המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com
לא אנושיים
כללי , ספרים למבוגרים / 13 ביוני 2017

לפני כמה חודשים סיפר לי שי סנדיק, בסודי סודות כמובן, שלכבוד שבוע הספר הם רכשו את זכויות התרגום של הספר החדש מאת פיליפ קלודל וגם שקלודל יבוא לבקר בארץ. איזה כיף להיות מקורב ולשמוע סודות לפני כולם, כאשר אצל סנדיק זה בדרך כלל כעשר דקות לפני שהדבר מתפרסם בעמוד הפייסבוק שלהם. אבל זמן מה אחר כך קיבלתי ממנו את ההודעה המשונה הבאה:  “את הקלודל החדש אני לא מביא לך”. זה היה קצת תמוה ובעודי תוהה, הוא כתב הודעה נוספת: “לא מתאים לך, גם לי בקושי”. לא הייתי כותב על כך אבל שי פירסם את ההתלבטויות שלו לגבי הספר ברבים. ואילו אני, מתוך סקרנות ביקשתי בכל זאת לקרוא את הספר, ואכן הספר לא קל לעיכול, ומהפך את הקיבה, לאו דווקא בגלל הבוטות המינית שבו, מזה לא התפלאתי, בכל זאת קלודל צרפתי, ובסיכומו של עניין ואפילו עוד באמצעו, שכן הספר הוא אסופת סיפורים קצרים שאחרי כמה מהם כבר עומדים על טיב כולו, ההודעה ששלחתי לשי אחרי קריאתו הייתה: “הוא גאון!”. רצח, גילוי עריות, קניבליזים, אנטישמיות – הכול ישנו במראה המזעזעת אותה מציב קלודל לקורא המדושן בעולמו. בעולם שהרגש נעלם ממנו, ואהבה היא מושג שלא קיים, הדברים מתנהלים אחרת. יש חוקים ויש סדר, וכולם חייבים לשמור עליהם. למשל אסור להאכיל את הקופים בגן החיות….

200 שנה למותה של ג’יין אוסטן
כללי , מישמס / 6 ביוני 2017

לציון מאתיים שנה למותה של הסופרת ג’יין אוסטן, נערך אירוע צנוע במעון שגריר בריטניה בישראל מר דיוויד קוורי. במקביל צוינה יציאת התרגום החדש לספר “מנספילד פארק” בתרגומה של לי עברון ובהוצאה משותפת של תמיר//סנדיק וא(ה)בות, המוציאות במשותף תרגומים חדשים של כל כתבי אוסטן. באירוע הוגש תה של שעת מינחה (אבל גם קפה, כי בכל זאת אנחנו בישראל), מגשי סקונס, כריכי מלפפונים ופירות טריים. הכול כמובן בכלי חרסינה, בכל זאת המעמד מחייב. התמונות באדיבות ההוצאה וצולמו על ידי יוטבת פלטר-דיציאן. האורחים התבקשו להגיע בלבוש מהתקופה ואכן נראה שחצר המעון נלקחה היישר מאחוזה ביורקשייר. לא היה קשה לשים לב שרוב הנוכחים היו נוכחות, והגברים היו מיעוט שבמיעוט. הייתי מופתע מכמות הנשים שבאו בתלבושת תקופתית והסתבר לי שרובן חברות במועדון ג’יין אוסטן הישראלי. חלקן אפילו תפרו לעצמן בגדים בסגנון. מבין הגברים, באופן לא מפתיע, רק אחד טרח להתלבש בבגדי התקופה, והוא כמובן מחבר פוסט זה. אמנם אישה צריכה להשקיע יותר: שמלה, שמשייה, כובע, כפות ומניפה, ואילו הגבר צריך רק צילינדר, סרט לבן הקשור סביב הצוואר (קראווט) וז’קט ארוך. בכל אופן, זכיתי למחמאות רבות על הספורטיביות. מאיה קרבטרי, אחת ממייסדות המועדון, סיפרה לי מעט על אודותיו. המועדון הוקם לפני קצת יותר משלוש שנים ביוזמה של מאיה ושל חברתה רינת. הרעיון היה לכנס קבוצה קטנה של מכרות וחברות כדי…

