ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com
ברכת התנינים
כללי , ספרים למבוגרים / 20 ביוני 2017

סיפורים קצרים הם סוגה בעייתית. כולנו אוהבים סיפור קצר מפעם לפעם. כזה המופיע בעיתון, או שמקבלים כקובץ, אבל מה עושים עם ספר שלם של סיפורים קצרים? הבעייה היא גם בעיה טכנית. אין אפשרות מעשית להדפיס סיפור קצר ולמכור אותו בנפרד, אולי עכשיו בעידן הדיגיטלי בפורמט של סינגל, כמו במוזיקה, אבל לא על נייר. אז מה כבר אפשר לעשות? לאגד אסופה של סופרים שונים או של אותו סופר במשך זמן רב. אסופה יכולה להיות מובחנת לפי נושא, או כעבודת לקטורה, ואילו אצל אותו סופר יש לחכות זמן לא מועט עד שיצטבר מספיק חומר. לדעתי מוקדם להספיד את סוגת הסיפור הקצר, העידן המודרני מחייב התמודדות שונה איתה, בעיקר בדרכי ההפצה. הנה רעיון: קנו את הספר, אבל קבלו באימייל סיפור אחד מדי שבוע. ההמלצה הכללית שלי בקבצי סיפורים קצרים היא לצרוך אותם לאט. סיפור אחד בשבוע. אבל זו עצה לקורא ולא עצה למבקר, שצריך לקרוא לפחות את רובו של הספר, וכאן ראיתי שמחד יש סיפורים בעלי מאפיינים דומים מאוד וסיפורים שונים על גבול הסוריאליזם. ייתכן ושינוי סדר הסיפורים היה יכול לסייע בשבירת האחידות בחלקו הראשון של הקובץ, ואלי דווקא מאחר ומדובר בחומרים מעורבבים, ישן וחדש, מאת הסופר, דווקא הם קובצו יחדיו. איני יודע. מישהו השקיע בסדר הסיפורים מחשבה, אולם לקורא מותר לשבור אותו ולבחור…

מטוסים ומכוניות להרכבה
כללי , ספרי ילדים / 18 ביוני 2017

שתי סדרות מדליקות של מטוסים דינוזאורים ומכוניות להרכבה עצמית הגיעו אלי לאחרונה. אחת בנייר רגיל והשנייה בנייר קרטון קשיח. שתיהן מאפשרות בניית דגמים יפים בצורה פשוטה ומהנה. הערכות ניתנו לחברים שלהם ילדים בגילאים המתאימים שהתבקשו לנסות ולחוות דעה. בסדרה הקשיחה אין צורך בדבק או במספרים ולאחר שמוציאים את חלקי המטוס/מכונית ממקומם, מתגלה מתחתם כיתוב נוסף עם פרטים על הדגם שמרכיבים. בדגמים מנייר רגיל יש להוציא את החלקים בזהירות מהדף (להיזהר לא לקרוע), לקפל ולהדביק. הילדים קראו את המידע המעשיר שהיה בספרים ושיחקו בדגמים. הספרים מרהיבים ומושכים את העין ובניית הדגמים מהנה. הערה שהתקבלה על הדגמים הקשיחים היא שהחיתוכים לא תמיד מדויקים מספיק ולפעמים נדרשת עזרת מבוגר בביצוע חיתוך קטן נוסף, כדי שהחלקים ייכנסו למקומם. אחד הילדים קצת התאכזב שהדגם של המכונית הקשיחה לא נוסע. כמבוגר זה היה לי ברור, אבל אולי כדאי להורה להדגיש זאת לילד לפני הבנייה. הדגמים של המטוסים והדינוזאורים מנייר רגיל בנויים כך שכן יעופו, בדומה למטוסים מקיפולי נייר, ובכך מאפשרים עוד הנאה מהדגמים לאחר הבנייה. שימו לב שהדגמים יכולים להכיל חלקים קטנים ולכן מומלצים לילדים מגיל 4 ומעלה. הטקסט עצמו מנוקד וברמה של ראשית קריאה. הילדים שניסו את הספרים הם בכיתה א’ אולם גם אחד האחים בכיתה ו’ לא טמן ידו בצלחת, בנה ושיחק בדגמים. טוב מראה…

ליפול על ארון
כללי , ספרים למבוגרים / 15 ביוני 2017

ליפול על ארון הוא סיפור קצר של נלסון דה-מיל, סטייל שרלוק הולמס. הבלש ג’ון קורי אפילו לא מצליח להתחיל את ארוחת הבוקר. בדיוק כשהוא בא להזמין, מפקדו מתקשר ושולח אותו לחנות ספרים, שם אירעה תאונה מצערת, ובעל החנות, אוטיס פארקר, נהרג כאשר ארון ספרים כבד התמוטט עליו. תאונה? לא בטוח בכלל. מול עיננו וכמעין חדר בריחה מהיר וקצר, תיפתר התעלומה שלב אחר שלב, רמז אחר רמז, עד שג’ון קורי יוכל לעזוב כמנצח, ולהגיע סופסוף לארוחה המיוחלת, שכבר תהיה ארוחת צהרים. לפי ההוצאה, הספר הוא הראשון בסדרת ה-BiblioMysteries. סדרת סיפורים מאת סופרי מתח מפורסמים המתקיימים בעולם הספרים והספרות – חנויות ספרים והעובדים בהם, ספריות וספרנים, ספרים נדירים, מוציאים לאור, חוקרים ואספנים. כל אלה ואחרים משמשים כדמויות המרכזיות או כסביבת ההתרחשות בעלילות הסיפורים הנבחרים שבסדרה. הספרים הבאים שיצאו לאור בסדרת ה- BiblioMysteries  יהיו “מוזיאון הנשמות הספרותיות” מאת ג’ון קונולי, ו”בת הלוויה” מאת איאן רנקין. נהנתי מהסיפור, המתח אינו העיקר בו, אלא דרך הגילוי, וסיקרן אותי מה עוד יצא בהוצאת טרה. מבין הספרים בחרתי את #ברלין45. ספר היסטוריה קצרצר המתאר בציוצי טוויטר את נפילת ברלין. אם קראתם וגם אם לא, את הספרים “נפילת ברלין” של ביוור, או את “14 הימים האחרונים בבונקר של היטלר” של פאסט, או ראיתם את הסרט המצוין הנפילה (ולא רק את…

לא אנושיים
כללי , ספרים למבוגרים / 13 ביוני 2017

לפני כמה חודשים סיפר לי שי סנדיק, בסודי סודות כמובן, שלכבוד שבוע הספר הם רכשו את זכויות התרגום של הספר החדש מאת פיליפ קלודל וגם שקלודל יבוא לבקר בארץ. איזה כיף להיות מקורב ולשמוע סודות לפני כולם, כאשר אצל סנדיק זה בדרך כלל כעשר דקות לפני שהדבר מתפרסם בעמוד הפייסבוק שלהם. אבל זמן מה אחר כך קיבלתי ממנו את ההודעה המשונה הבאה:  “את הקלודל החדש אני לא מביא לך”. זה היה קצת תמוה ובעודי תוהה, הוא כתב הודעה נוספת: “לא מתאים לך, גם לי בקושי”. לא הייתי כותב על כך אבל שי פירסם את ההתלבטויות שלו לגבי הספר ברבים. ואילו אני, מתוך סקרנות ביקשתי בכל זאת לקרוא את הספר, ואכן הספר לא קל לעיכול, ומהפך את הקיבה, לאו דווקא בגלל הבוטות המינית שבו, מזה לא התפלאתי, בכל זאת קלודל צרפתי, ובסיכומו של עניין ואפילו עוד באמצעו, שכן הספר הוא אסופת סיפורים קצרים שאחרי כמה מהם כבר עומדים על טיב כולו, ההודעה ששלחתי לשי אחרי קריאתו הייתה: “הוא גאון!”. רצח, גילוי עריות, קניבליזים, אנטישמיות – הכול ישנו במראה המזעזעת אותה מציב קלודל לקורא המדושן בעולמו. בעולם שהרגש נעלם ממנו, ואהבה היא מושג שלא קיים, הדברים מתנהלים אחרת. יש חוקים ויש סדר, וכולם חייבים לשמור עליהם. למשל אסור להאכיל את הקופים בגן החיות….

