המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

תבונה ורגישות

10 ביולי 2014 גדי איידלהייט

סקירת התרגום מחדש של “תבונה ורגישות” של גין אוסטן (תבונה ורגישות ולא על תבונה ורגישות – הנה כבר למדתי משהו. וגם אוסטן ולא אוסטין) נראה מעשה משונה למדי למעלה ממאתיים שנה לאחר צאת המקור. מה לחברה הישראלית שלאחר “המחאה החברתית” ולגיבוריה של אוסטן, מה למתרגם השייך לציבור הדתי לאומי ולרומנים רומנטיים? מסתבר שהרבה יותר ממה שחושבים.

אנגליה של ראשית המאה ה-19 הינה חברה רבת מעמדים. עם חלוקות ברורות לעשירונים, כל אחד יודע היטב את מקומו ומעמדו, וכולם כמובן שואפים להתקדם טיפה למעלה. גיבוריה של גין אוסטן, כמוה עצמה, שייכים למעמד האצולה הזוטר. אולי נקרא לו העשירון התחתון של העשירון העליון. אלו הם אנשים שקשורים  לאצולה, אולם בפועל הם עניים למדי, חסרי הכנסות משמעותיות או אחוזות, ונאלצים לסמוך על קרובי משפחה עשירים מהם ולעיתים לחיות על חשבונם ועל טוב ליבם. שתי דרכים עומדות בפניהם לשפר את הכנסתם: להתחתן עם כסף או לרשת כסף. למרות שאין להם כמעט הכנסות בעצמם, עבודה היא מילה גסה עבורם והם לא יוותרו כלל על שפע הגינונים המתחייבים ממעמד האצולה.

נראה שישראלים רבים יזדהו דווקא עם מעמד אצולה נמוך זה, אולי מקבילה כלשהי דווקא לאותו “מעמד ביניים” שם כוללני מדי – אבל כזה המורכב מאנשים שדווקא כן עובדים ואפילו משתכרים יפה, אבל מתקשים לגמור את החודש…

ומה לציבור הדתי ולספר? שוב באופן מפתיע יותר ממה שחושבים. שאיפת הנערות למצוא חתן הינה עיסוק מרכזי בציבור הדתי בו קיימת בעיית “רווקות מאוחרת” של נשים וגברים הנמצאים בביצת הרווקים אך טרם התחתנו. כולם מכירים את כולם, כולם יצאו עם כולם, כולם מחליפים רשמים על כולם, ולפעמים גם מישהו מתחתן. מצב זהה לחלוטין מתרחש בלונדון כאשר בחודשי החורף כל האצולה מתכנסת שם, והנה מה שלג’ין אוסטן יש להגיד על רווקות מאוחרת (בגיל 27).

“בתי היקרה,” אמרה אמה בצחוק, “לפי דברייך, את ודאי אחוזה חשש תמידי ממותי שלי הקרב ובא. את כנראה סבורה שאריכות ימי עד גיל ארבעים היא לא פחות מנס רפואי.”
“אימא, זה לא הוגן. אני יודעת היטב שהקולונל ברנדון אינו זקן במידה שתגרום לחבריו לחשוש פן ילך לעולם שכולו טוב. ייתכן אף שיאריך ימים עוד עשרים שנה נוספות. אבל בגיל שלושים וחמש נישואים כבר אינם באים בחשבון!”
“בהחלט ייתכן,” אמרה אלינור, “שעדיף שבני שלושים וחמש ובנות שבע-עשרה לא יבואו בקשר של נישואים. אבל אם תיקרֶה בדרכו אישה רווקה בת עשרים ושבע, אינני חושבת שגילו ימנע ממנו מלשאת אותה.”
אישה בת עשרים ושבע,” אמרה מריאן לאחר שהות של רגע, “אין לה שום תקווה לחוש שוב אהבה או לעורר אהבה בלבו של גבר, אבל אם ביתה אינו נוח או אם ממונה דל – אני יכולה להבין שהיא תצליח לשכנע את עצמה לקבל תפקיד של אחות רחמנייה כדי להשיג את האמצעים ואת הביטחון שיקנה לה מעמדה כרעיה. בנישואיו לאישה שכזאת אין אפוא שום דבר בלתי הולם; אלו יהיו נישואי תועלת, לשביעות רצון כולם. בעיני אין מדובר בנישואים כלל, אך מה בכך? מבחינתי מדובר בסחר חליפין, שבו כל צד מבקש ליהנות על חשבון האחר.”
“אני יודעת,” אמרה אלינור, “שאי-אפשר לשכנע אותך שאישה בת עשרים ושבע יכולה לחוש כלפי גבר בן שלושים וחמש רגשות שיהיו קרובים דיים לאהבה במידה שתהפוך אותו לבן הזוג הראוי לה. אך עלי להתנגד לכך שחרצת את דינו של הקולונל ברנדון ואשתו לריתוק מתמיד למיטת חוליו רק מפני שבמקרה התלונן אתמול (שהיה יום קר ורטוב מאוד) על כאב קל באחת מכתפיו.”

