המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com
הפלא של אנה
כללי , ספרים למבוגרים / 25 ביולי 2017

את הספר “הפלא של אנה” קראתי מתוך סקרנות. בכל זאת אמה דונהיו כתבה את חדר הנהדר ולמרות שהיה לי די ברור שלאיכויות שלו לא נגיע, קיוויתי למשהו מעניין. ליב (אליזבת) נשכרת על מנת לצפות באנה, ילדה שלטענת משפחתה הפסיקה לאכול כבר ארבעה חודשים ובכל זאת חיה חיונית ועירנית. גם עולי הרגל כבר מגיעים לכפר הנידח באירלנד, וועדת הנכבדים המקומית (הכומר, הרופא, החנווני ועוד כמה) שכרה שתי אחיות שיוכלו להגיש דו”ח על העניין. לליב וגם לקורא ברור שמדובר ברמאות/טריק/אחיזת עיניים. אף אחד לא יכול לחיות בלי אוכל במשך ארבעה חודשים, אבל ליז לא רואה ולא מוצאת שום זמן שבו הילדה אוכלת. המתח הנבנה בתחילת הסיפור הוא האם ליז בסוף תאמין שהילדה לא אוכלת (אין סיכוי), או שנגלה איך הילדה מקבלת מזון, אולם גם זה אינו סוף הסיפור שכן העניין אינו האם הילדה אוכלת או לא, אלא למה היא לא רוצה לאכול, ולמעשה מדוע היא מנסה למות. הספר אינו רומן היסטורי, אמנם כימשון תפוחי האדמה והרעב באירלנד משמשים לו רקע, אבל הוא היה יכול להתרחש במקומות רבים אחרים לפני מאה וחמישים שנה, בהם היו אנשים מאמינים יותר, ומאמינים פחות. לעומת הקצב המהיר בחדר, והמתח בחלקו הראשון, בספר זה מתח פחות ואני לא הצלחתי להזדהות עם אף דמות בסיפור, אנה תאכל או לא…

ופשוטים הדברים
כללי , ספרים למבוגרים / 9 ביולי 2017

עת הגיע אלי הספר “ופשוטים הדברים”, ידעתי מיד שני דברים. הראשון הוא ששום דבר לא יהיה פשוט, והשני הוא שצריך לחפש את הקשר ללאה לגולדברג ולשיר “את תלכי בשדה”. אכן תוך כמה עמודים הבנתי ששום דבר לא פשוט, אבל האזכור הישיר הראשון של השיר הגיע רק לקראת סוף הספר. וכך כאשר קולה של חווה אלברשטיין ממלא את ראשי בלחן הנפלא של חיים ברקני, קראתי את הספר תוך תהיה נוספת מה ההצדקה לשם האנגלי Simple Story והאם גם כאן נעשה ניסיון לחקות את עגנון. אז לפני שאתם מתחלים לקרוא את הסקירה, אולי כדאי שצלילים אלו ילוו גם את הסקירה. האזינו להנאתכם. לכאורה אכן סיפור פשוט. יאיר, גרוש טרי בשנות השלושים. את דירתו עזב, ומעבודתו הוא מפוטר, מתגלגל לעבודות שירות בבית אבות. תלוש כתוב בגב הספר, ואכן יאיר תלוש לחלוטין. על היחסים בינו ובין אירית, אשתו לשעבר, אין אנו יודעים כמעט כלום. הוא טוען שהיא מרחיקה ממנו את הילדים, ואילו היא, מאשימה אותו, אולם ללא פירוט. ניואנס דק  מגלה שהבת הבכורה שלהם די גדולה, כבת 15 או 16, ואילו הבן הוא בגן. פער גילאים של עשר שנים בין שני הילדים, כאשר אחת נולדה כשהזוג צעיר מדי, מעלה כמה סימני שאלה, אולם הספר לא טורח לפתור בעיות אלו ומשאיר את הקורא להתמודד בעצמו אם…

דרך הרשע
כללי , ספרים למבוגרים / 2 ביולי 2017

בסופו של דבר אני יכול להאשים רק את עצמי. הרי את ספר הבלש הראשון של ג’יי. קיי. רולינג נטשתי באמצע תוך הבנה שלו היה הספר נשאר עם שם העט רוברט גלבריית, אף אחד לא היה מסתכל לכיוון שלו, ותעלומת גילוי הכותב האמתי הייתה תעלול יחצני. את הספר השני לא טרחתי לקרוא ומשום מה התפתיתי לקרוא את השלישי, ובזבזתי עליו לא מעט זמן. קמרון ורובין מקבלים רגל בדואר. כן, רגל אמתית. כזו שהייתה פעם מחוברת למישהו, או מישהי. קמרון ישר יודע מי יכול להיות השולח, הבעיה היא שיכולים להיות ארבעה כאלו, ולמרות שזה עניין למשטרה, קמרון ורובין מנהלים חקירה עצמאית, כל זאת על רקע עיסוק באותן דמויות של פסיכופתים בעבר, החתונה המתקרבת של רובין, והבעיות הרגילות של קמרון (מעשן יותר מדי, תלוש יותר מדי, וללא הרבה לקוחות) ועכשיו ננמק למה לא נהנתי מהספר. כמו הספרים הקודמים בסדרה היא מנסה להתחכם. פעם זה עם המון ביטויים בלטינית ובספר זה עשרות ציטוטים של איזו להקה שאף אחד לא מכיר, ולמען האמת גם לאף אחד לא איכפת, חוץ מהמתרגם האומלל. ואולי זו הבעייה, כי לי כקורא לא ממש איכפת מהדמויות. קמרון סטרייק? לא בדיוק דמות מעוררת אהדה. רובין? גם היא מעצבנת בדרכה שלה, אולם אנחנו נלמד עליה משהו בספר שיתן הסבר כלשהו לכך. בספר…

ברכת התנינים
כללי , ספרים למבוגרים / 20 ביוני 2017

סיפורים קצרים הם סוגה בעייתית. כולנו אוהבים סיפור קצר מפעם לפעם. כזה המופיע בעיתון, או שמקבלים כקובץ, אבל מה עושים עם ספר שלם של סיפורים קצרים? הבעייה היא גם בעיה טכנית. אין אפשרות מעשית להדפיס סיפור קצר ולמכור אותו בנפרד, אולי עכשיו בעידן הדיגיטלי בפורמט של סינגל, כמו במוזיקה, אבל לא על נייר. אז מה כבר אפשר לעשות? לאגד אסופה של סופרים שונים או של אותו סופר במשך זמן רב. אסופה יכולה להיות מובחנת לפי נושא, או כעבודת לקטורה, ואילו אצל אותו סופר יש לחכות זמן לא מועט עד שיצטבר מספיק חומר. לדעתי מוקדם להספיד את סוגת הסיפור הקצר, העידן המודרני מחייב התמודדות שונה איתה, בעיקר בדרכי ההפצה. הנה רעיון: קנו את הספר, אבל קבלו באימייל סיפור אחד מדי שבוע. ההמלצה הכללית שלי בקבצי סיפורים קצרים היא לצרוך אותם לאט. סיפור אחד בשבוע. אבל זו עצה לקורא ולא עצה למבקר, שצריך לקרוא לפחות את רובו של הספר, וכאן ראיתי שמחד יש סיפורים בעלי מאפיינים דומים מאוד וסיפורים שונים על גבול הסוריאליזם. ייתכן ושינוי סדר הסיפורים היה יכול לסייע בשבירת האחידות בחלקו הראשון של הקובץ, ואלי דווקא מאחר ומדובר בחומרים מעורבבים, ישן וחדש, מאת הסופר, דווקא הם קובצו יחדיו. איני יודע. מישהו השקיע בסדר הסיפורים מחשבה, אולם לקורא מותר לשבור אותו ולבחור…