שיבה
כללי , ספרים למבוגרים / 19 במאי 2017

שבעה סיפורים כפולים בספר “שיבה” נפרשים על תחום זמן רחב מאמצע המאה השמונה עשרה ועד ימינו ומביאים את סיפור העבדות דרך סיפורה של אפריקה וסיפורם של האפריקאים, אלו שנמכרו לעבדות והוגלו לאמריקה ואלו שנשארו באפריקה. הסיפור מתחיל עם אפייה, נערה צעירה המשתדכת עם המושל הבריטי בחוף הזהב (גאנה) ועוברת לגור במצודת קייפ קוסט. במרפתי המצודה, תאי צינוק בהם מוחזקים אפריקאים כמותה ממש, שנחטפו ונמכרו לעבדות ומחכים להעברתם לעולם החדש. ומה ההבדל בין אפייה לבין אסי, נערה צעירה שמוצאת את עצמה בצינוק? כמעט כלום. תעתועי גורל הגרמו לכך שאפייה תהייה למעלה ואסי תהייה למטה. מציאות העבדות והשעבוד והסחר בבני אדם היו חלק מאפריקה. השבטים השונים נלחמו ללא הרף אחד בשני. השבויים נהיו לעבדים, אולם כשהגיע האדם הלבן העבדות נהייתה נוראית בהרבה, העבדים הובלו באוניות ליבשת אמריקה, רבים מהם מתו בדרך והניתוק היה מוחלט. בנוסף, הדרישה הבלתי פוסקת לעבדים רק החריפה את מלחמות השבטים ומאחר ובכל פעם ידו של שבט אחר הייתה על העליונה, יכלו למצוא את עצמם, שני לוחמים שאך אתמול לחמו (ללא סיבה אמיתית) זה נגד זה, כבולים בשלשלאות אחד לשני אצל אותו סוחר עבדים. פירוט נוסף אפשר למצוא בספר ספינת העבדים. מנקודת מוצא זו מתחילות שתי שושלות, השושלת של אפייה – השושלת האפריקאית, והשושלת של אסי – השושלת האמריקאית….

היום בתוך הבלגן
כללי , ספרים למבוגרים / 2 באפריל 2017

הספר “היום בתוך הבלגן” תואר כקומי. לואיז רוצה לראות אנשים ופותחת את ביתה, בו גר גם אחיה, בפני מטיילים מהעולם. חבורת אנשים תתאסף שם והנסיבות יבודדו אותם מהעולם. עד כאן הנושא מקובל וידוע ולרוב שייך לסרטי מתח או אימה. אנשים שנמצאים בקבוצה סגורה ומבודדת ופתאום מנהלים קרב הישרדות. אבל הספר סומן כקומי על אף כוס הקפה השפוכה המופיעה על גבי הכריכה שגם היא סוג מסוים של טרגדיה, ולכן היה ברור שהוא הולך לכיוונים אחרים. אבל לאן בדיוק? לכל מיני כיוונים ולא בדיוק מוגדרים ונראה לי שהוא מהווה פספוס מסוים בקטלוג של ההוצאה. כפי שציינתי, סיטואציית הבידוד מזמינה מצבי מתח, תחרות על משאבים, מלחמת הישרדות ועוד. ניסיון לעשות מזה משהו אחר הוא כבר ניסיון ראוי להערכה אולם הביצוע אינו מספק. מה אמור לתת את הגוון הקומי? נניח שאורחים שבקושי מצליחים להתקשר ביניהם. פערי שפה בין אנגלית לצרפתית או גרמנית. דיאלוגים המהווים דו שיח של חרשים. כל אלו קיימים אבל ממצים את עצמם מהר מאד ובעיקר מקשים על עבודת  התרגום אם כי נראה שגם במקור הסופר נאלץ להסביר את חלקם דבר המפחית את חינניותם. אולי הבדלי התרבות בין השוויצריים לאנגלים לאמריקאים לסינים? אולי, נעשים אפילו ניסיונות בכיוון זה, והסינים המגיעים משום מקום היו יכולים להוסיף עניין אבל הם לא מבינים אנגלית אין איתם…

אוקטובר שלי
כללי , ספרים למבוגרים / 8 בספטמבר 2016

הוצאת סנדיק לוקחת אותנו שוב לסכסוך מרוחק כלשהו. בספר “הפרדס” מדובר היה סכסוך פנים איסלמי באחת ממדינות “סטן” המזרחיות לנו, בספר “הרוחות של בלפסט” הסכסוך בצפון אירלנד והפעם אנו נחשפים לסכסוך האנגלו-פרנקי בקוויבק. גם הפעם יהיו כאלו שיגידו שמשהו שם מזכיר את מה שקורה כאן אבל זו אשליה בלבד. המוח נאחז בפיסת דמיון קטנה בתוך המכלול ובונה ממנה דמיון רחב הרבה יותר ממה שיש. וכמו שאין דמיון, או לפחות לא דמיון שאנחנו נמצא, בין מה שהיה בצפון אירלנד לבין הסכסוך הפנים איסלמי (מעבר להגדרה כסכסוך בין פלגים של אותה דת), כך גם אין טעם וצורך לחפש נקודות דמיון בקנדה המרוחקת. שם זה שם ופה זה פה. וקנדה אכן מרוחקת – מרוחקת פיזית ומרוחקת רגשית מתודעת הקורא (אלא אם הוא יוצא קנדה שעלה ארצה), כי האירועים אליהם הספר מתייחס, אך לא מתאר כמעט, היו לפני כחמישים שנה והישראלי הממוצע ואף הישראלי חובב ההיסטוריה לא ידע עליהם כמעט דבר. כן, בקוויבק היה פעם משאל עם אם לעזוב את קנדה, וייתכן שאחרי הברקזיט הנושא יעלה שוב. ומונטריאול? הדבר היחידי משנות השבעים שרוב האנשים יזכרו ממונטריאול תהיה ההופעה הבלתי נשכחת, הסנסציונית, של נדיה קומנצ’י במדי נבחרת רומניה באולימפיאדה. הופעה שהדהימה את העולם כולו, בימים בהם “העולם כולו” עוד היה יכול להידהם מנערה צעירה בת…

העץ של בני טורג’ה
כללי , ספרים למבוגרים / 5 בספטמבר 2016

העץ של בני טורג’ה הוא ספרו השני של קלודל שיוצא בהוצאת סנדיק (הקודם היה שקשוק המפתחות המצוין). הפעם מדובר בספר חדש והבחירה בהוצאת סנדיק אינה מקרית אלא משקפת את אמונו של הסופר בהוצאה ובפרט ביכולת התרגום של שי סנדיק שתרגם את ספריו האחרונים. אני לא בטוח עד כמה סופר “בוחר” מי יתרגם את ספריו, אולם מדובר במחמאה משמעותית. צרפתית שפה יפה, מתנגנת, עם יותר מדי חוקי דקדוק ויוצאי דופן. ולמרות הידע האפסי שלי בשפה זו מצאתי את עצמי קורא לעתים שניים תרגום ואחד מקור, רק להתענג על צלילי השפה. אבל בעוד שפה יפה ועשירה יכולה להיות תנאי הכרחי, הוא אינה תנאי מספיק להסבר מדוע התענגתי בקריאת הספר. ולמה בכלל צריך להסביר? אולי כי הספר שונה מעט. נתחיל ממה שאין בו. אין בו עלילה במובן המקובל של המילה, למרות שיש איזה ציר בזמן עליו נעים. אין בו גם מתח, הוא מדבר על הדבר הוודאי ביותר בחיים – המוות. אז אולי זה ספר רומנטי? בכל זאת מתוארת שם שתי מערכות יחסים בעסיסיות צרפתית? לא, גם זה לא העיקר. זרם תודעה? בהחלט יש מחשבות של קלודל, אבל הספר אינו זרם תודעה, יש סדר ורצף ברורים. קלודל נזכר בהרבה דברים מעברו אבל הספר אינו ממואר. גם לא ביוגרפיה. ברור שקלודל כותב על עצמו ושהגיבור חסר…