שתי גיבורות הסיפור הן אלינור ומריאן בנותיה של גברת דשווד שזה אך התאלמנה מבעלה וגילתה כי כמעט ואין לה ירושה וכי עליה לעזוב את האחוזה בה גרה (שהועברה בירושה לבנו מנישואי הראשונים של בעלה ולמעשה לנכדו). המשפחה עוברת לדרום מערב אנגליה, לבית קטן באחוזה של קרוב משפחה אמיד יותר הפורש עליהם חסות ובנות המשפחה נפגשות עם גברים ותהליכי החיזור מתחילים.

אלינור הבכורה היא השכלתנית והחושבת השמה את השכל לפני הרגש ואילו מריאן, רגשנית יתר על המידה. ראו את הציטוט היפה הבא:

“ומה שלומה של נורלנד היקרה והאהובה שלנו?” קראה מריאן.
“נורלנד היקרה והאהובה שלנו,” אמרה אלינור, “כנראה נראית בדיוק כמו תמיד בעונה הזאת. העצים והשבילים מכוסים שכבה עבה של עלים יבשים.”
“אח,” קראה מריאן, “באיזו תחושת התעלות נהגתי לצפות בשלכת! כמה שמחתי לראות בטיולַי את העלים הנושרים מסתחררים סביבי ברוח! אילו רגשות השרו עלי העלים, העונה והאווירה גם יחד! וכעת אין מי שיתייחס אליהם. רואים בהם מטרד ותו לא, מטאטאים אותם הצִדה ומפנים אותם מהדרך.”
“לא כולם,” אמרה אלינור, “חדורים תשוקה עזה כשלך לעלים יבשים.”

קשה להחמיץ את הטון האירוני המלווה את אלינור ואת ההתפעלות הרומנטית של מריאן.  אלינור ומריאן מחפשות אחר אהבה הראויה להן, לעיתים לפי התבונה ולעיתים לפי הרגש. לא מעט קונפליקטים מתקיימים בין השניים. לא כל האדונים הינם ג’נטלמנים העומדים במילותיהם, דודות זקנות בוחשות בקדרה,  “נשמות טובות” טורחות להפיץ רכילויות מרושעות או להפעיל נצלנות ולעיתים אף סחטנות – ממשית ורגשית. שתי הגיבורות שלנו נתקלות בקשיים מרובים כל אחת. הסוף כמובן טוב אבל לא לפני שכמויות אדירות של דמעות ייזלו מעיני הגיבורות.