יהדות קיומית
כללי , ספרי עיון / 11 ביוני 2017

יהיה זה קל מדי, ולחלוטין לא הוגן להתעלם מספרו של אלחנן שילה, “יהדות קיומית” או לפטור אותו באמירת “נו, עוד ניאו-רפרומי” כבדרך אגב מזלזלת. אבל לא אני האיש המתאים להגיב או להתעמת עם כל טענותיו, מה גם שרבות מהן כבר התפרסמו בעבר במוסף מקור ראשון, ובוודאי לשמחת העורכים, זכו לשלל תגובות. גם סיום המסע של המאמרים שהחלו במקור ראשון והסתיימו בספר בהוצאת שוקן, אומר דרשני ומהווה נקודת התייחסות עוד טרם הקריאה, בכך שנראה שבחירת ההוצאה מכוונת גם לקהל היעד, ואני נתפס כאן מראש בעמדת התגוננות וזו לא העמדה בה אני רוצה להיות. איני מכיר את אלחנן שילה, ולכן אנסה רק להעיר כמה הערות על דברים שראיתי וקראתי, אין בהם משום התעמתות אלא הבעת דעתי האישית. אולי אני טועה, ואולי מקורות אחרים יסתרו את דברי. טוב שכך. דיון טוב מברר ומחדד עמדות, ועם קושיות צריך להתמודד, לא לברוח מהן. לגבי הבעייה הדיכוטומית שאדם צריך להגדיר את עצמו כדתי או חילוני, אין לי מה להרחיב. היא נכונה והיא בעיה ישראלית שלפעמים לא קיימת בקהילות יהודיות בעולם. אשתי סיפרה לי זאת כבר לפני שנים באומרה שאנשים רבים כשעלו לארץ, היו צריכים להחליט האם הם חילונים או דתיים, בחו”ל הם היו חלק מהקהילה האורתודוקסית גם אם לא דקדקו בכל מצוות הדת, אולם בישראל, גם…

קרן שמש ביער

צבי, הנריק, רישיק, האניק, ריצ’רד. כל כך הרבה שמות לילד אחד וזאת עוד לפני שהוא חגג בר מצווה. כנראה ככה זה כשצריך להחליף זהויות ומקומות ועוברים מארץ לארץ, גם השם משתנה. ספרה החדש של חיותה דויטש, “קרן שמש ביער”, מספר את סיפורו של ריצ’רד ונגר, שנולד בוורשה וחי חיים טובים עד לשנת 1939 בה השתנו החיים של כולם, פולנים ויהודים כאחד. לא פחות מסיפורו של ריצ’רד הספר הוא סיפורה של טרזה הפולניה, שגם היא הייתה בוורשה וכמו משפתחו של רישיק אולצה לעזוב את וורשה. שתי המשפחות התגלגלו לכפר נידח, סטולוביץ, הנמצא כיום בבלארוס. הקשר שנוצר בין שתי המשפחות, אביו של ריצ’רד העסיק את טרזה במפעל הכבול שהיה תחת שלטון ברית המועצות, התפתח לקשר עתידי בו טרזה לוקחת חסות ומצילה את רישיק הקטן לאחר שהנאצים פלשו לברית המועצות. סיפור, מרתק ככל שיהיה, תלוי בדרך סיפורו וכאן נבחנת עבודתה של דויטש שבחרה לספר סיפור חיים ולא ביוגרפיה. איני יודע אם יש הגדרה רשמית להבדל בין השניים, אולם עבורי אלו דברים שונים, ובעוד ביוגרפיה נצמדת לעובדות רבות, המתקדמות בציר זמן מסודר, דויטש מספרת בצורה חופשית יותר, נעה בין מקומות וזמנים, מימי המלחמה ועד ימינו, ובין שלושה קווי עלילה עיקריים. הקו של רישיק ומשפחתו, הקו של טרזה ומשפחתה והקו של אלישבע, הלא היא דויטש עצמה,…

