ספרים מומלצים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com
קליפת אגוז
כללי , ספרים למבוגרים / 22 במאי 2017

איאן מקיואן הוא סופר אהוב בישראל והראייה היא שספר חדש שלו מתורגם תוך חודשים בודדים לאחר הופעתו. כרגיל אצל מקיואן הכל נשאר במשפחה, ואם ספרו הקודם טובת הילד, עסק בילדים ובנערים, הרי שהפעם הולכים מוקדם עוד יותר והספר עוסק כפי שרואים בתמונת הכריכה, בעובר. עובר ממין זכר, נטול שם המנסה להבין מה קורה סביבו. חוש הראייה אינו מועיל לו ועיקר הבנתו היא מחוש השמיעה, וגם קצת מחוש הטעם, בעיקר של סוגי היין שאמו שותה (למרות שהיא מודעת שצריך לחשוב על הילד). האם אוהבת לשמוע פודקאסטים וכך העובר מתגה כמלומד צעיר עוד במעי אמו. אפילו על הסכסוך במזרח התיכון יש לו מה להגיד והוא מקווה שאנחנו, ישראל, ניתן איזו פיסת מדבר לערבים. טוב, כנראה הפודקאסטים שהאמא שומעת בכל זאת לא משהו. שימוש בעובר כגיבור העלילה אינו עניין חדש וכבר הסרט המצליח של שנות השמונים “תראו מי שמדבר” עשה זאת בהצלחה. אבל כאן לא מדובר בקומדיה. טרודי, האם והרעייה הבוגדנית, נמצאת בקשר עם גבר שאינו אביו של העובר. מי הוא בדיוק? זה מתגלה בערך בפרק השלישי ובגלל חוסר זהירות, ייתכן מכוון וייתכן גם במקור האנגלי, עוד קודם לכן אם קראתם את הטקסט על הכריכה האחורית. למעשה בתיאור שהבאתי בסוף הסקירה שמטתי מדעתי מידע זה, כך שאתם יכולים לקרוא אותו ללא חשש. גילוי…

ארבעה אבות
כללי , ספרים למבוגרים / 23 באפריל 2017

אל תשפטו ספר לפי הכריכה, כך אומרים לרוב, אבל מה לעשות והכריכה היא כמעט הדבר הראשון שרואים במיוחד לספר ביכורים של סופר שאינו מוכר בציבור הרחב. בבירור בדיעבד מסתבר שזיו הוא סגן עורך העיתון כלכלסיט כך שכתיבה אינה זרה לו אבל אני בספק עד כמה הקוראים מודעים לעובדה זו וכך נשארים עם הכריכה. כריכה משונה, אבל מסקרנת. דמות, ספק גבר ספק אישה, ספק נער ספק נערה, אך במבט קרוב די ברור שזו אישה. עם ראש קרנף על הראש? למה דווקא קרנף? זה יסתבר בספר עצמו, אבל לא יהיה שום ספויילר אם אומר שהקרנף (ולא הפיל) הוא בעל חיים עם עור עבה במיוחד. וכשעניין הקרנף מתבהר, גם הכריכה מתבררת והיא כריכה מצוינת (עיצוב: דורית שרפשרטיין וביצוע רות גווילי – כריכה שיצרה סקרנות גרמה לי לרצות לקרוא את הספר וגם מתקשרת היטב לתוכן של הספר. הספר מתחיל כאפיזודה קישונית. דייר מתעצבן על שכנתו המגדילה את דירתה. כל החלק הזה הוא אסופת מכתבים בין אדון בוכמילר הדייר למר דומיני סגן מהנדס העיר. תכתובת שגרתית ובנאלית שתוך מספר מועט של מכתבים מתפתחת למשהו אחר לחלוטין ומהווה פתיח לסיפור העיקרי המתרחש בשנות התשעים. אהבות, קנאות, בגידות, ובעיקר יחסים. בין בני זוג ועוד יותר בין הורים ילדים וההשפעות ההרסניות ההדדיות שלהם. נושא נפוץ וספרים בנושא זה…