אולם מעבר לרומנטיקה  אפשר לראות גם את הביקורת של אוסטן על החברה בה היא חיה. דעתה אינה נוחה מנישואי הנוחות והתועלתנות, כמו גם לא מגברים שאינם עומדים במחויבויות שלקחו לעצמם. מיד בפרק הראשון מבטיח ג’ון דשווד (אחיהן החורג של העלמות דשווד) לאביו לעזור לאחיותיו בסכום מכובד למדי, אולם צעד אחר צעד, כמו בבדיחה על קיצור המברק הארוך והיקר לאפס מילים, משכנעת אותו אשתו שהסכום מופרז יתר על המידה, ועד כמה הם זקוקים לו, עד שלבסוף הוא משתכנע כי מידת הצדק תספיק אם לא ייעשה עבורן דבר פרט לנפנוף ידידותי לשלום כאשר יעזבו את אחוזתו (לשמחת ליבה של אשתו שהצליחה להעיף אותן). בהמשך הספר, בפגישה מקרית בלונדון, הוא אף טורח לציין את עוניו המרוד ונפטר מהצורך לרכוש עבורן עגילים (כנראה מתנת מחווה בסיסית מאח לאחיותיו באותה התקופה). ביקרותה של אוסטן בענייני האהבה באה גם לידי ביטוי. אשה בעלת ירושה גבוהה יכולה להיות כלי משחק בלבד בידי האמהות המבוגרות או האחים הגדולים (ואפשר רק להיזכר בביטוי אחות לנו קטנה משיר השירים) אשר רואות את העושר ומתעלמות כליל מהאושר או מכל תכונה אחרת הדרושה לקשר זוגי. ראו למשל:

“עכשיו אנחנו חושבים,” אמר מר דשווד לאחר הפוגה קצרה, “שאולי רוברט יישא את העלמה מורטון לאישה.”
אלינור חייכה לנוכח הנימה הרצינית וההחלטית שבקולו של אחיה וענתה בשלווה:
“אני מניחה שלגברת אין אפשרות בחירה.”
אפשרות בחירה! מה זאת אומרת?”
“אני רק אומרת שאני מניחה, מהאופן שבו דיברת, שלעלמה מורטון לא משנה אם תינשא לאדוארד או לרוברט.”
מובן שאין הבדל מבחינתה. הרי רוברט ייחשב כבן הבכור לכל דבר ועניין. ומכל בחינה אחרת, שניהם צעירים נחמדים ואיני יודע במה עולה האחד על אחיו.”

ואכן יש אחרים ואחרות שלכאורה הצליחו בשידוכיהם, ועלו בסולם החברתי, או נפטרו מדאגות כלכליות, אולם אוסטן מדגישה את המריבות, השעמום, המאיסה ההדדית (עד כדי בוגדנות ) שיגררו נישואים אלו. לעומת זאת, אלינור ומריאן, שבוחרות כל אחת בחתן כרצונן ומשלבות את התבונה והרגש וכמובן האהבה ההדדית זו לזו, נשארות מאושרות.

תרגום הספר הינו סיפור מעניין לא פחות. לספר יצאו שני תרגומים בשנות השמונים. מעבר לצורך ברענון התרגום עקב שינויי שפה, אי דיוקים מדובר בחלום (או ג’וק או שריטה) של שי סנדיק,שיצר לדרך בפרויקט מימון המונים. התרגום מדויק למדי ומצליח להתגבר על חסמים בבהירות הנובעים מהצורך להכיר את מבנה האצולה הבריטי, שמות שחוזרים על עצמם (העלמה דשווד מתייחס לשלוש נשים שונות והגברת דשווד לשניים וכו’), כינויים לשמות (ננסי הינו כינוי לאן), מושגי הכנסות לא ברורים (יש הכנסות, יש ריביות, יש קצבאות, יש מיסים) ועוד. לספר צורפה מפה קטנה של האיזור ואחרית דבר שנכתבה במיוחד מאת ד”ר מרי ברואר. הספר מומלץ לכולם ואנו מאחלים לשי סנדיק הצלחה רבה בתרגום יצירות נוספות.

הספר יצא ב 10/2015 במהדורה עם כריכה חדשה ומיתוג של סדרת אוסטין כספר הפותח תרגומים נוספים של הסופרת ובשיתוף עם הוצאת אהבות

הכריכה החדשה

תבונה ורגישות - כריכה חדשה

תבונה ורגישות – כריכה חדשה

הכריכה המקורית

תבונה ורגישות - כריכה

תבונה ורגישות

תבונה ורגישות
ג’ין אוסטן
מאנגלית: שי סנדיק
ישראל 2014 (אנגליה 1812)
סנדיק ספרים

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *