המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com
בראש של ברונו שולץ
כללי / 6 באוגוסט 2017

“בראש של ברונו שולץ” הוא ניסיון מעניין, נועז, שונה ולא תמיד מובן עד תומו. הוא מחייב את הקורא לידע מוקדם בנושאים מסוימים, כמו מי היה ברונו שולץ, דמות פחות מוכרת שלמזלי כבר נתקלתי בה בספר “אגדת ברונו ואדלה” והשלמתי מעט פערים, אולם זהו רק סיפור אחד בקובץ וגם האחרים דורשים ידיעה וקריאה בין השורות, ומאחר וכך אני סבור שהבנתי את הסיפורים הגיעה עד מקום מסוים אך לא פיענחה אותם עד תומם. אז מה קורא בראש של ברונו שולץ? לא נדע. הסגנון הזכיר לי במקצת  את הסרט “להיות ג’ון מלקוביץ” (ואת שאלת הטריוויה הבלתי נשכחת בשעשועון החוליה החלשה: “מי שיחק את ג’ון מלקוביץ בסרט ג’ון מלקוביץ?” עליה המתמודד לא ידע לענות), אבל בעוד בסרט היה לפחות אפשר לשאול את מלקוביץ מה קורה בראש שלו, את שולץ מעט יותר קשה ולכן אנו מקבלים בעצם את מה שקורה בראש של מקסים בילר, סופר גרמני, אולם לא יליד גרמניה, שעוסק רבות בהקשרים יהודים-גרמניים שונים. והניסיון כפי שכתבתי מעניין ונועז. ברונו שולץ כותב מעיירתו, דרוהוביץ’ שבפולין, לתומאס מאן בציריך. תמהוני הגיע לדרוהוביץ וטוען שהוא תומאס מאן ולכן שולץ רוצה להזהיר את מאן האמתי, שידע שיש לו מתחזה. הימים הם שלהי 1938 ואותו מתחזה הוא בעצם המסמן את השואה ההולכת וקרבה, אותה חוזה וחווה שולץ בערבוב…

ווקמן
כללי , ספרים למבוגרים / 31 ביולי 2017

הימים הם בשלהי שנות השמונים, זיו השתחררה מהצבא וגילתה שהתכניות שלה השתנו. החלום היה לעשות טיול גדול בלונדון (למה דווקא לונדון?) עם החברה הטובה מהצבא, אבל בעיות משפחתיות, דחיית הטיול על ידי החברה, ומחסור במזומנים גרמו לה לקחת את העבודה הראשונה שהיא מצאה, עבודות ניקיון ושירות באתר מרחצאות מרפא על גבול סוריה וירדן. האתר לא מופיע בשמו, אולי כי כל הפרטים בסיפור דמיוניים וכו’, אבל הכוונה כמובן לחמת גדר. ומה מאפיין את זיו? היא מסתובבת רוב היום עם אזניות ומקשיבה לקלטות , לפחות עד שהן נקרעות. מכאן גם שם הספר. ומחוץ לאתר, בית מלון ישן ונטוש, שטח צבאי, אבל מקומות שאנשים מסתובבים בהם. וכך, על רקע חשש לגנבות מהאתר ואי סדרים בקופה, נחשפת זיו למנגנוני כוח, הקיימים בכל חברה, בין האנשים השונים, מנהל התפעול של האתר, מנהל האתר הכל יכול שמסובב את כולם על האצבע ורק רוצה לעשות עוד כסף, סוכני תיירות המביאים קבוצות ונציגי המושבים, שלמעשה הם קיבלו את הזיכיון על המקום. לא נעדרת מעט ביקורת על חלוקת משאבי המדינה למקורבים מחד, ועל כיבושי ששת הימים מאידך, אבל אלו יחסית בשוליים. זיו מנסה להתעלם מכל זה, ואולי כאן המטפורה לאוזניות האוטמות אותה מהעולם, אבל תגלה, שהיא נגררת פנימה, תרצה או לא. אז אנחנו יודעים איך ועם מה זיו יוצאת,…

ברכת התנינים
כללי , ספרים למבוגרים / 20 ביוני 2017

סיפורים קצרים הם סוגה בעייתית. כולנו אוהבים סיפור קצר מפעם לפעם. כזה המופיע בעיתון, או שמקבלים כקובץ, אבל מה עושים עם ספר שלם של סיפורים קצרים? הבעייה היא גם בעיה טכנית. אין אפשרות מעשית להדפיס סיפור קצר ולמכור אותו בנפרד, אולי עכשיו בעידן הדיגיטלי בפורמט של סינגל, כמו במוזיקה, אבל לא על נייר. אז מה כבר אפשר לעשות? לאגד אסופה של סופרים שונים או של אותו סופר במשך זמן רב. אסופה יכולה להיות מובחנת לפי נושא, או כעבודת לקטורה, ואילו אצל אותו סופר יש לחכות זמן לא מועט עד שיצטבר מספיק חומר. לדעתי מוקדם להספיד את סוגת הסיפור הקצר, העידן המודרני מחייב התמודדות שונה איתה, בעיקר בדרכי ההפצה. הנה רעיון: קנו את הספר, אבל קבלו באימייל סיפור אחד מדי שבוע. ההמלצה הכללית שלי בקבצי סיפורים קצרים היא לצרוך אותם לאט. סיפור אחד בשבוע. אבל זו עצה לקורא ולא עצה למבקר, שצריך לקרוא לפחות את רובו של הספר, וכאן ראיתי שמחד יש סיפורים בעלי מאפיינים דומים מאוד וסיפורים שונים על גבול הסוריאליזם. ייתכן ושינוי סדר הסיפורים היה יכול לסייע בשבירת האחידות בחלקו הראשון של הקובץ, ואלי דווקא מאחר ומדובר בחומרים מעורבבים, ישן וחדש, מאת הסופר, דווקא הם קובצו יחדיו. איני יודע. מישהו השקיע בסדר הסיפורים מחשבה, אולם לקורא מותר לשבור אותו ולבחור…

אררטים
כללי , ספרים למבוגרים / 25 במאי 2017

אררטים מאת אורה אחימאיר מביא את סיפורה של לונה, בת ירושלים המקבלת הצעה להצטרף למחקר בינלאומי בנושא הכל כך פוסט מודרני של “ניצול ואונס נשים בזמן מלחמה”. זהו הנושא הכללי ולא פלא למה נושא כזה מקבל מימון בכל העולם, ועוד נגיע לנושאים האלו. לונה היא חוקרת שואה במקצועה, ודי ברור שהיא תתבקש לחקור את הנושא  בתקופת השואה, אבל לונה לא נמשכת לנושא זה. לעומת זאת, מאחר שמשפחתה סייעה לפליטה ארמנית בתקופת רצח העם הארמני, היא רוצה לחקור דווקא תקופה זו, ומכאן יתפתח הספר לעיסוק בשואת הארמנים דרך יומן ישן שכתבה סבתה של לונה. עלילת הספר מתנהלת בכמה צירים מקבילים. ארבעה לפחות. תיאור המחקר הנוכחי של לונה וקשריה עם ג’ורג, מנהל המחקר הראשי. במקביל מתוארת תקופת רצח העם הארמני. צירים נוספים בהווה העלילתי הם מערכת יחסיה של לונה עם בעלה, ועם בניה. לונה נמצאת במערכת נישואים לא מספקת. את רוב שנותיה הקדישה לבעלה ולקריירה שלו וכשהיא מנסה להתפתח בזכות עצמה, היא לא זוכה לגיבוי נרחב. כניסתו של ג’ורג לסיפור מעלה מיד את המתח בנושא זה, וג’ורג מבחינתו משגר רמיזות עבות אבל לונה מהססת ואינה רוצה לעזוב את בעלה. מאחר ולונה וג’ורג נמצאים שעות רבות ביחד, המתח מתחזק כמו גם העבודה שג’ורג יוצר קשר חברי עם בנה של לונה. בחירה לעסוק בהרבה נושאים טומנת בחובה…