כל מה שלא סיפרתי
כללי , ספרים למבוגרים / 25 באפריל 2016

הפעם אין שום מקום לספק. שתי המילים הראשונות אומרות את הכל. “לידיה מתה”. לא תוכלו להגיד שהטעו אתכם. כך גם פותח הטקסט בגב הספר. משתי מילים אלו ברור שהספר לא שמח ולא צפוי סוף טוב. אפילו מעט נחמה לא צפויה. מרגש וכואב אומרת הכריכה ואני אוסיף אפילו מעט מדכא. לא תוכלו לעצור את הקריאה למרות הסוף הידוע מראש. הספר כתוב בצורה מרתקת וקולחת. התחלתי בשבת בבוקר כאשר למרבה האירוניה סיימתי ספר כבד ורציתי משהו קליל. משהו קליל לא קיבלתי והבנתי את זה במשפט ראשון, אך הייתי כמהופנט וללא יכולת הפסקת הקריאה. הספר הסתיים טרם מוצאי שבת, ולאחר ברכת הנר והבשמים שלחתי לשי הודעה: “איזה דכאון”. לקח לו להבין מה אני רוצה ממנו ואז ענה לי – “אחנו מחפשים ספרים שירגשו אנשים”, עניתי לו שאני כמעט בכיתי מהספר… וקצת מוזיקה שתלווה את הסקירה (למרות שגם הקליפ יפהפה וכדאי לצפות בו). עולם מטורף ככה שרה להקת דמעות לפחדים (אוי שנות השמונים האהובות שלי, בהן התעקשו ברשת גימל לתרגם שמות שירים ולהקות כמו Tears for Fears). הביצוע הקצבי כל כך עבר מתיחת פנים על ידי מייקל אנדרוז וגארי ג’ולס, הואט ושונה לסולם מינורי. הקשיבו. נראה לי שזה מה שעבר על לידיה. אבל מי זו בעצם לידיה? אנחנו אפילו לא יודעים מי זאת לידיה, אבל…

הרוחות של בלפסט
כללי , ספרים למבוגרים / 15 במרץ 2016

ושוב הוצאת תמיר//סנדיק מביאה לנו ספר שמתרחש “שם ואז” אבל מתקשר היטב גם למציאות המוכרת לנו כאן והיום. צפון אירלנד. קתולים, פרוטסטנטים, IRA, פיצוצים, פיגועים, בריטניה, המלכה אליזבת זועמת, בשם האב, משחקים פטריוטיים של טום קלנסי. הייתי ילד ואני אפילו לא זוכר מה אני זוכר, חוץ מזה שהיה לי ברור שבעוד מקום בעולם הבריטים הצליחו לחולל מהומות והרס לשנים ארוכות (המזרח התיכון כמובן וגם מלחמת פוקלנד שבה לא היה לי ברור מה יש לבריטים לחפש אלפי קילומטרים הרחק “מירושלים” הקדושה שלהם) ואז אפילו עוד לא ידעתי על הרעב הגדול. כמה טוב להיות ילד תמים וממילא יש לנו את הצרות שלנו וכמה שלא נרצה לעשות השוואת, הרי שנעשה אותן לכאן או לכאן ואפילו אזכורים מסוימים מופיעים בספר עצמו. מאלימות אי אפשר לברוח. גם לג’רי פייגאן, שמוגדר בגב הספר כרוצח שכיר, אבל הוא בסך הכל חבר בארגון (הטרור או לא, תחליטו אתם) IRA, יש את הצרות שלו. הוא אמנם השתחרר מוקדם מהכלא (הסכם סיום הסכסוך ובעקבותיו שחרור אסירים פוליטיים – נשמע מוכר?) אבל קשה להגיד ששילם את חובו לחברה. מפגש של ג’רי עם אמא של אחד מקורבנותיו מזעזע אותו לחלוטין ופותח את תיבת הפנדורה שמזינה את כל הספר. ג’רי מתחיל לראות צלליות שמתברר שהם הקורבנות שלו והם רוצים נקמה, אבל מסיבה מסיבה כלשהי הנקמה אינה נדרשת…

