה מלקות.

במרכז הרומן השישי של אסף גברון עומדים ארבעה בני שמונים ומשהו, שתי נשים ושני גברים, שסיפורי חייהם מצטלבים בשתי זירות פעולה: הימים האלימים של סוף המנדט הבריטי בפלשתינה, וישראל העכשווית. לכל אחד מהם גרסה עצמאית להיסטוריה, האישית והלאומית כאחת.ההתנגשות הדרמטית בין נקודות המבט חושפת זיכרונות כאובים וסוד כמוס, ומציבה שאלות דוחקות: מהו זיכרון ומהו מיתוס? איך נוצרת היסטוריה? מה בה פרטי, ומה בה לאומי? והאם, אולי, יש לאהבה סיכוי לגבור על הזמן והמרחק?

בניסיונו להתיר את סבך התעלומות הנערמות בקצב מסחרר, תנין, נהג מונית במקצועו ובלש חובב בנפשו, הולך ומתבלבל. הוא מיטלטל בין חצאי אמיתות, נסחף אחר תשוקות אסורות, וגורס יותר מדי בוטנים מלוחים. מה יגלהבסוף הדרך הארוכה שהתחילה בנסיעה תמימה?

שמונה-עשרה מלקות הוא סיפור על אהבה ונקמה, זיכרון וזמן. הוא שובב, מצחיק, מהורהר, נוטף זימה ועולה על גדותיו רומנטיקה.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *