המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com
לא לשווא
כללי , ספרים למבוגרים / 12 בספטמבר 2016

האחות תאה וולף התנדבה לשליחות לאלכסנדריה לסייע בהקמת בית חולים יהודי ובהכשרת האחיות שם. זאת לאחר לימודים של כמה שנים בגרמניה. התפקיד היה לשנתיים ולמעשה שליחות זו הצילה את חייה. בשנת 1937, עמוק בתוך השלטון הנאצי ורדיפות היהודים, עזבה תאה למצרים, אז בשליטת הבריטים, וכמובן שלאחר סיום תפקידה לא חזרה לגרמניה. הספר מספר על עבודתה באלכסנדריה ומנסה להעביר גם את רוח התקופה, שירת הברבור של יהדות מצרים המפוארת, יהדות משכילה תרבותית ואמידה, ששנים מעטות לאחר מכן נרדפה בידי פארוק, נושלה מנכסיה וגורשה בחוסר כול. בית החולים באלכסנדריה טיפל בחולים ערבים ויהודים באמידים ובעניים ומומן ברובו מתקציב הקהילה היהודית. לאחר פרוץ המלחמה טופלו גם חיילים פצועים וכל מי שהיה צריך סיוע. הספר מורכב מאוספים של סיפורים קצרים, המדלגים לפעמים בזמן, כאשר הסופרת, בעצמה ילידת מצרים, מכניסה לעתים סיפורים מהתקופה בפי המטופלים, ויוצרת שילוב מעניין וחוויתי לקורא. פרקים מסוימים העוסקים בסיוע ליהודים הם לא מפשוט ממדהימים. למשל, אוניה גרמנית שהגיעה מגרמניה ומסתבר שיש בה 13 קשישים יהודים שהצליחו לעלות עליה, אולם הקברניט נועל אותם בתאים בכל נמל שלא יצליחו לרדת כדי שיוכל להסגירם בחזרתו לגרמניה. שוטר ערבי מודיע לתאה על כך והם מטכסים עצה, להגניב למזון שהם תרופות הרדמה ואז לפנות אותם מהאוניה בתואנה של מגפה שהתפרצה (לפי החוק קברניט אוניה חייב…

ואין יותר גבעול

הספר מספר שלושה סיפורים בבת אחת – סיפורו של אלי וסיפורה של דבי (דינה) עד שנפגשו (ואז הסיפורים שלהם הופכים לאחד) וסיפורה של בת שבע מנקודת המבט שלה בתור בת – רגשות, תחושות וזיכרונות מהרגע בו הודיעו לה על רצח הוריה, והטלטלה שעוברת על המשפחה. רוב הסיטואציות המסופרות בספר הן פשוטות, מחיי היומיום, אך עם זאת נוגעות ועוצמתיות. התהפוכות שבאות על אלי ועל דבי, כל אחד בנפרד, מובילות אותם למסלול משותף ושינוי משותף של חייהם. הם רוצים להשתפר, צמאים לעוד. וכך דבי משנה את שמה לשם העברי- דינה, והם מקימים יחד בית מלא קדושה ושמחה. כשקראתי את הספר התחברתי לסיפור. סיפורי חיים אמיתיים שהאנשים בהם לא מתיימרים להיות גדולים אלא הם עושים דברים ומטבעם הם כאלה – אנשים גדולים, שבאים אליהם להתייעץ איתם ולשמוע את דעתם. אנשים פשוטים שעושים דברים גדולים. גם בתוך הבית ניכרת הפשטות וההשפעה העצומה שיש לאלי ודינה על ילדיהם. במהלך הקריאה לומדים על החיים שהיו להם שהם חיו כל כך בצניעות ורוצים גם לקבל משהו מזה – שנדע גם להיות צנועים ולקבל את מה שהקב”ה מזמן לנו בחיים, גם הדברים הקשים ולהמשיך להאמין באמונה שלמה למרות כל הקושי והבעיות שיש לנו בחיים. בסופו של דבר זה עיקר הספר לדעתי. האמונה הגדולה של אלי ודינה, אהבת ארץ-ישראל,…

מקהלה הונגרית
ספרים למבוגרים / 2 במרץ 2015

לפעמים טוב להגיע ליצירה ספרותית כטאבולה ראסה. לא הכרתי את יגאל שוורץ ובוודאי שלא הכרתי את הסיפור הקצר “גמדים על הפיז’מה” של רות אלמוג המבוסס על ילדותו. במבט לאחור איני נזכר  אפילו מה גרם לי להתעניין בספר וגם לא למה הוא הונח בארון ונשכח שם כמעט שנה. וכך הגעתי נטול ידע מוקדם לאחת מיצירת המופת שנכתבו כאן בשנים האחרונות. הישג ופיסגה של ממש. סופרלטיבים רבים מופיעים על הכריכה ולמרות שלרוב איני מתרשם מהם, הפעם הם צודקים. ויותר מכך, אם עדותו של הדיוט כמוני תיחשב למשהו בעיניכם. אחת לכמה חודשים, במהלך כל השנים שעברו מאז שהסיפור ההוא ראה אור עולם, עלה בי החשק להתיישב מולו ולפתוח אותו. לפרש אותו, ובה בעת לספר את סיפורו של הילד ההוא שהייתי אני. הסיפור הזה התבשל בי אט אט, עד שבקיץ האחרון החלטתי לעשות מעשה. נסעתי לבודפשט, עיר ילדותה ונעוריה המוקדמים של אמי, ושם במשך חודשיים, ואחר כך במהלך חודשיים נוספים בארץ, כתבתי, בשטף מטורף, לפעמים עשר ואפילו שתים-עשרה שעות ביום, את הגרסה שלי לגרסה של אלמוג לסיפור שלי, ובתוכה שיבצתי גם רסיסים מגירסאותיהם של אבי, אמי ואחותי, שאמנם נמצאים משכבר בעולם אחר, שלשוכנים בו שמורה זכות השתיקה, אך, כפי שתראו, אי-פה אי-שם, הם מוותרים על הזכות הזאת ומתפרצים לסיפור דרך קולו של המספר, קולי,…

בשפריר חביון
כללי / 5 באוקטובר 2014

זמן רב לא היה צר לי כל כך על ספר שנגמר ולמרות שמי שקורא את הסקירות שלי יודע עד כמה אוהב אני ספרים קצרים, הרי שספר זה קצר היה לי. קראתי בו בין כסה לעשור וסיומו ממש בעיצומו של יום בין מוסף למנחה, ובלי ידיעתי פרקי הסיום עסקו ביום הכיפורים. ידעתי מראש שאהנה מהספר, איך אפשר שלא כשמדובר בספרו של הרב סבתו, וכאשר הוא פותח כך: חלב חדר הורתי, קהיר עיר לידתי, בית מזמיל ערש תמימותי, נפאח הבוערת כאבי וטוהר אמונתי. סובב סובב הקולמוס ועל חלב שבסוריה הוא כותב. סבור אני שאני מטהו כרצוני אבל הוא הולך לו על פי דרכו לקהיר שבמצרים. שב אני ומטהו על צידו, והא לנפח שבגולן הוא מתפרץ, לוחץ אני עליו בכל כוחי, והוא חוזר לבית מזמיל. ואני רק מעשה על ארץ ישראל ביקשתי לספר. וכבר מהפתיחה לספר אנו רואים שנחזור למקומות, לדמויות ולאירועים עליהם כתב סבתו בעבר בארבעת ספריו שיצאו אור. מהם ספרי זכרונות ומהם ספרי דמיון אבל מהו אותו שפריר חביון? פיוט מהמאה ה-16 לרבי אברהם מימון מתלמידי הרמ”ק, ומיוסד על עשר ספירות הקבלה. נביא כמה שורות ממנו: אֵל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן. הַשֵּכֶל הַנֶּעֱלָם מִכָּל רַעֲיוֹן. עִלַּת הָעִלּוֹת מוּכְתַּר בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן. כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה’ בְּרֵאשִׁית תּוֹרָתְךָ הַקְּדוּמָה. רְשׁוּמָה חָכְמָתְךָ הַסְּתוּמָה. מֵאַיִן תִּמָּצֵא…

הסוד טמון באנשים
כללי / 1 באוגוסט 2014

לא הכרתי את השם מורטון מנדל ולמרות פעילותו העניפה בארץ, נראה לי שהוא לא דמות פחות ידועה בציבור הישראלי. בספרו הסוד טמון באנשים, מנסה מנדל לסכם עשרות שנות נסיון (מנדל בן למעלה מתשעים!) בעסקים עם תובנות על ניהול ומנהיגות. מורטון מנדל שחי בצעירותו בעוני החל את עסקיו בגיל העשרה במכירת ברגים אומים וחלקי מכוניות בסנטים, יסד חברות משגשגות וצבר ביחד עם אחיו הון רב. החלום האמריקאי בהתגלמותו. “אלו העקרונות שלי, ואם הם לא מוצאים חן בעיניך יש לי גם אחרים…” ככה אומר גראוצ’ו מארקס הבדחן הידוע. כנראה שמורטון מנדל לא ראה את הסרט, אולי מחוסר זמן, מאחר והוא מדגיש עד כמה חשוב לשמור על העקרונות. כך בפרק המתאר כיצד לא הסכים להשקיע מכספו אצל בארני מיידוף, למרות ששוכנע והוקסם ממנו. אצל מיידוף לא הייתה שום שקיפות, והשקיפות הייתה עיקרון ברזל של מורטון מנדל. עיקרון נוסף, היה לקבל את כל ההחלטות בחברה המשפחתית (מורטון ושני אחיו) במשותף. לכל אחד הייתה זכות וטו. כולם חייבים להסכים. ייתכן וכך לא התקבלו כמה החלטות טובות, אולם הלכידות המשפחתית, שבאה לרוב על חשבון היחסים בין בני המשפחה, נשמרה. ומכל אלו העקרון החשוב ביותר של מורטון מנדל מתמצת במילים: “בחר את האנשים הטובים ביותר שיעבדו איתך”. על כך כמעסיק הוא לא מוכן להתפשר. הוא יחכה שנים…

לה סניורה

סקירה על ספרה של נעמי קרן לה סניורה.הספר לה סניורה עוסק בדמותה המיוחדת של דונה גרציאה נשיא, שבגיל 26 התאלמנה מבעלה וגילתה שהיא אחראית לאחת מחברות העסקים הגדולות ביותר בעולם של המאה ה-16. מעט שנים אחר כך נפטר גם גיסה והיא הייתה הבעלים היחידי של עסק הענד ואחת הנשים העשירות בעולם. משפחתה הייתה משפחה של יהודים שעזבו את ספרד בזמן הגירוש של 1492 לפורטוגל אולם גם שם נאלצו להמיר את דתם. הספר נפתח במכתב שגרציאה כותבת לחברה ובו היא מספרת לה על הרגע בו אביה סיפר לה בסודי סודות שהיא יהודיה. כדי לשמור על חייהם לא יכול צאצאי האנוסים אפילו לספר לילדיהם על כך שהם יהודים שמא יפלטו אלו איזו מילה בטעות, מילה שתוביל את כל המשפחה לעונש השריפה. הבחירה לכתוב ספר כרומן מכתבים חד צדדי אינה בחירה פשוטה. צורת כתיבה זו עשויה להרתיע קוראים רבים מאחר והספר הוא אוסף של מונולגים, כמעט ללא דיאלוגים. קוראים רבים חשים קושי מול צורת כתיבה זו וגם אורכו של הספר, 700 עמודים צפופים נראה מפחיד. אולם הספר קל ונעים לקריאה  ואני נהנתי ממנו מאד. הכתיבה יפה ומסוגננת ואינה דורשת מאמץ מהקורא, אלא השקעת זמן נינוחה, וקריאה שאינה ממהרת לשום מקום. קראתי בו במשך חודשים, מעט בכל פעם וכשהרגשתי שהתיאורים רבים מדי, דילגתי מעט…

מחיר האלטרואיזם?
ספרי עיון / 15 בספטמבר 2013

האם ג’ורג’ פרייס היה אלטרואיסט? הספר מחיר האלטרואיזם משאיר שאלה זו פתוחה, אולם כבר שמו מרמז שאת המחיר ג’ורג’ שילם. ג’ורג’ פרייס, עוף מוזר ביותר, ללא ספק בעל חשיבה מיוחדת, ספק גאון, ונראה שהיה חסר רק משק כנפי פרפר קל באיזה יער אינדונזי כדי שחייו יעלו על מסלול טוב ורגוע, של משרת מחקר מכובדת באקדמיה או בתעשייה, גילויים והמצאות שונים ואולי אפילו פרס נובל. אולם פרייס תמיד היה בצד, תמיד עזר לאחרים שעבדו על משהו ולמרות שעבר בכל התחנות הנכונות (פרוייקט מנהטן, מעבדות IBM, קולג’ים ואוניברסיטאות שונות), סיים את חייו במו ידיו, לאחר שבמשך זמן רב לא לקח תרופות כהומלס חסר בית, הרחק ממשפחתו וכמעט ללא רגעי אושר בחייו. פרייס התעניין כמעט בכל דבר, התכתב עם אנשים רבים ואפילו פירסם מאמרים במגזינים המכובדים SCIENCE ו-NATURE אולם כל זה לא עזר לו לקבל את ההכרה אותה רצה, וכשכבר קיבל הזדמנות כלשהי, עשה הכל על מנת לא להתמיד במקום אחד. מבין עיסוקיו המתוארים בספר, בולט העיסוק בשאלת האלטרואיזם, בנכונות של הפרט לפעול לרעת עצמו ולטובת החברה ובהתנגשות הרעיונית בין כלל זה לבין תורת האבולוציה האמורה להתבסס על אנוכיות מוחלטת (ובודאי מוטציה שגורמת להורדת התאימות – FITNESS, אינה אמורה להישאר זמן רב). מסתבר שפרייס תיאר נוסחה אפשרית כזו (מופיעה בנספח בסוף הספר שאין…