הצרה עם עזים וכבשים
כללי , ספרים למבוגרים / 27 בינואר 2016

הצרה עם עזים וכבשים. איזה שם מוזר לספר ועוד כזה שמעורר בך ישר אסוציאציות לסטייק. התשובה הגיעה בעמ’ 117 ודווקא מהאוונגליון מתי, והוא משל על ישו שמפריד בין עיזים וכבשים. הכבשים סייעו לו, והעיזים לא. החלוקה הפשוטה לרעים ולטובים, אבל בספר החלוקה שונה מעט ואינה דיכוטומית כל כך. בשפה האנגלית לעתים הביטוי עז משמש למישהו שמואשם שלא בצדק ואילו כבשים הם כאלו שהולכים בעדר.  גם בגמרא (שבת דף עז עמוד ב’) ניתן למצוא הבחנה בין כבשים לעיזים. ר’ זירא שואל מדוע כאשר יש עדר מעורב של עזים וכבשים, העזים הולכות בראש ומקבל תשובות על ההבדל בין עזים לכבשים (מומלץ לקרוא את המאמר המלא מאת משה רענן). ברגע שמגיעים למשל ומחילים על הספר את הנמשל, שם הספר נהייה הרבה יותר ברור. גברת קריזי נעלמה וכולם בבתי השדרה האנגלית האפורה והמנומנמת רק מדברים על זה אבל לא עושים כלום. מי שכן מנסות לעשות משהו הן גרייס וטילי, שתי ילדות צעירות שמחליטות לחפש את גברת קריזי, אולם במהלך המזכיר את דקארט הן מגיעות למסקנה שכדי למצוא אותה צריך למצוא קודם את אלוהים. הספר מתנהל עמוק באווירת שנות השבעים ועם זה אין לי בעייה, אני מכיר את השירים והלהקות שהוזכרו, אבל הוא מתנהל עמוק באנגליה של שנות השבעים וכאן העסק כבר יותר בעייתי. שמות של אנשים,…

אמה
כללי , ספרים למבוגרים / 1 בינואר 2016

“אמה וודהאוז הייתה חכמה יפה ועשירה…”. לכאורה אידאלי, אבל באנגליה של תחילת המאה ה-19 זה אומר שאת מאד, מאד משועממת. בניגוד לגיבורות אחרות של אוסטן שהיו חכמות ויפות (לפחות לפי הליהוק בסדרות ובסרטים המבוססים על ספרי אוסטן) אך עניות למדי ונאלצו לעסוק כל היום בחיפוש אחר בעל שיהיה נאה וחכם לפחות כמותן, ועשיר הרבה יותר. אמה פטורה מכל הדאגות האלו. היא גם צעירה למדי, בת 21 בסך הכל ולכן למרות שהיא אולי חכמה, היא חסרת ניסיון חיים ובכל זאת השעמום גובר. היא גרה לבד עם אביה ההיפוכונדר המבוגר ואין יותר מדי מה לעשות פרט מאשר לדבר ולדבר ולדבר, ולכן אמה מנסה לשנות לאנשים את החיים, ובעיקר לעסוק במלאכתו של הקב”ה לזווג זיווגים. איני יודע עם אוסטן הכירה את המדרש על המטרונה שחשבה שלשדך בין זוגות היא משימה קלה, אבל גם אמה מגלה מיד בתחילת הספר כי מעשי השידוכים שלה רק גורמים נזק. ומה לגבי עצמה שכן היא הגיעה לפירקה ובתור נערה יפה וחכמה ובמיוחד עשירה, היא הרי נחשבת למציאה? אמה לא מעונינת להתחתן כלל. אין לה צורך בזה. מה יוסיף לה גבר בחיים? ולגבי ילדים? היא תסתדר עם הילדים של אחותה (חמישה!) ותהיה להם דודה אוהבת. והשעמום? אין מה לדאוג היא לא תהיה רווקה זקנה כמו ההיא וההיא, בגלל שלה…