ליפול על ארון
כללי , ספרים למבוגרים / 15 ביוני 2017

ליפול על ארון הוא סיפור קצר של נלסון דה-מיל, סטייל שרלוק הולמס. הבלש ג’ון קורי אפילו לא מצליח להתחיל את ארוחת הבוקר. בדיוק כשהוא בא להזמין, מפקדו מתקשר ושולח אותו לחנות ספרים, שם אירעה תאונה מצערת, ובעל החנות, אוטיס פארקר, נהרג כאשר ארון ספרים כבד התמוטט עליו. תאונה? לא בטוח בכלל. מול עיננו וכמעין חדר בריחה מהיר וקצר, תיפתר התעלומה שלב אחר שלב, רמז אחר רמז, עד שג’ון קורי יוכל לעזוב כמנצח, ולהגיע סופסוף לארוחה המיוחלת, שכבר תהיה ארוחת צהרים. לפי ההוצאה, הספר הוא הראשון בסדרת ה-BiblioMysteries. סדרת סיפורים מאת סופרי מתח מפורסמים המתקיימים בעולם הספרים והספרות – חנויות ספרים והעובדים בהם, ספריות וספרנים, ספרים נדירים, מוציאים לאור, חוקרים ואספנים. כל אלה ואחרים משמשים כדמויות המרכזיות או כסביבת ההתרחשות בעלילות הסיפורים הנבחרים שבסדרה. הספרים הבאים שיצאו לאור בסדרת ה- BiblioMysteries  יהיו “מוזיאון הנשמות הספרותיות” מאת ג’ון קונולי, ו”בת הלוויה” מאת איאן רנקין. נהנתי מהסיפור, המתח אינו העיקר בו, אלא דרך הגילוי, וסיקרן אותי מה עוד יצא בהוצאת טרה. מבין הספרים בחרתי את #ברלין45. ספר היסטוריה קצרצר המתאר בציוצי טוויטר את נפילת ברלין. אם קראתם וגם אם לא, את הספרים “נפילת ברלין” של ביוור, או את “14 הימים האחרונים בבונקר של היטלר” של פאסט, או ראיתם את הסרט המצוין הנפילה (ולא רק את…

לא אנושיים
כללי , ספרים למבוגרים / 13 ביוני 2017

לפני כמה חודשים סיפר לי שי סנדיק, בסודי סודות כמובן, שלכבוד שבוע הספר הם רכשו את זכויות התרגום של הספר החדש מאת פיליפ קלודל וגם שקלודל יבוא לבקר בארץ. איזה כיף להיות מקורב ולשמוע סודות לפני כולם, כאשר אצל סנדיק זה בדרך כלל כעשר דקות לפני שהדבר מתפרסם בעמוד הפייסבוק שלהם. אבל זמן מה אחר כך קיבלתי ממנו את ההודעה המשונה הבאה:  “את הקלודל החדש אני לא מביא לך”. זה היה קצת תמוה ובעודי תוהה, הוא כתב הודעה נוספת: “לא מתאים לך, גם לי בקושי”. לא הייתי כותב על כך אבל שי פירסם את ההתלבטויות שלו לגבי הספר ברבים. ואילו אני, מתוך סקרנות ביקשתי בכל זאת לקרוא את הספר, ואכן הספר לא קל לעיכול, ומהפך את הקיבה, לאו דווקא בגלל הבוטות המינית שבו, מזה לא התפלאתי, בכל זאת קלודל צרפתי, ובסיכומו של עניין ואפילו עוד באמצעו, שכן הספר הוא אסופת סיפורים קצרים שאחרי כמה מהם כבר עומדים על טיב כולו, ההודעה ששלחתי לשי אחרי קריאתו הייתה: “הוא גאון!”. רצח, גילוי עריות, קניבליזים, אנטישמיות – הכול ישנו במראה המזעזעת אותה מציב קלודל לקורא המדושן בעולמו. בעולם שהרגש נעלם ממנו, ואהבה היא מושג שלא קיים, הדברים מתנהלים אחרת. יש חוקים ויש סדר, וכולם חייבים לשמור עליהם. למשל אסור להאכיל את הקופים בגן החיות….