אני, נלסון מנדלה
כללי / 16 באוגוסט 2013

רבים מאלו שנולדו לפני שנות השמונים זוכרים את נלסון מנדלה כמייצג את אחד מלוחמי החופש בעולם. הקריאות Free Nelson Mandela ומופע האומנים הגדול לתמיכה בו בשנות השמונים, זכורים לי היטב. הספר “אני, נלסון מנדלה” מביא אסופות קטעים מארכיונו של מנדלה שטרם פורסמו בכתביו הקודמים. הקטעים נעים מכמה שורות ועד עמוד או שניים, והם מכתבים ששלח או קטעים משיחות שערך, או רשימות מיומנו ובעיקר כאלו מתקופת כליאתו. הספר אינו מהווה אוטוביוגרפיה, ולמרות שכבר בתחילת הספר מופיעים בקצרה תולדות החיים של מנדלה (בתוספת ההערה כי מומלץ מאד לקוראים) ובסופו ומפתח לאישים השונים המוזכרים בספר, ההרגשה היא כי הספר מיועד לאלו שכבר קראו את האוטוביוגרפיה של מנדלה, או אחת מהביוגרפיות האחרות עליו. אחרת הקורא מוצא את עצמו חוזר לקורות החיים במהלך הקריאה להבין את ההקשר של כל קטע. חלקי הספר נקראים: פסטורליה, דרמה, אפוס וקומדיה טרגית. ושמות הפרקים בעצמם. עורכי הכרכים רואים בכך משום זיקה בין מנדלה לבין התרבות היוונית הקלאדית אותה אהב ולקחו השראה לספר מכתביו של מרוק אאורליוס (ראו בהקדמה לספר). דבר מיוחד נוסף בספר הוא פתח הדבר מאת נשיא ארצות הברית ברק אובמה. יש בספר קטעים רבים מענינים, אולם קשה לקרוא בו כספר, מאחר והוא אסופה של רעיונות ולא עלילה. בודאי שהספר מתאים לחוקרים, אולם אלו יכולים, אולי, לגשת ישירות…

נולדנו לרוץ

הספר הזה יגרום לכם, ולא משנה מינכם, גילכם ומשקלכם, להוריד את הנעליים ולהתחיל לרוץ. שיגעון הריצה נהייה הטרנד העולמי החדש. אני מכיר אישית, אנשים רבים שהשילו עשרות קילוגרמים והמירו אותם במרתונים וטריאתלונים. אין עיר גדולה בעולם שאין לה מרתון ואין עיר קטנה בישראל שאין לה מרוץ של לפחות עשרה קילומטרים. ובמירוצים אלו משתתפים מאות ואלפים, רובם לא מנסים להיות הראשונים, הניצחון עבורם הוא סיום המירוץ עצמו וההרגשה הטובה מהריצה. בתור מישהו שמתמחה בננו-ריצה למרחקים זעומים במיוחד, ושאת קבוע פלאנק קבעו לפי המרחק שהוא מסוגל לרוץ בלי להתעייף, קראתי את הספר ללא הפסקה, או בנשימה אחת. אמנם חלקו נראה כמעין הטפה דתית, על האדם שרק נועד לריצה, על יתרונות הריצה היחפה, ועל אומניות שהולכות ונעלמות מהעולם (ציד בריצת התמדה אחרי הטרף), אבל מאז צאתו הוא הפך לספר קאלט, עשרות ספרים, מאות אתרים ואלפי רצים חדשים קוראים אותו והוא מכה גלים בכל מקום שאליו הוא מגיע בהכרזה המשיחית שלו: נולדנו לרוץ. ולמה לא בעצם? לכך אפשר למצוא דווקא הרבה סיבות. האדם נולד חסר ישע, בניגוד לחיות אחרות שהולכות ורצות תוך שעות. האדם רץ רק על שתי רגליים, על ארבע הרבה יותר קל לרוץ, לאדם מסת שרירים נמוכה יחסית (בהשוואה לפרימטים אחרים), אולם בפועל מסתבר שהאדם החלש והאיטי, מיטיב בריצות ארוכות, אולי לא…