קליפת אגוז
כללי , ספרים למבוגרים / 22 במאי 2017

איאן מקיואן הוא סופר אהוב בישראל והראייה היא שספר חדש שלו מתורגם תוך חודשים בודדים לאחר הופעתו. כרגיל אצל מקיואן הכל נשאר במשפחה, ואם ספרו הקודם טובת הילד, עסק בילדים ובנערים, הרי שהפעם הולכים מוקדם עוד יותר והספר עוסק כפי שרואים בתמונת הכריכה, בעובר. עובר ממין זכר, נטול שם המנסה להבין מה קורה סביבו. חוש הראייה אינו מועיל לו ועיקר הבנתו היא מחוש השמיעה, וגם קצת מחוש הטעם, בעיקר של סוגי היין שאמו שותה (למרות שהיא מודעת שצריך לחשוב על הילד). האם אוהבת לשמוע פודקאסטים וכך העובר מתגה כמלומד צעיר עוד במעי אמו. אפילו על הסכסוך במזרח התיכון יש לו מה להגיד והוא מקווה שאנחנו, ישראל, ניתן איזו פיסת מדבר לערבים. טוב, כנראה הפודקאסטים שהאמא שומעת בכל זאת לא משהו. שימוש בעובר כגיבור העלילה אינו עניין חדש וכבר הסרט המצליח של שנות השמונים “תראו מי שמדבר” עשה זאת בהצלחה. אבל כאן לא מדובר בקומדיה. טרודי, האם והרעייה הבוגדנית, נמצאת בקשר עם גבר שאינו אביו של העובר. מי הוא בדיוק? זה מתגלה בערך בפרק השלישי ובגלל חוסר זהירות, ייתכן מכוון וייתכן גם במקור האנגלי, עוד קודם לכן אם קראתם את הטקסט על הכריכה האחורית. למעשה בתיאור שהבאתי בסוף הסקירה שמטתי מדעתי מידע זה, כך שאתם יכולים לקרוא אותו ללא חשש. גילוי…

ארבעה אבות
כללי , ספרים למבוגרים / 23 באפריל 2017

אל תשפטו ספר לפי הכריכה, כך אומרים לרוב, אבל מה לעשות והכריכה היא כמעט הדבר הראשון שרואים במיוחד לספר ביכורים של סופר שאינו מוכר בציבור הרחב. בבירור בדיעבד מסתבר שזיו הוא סגן עורך העיתון כלכלסיט כך שכתיבה אינה זרה לו אבל אני בספק עד כמה הקוראים מודעים לעובדה זו וכך נשארים עם הכריכה. כריכה משונה, אבל מסקרנת. דמות, ספק גבר ספק אישה, ספק נער ספק נערה, אך במבט קרוב די ברור שזו אישה. עם ראש קרנף על הראש? למה דווקא קרנף? זה יסתבר בספר עצמו, אבל לא יהיה שום ספויילר אם אומר שהקרנף (ולא הפיל) הוא בעל חיים עם עור עבה במיוחד. וכשעניין הקרנף מתבהר, גם הכריכה מתבררת והיא כריכה מצוינת (עיצוב: דורית שרפשרטיין וביצוע רות גווילי – כריכה שיצרה סקרנות גרמה לי לרצות לקרוא את הספר וגם מתקשרת היטב לתוכן של הספר. הספר מתחיל כאפיזודה קישונית. דייר מתעצבן על שכנתו המגדילה את דירתה. כל החלק הזה הוא אסופת מכתבים בין אדון בוכמילר הדייר למר דומיני סגן מהנדס העיר. תכתובת שגרתית ובנאלית שתוך מספר מועט של מכתבים מתפתחת למשהו אחר לחלוטין ומהווה פתיח לסיפור העיקרי המתרחש בשנות התשעים. אהבות, קנאות, בגידות, ובעיקר יחסים. בין בני זוג ועוד יותר בין הורים ילדים וההשפעות ההרסניות ההדדיות שלהם. נושא נפוץ וספרים בנושא זה…

הפרטים שהושמטו
כללי , ספרים למבוגרים / 17 באפריל 2017

מאות ספרים מצדיקים שוב ושוב את אמירתו של טולסטוי. כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה, ויש דרכים רבות לאומללות. כך גם בספר זה שכריכתו מראה ילד צעיר על רק שדה חיטה אינסופי. קנזס, שנות השמונים, עיירה קטנה בתוך שדות חיטה. סגן השריף מקבל הודעה על מוות באחת החוות, הוא יוצא לדרכו ומשער שמדובר בקרוב משפחה מבוגר שהגיע לבקר אולם מופתע למצוא את מרתה, אם המשפחה ללא רוח חיים. חקירת האב מעלה סיפור אחד, חקירת הבת סיפור שני, וכבר מצטרפים כמה פרטים לחבילה של אלו שהושמטו, חבילה שתגדל ככל שהספר יתקדם ובה נגלה עוד ועוד פרטים שהושמטו, לחלקם השפעה גורלית על העלילה. אנו הקוראים יודעים בדיוק מה קרה וכיצד מרתה מצאה את מותה. אולם התהליכים שגרמו לכך לא התחילו באותו יום שבוע או שנה, אלא דור קודם ואת התיאור המדויק שלהם נקבל בהמשך. הורים מתעללים, בריחה, ניסיון לשנות את החיים והיגררות לא רצויה לחיים הפשוטים של אשת איכר תוך ויתור על החלומות והתוכניות להיות אשת העולם הגדול. גם ארל היה צריך לוותר על תוכניותיו ולחזור לחווה של אביו במקום להיות מהנדס. הכעסים, הלחץ ואי שביעות הרצון הפכו את המשפחה למשפחה בחוסר תפקוד בה, כמו בדורות הקודמים, הילדים הם אלו שסובלים. הסופר מנצל את הידע שלו כפסיכואנליטיקאי שחיבר ספרי עיון רבים בספר פרוזה…

השען מאוורטון
כללי , ספרים למבוגרים / 19 במרץ 2017

סימנון הגיח בחזרה לחיי הקורא הישראלי לפני כשנתיים, כאשר בהוצאת עם עובד החלו לתרגם מחדש את סדרת הבלש שלו המפקח מגרה. את סדרת מגרה פחות אהבתי. ז’אנר הבילוש עבר שינויים רבים ומגרה היה כבר מיושן לטעמי. בין היתר בגלל שימוש רב בטכניקות שעבר זמנן ובהן הבלש יודע הרבה יותר מהקורא, ידע שמביא לפתרון יש מאין של התעלומה. לכן שמחתי לקבל סיפורים אחרים של סימנון הכתובים בצורה שונה ועוסקים בנושאים אחרים. ספר זה הכולל שתי נובלות קצרות, הוא רומן מתח פסיכולוגי מסוגה שבעיני לא תתיישן אף פעם ונהנתי מאד מקריאתו. לסימנון יש לא מעט, עשרות רבות למעשה, של ספרים כאלו וכאן נבחרו שניים: דומים אך שונים. עומדים כל אחד בזכות עצמו ועם זאת גם משלימים אחד את השני. שניהם נכתבו במקור באותה שנה, ואולי כבר במקור הופיעו יחדיו, או שזו החלטה של עורכי סדרת “הספריה לעם”. בסיפןר הראשון, רוצח סדרתי מטיל אימתו על עיירה קטנה. משהו בסגנון ג’ק המרטש, שכמובן מוזכר בהקשר זה בסיפור עצמו. השאלה מי הרוצח נפתרת מיד, במעשה אקראי חסר חשיבות. בכך מוסרת מהשולחן סוגיית הבלש ומתאפשר העיסוק בשאלות העמוקות יותר. השאלות שמעסיקות אותנו במהלך קריאת הספר הן מה המניע? מה הופך אדם נורמלי לרוצח, ואיך כל זה ייגמר. אפשר גם למצוא בספר ביקורת על המשטרה שכלל לא מצליחה…

