המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com
הציור האחרון של שרה דה ווס
כללי , ספרים למבוגרים / 19 במרץ 2017

לחובב אומנות ומוזיאונים, כמוני, ביקור משפחתי בחו”ל יכול להיות מתסכל. לפעמים הוא (אני) מצליח לגרור את כל המשפחה אחריו למוזיאונ(ים) ואז הם מתוסכלים משהו  (או יותר ממשהו. תשאלו את אשתי) ולפעמים הוא נאלץ להתבונן בעינים כלות במוזיאון, רואה את הארץ המובטחת ואינו נכנס לשם. וכך אני טוען שאנו רואים מעט מדי מוזיאונים ובני ביתי טוענים שאנו רואים יותר מדי, והסכמה אין. וגם לא תהיה. בהולנד נקלעתי למצוקה קשה. לאמסטרדם הוקצה יום אחד בלבד עם ביקור במוזיאון ואן גוך, שיפה ככל שיהיה הוא גם המוני מדי וגם איך לומר, ואן גוכי מדי, כלומר לא באמת מייצג את האומנות ההולנדית לאורך התקופות. נעמדתי על הרגלים האחוריות עם האמירה שלהיות באמסטרדם בלי לבקר ברייקס זה מבחינתי דגל אדום וכך ביום אחד של הטיול התפצלנו כאשר אחרי ביקור בטירת מוידן (מומלץ בחום! מקסים!), המשיכו חלק מבני המשפחה לפרק חבלים (מקום כזה שתולים אתכם על איזו ריתמה ואתם בין שמים לארץ) ואני והדר הלכנו לספוג מעט קולטורה באחד המוזיאונים המרשימים ביותר בעולם. בהאג המצב היה אפילו קשה יותר. וכך מצאתי את עצמי מול המאוריציוס כאשר ברשותי בדיוק רבע שעה לבקר בו. אמנם המוזיאון קטן, אבל היה צריך להגדיר מטרות ולא הייתה ברירה אלא לראות את שתי יצירות המופת מתוך האוסף: השיעור באנטומיה והנערה עם עגיל…

הצופן הנוצרי באמנות
כללי , ספרי עיון / 29 בדצמבר 2015

נושאים מכתבי הקודש נפוצים מאד באומנות. לרוב נכיר ונזהה נושאים שמקורם בתנ”ך אולם נושאים הנמצאים בכתבים הנוצריים, מוכרים הרבה פחות לקורא הישראלי. גם אלמנטים מסוימים החוזרים במקומות שונים בציורים שונים נותנים משמעויות לציור שאינן בררות למי שלא מכיר את הקוד הנוצרי. ספר זה מאת ד”ר אפי זיו נועד לפענח את “הצופן” ולעזור לחובב האומנות בהבנת התמונה שהוא רואה. כבר בתחילת הספר מופיעים מוטיבים כלליים, כמו יונה או רימון והמשמעות שלהם בעולם הנוצרי, ובהמשך פרקי הספר עוברים דרך סצינות ואישים מהתנ”ך מהבית החדשה ועד דמויות נוצריות שזכו למאות ציורים: מריה, ישו, יוחנן המטביל, שליחים, נזירים, קדושים ועוד. הפרק הראשון מוקדש לתנ”ך ומבוסס על דמויות לפי סדר הא”ב, החל מאברהם אבינו. לכל דמות מופיע תיאור קצר, מאפיינים לדמות (אטריבוטים), וסצינות אופיניות לדמות – ביקור המלאכים, גרוש הגר, עקדת יצחק במקרה של אברהם. אמנם סיפור התנ”ך מוכרים לנו אבל חשוב לזכור שהפרשנות שהציירים הנוצרים נותנים לה היא פרשנות נוצרית שלעתים שונה לגמרי מהפרשנות היהודית. גדולתו של הספר, מעבר להסברים המועילים, היא במאות הציורים הגודשים אותו בצבע מלא. הלימוד אינו תיאורטי. לומדים על סימן או דמות מסוימת ומיד רואים תמונה או שתיים מייצגות. כמובן שמבחר התמונות האפשרי הוא גדול בהרבה, אבל הדוגמאות מספקות. למרות שספר מסוג זה נראה על פניו כספר ללימוד בבית ולא כמדריך…

האשה בזהב

אוצרי הגלריה הלאומית האוסטרית היו בבעיה קשה. הייתה להם תמונה מצוינת ויפה שהצליחו לשים עליה יד. תמונה של גוסטב קלימט, תמונה שהם ממש רצו להציג אותה בלב המוזיאון. אבל מושא התמונה הייתה אדלה בלוך-באואר, ולהודות שביצירת מופת מופיע דיוקן של יהודיה היה בלתי אפשרי, עלבון חמור להיטלר ולגזע הארי העליון, ובכלל איך יהודיה יכולה להיות יפה כל כך ואצילית כל כך? לא חשבו הרבה ופשוט קראו לתמונה “האשה בזהב” ומחקו את אדלה בלוך-באואר מההיסטוריה. הספר האשה בזהב, הוא למעשה שלושה סיפורים שונים הכרוכים להם יחד. הסיפור הראשון, הוא הסיפור על גוסטב קלימט, על אדלה בלוך ובעלה פרדיננד באואר, ועל וינה שלאחר נפילת הקיסרות ועד האנשלוס. אוסטריה של כסף ישן וכסף חדש, על יהודים ישנים ויהודים חדשים, על גויים ששנאו יהודים בדיוק או יותר ממה שצריך, על אהבות ורומנים אוסרים ועל התשוקה הגדולה לאומנות באשר היא. הסיפור השני הוא הסיפור של השואה, דרך עיניה של משפחת בלוך-באואר. אדלה כבר לא הייתה בחיים, בעלה פרדיננד הצליח בקושי לברוח לשוויץ. ילדים לא היו להם, אחיניתה התחתנה רק עשרה ימים לפני האנשלוס, וגיסה וגיסתה ברחו לצ’כוסלובקיה שם השיגו אותם בתחילה הנאצים ואחר כך הקומונוסיטים. אותם דמויות שהיו פעם חברים היפנו להם כעת עורף, לא היה אפשר לבטוח באיש, ועסקאות אפלות נדרשו להבטחת החיים, עסקאות…

הארנבת עם עיני הענבר

נֵצקֵה – פסלים קטנים שהופיעו ביפן ושימשו לתליית חפצים על חגורת בגד הקימונו נטול הכיסים. הנצקה עשויים מחומרים שונים וגודלם נע בין 3 ל-12 סנטימטרים. אדמונד דה ואל ירש “אוסף מאד גדול של חפצים מאד קטנים” והוא יוצא למסע חובק שנים ויבשות במעין עבודת שורשים מורחבת המתפרשת על פני שנתיים. הספר “הארנבת עם עיני הענבר” הוא תוצאה של המחקר בעקבות משפחתו של דה-ואל והנצקה. הספר הוא גם פרוזה וגם עיון. הוא מספר סיפור, אבל הוא ספר אומנות וגם ספר היסטוריה. דה-ואל מתחקה אחרי עקבות משפחתו משפחת אפרוסי היהודית, שהחלה את אימפרית הבנקאות שלה מעסק קטן באודסה ונהייתה לסוחרת התבואה הגדולה ברוסיה הצארית. בני המשפחה נשלחו להרחיב את האימפריה לערים המרכזיות באירופה: וינה, פאריז, ברלין וכמובן התרחבו בקשרי נישואין עם משפחת רוטשילד ואחרות והיוו אימפריה. אחד האחים, שארל, רכש את הנצקה אחד אחד בתקופת חייו בפאריס והרכיב לעצמו אוסף, ביחד עם חפצי אומנות רבים אחרים. הספר מתאר את חיי התקופה, את חיי המעמד העליון באותה תקופה, את חיי היהודים באותה תקופה, את האנטימשיות שהייתה קיימת תמיד באירופה. הנצקה עוברים לוינה, כמתנת נישואים לאחיינים וגם הסיפור ממשיך לוינה, העיר בה החלה שקיעת המשפחה. מלחמת העולם הראשונה גרמה להפסדים כלכליים קשים, האנטישמיות התגברה, ולאחר האנשלוס, הוחרם כל רכוש המשפחה, ביתם הפך למשרדים של…