הפרטים שהושמטו
כללי , ספרים למבוגרים / 17 באפריל 2017

מאות ספרים מצדיקים שוב ושוב את אמירתו של טולסטוי. כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה, ויש דרכים רבות לאומללות. כך גם בספר זה שכריכתו מראה ילד צעיר על רק שדה חיטה אינסופי. קנזס, שנות השמונים, עיירה קטנה בתוך שדות חיטה. סגן השריף מקבל הודעה על מוות באחת החוות, הוא יוצא לדרכו ומשער שמדובר בקרוב משפחה מבוגר שהגיע לבקר אולם מופתע למצוא את מרתה, אם המשפחה ללא רוח חיים. חקירת האב מעלה סיפור אחד, חקירת הבת סיפור שני, וכבר מצטרפים כמה פרטים לחבילה של אלו שהושמטו, חבילה שתגדל ככל שהספר יתקדם ובה נגלה עוד ועוד פרטים שהושמטו, לחלקם השפעה גורלית על העלילה. אנו הקוראים יודעים בדיוק מה קרה וכיצד מרתה מצאה את מותה. אולם התהליכים שגרמו לכך לא התחילו באותו יום שבוע או שנה, אלא דור קודם ואת התיאור המדויק שלהם נקבל בהמשך. הורים מתעללים, בריחה, ניסיון לשנות את החיים והיגררות לא רצויה לחיים הפשוטים של אשת איכר תוך ויתור על החלומות והתוכניות להיות אשת העולם הגדול. גם ארל היה צריך לוותר על תוכניותיו ולחזור לחווה של אביו במקום להיות מהנדס. הכעסים, הלחץ ואי שביעות הרצון הפכו את המשפחה למשפחה בחוסר תפקוד בה, כמו בדורות הקודמים, הילדים הם אלו שסובלים. הסופר מנצל את הידע שלו כפסיכואנליטיקאי שחיבר ספרי עיון רבים בספר פרוזה…

השען מאוורטון
כללי , ספרים למבוגרים / 19 במרץ 2017

סימנון הגיח בחזרה לחיי הקורא הישראלי לפני כשנתיים, כאשר בהוצאת עם עובד החלו לתרגם מחדש את סדרת הבלש שלו המפקח מגרה. את סדרת מגרה פחות אהבתי. ז’אנר הבילוש עבר שינויים רבים ומגרה היה כבר מיושן לטעמי. בין היתר בגלל שימוש רב בטכניקות שעבר זמנן ובהן הבלש יודע הרבה יותר מהקורא, ידע שמביא לפתרון יש מאין של התעלומה. לכן שמחתי לקבל סיפורים אחרים של סימנון הכתובים בצורה שונה ועוסקים בנושאים אחרים. ספר זה הכולל שתי נובלות קצרות, הוא רומן מתח פסיכולוגי מסוגה שבעיני לא תתיישן אף פעם ונהנתי מאד מקריאתו. לסימנון יש לא מעט, עשרות רבות למעשה, של ספרים כאלו וכאן נבחרו שניים: דומים אך שונים. עומדים כל אחד בזכות עצמו ועם זאת גם משלימים אחד את השני. שניהם נכתבו במקור באותה שנה, ואולי כבר במקור הופיעו יחדיו, או שזו החלטה של עורכי סדרת “הספריה לעם”. בסיפןר הראשון, רוצח סדרתי מטיל אימתו על עיירה קטנה. משהו בסגנון ג’ק המרטש, שכמובן מוזכר בהקשר זה בסיפור עצמו. השאלה מי הרוצח נפתרת מיד, במעשה אקראי חסר חשיבות. בכך מוסרת מהשולחן סוגיית הבלש ומתאפשר העיסוק בשאלות העמוקות יותר. השאלות שמעסיקות אותנו במהלך קריאת הספר הן מה המניע? מה הופך אדם נורמלי לרוצח, ואיך כל זה ייגמר. אפשר גם למצוא בספר ביקורת על המשטרה שכלל לא מצליחה…