קרן שמש ביער

צבי, הנריק, רישיק, האניק, ריצ’רד. כל כך הרבה שמות לילד אחד וזאת עוד לפני שהוא חגג בר מצווה. כנראה ככה זה כשצריך להחליף זהויות ומקומות ועוברים מארץ לארץ, גם השם משתנה. ספרה החדש של חיותה דויטש, “קרן שמש ביער”, מספר את סיפורו של ריצ’רד ונגר, שנולד בוורשה וחי חיים טובים עד לשנת 1939 בה השתנו החיים של כולם, פולנים ויהודים כאחד. לא פחות מסיפורו של ריצ’רד הספר הוא סיפורה של טרזה הפולניה, שגם היא הייתה בוורשה וכמו משפתחו של רישיק אולצה לעזוב את וורשה. שתי המשפחות התגלגלו לכפר נידח, סטולוביץ, הנמצא כיום בבלארוס. הקשר שנוצר בין שתי המשפחות, אביו של ריצ’רד העסיק את טרזה במפעל הכבול שהיה תחת שלטון ברית המועצות, התפתח לקשר עתידי בו טרזה לוקחת חסות ומצילה את רישיק הקטן לאחר שהנאצים פלשו לברית המועצות. סיפור, מרתק ככל שיהיה, תלוי בדרך סיפורו וכאן נבחנת עבודתה של דויטש שבחרה לספר סיפור חיים ולא ביוגרפיה. איני יודע אם יש הגדרה רשמית להבדל בין השניים, אולם עבורי אלו דברים שונים, ובעוד ביוגרפיה נצמדת לעובדות רבות, המתקדמות בציר זמן מסודר, דויטש מספרת בצורה חופשית יותר, נעה בין מקומות וזמנים, מימי המלחמה ועד ימינו, ובין שלושה קווי עלילה עיקריים. הקו של רישיק ומשפחתו, הקו של טרזה ומשפחתה והקו של אלישבע, הלא היא דויטש עצמה,…

ייתנו לנו פירות וחלב ירושלים

נגוסה מטקו מספר בגוף ראשון את סיפור עלייתו ארצה. כמו רבים מבני קהילת ביתא-ישראל, יהודי אתיופיה, הם ידעו תמיד שהם שונים, שיש להם מנהגים אחרים, ויש מקום אליו הם רוצים ושואפים להגיע, ירוסלם. בדומה לספר אחר שסקרתי בנושא (גודאי), גם ספר זה כתוב מנקודת מבטו של נגוסה הילד, בן 8, שחי חיים שלווים ופשוטים בכפר, ללא חשמל, ללא מים זורמים, כאשר מגיל 6 או 7 עוזבים את בית הספר ועובדים בשדות או עם הצאן ומסייעים בכלכלת המשפחה. אבל ההחלטה לעלות לישראל מתקבלת ומתחיל המסע. למרות שהמסע נשמע כמסע פשוט: הגעה לעיר הקרובה – גונדר, וממנה לבירה אדיס אבבה, הרי שבאתיופיה ואפילו בתחילת שנות האלפיים, שום דבר אינו פשוט. הדרכים מהכפר שורצות שודדים שלא יהססו לשדוד לאנוס ולרצוח, מורי הדרכים עלולים להתגלות כבוגדים המובילים את הקבוצה ישירות לשודדים, וגם בערים עצמם אורבות סכנות ואפילו חטיפות של ילדים. וכך ילד שלא ראה מימיו מכונית, והכביש מבהיל אותו, מוצא את עצמו בנסיעה של כיומיים באוטובוס מגונדאר דרך אגם טאנא ועד לבירה, כאשר בדרך יש גם גשר רעוע שצריך לעבור, דרכי עפר וסכנות נוספות. באדיס אבבה, פוגש נגוסה את סבתו ודודו, שעולים ארצה לפניהם, עד שבסופו של דבר מגיע גם תורם המיוחל לעלות ארצה. אני שמח לקרוא את סיפורם של יוצאי אתיופיה. הסיפור מרגש ויעניין…