הקנצלרית
כללי , ספרי עיון / 9 ביוני 2017

מאז שסיימתי את ספרו הקודם של אלדד בק , גרמניה אחרת, הסתקרנתי במה יעסוק ספרו הבא. האם יהיה זה ספר דומה על גרמניה, שכן אירועים חדשים צצים כל הזמן, האם יהיה זה ספר על מדינה אירופאית אחרת או אפילו ארצות הברית, או האם נקבל הרחבה לחלקים מהספר. התשובה הגיעה השנה, כאשר ספרו החדש, עוסק כולו בקנצלרית אנגלה מרקל, לה הוקדשו פרקים בודדים בספר הקודם. מרקל אכן דמות מרתקת. גרמניה כולה מרתקת את הישראלי. מדינה שנואה לרבים המהווה משאת נפש לאחרים, ממדינה ששר החוץ שלה עושה בושות ואילו הנשיא לשעבר נושא דברים בטקס יום הזיכרון לשואה. גרמניה היא חידה עבורי, חידה שלמרות שני ביקורים בברלין, אפילו עוד לא התחלתי לפענח, ומרקל היא חידה בתוך חידה. אישיות חזקה, אבל נראית תמיד מעט נאבעכית מול המצלמות. לפעמים סותרת את עצמה, וגם כשהיא מתעצבנת היא עושה את זה באיפוק גרמני, שאמנם אני מכיר אותו היטב מאופיי הייקי, אבל שונה כל כך מהאופי הישראלי. ייתכן ועל מרקל נכתבו ביוגרפיות, אבל בוודאי שאף אחת מהן לא נכתבה לקהל הישראלי, כפי שמעידה כותרת המשנה של הספר: “מרקל, ישראל והיהודים”. בהתאם לכך, הספר אינו רק ביוגרפיה של מרקל, אלא בעיקר ביטוי של משנתה הפוליטית בסוגיות המעסיקות במיוחד את היהודים והישראלים. תחילתו של הספר היא חלקו הביוגרפי ומתאר את חייה…

הרשימה על רשימת הספרים שאתם חייבים לקרוא
כללי , מישמס / 7 ביוני 2017

נתחיל בניתוח הכותרת. האם רשימה זו היא על “רשימת הספרים שאתם חייבים לקרוא”, או האם זו רשימה על “רשימת ספרים” שאותה אתם חייבים לקרוא? נראה לכם שזו סתם התחכמות? אתם צודקים וכך גם אותן רשימות ספרים או רשימות בכלל שמתפרסמות לעתים, והרשימה האחרונה פורסמה באתר הארץ. 196 ספרים שכל בן תרבות חייב לקרוא. פחחח אחד גדול. איפה הלינק, אתם שואלים? בכוונה לא שמתי. מה הבעיה עם רשימות כאלו? הרשימה הספציפית היא כלל אינה רשימה. היא אוסף של רשימות שחיברו אנשים רבים וטובים, חלקם חברים שלי, אבל היא לא נכתבה כרשימה. לו ישבו אותם עשרה אנשים ביחד ודנים ברשימה עד שיצא עשן לבן, למשל שדרוש קונצנזוס של לפחות שמונה חברים על ספר כלשהו, אולי היה ברשימה ערך כלשהו. גם אז חייבים לוודא שחבר המציעים מורכב מאנשים מגוונים המייצגים את החברה כך שתתקבל רשימה מייצגת. איזו חברה אתם שואלים? שאלה מצוינת. המון ספרים רשימה הם ספרים בעברית שלא תורגמו מעולם, כך שבברור זו רשימה שהיא רק ישראלית. האם רק ישראלים הם בני תרבות? לרוב אנו נוטים לחשוב את ההיפך. אבל כמובן שרשימה צריכה לפנות לקהל מסוים, אז נניח שפונים לקהל הישראלי. ברשימה ישנם המון ספרי ילדים. רובם אכן קלאסיקות, אבל קלאסיקה אינה בהכרח יצירה הקשורה לבן תרבות, מונח שגם משמעותו לא ברורה….