עוד מהנעשה בעירנו
כללי , ספרים למבוגרים / 12 במרץ 2017

בהיותי תל אביבי בנעורי, אי אז בשנות השמונים, היו שתי סיבות טובות (כמעט יחידות) לפתוח את מקומון העיר בערב שבת. הראשונה הייתה תשבץ ההיגיון של אמנון בירמן והשנייה הטור “מהנעשה בעירנו” של עלי מוהר. כעת, עשור לאחר פטירתו של עלי מוהר יוצא לקט שני של טוריו (הראשון יצא בשנות השמונים) ומאגד טורים משנת 1988 ועד שנת 2006 במעין קפסולת זמן. אמנם מוהר כתב על נושאים רבים, חלקם לא קשורים כלל לאירועי היום, וחלקם נאחזים בהם, והספר משמש כמעין קפסולת זמן, נוסטלגית ורומנטית מטבעה. יש בספר מפתח פרקים אולם לרוב שמותם לא יגידו כלום על תוכנם ולכן הקריאה בספר מומלצת כקריאת אקראי, פתח ותראה על מה נפלת. מי שאהב את הטורים של מוהר, בוודאי יהנה משיטוט מחודש זה בין טוריו. ומה היה הייחוד של מוהר? קודם כל שפתו העדינה, גם כאשר הוא רצה לרדת או לגנות או לצאת חוצץ נגד תופעה מסוימת. תמיד בצורה מכובדת ונקייה. איפה הוא ואיפה סאטירקני ימינו שפיהם נוטף ארס ורעל. מוהר גם ידע לצחוק על עצמו כשצריך, ולא מעט, וגם זו היא תכונה המאפיינת כותב איכותיים ומנוגדת לתוכניות בידור ירודות היודעות בעיקר לצחוק על כל מי שהוא בעיניהם האחר. וכתיבה כזו, כתיבה הנעשית מאהבה, ומספיק רק לראות את החיוך הגדול של עלי מוהר בתמונת הכריכה, היא זו שהופכת…

מסעות בחדר הכתיבה

לא כתוב הרבה על גב הספר (וטוב שכך): “איש זקן מתעורר לבדו בחדר מסויד לבן ובו רק חפצים מעטים. הוא אינו יודע מי הוא ואינו זוכר כמעט דבר. גופו חלוש ומתקשה בביצוע הפעולות הפשוטות ביותר. הרמזים היחידים לזהותו ולעברו הם כמה ניירות וערמת תצלומים על שולחן הכתיבה. וכן סדרה של מבקרים המזכירים לו תפקיד כלשהו שמילא בחייהם.” אוקיי, בימינו היו קוראים לזה חדר בריחה, אבל אוסטר כתב את הספר ב-2007 וחדרי בדיחה, לפחות פיזיים, לא היו קיימים אז. רק במשחקי מחשב. אז האיש מתעורר ומנסה להבין מה קורה. הניירות לא ממש עוזרים – שמות של עצמים וגם הם מבלבלים. הצילומים לא אומרים לו כלום. אבל על השולחן מונח כתב יד, המגולל סיפור של אסיר אחר, בתקופה אחרת, במקום דומה אבל שונה. ואת כתב היד הזה, האיש הזקן (שכוחו עוד במותניו מסתבר) קורא בעניין. השם שלו מר בלנק. שם סימבולי חלק וריק. לחדר נכנסות שלל דמויות שונות, בכולן הוא פגש קודם, אבל לא ברורות הנסיבות. כל אחת מספרת לו מעט דברים אבל תמונה מלאה לא מתקבלת. הרופא שלו מגיע. הוא נמצא בטיפול. טיפול שהוא ביקש, אבל מה המחלה ומה הטיפול? גם עורך הדין שלו מגיע. מצבו בעייתי. למה? לא ברור. גם כתב היד מתקדם בקצב משלו כאשר מר בלנק, שנאמר לו…