אררטים
כללי , ספרים למבוגרים / 25 במאי 2017

אררטים מאת אורה אחימאיר מביא את סיפורה של לונה, בת ירושלים המקבלת הצעה להצטרף למחקר בינלאומי בנושא הכל כך פוסט מודרני של “ניצול ואונס נשים בזמן מלחמה”. זהו הנושא הכללי ולא פלא למה נושא כזה מקבל מימון בכל העולם, ועוד נגיע לנושאים האלו. לונה היא חוקרת שואה במקצועה, ודי ברור שהיא תתבקש לחקור את הנושא  בתקופת השואה, אבל לונה לא נמשכת לנושא זה. לעומת זאת, מאחר שמשפחתה סייעה לפליטה ארמנית בתקופת רצח העם הארמני, היא רוצה לחקור דווקא תקופה זו, ומכאן יתפתח הספר לעיסוק בשואת הארמנים דרך יומן ישן שכתבה סבתה של לונה. עלילת הספר מתנהלת בכמה צירים מקבילים. ארבעה לפחות. תיאור המחקר הנוכחי של לונה וקשריה עם ג’ורג, מנהל המחקר הראשי. במקביל מתוארת תקופת רצח העם הארמני. צירים נוספים בהווה העלילתי הם מערכת יחסיה של לונה עם בעלה, ועם בניה. לונה נמצאת במערכת נישואים לא מספקת. את רוב שנותיה הקדישה לבעלה ולקריירה שלו וכשהיא מנסה להתפתח בזכות עצמה, היא לא זוכה לגיבוי נרחב. כניסתו של ג’ורג לסיפור מעלה מיד את המתח בנושא זה, וג’ורג מבחינתו משגר רמיזות עבות אבל לונה מהססת ואינה רוצה לעזוב את בעלה. מאחר ולונה וג’ורג נמצאים שעות רבות ביחד, המתח מתחזק כמו גם העבודה שג’ורג יוצר קשר חברי עם בנה של לונה. בחירה לעסוק בהרבה נושאים טומנת בחובה…

קליפת אגוז
כללי , ספרים למבוגרים / 22 במאי 2017

איאן מקיואן הוא סופר אהוב בישראל והראייה היא שספר חדש שלו מתורגם תוך חודשים בודדים לאחר הופעתו. כרגיל אצל מקיואן הכל נשאר במשפחה, ואם ספרו הקודם טובת הילד, עסק בילדים ובנערים, הרי שהפעם הולכים מוקדם עוד יותר והספר עוסק כפי שרואים בתמונת הכריכה, בעובר. עובר ממין זכר, נטול שם המנסה להבין מה קורה סביבו. חוש הראייה אינו מועיל לו ועיקר הבנתו היא מחוש השמיעה, וגם קצת מחוש הטעם, בעיקר של סוגי היין שאמו שותה (למרות שהיא מודעת שצריך לחשוב על הילד). האם אוהבת לשמוע פודקאסטים וכך העובר מתגה כמלומד צעיר עוד במעי אמו. אפילו על הסכסוך במזרח התיכון יש לו מה להגיד והוא מקווה שאנחנו, ישראל, ניתן איזו פיסת מדבר לערבים. טוב, כנראה הפודקאסטים שהאמא שומעת בכל זאת לא משהו. שימוש בעובר כגיבור העלילה אינו עניין חדש וכבר הסרט המצליח של שנות השמונים “תראו מי שמדבר” עשה זאת בהצלחה. אבל כאן לא מדובר בקומדיה. טרודי, האם והרעייה הבוגדנית, נמצאת בקשר עם גבר שאינו אביו של העובר. מי הוא בדיוק? זה מתגלה בערך בפרק השלישי ובגלל חוסר זהירות, ייתכן מכוון וייתכן גם במקור האנגלי, עוד קודם לכן אם קראתם את הטקסט על הכריכה האחורית. למעשה בתיאור שהבאתי בסוף הסקירה שמטתי מדעתי מידע זה, כך שאתם יכולים לקרוא אותו ללא חשש. גילוי…