200 שנה למותה של ג’יין אוסטן
כללי , מישמס / 6 ביוני 2017

לציון מאתיים שנה למותה של הסופרת ג’יין אוסטן, נערך אירוע צנוע במעון שגריר בריטניה בישראל מר דיוויד קוורי. במקביל צוינה יציאת התרגום החדש לספר “מנספילד פארק” בתרגומה של לי עברון ובהוצאה משותפת של תמיר//סנדיק וא(ה)בות, המוציאות במשותף תרגומים חדשים של כל כתבי אוסטן. באירוע הוגש תה של שעת מינחה (אבל גם קפה, כי בכל זאת אנחנו בישראל), מגשי סקונס, כריכי מלפפונים ופירות טריים. הכול כמובן בכלי חרסינה, בכל זאת המעמד מחייב. התמונות באדיבות ההוצאה וצולמו על ידי יוטבת פלטר-דיציאן. האורחים התבקשו להגיע בלבוש מהתקופה ואכן נראה שחצר המעון נלקחה היישר מאחוזה ביורקשייר. לא היה קשה לשים לב שרוב הנוכחים היו נוכחות, והגברים היו מיעוט שבמיעוט. הייתי מופתע מכמות הנשים שבאו בתלבושת תקופתית והסתבר לי שרובן חברות במועדון ג’יין אוסטן הישראלי. חלקן אפילו תפרו לעצמן בגדים בסגנון. מבין הגברים, באופן לא מפתיע, רק אחד טרח להתלבש בבגדי התקופה, והוא כמובן מחבר פוסט זה. אמנם אישה צריכה להשקיע יותר: שמלה, שמשייה, כובע, כפות ומניפה, ואילו הגבר צריך רק צילינדר, סרט לבן הקשור סביב הצוואר (קראווט) וז’קט ארוך. בכל אופן, זכיתי למחמאות רבות על הספורטיביות. מאיה קרבטרי, אחת ממייסדות המועדון, סיפרה לי מעט על אודותיו. המועדון הוקם לפני קצת יותר משלוש שנים ביוזמה של מאיה ושל חברתה רינת. הרעיון היה לכנס קבוצה קטנה של מכרות וחברות כדי…

הולך על רוח
כללי / 1 ביוני 2017

בהתחלה התעצבנתי, אחר כך התאכזבתי. התעצבנתי, כי נאטור כותב “לכל אחד האמת שלו ולכל אחד השקר שלו”, וכמות השקר שאנחנו נחשפים אליו בספר זה גבוהה למדי. לפחות כמו מיזבלת חיריה, שאכן שוכנת במקום בו היה כפר ערבי אי אז ולפחות זו לא עובדה שקרית. אחר כך הצטערתי והתאכזבתי כי המחשבה המשעשעת של שלום, הסדר ושתי מדינות, מתנפצת מול חומת “הנראטיב”, שהרי כיום אין אמת ואין שקר וכל אחד יכול להמציא לו את האמת שלו יש מאין. וכדי שלא יהיו אי הבנות אני מדבר על שלום והסדר ושתי מדינות אחרי שניסוג מיהודה ושומרון ותקום שם עוד מדינה ערבית. כי יהודה ושומרון הם בכלל לא העניין, ואת זה לומדים אחרי קריאה קצרה מאד בספר. אז הנה כמה דברים שלמדתי רק מהקריאה של חמישים העמודים הראשונים: סלמאן נאטור הוא ערבי פלסטיני. מדגישים את זה המון פעמים בספר, על הכריכה ובכל מקום. אבל הוא נולד גדל חי ומת בדאלית אל כרמל. רגע, הוא בעצם דרוזי? לא. הוא ערבי פלסטיני. הפעם היחידה שהוא מוגדר כדרוזי הוא מתנגד וכועס על הגדרה זו. אז יש כזה דבר דרוזים או אין? והרי הדרוזים מפוזרים במרחב גדול שרובו צפונית לישראל, אז איך הוא פלסטיני? אולי הוא מייצג רק מיעוט של הדרוזים? לא ברור, אצטרך לבדוק נקודה זו. סלמאן נאטור הוא אזרח…