ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

תעלומת הכתר

21 בינואר 2013 גדי איידלהייט

כתר ארם צובא נחשב לאחד מכתבי היד המדויקים ביותר של התנ”ך אם לא המדויק ביותר. הוא נכתב בטבריה במאה העשרית לספירה על ידי שלמה בן בויאעא ונוקד על ידי אהרון בן אשר שהיה מבעלי המסורה. בספר השתמש הרמב”ם ואחד מצאצאיו לקח אותו לחלב שבסוריה שם היה עד אמצע המאה הקודמת. לאחר ההצבעה באו”ם בשנת 1947 ובפרעות שהיו בחלב, הוצא הספר ממקומו ולאחר כמה שנים הגיע חלקו לישראל למשמרת. כיום הספר נמצא בכספות במוזיאון ישראל. עמוד אחד ממנו מוצג לציבור בהיכל הספר, דפים רבים חסרים וגורלם לא ידוע ומקובל לחשוב כי נשרפו בפרעות שהיו. עד כאן תמונות המצב המקובלת.

בספרו המרתק, תעלומת הכתר, מנסה העיתואי מתי פרידמן להתחקות אחר סיפור הכתר מכתיבתו ועד ימינו כאשר לסיפור שני חלקים עיקריים, איך הגיע הכתר לישראל, והשאלה המסקרנת יותר, איפה נמצאים הדפים החסרים מהכתר. הספר כתוב ככתבת תחקיר עיתנואי מחד וכספר מתח מאידך, הולך אחורה וקדימה בזמן. במקומות מסוימים מורגש פירוט יתר ובמקומות אחרים מרגישים שדווקא חסרים ספרים. בספר מפורט שמעשה הגעת הכתר לישראל לא היה פשוט, ושבני חלב התנגדו נמרצות לכך שהספר הועבר לידי מכון בן צבי, ומשפט בנושא נמשך כמה שנים.

גורלו של הספר לא שפר עליו. מטרתו העיקרית הייתה לשמש עותק מאסטר, ממנו ישוכפלו עותקים רבים. דבר זה לא קרה. בני קהילת חלב שמרו על הספרבקנאות יתר ועשו בדיוק את הפעולה ההפוכה. במקום לאפשר העתקות שלו, לא איפשרו לאיש לראות אותו ולספר לא קיים העתק. גם בתחילת המאה, לא ניתן היה כמעט להציץ בספר ואחד מאנשי המחקר הבודדים שעיין בו ורשם הערות היה הפרופסור משה דוד קאסוטו. ערכו המחקרי וחשיבותו לנוסח התנ”ך, גם בטקסט עצמו אבל יותר מכך בניקוד ובהערות עצום והשימוש בו היה מוגבל במשך זמן רב, גם לאחר שהכתר היה בישראל בידי מכון בן צבי וזאת, לפי עניות דעתי, שלא כדין ובודאי שלא באופן המוסרי מאחר והספר אינו שייך לאיש, לא לקהילת חלב ולא למכון בן צבי, אלא הוא קנינו של העם היהודי כולו.

אבל בפועל, עתיקות השייכות לעמים מוצאות את דרכם בצורה זו או אחרת, חוקית פחות או עוד יותר פחות לידיים פרטיות שאוספות ושומרות אותן לעצמן במקרה הגרוע, או “משאילות” אותן בחזרה למדינה באגף מכובד במוזיאון הקרוי על שמם, או כפי שהמחבר כתב: “ובמקרה שלא הבנתי למה הפך כתר ארם צובא, הוא חר שוב לעניין כעבור כמה רגעים. “כסף” נהם. והכה בידו על השולחן…”.

כסף… החשיבות למחקר לא מענינית איש. העובדה שהספר אינו רכוש של איש לא מענינת איש. אם הייתה הזדמנות, היא נוצלה ונראה שהספר כמעט חושף על ידי מי… נראה שמחבר הספר יודע יותר ממה שהוא כותב, אולם ישנם דברים שבחר לא לפרסם אולי מפני חשש לתביעות או חששות אחרים.

הבשורה העצובה היא שלא כל נוסח הכתר קיים בפנינו, הבשורה הטובה היא שכנראה כמעט בוודאות, רוב מוחלט של הדפים קיים במקומות מסוימים אצל אנשים פרטיים, חלקם אולי אף קראו את הספ של פרידמן, מזגו כוס משקה משובח, הוציאו מעטפה מקומטת מארון ישן או מכספת גדולה, פתחו אותה, הוציאו מתוכה קלף ישן עם שלושה טורים בכתב מסודר ויפה וחייכו חיוך גדול….

תעלומת הכתר

תעלומת הכתר

תעלומת הכתר
המצוד אחר כתב היד החשוב ביותר של התנ”ך
מתי פרידמן
מאנגלית: עליזה רז-מלצר

One Comment

  • גבי ברזלי 22 בינואר 2013 at 21:17

    תודה על סיכום ממצה ומעניין.
    כדאי לציין שב- 1987 יצא לאר ספרו של אמנון שמוש “הכתר”, שתאר גם הוא את קורות הספר העלה מחשבות בנוגע לגורל חלקי החסרים.
    שמש הא בן העדה החלבית וסופר מחונן, וסיפרו הוא סיפור אישי מרגש של אדם שהכתר הוא חלק ממורשת אבותיו.
    יתכן שבשנים שעברו מאז צאת הספר של אמנון שמוש נתגלו ממצאים חדשים שמופעים בספרו של מתי פרידמן, ועם זאת, הספר של שמוש עדיין מומלץ בחום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *