ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com
קרן שמש ביער

צבי, הנריק, רישיק, האניק, ריצ’רד. כל כך הרבה שמות לילד אחד וזאת עוד לפני שהוא חגג בר מצווה. כנראה ככה זה כשצריך להחליף זהויות ומקומות ועוברים מארץ לארץ, גם השם משתנה. ספרה החדש של חיותה דויטש, “קרן שמש ביער”, מספר את סיפורו של ריצ’רד ונגר, שנולד בוורשה וחי חיים טובים עד לשנת 1939 בה השתנו החיים של כולם, פולנים ויהודים כאחד. לא פחות מסיפורו של ריצ’רד הספר הוא סיפורה של טרזה הפולניה, שגם היא הייתה בוורשה וכמו משפתחו של רישיק אולצה לעזוב את וורשה. שתי המשפחות התגלגלו לכפר נידח, סטולוביץ, הנמצא כיום בבלארוס. הקשר שנוצר בין שתי המשפחות, אביו של ריצ’רד העסיק את טרזה במפעל הכבול שהיה תחת שלטון ברית המועצות, התפתח לקשר עתידי בו טרזה לוקחת חסות ומצילה את רישיק הקטן לאחר שהנאצים פלשו לברית המועצות. סיפור, מרתק ככל שיהיה, תלוי בדרך סיפורו וכאן נבחנת עבודתה של דויטש שבחרה לספר סיפור חיים ולא ביוגרפיה. איני יודע אם יש הגדרה רשמית להבדל בין השניים, אולם עבורי אלו דברים שונים, ובעוד ביוגרפיה נצמדת לעובדות רבות, המתקדמות בציר זמן מסודר, דויטש מספרת בצורה חופשית יותר, נעה בין מקומות וזמנים, מימי המלחמה ועד ימינו, ובין שלושה קווי עלילה עיקריים. הקו של רישיק ומשפחתו, הקו של טרזה ומשפחתה והקו של אלישבע, הלא היא דויטש עצמה,…

ייתנו לנו פירות וחלב ירושלים

נגוסה מטקו מספר בגוף ראשון את סיפור עלייתו ארצה. כמו רבים מבני קהילת ביתא-ישראל, יהודי אתיופיה, הם ידעו תמיד שהם שונים, שיש להם מנהגים אחרים, ויש מקום אליו הם רוצים ושואפים להגיע, ירוסלם. בדומה לספר אחר שסקרתי בנושא (גודאי), גם ספר זה כתוב מנקודת מבטו של נגוסה הילד, בן 8, שחי חיים שלווים ופשוטים בכפר, ללא חשמל, ללא מים זורמים, כאשר מגיל 6 או 7 עוזבים את בית הספר ועובדים בשדות או עם הצאן ומסייעים בכלכלת המשפחה. אבל ההחלטה לעלות לישראל מתקבלת ומתחיל המסע. למרות שהמסע נשמע כמסע פשוט: הגעה לעיר הקרובה – גונדר, וממנה לבירה אדיס אבבה, הרי שבאתיופיה ואפילו בתחילת שנות האלפיים, שום דבר אינו פשוט. הדרכים מהכפר שורצות שודדים שלא יהססו לשדוד לאנוס ולרצוח, מורי הדרכים עלולים להתגלות כבוגדים המובילים את הקבוצה ישירות לשודדים, וגם בערים עצמם אורבות סכנות ואפילו חטיפות של ילדים. וכך ילד שלא ראה מימיו מכונית, והכביש מבהיל אותו, מוצא את עצמו בנסיעה של כיומיים באוטובוס מגונדאר דרך אגם טאנא ועד לבירה, כאשר בדרך יש גם גשר רעוע שצריך לעבור, דרכי עפר וסכנות נוספות. באדיס אבבה, פוגש נגוסה את סבתו ודודו, שעולים ארצה לפניהם, עד שבסופו של דבר מגיע גם תורם המיוחל לעלות ארצה. אני שמח לקרוא את סיפורם של יוצאי אתיופיה. הסיפור מרגש ויעניין…

מצור וסופה
כללי , ספרים לנוער / 7 במאי 2017

מצור וסופה הוא הספר השני בטרילוגיית הגרישה. את הספר הראשון סקרנו בעבר – צל ועצם. נהנתי מהראשון וחיכיתי לשני, אבל ההמתנה התארכה והספר השני לא יצא. זה לא מחזה יוצא דופן, מוציאים את הראשון ומחכים לתגובת הקהל. הבעייה בהוצאת חלק אחרי שלוש שנים היא שקהל הקוראים המקורי השתנה, לא תמיד זוכרים את הספר ולפעמים גם הטעם משתנה, בוודאי בספר פנטזיה שמיועדים בחלקם לבני נוער. אני זכרתי בהנאה את הראשון אולם לא ממש זכרתי את פרטי העלילה שלו. אלינה ומאל ברחו ומנסים לחיות באושר ובעושר, אבל האופל ממשיך לרדוף אחריהם. זו התחלת הסיפור בגדול אבל ממרבית הניואנסים הדקים כבר שכחתי וכך היה קשה מעט להיכנס לספר. נוצר ריחוק ממנו ומרחק הזמן גורם גם להתעניינות שנבנתה בעמל רב בספר הראשון לפוג. והרי זו מטרתם של הטריולוגיות, לפתח קהל מעריצים שיבנו קהיליה סביב הספר ויתעמקו בפרטים הקטנים, ואולי הלא חשובים, וינסו למצוא להם משמעויות וקישורים בין החלקים השונים. בשביל זה צריך זמן ולכן לא מוציאים את כולם כיחידה אחת אלא במרווחים של חצי שנה עד שנה. למה קרה העיכוב? אני לא יודע. אפשר כמובן להאשים את חוק הספרים ומצב השוק, אולם לא רנאה לי שזו התשובה. כנראה נמכרו מספיק עותקים בשביל להצדיק את הדפסת הכרך השני, אולם עכשיו המשימה של ההוצאה קשה יותר, שכן צריך…

חיי בלול התרנגולות

מקס היה רק ילד צעיר כאשר נאלץ לעזוב את אמסטרדם, בלי להבין לגמרי למה, ואפילו בלי לקחת את הדובי שלו, ולנדוד ברחבי הולנד הכפרית בחיפוש אחר מקומות מסתור, בסופו של דבר הגיעו לחווה אצל משפחת ינסן, שהסכימה להסתיר אותם ושם שהו כשלוש שנים, עד שחרור הולנד בידי הבריטים, ממש בסוף המלחמה. מקס צייר בזמן שהותו תמונות מהווי החווה ולאחר שנים, הוסיף להם טקסט ובהם סיפורו. זהו אינו יומן וגם לא ספר רגיל אלא ניסיון של מקס המבוגר לחזור ממרחק שנים רבות ולתאר מה חווה בתור ילד כאשר צייר את התמונות ומנקודת המבט של ילד, כאשר לעיתים מופיע קולו של מקס המבוגר. פתיחת הספר כוללת מבוא קצר ופתיחה מאת הסופר ובסיומו פרטים ביוגרפיים על הדמויות העיקריות המוזכרות בו. הספר שייך לסדרה המיועדת לקוראים צעירים. הספר הראשון בסדרה נסקר כאן בעבר (ארבע אבנים מושלמות) וספר זה מתאים לדעתי לקוראים מגיל 12 ומעלה. הספר אינו ארוך, הציורים נותנים לספר אופי רגוע יותר, אולם הטקסט אינו מתפשר ומתאר בצורה ישירה את מוראות המלחמה ואת העובדה שיהודים גורשו ונרצחו. הילדים שלי קראו את הספר בעניין רב.     חיי בלול התנרגולות נער יהודי במחבוא בהולנד מקס עמיחי הפנר הוצאת יד ושם 2017 (I live in a chicken house 2005) מגב הספר מקס הֶפּנרֵ היה בן שמונה כאשר…

מסע בזמן עם אוגר
כללי , ספרים לנוער / 5 באפריל 2017

מסעות בזמן תפסו תמיד את הדמיון האנושי מסדרת הטלווזיה מנהרת הזמן הזכורה לטוב לכל ילידי שנות השבעים, דרך עשרות ספרים עם חיזוק רציני בהארי פוטר וכמובן עם הפרדוקס הנצחי. אם חזרת בזמן והרגת בטעות (מקווים שבטעות) את אבא שלך, האם בכלל תיוולד בשביל לחזור בזמן ולהרוג (בטעות) את אבא שלך? בספר הזה דווקא הילד חוזר בזמן ומנסה להציל את אבא שלו. יואב וישי נהנו לקרוא את הספר.הנה המלצה קצרה ם שיואב כתב על הספר, ואם הוא ממליץ אז אני סומך עליו: לאל יש סבא אמא ואבא שמת. אל חוזר לביתו הישן (כן הוא פרץ דרך לא חוקית תתפלאו מה ילד עם רצון יכול לעשות) בעקבות מכתב שאביו השאיר לו שיפתח ביום הולדתו ה12 אל מגלה כי אביו המציא מכונת זמן. וביחד עם האוגר(חשוב מאוד) הוא מגיע למסע בלתי נשכח. הכותרת מעידה על התוכן. אל מגלה שהוא יכול להציל את אבא שלו שמת. וכמו כל ילד שחווה אובדן קשה הוא מיד הולך על זה גם אם זה אומר לשקר לכולם. אל מגיע לעבר וכמו שניחשתם הסיפור לא כל כך פשוט. אל מגלה כל מיני בעיות שקורות לו בדרך. במהלך הספר גם מוזכרת שיטת זיכרון טובה ומוכרת ושמה היא ארמון הזכרונות. הספר מותח ומצחיק. כדאי לכם לקרוא אותו. מסע בזמן עם אוגר רוס…

חוכמה מקדם

“חוכמה מקדם” הוא ספר קצר המרכז סיפורים על חכמי המזרח. ייחודו הוא בפריסה הרחבה של האישים המובאים, מצפון אפריקה ועד ערבות אסיה. כל פעם שיש בידי ספר מסוג זה (וראו שני בתים בקצה העיר) אני תמה על ההגדרות אשכנזים וספרדים. מה הקשר בין ספרד לבין גיאורגיה ואוזבקיסטן? בדיוק אותו קשר שיש בין אשכנז למדינות אלו. ממילא גם בין מרוקו לעיראק ההבדלים העצומים, אך גם הכינוי “אשכנזים” אינו ברור שהרי קהילות שונות כל כך בין ליטא, פולין, רומניה, הונגריה, צ’כיה גרמניה ובכל מקרה גם ספרד ויוון הן חלק מאירופה (לפחות בינתיים). ועל כן אפתח דווקא בסוף הספר, באחרית דבר המנגידה את הסיפורים המובאים בו לז’אנר המכונה סיפורים חסידיים (אשכנזים). איני יודע מה טעם יש לנסות למצוא את ההבדלים או לדוש בהם, או להגיע למסקנות של הכותב על כך שסיפורי המזרח נטועים יותר בבית, בקהילה, בחיי היום יום, בעוד שסיפורי החסידים עוסקים בעיקר בחסיד וברב.  חצרות בעלות מאפיינים חסידיים יש גם אצל יהודי המזרח, ולא עברתי על כלל הסיפורים הקיימים כדי לקבוע אם אבחנתו של כהן נכונה. אבל אפילו אם היא נכונה, מה הטעם בה מעבר לספסלי האקדמיה? האם להמשיך ולהנציח הבדלים? האם על מנת להדגיש את הקיפוח וההדרה שהיו או לא היו, יש דווקא צורך במעין הפוך על הפוך, לטעון שדווקא “אנחנו” יותר…

קרונוס

ספר חדש בסדרת הספרטן, סוכן העל של שירות MI6 שנקרא שוב להציל את העולם. לקח קצת זמן (הרבה זמן) מאז יציאת הספר הקודם (סנטינל, ולפניו מגידו), ואפילו חשבתי שההוצאה זנחה את הסדרה ושהיא מיצתה את עצמה לאחר שני ספרים (הסופר בראיון ישן איתו אמר שיש לו עוד חומר גם לעשרים ספרים ואכן יצאו כבר עוד כמה באנגלית). אבל הנה יוצא הכרך השלישי לאחר הפסקה ארוכה וטוב שכך, כי אתם בטח לא זוכרים מה כתבתי בסקירה על הספר השני, ותאכלס אין סיבה לא להעתיק אותה משם כמעט במלואה. רק נציין שאין קשר בין עלילות הספרים וניתן לקרוא את הספר גם בלי לקרוא את הקודמים. הספר הוא שוב ולחלוטין more of the same. אמנם יש יתרון שמרחק הזמן עובד מאחר והספקתי לשכות את הספרים הקודמים אבל העיקרון זהה. מתחיל בפרשה בעבר, והפעם, בכירים אמריקאים ורוסים נפגשים ומאשרים תקנון סודי שיאפשר השמדת עם (לא אותנו למרבה המזל) תוך עקיפת והטעיית נשיא ארה”ב, וכמובן נוקטים אמצעי זהירות שאיש לא יבגוד בהם. זה קורה בשנת 1995 ומנהל את העניין קצין לשעבר בשטאזי. עשרים שנה חולפות ומישהו מתחרט ורוצה לפתוח את הפה. סוכנים לשעבר בוגדים ומחליפים צדדים, כולם מתוחכמים, כולם צופים שני מהלכים קדימה וכולם לא יהססו ללחוץ על ההדק. העלילה זזה בין עשרות ערים, כשהפעם…

גודאי

כמה ספרים של יוצאי אתיופיה קראתי? אפשר למנות את “מסיני לאתיופיה“, אבל הוא ספר עיון הלכתי ואינו פרוזה. לא עשיתי מדגם, אבל הייצוג של יוצאי אתיופיה על מדף הספרים הוא אפסי. הקהילה האתיופית עולה לחדשות בהקשרים לא חיוביים. קיפוח, גזענות, אלימות משטרתית, וזאת למרות שחלק מהעולים כבר שלושים שנה בארץ ומגדלים דור של ילדים ישראלים לכל דבר. ולכן חשוב דווקא להעלות את בני הקהילה בהקשרי תרבות אומנות וספרות, שכמובן נמצאים אך פחות מיוצגים. זהבה גושן מספרת ומעין בן הגיא העבירה למילים וביחד הן יצרו סיפור מקסים על גודאי, נערה הגדלה באתיופיה, עולמה וחלומותיה. מהחיים הפשוטים בכפר, גידול התירס ופולי הקפה, גירוש הארנבות והקופים ועד החלומות ללמוד ולהשכיל, לדעת לקרוא ולכתוב ולצאת מהכפר לעיר הגדולה. נהנתי מאד לקרוא בספר, על אורחות החיים של יהודי אתיופיה הכפריים ומעט גם על החיים העירוניים. על חיי ומנהגי המשפחה שלהם, על שמחות הנישואין והלידות וחלילה על אבלות, על טקסי הדת שלהם ביום השבת ובחג הפסח וגם על הכיסופים והרצון לעלות לארץ ישראל, ירוסלם, הנמצאת מעבר לנהר הגדול (אולי הנילוס הכחול הזורם מאתיופיה לסודן) ולמדבר האינסופי. המסע לארץ ישראל תופס חלק גדול בספר. זהו מסע מסוכן, אליו הלכו מבוגרים וילדים, קשישים ונשים הרות. לא כולם שרדו את המסע הקשה או את תלאות מחנות הפליטים בהם היה…

חמישה
כללי , ספרים לנוער / 4 באוגוסט 2016

הספר חמישה של יובל אלבשן לכד את תשומת הלב שלי וגם של הדר. אני כמובן מתעניין מיד בכל ספר שיש בו אלמנט אסטרונומי, והדר נמשכה בגלל התוכן. כותרת המשנה מפתה: “רק חמישה יזכו להינצל ולהקים אנושות חדשה”. אנו כבר חושבים על דיסטופיה כלשהי. כדור הארץ מושמד וצריך לבחור מי יתחילו חיים על המאדים או משהו כזה ובכל אופן הדילמה “אינך יכול להציל את כולם, במי תבחר?” היא דילמה ישנה, כל מי שהיה בתנועת נוער עסק בה, ומההיכרות עם פרופ’ יובל אלבשן חשבתי שיהיה לו מה לחדש בנושא. הוא סופר בעל ניסיון, הוא בעל תארים אקדמאיים שרלוונטים לסוגיה, ואני נהנה לשמוע אותו כאשר הוא מתראיין בנושאים שעל סדר היום. לצערנו, הספר לא עמד בציפיות, אביא את מילותיה של הדר: “כל מי שהיה בתנועת נוער כל שהיא, עבר את הפעולה שבה נותנים לחניכים 10 דמויות שתקועות בחלל ואפשר להציל רק חמש מתוכן. כשראיתי את הספר חמישה- זה היה בדיוק זה! מישהו מצא דרך לאפשר טיסות מסחריות לחלל וחללית עם 11 נוסעים עושה את דרכה אל השמיים, במטרה להגיע לחלל ולחזור למקום אחר על כדור הארץ. אך תקלות תמיד יש ונוצר מצב שהחללית תקועה אי שם בחלל, בלי יכולת לחזור לכדור הארץ ועם חלון זמן שהולך ואוזל. רק חמישה יכולים להינצל ( ופה גם…

שני בתים בקצה העיר

עדות רבות בעם ישראל, לפחות כמספר המדינות, המחוזות, והפלכים שמפוזרים על פני הגלובוס מהודו ועד כוש. ואולי על רקע ימים אלו של דוח ועדת ביטון, בחרתי לקרוא בספר שני בתים בקצה העיר, ספר שלפי הוצאת הספרים והשם הבדוי על הכריכה מרמז על מוצאו החרדי, המביא סיפורים של כמה מעדות ישראל המכונות “עדות המזרח” אך רחוקות כמרחק מרוקו מבוכארה (גם בהקדמה מוזכר שהביטוי כוללני מדי). הסיפורים קצרים וכולם מביאים מהווי העדה ודווקא בתקופה בו עברה עדה זו טלטולים על רקע אירועים היסטוריים (הקמת מדינת ישראל, המהפכה הקומוניסטית, עליית חומייני) ומסתיימים כמעט כולם, בעלייה לארץ ישראל (יש גם סיפורים המתחילים בישראל). בחלאב שבסוריה אנו לומדים על מנהגי העשירים להחזיק “חכם” בבית, בג’רבה אי הכוהנים אנו למדים על כיסופן של האמהות שבניהן ישרתו בבית המקדש, באשדוד אנו למדים על מנהגי החזנות בחגים ובפרס אנו נתקלים בקהילות מבודדות שאינן יודעות כמעט דבר פרט לכך שהם יהודים. בסוף הספר נאמר שהעולים לא מצאו עניין רב בתיעוד הווי ומנטליות והתמקדו בתיעוד דברי תורה, חידושים ופיוטים. ספר זה בא להשלים מעט מהחסר, שני הבתים בקצה העיר, אולי רמז הם לאותם הודו וכוש שבכל אחד מהם התקיימו חיים יהודים עירנים ותוססים. הספר מיועד ומתאים בעיקר לבני נוער צעירים אך גם מבוגרים יכולים לקוראו ולהנות ממנו – ללא שום קשר למוצאם…