עוד מהנעשה בעירנו
כללי , ספרים למבוגרים / 12 במרץ 2017

בהיותי תל אביבי בנעורי, אי אז בשנות השמונים, היו שתי סיבות טובות (כמעט יחידות) לפתוח את מקומון העיר בערב שבת. הראשונה הייתה תשבץ ההיגיון של אמנון בירמן והשנייה הטור “מהנעשה בעירנו” של עלי מוהר. כעת, עשור לאחר פטירתו של עלי מוהר יוצא לקט שני של טוריו (הראשון יצא בשנות השמונים) ומאגד טורים משנת 1988 ועד שנת 2006 במעין קפסולת זמן. אמנם מוהר כתב על נושאים רבים, חלקם לא קשורים כלל לאירועי היום, וחלקם נאחזים בהם, והספר משמש כמעין קפסולת זמן, נוסטלגית ורומנטית מטבעה. יש בספר מפתח פרקים אולם לרוב שמותם לא יגידו כלום על תוכנם ולכן הקריאה בספר מומלצת כקריאת אקראי, פתח ותראה על מה נפלת. מי שאהב את הטורים של מוהר, בוודאי יהנה משיטוט מחודש זה בין טוריו. ומה היה הייחוד של מוהר? קודם כל שפתו העדינה, גם כאשר הוא רצה לרדת או לגנות או לצאת חוצץ נגד תופעה מסוימת. תמיד בצורה מכובדת ונקייה. איפה הוא ואיפה סאטירקני ימינו שפיהם נוטף ארס ורעל. מוהר גם ידע לצחוק על עצמו כשצריך, ולא מעט, וגם זו היא תכונה המאפיינת כותב איכותיים ומנוגדת לתוכניות בידור ירודות היודעות בעיקר לצחוק על כל מי שהוא בעיניהם האחר. וכתיבה כזו, כתיבה הנעשית מאהבה, ומספיק רק לראות את החיוך הגדול של עלי מוהר בתמונת הכריכה, היא זו שהופכת…

מסעות בחדר הכתיבה

לא כתוב הרבה על גב הספר (וטוב שכך): “איש זקן מתעורר לבדו בחדר מסויד לבן ובו רק חפצים מעטים. הוא אינו יודע מי הוא ואינו זוכר כמעט דבר. גופו חלוש ומתקשה בביצוע הפעולות הפשוטות ביותר. הרמזים היחידים לזהותו ולעברו הם כמה ניירות וערמת תצלומים על שולחן הכתיבה. וכן סדרה של מבקרים המזכירים לו תפקיד כלשהו שמילא בחייהם.” אוקיי, בימינו היו קוראים לזה חדר בריחה, אבל אוסטר כתב את הספר ב-2007 וחדרי בדיחה, לפחות פיזיים, לא היו קיימים אז. רק במשחקי מחשב. אז האיש מתעורר ומנסה להבין מה קורה. הניירות לא ממש עוזרים – שמות של עצמים וגם הם מבלבלים. הצילומים לא אומרים לו כלום. אבל על השולחן מונח כתב יד, המגולל סיפור של אסיר אחר, בתקופה אחרת, במקום דומה אבל שונה. ואת כתב היד הזה, האיש הזקן (שכוחו עוד במותניו מסתבר) קורא בעניין. השם שלו מר בלנק. שם סימבולי חלק וריק. לחדר נכנסות שלל דמויות שונות, בכולן הוא פגש קודם, אבל לא ברורות הנסיבות. כל אחת מספרת לו מעט דברים אבל תמונה מלאה לא מתקבלת. הרופא שלו מגיע. הוא נמצא בטיפול. טיפול שהוא ביקש, אבל מה המחלה ומה הטיפול? גם עורך הדין שלו מגיע. מצבו בעייתי. למה? לא ברור. גם כתב היד מתקדם בקצב משלו כאשר מר בלנק, שנאמר לו…

הפרשה המסתורית בסטיילס
כללי , ספרים למבוגרים / 13 בנובמבר 2016

כשהייתי ילד הייתי לוקח אותם מהספרייה. ספרים עם כריכה ירוקה, או כחולה, או אדומה, פשוטה כזו ועליה מעוין, עם שם הספר התורן ומעל כולם התנוסס שמה של המחברת “אגתה כריסטי” באותיות די מוזרות. כמה נהננו לקרוא אותה, אמנם היה לנו ברור שפוארו (או החוקר האחר בספרים שאינם מסדרת פוארו) תמיד יודע יותר מאיתנו ושבסוף הספר הוא יביא את הראייה שהוא מצא בפרק השלישי ואנחנו לא שמענו עליה אף פעם, אבל זה היה בסדר, אהבנו לחכות לרגע בו כולם מכונסים ופוארו חושף את הרוצח לתדהמת קולם בפאסון בלגי שקט של מי שיודע שהוא צדק מההתחלה. ואם מדברים על התחלה אז עתה היא מובאת בתרגום חדש ובכריכה מרעננת לקורא הישראלי. ספרה הראשון של כריסטי שנכתב לפני כמעט מאה שנה בתרגום חדש.  הופתעתי לגלות שכבר בפתיחת הספר, כריסטי מציבה את שרלוק הולמס בתור המודל שלה, לא זכרתי שהיא כתבה במפורש שגיבור סיפורה שואף להיות שרלוק הולמס ולשם כך אף למד טכניקות מהבלש פוארו הנודע. כמובן שבסופו של דבר פוארו פותר את התעלומה ובכך מראה מי הבלש המוצלח יותר. לא נתעכב על העלילה. את כריסטי אתם מכירים. רצח. ברור לכולם מיד מי הרוצח. מסתבר שיש ראיות חזקות לחפותו של הרוצח וצריך לחפש רוצח אחר. פתאום מתגלה שלכולם יש מניע, הזדמנות ואמצעי. כולם הופכים לחשודים….

מועדון המתאבדים
כללי , ספרים למבוגרים / 9 בנובמבר 2016

מועדון המתאבדים הוא ספר של פעם. שלושה סיפורים קצרים, הקשורים ביניהם ומהווים מעין רומן בלשי ויקטוריאני. הנסיך פלוריצל אוהב להתחפש ולצאת למקומות בהם לא מזהים אותו וכך להנות מהחיים ומשפע הרפתקאות מסעירות, שיפיגו את שעממו. בסיפור הראשון מהשלושה המקובצים בספר הוא נקלע למועדון המתאבדים. מה בדיוק קורה שם אני לא יכול לספר, שם הספר נותן מושג כללי, אבל פלוריצל מחליט לשים סוף למועדון הזה, דבר המתגלה כלא כל כך פשוט ומצריך עוד שני סיפורים נוספים. פנייה למשטרה אינה אפשרית עקב שבועת כבוד של פלוריצל וכמקובל אצל אצילי העולם בתקופה ההיא, בעלי הממון והפנאי , הכבוד חשוב הרבה יותר מהחיים. את הספר תקראו בפחות משעה. מאה וקצת עמודים קטנים ודפוס באותיות קידוש לבנה. בהתאם לאופנת הכתיבה ששררה אז יש פערי ידע מהותיים בין מה שפלוריצל יודע ובין מה שהקורא יודע וכך הסיפורים הנוספים בקובץ, קריאים ומהנים אך לא לגמרי מובנים. בכולם נראה שמופיעה דמות אקראית כלשהי ואיכשהו הסיפור חוזר שוב לפלוריצל ומלחמתו במועדון המתאבדים. משהו בתיאור הזכיר לי לטובה את סדרת פנדורין המודרנית שעוסקת לרוב באותה תקופה. הספר הוא חלק מיצירה רחבה יותר של סטיבנסון – לילות ערב החדשים – יצירה שיצאה כאשר נוסדה העיר פתח תקווה ותורגמה פעמיים לעברית הרחק הרחק במאה הקודמת וזוכה כעת לתרגום חדש. ספר קצר ומהנה…

הקמע של דדה
כללי , ספרים למבוגרים / 26 בספטמבר 2016

בשביל לדעת על מה הספר אתם אינכם צריכים אותי. תקראו מה שכתוב על הכריכה (ראו בתחתית הסקירה), הפעם אפילו התיאור די מדויק. ננסה לבחון את הספר בצורה שונה. בספר לא מופיע תאריך. המיקום הוא סיני כך שטווח הזמנים די מצומצם והספר מתייחס לביקורו של המלך חוסיין בארץ לקדם שלום עם ראש הממשלה בגין. אוקיי. הסופר בחר לשנות את ההיסטוריה ואת ביקור סאדאת ב-1977 שינה לביקור חוסיין. למה לעשות כזה דבר, ברור שזו אינה טעות אלא שינוי מכוון. מה עומד מאחוריו? פעמים רבות בספר, מוזכר הספר “המאהב”. הרבה פעמים. לא כאזכור אגבי אלא כאזכור בעל משמעות. שנת צאתו של הספר היא 1977 מה שסוגר לחלוטין את שאלת הזמן, אולם מה משמעות ההופעה? האם זה אחד הספרים האהובים על אופנהיימר? האם הוא מעריך במיוחד את אב יהושע, האם הוא דמות חיקוי בעיניו? האם בספר זה יש קשרים והקשרים ברורים למאהב? אם קראתם את כריכת הספר, תראו שדדה מתקומם נגד אחד ממפקדיו שכופה את עצמו על החיילות בבסיס, לא משהו מפתיע במיוחד לצערנו, בטח לא בתקופה ההיא. בכל מקרה דווקא אותו מפקד הוא אדם חובש כיפה. אז נכון שבספר שעוסק גם בחיילים רוצים להכניס הכל: עולים וצברים, אשכנזים ומזרחיים, דתיים וחילוניים, קצינים וחוגרים וכמובן גם לעמת אותם אחד עם השני. אבל למה דווקא…

מותה האטי של לוסיאנה ב’
כללי , ספרים למבוגרים / 3 באוגוסט 2016

מספר הספר, שנשאר בעילום שם לכל אורכו, מקבל בוקר אחד שיחת טלפון. על הקו נמצאת לוסיאנה, מישהי שהוא העסיק לפני עשור במשך חודש אחד בלבד, והיא רוצה לראותו בדחיפות. הסקרנות הורגת את החתול ולמרות שלא ברור לו כלל מה היא רוצה ואיך הוא יכול לעזור לה, הוא מסכים להיפגש איתה ומוצא את עצמו נשאב למערבולת: “למה נעניתי כשהכל בתוכי אמר לי לסרב? למה לא נפטרתי ממנה באמתלה כלשהי ולא התרחקתי ממנה אלף קילומטרים? יש רגעים בחיים, רגעים מעטים, שאדם מרגיש שהגיע לפרשת הדרכים המסחררת, הגורלית, של מעשה קטן. החורבן העצמי האורב מאחורי החלטה סתמית. ידעתי באותו ערב, מעל לכל דבר אחר, שאסור לי להקשיב לה עוד, ואף על פי כן כאילו אין בכוחי לעמוד מול האינרציה של המחלה או של הנימוסים הטובים, קמתי על רגלי כדי לצאת אחריה אל הרחוב” (עמ’ 58) לוסיאנה פגעה פעם בסופר אחר, קלוסטר, ומאז היא חוששת מנקמתו. כמו בסרטי “אני יודע מה עשית בקיץ האחרון” שהקורבן מגיח ומחסל את כל אלו שפגעו בו, כך גם היא מאבדת את קרובי משפחתה וחוששת לחייה. המספר שמוצא את עצמו מעורב שומע גם את דברי הצד השני, והקורא אינו יודע למי להאמין, כאשר הספר מגיע בקרשנדו לסיומו. הדמויות כולן בעלות מסתורין. המספר בעילום שם ולא יודעים עליו כמעט דבר….