על קיום הספר של שנבל שמעתי כבר כמה חודשים לפני יציאתו והייתי סקרן מאד לראות את התוצאה, כאשר כל מה שהיה לי הוא כריכת הספר וגב הספר. לאחר הקריאה, קצת שיחוח עם שנבל על הספר, וקריאת מעט סקירות אחרות שכבר התפרסמו, אני אכתוב בצורה מעט שונה ואציע לכם שתי דרכים לקרוא את הספר, ומאחר ואנו אוחזים בסוגה של מסעות בזמן, מעט פנטזיה, יקומים מקבילים וספרות ספקולטיבית נכנה את שתי הדרכים בשם המתבקש: הגלולה הכחולה והגלולה האדומה. בגלולה הכחולה, תמצאו ספ...
ספרו של הרב סתיו כולל דברי תורה קצרים, קצרצים אפילו על פרשות השבוע. לכל פרשה מוקדשים שניים או שלושה דברי תורה שאורכם עמוד וחצי בערך. לאורך יתרון וחיסרון. מצד אחד בכתביה קצרה יש להיות ממוקדים, להגיע ישר לרעיון המרכזי ולהיצמד אליו ללא הליכות סחור סחור, דבר היכול להתאים ליכולת הריכוז הלא גבוהה של דורנו ומצד שני,המסגרת מצומצמת כל כך, שאיני בטוח שהאמירה מגב הספר "מציע עיון שיטתי בפרשות התורה", יכולה להתקיים. לספר אין ראשית או אח...
התרגום החדש של הספר "פלישת הים", מאה ועשרים שנה אחרי פרסומו במקור, הוא הזדמנות לדון באחד מהסופרים הגדולים אי פעם, ז'ול ורן. שלא בצדק, ורן מקוטלג אצל הקורא הישראלי כסופר ילדים ונוער,שם ימוקמו ספריו, ולפחות לפי בדיקה בספריה העירונית לידי, כמות ההשאלות שלהם מזערית. לפיכך, בסקירה זו לא נסתפק בדיון בספר שלפנינו אלא נרחיב את היריעה לכלל יצירתו של ורן, וננסה למקם אותה בהקשר רחב יותר, תוך דיון בכמה ספרי מפתח שלו, בגורמים מדוע קרנו ...
ספרו החדש של ליעד הוא לא רק מותחן אלא בעיקר מעלה שאלות בנושאי משפחה, וגיבוריו הם לא החשודים או הנאשמים, לא החוקרים, וגם לא הפרקליטים, אלא של אלו שבעקבות פשעים ואישומים מגלים שחייהם השתנו לבלי הכר. הספר מתחיל בכלל בהסחת דעת עם תאנות פגע וברח, בה הנהג הפוגע הוא בנו של שר בכיר. התיק נופל על גיא, פרקליט בכיר במחוז ת"א ואף מועמד לקבל את תפקיד פרקליט המחוז. הקורא חושב שהוא יודע לאיזה כיוון הספר ילך, כאשר השר כמובן מפעיל לחצים כבדים וג...
סטיב קוואנו כותב מותחנים משפטיים, שבהם הדרמה היא גם בבית המשפט ובעבודת הפרלקיטים ובפרט אדי פלין גיבור הסדרה, וגם מחוצה לה בה לרוב יש אלימות בכמות גבוהה. הפעם מעין שילוב עם סגנון אפל של סטיבן קינג, מתברר לשנו שהרוצח הסדרתי הוא בעצם התובע המחוזי, את תאוות הרצח שלו הוא מבצע בחסות מוחלטת של החוק, כאשר בכל הזדמנות שיש לו הוא דורש עונש מוות וגם דואג שזה יקרה. האם הקורבן אשם או לא, כל זה אינו חשוב כלל. זה אינו ספויילר, כך הספר מתחיל, ואל קו...
נתחיל עם קצת מוזיקה ונשים ברקע שיר של שיקו בוארקי בשביל להיכנס קצת לאווירה הברזילאית. בוארקי כתב את האח הגרמני בשלהי העשור השביעי לחייו וככזה הוא מהווה גם ספר סיכום. בוארקי מסתכל על חייו שלו אחורה, דרך ז'וזה, בן דמותו והוא עצמו ברומן שהוא חצי אוטוביוגרפיה, חצי בדיון ונע בצורה חופשית מהמציאות לחלום כאשר הקורא לא תמיד מצליח לעשות את ההבחנות. ציר הזמן מתקדם לרוב ברצף, אולם שנים יכולות לחלוף בין שני משפטים בלי שכלל נשים לב. ז'וזה גדל במש...
רובינק רוזנטל צולל בספרו החדש לעברית המדוברת, ולתהליכים שהיא עברה ועוברת כל הזמן. יש הבחנה בין עברית כתובה לעברית בדיבור או באיטרנט, אולם רוזנטל מציג גם את הקשר הגורדי ביניהן. העברית המדוברת אינה שפה חדשה עם כללים חדשים, אלא שפה גמישה היכולה להכיל דברים שהעברית הכתובה לא תסכים להעלות על הדעת, או על הנייר. אני נמצא כעת בתהליך עריכה של ספר שאני כותב וספרו של רוזנטל הגיע לידי בשעה מצויינת. בשלושת הפרקים הראשונים של רוזנטל מצאתי את כל הט...
הספר "מתמטיקה ללא מספרים" עורר אצלי ציפייה. ספר קליל על מתמטיקה, מה כבר יכול להשתבש? לצערי הכל. נתאר כאן את הסיבות למה אבל עוד קודם נעיר שהוא גרם לי להבין שיש תופעה מדאיגה של כתיבה מדעית ווקיסטית. צעירים חכמים ווקיסטים מגיעים גם לפקולטות למדעי טבע ומדעים מדוייקים, שאמורות להיות חסינות מפני הווקיזם, אבל הנה. איך מתמטיקה, ועוד טהורה, יכולה להיות ווקיסטית? שאלה טובה. אבל הנה אפשר. נתחיל בכך ואחר כך נראה שזו אפילו לא הבעייה העי...
לא תכננתי לכתוב על הספר הזה אבל אני צריך אותו בתור דוגמה ולכן נאמר עליו כמה מילים. קראתי כמובן בחפץ לב, בכל זאת ספרי אסטרונומיה, רק חבל שעד שמתרגמים אחד בורחים ספר כל כך גרוע. כמה גרוע? נתחיל בשבח, אני לא חושב שאפשר לכתוב ספר גרוע יותר ממנו על אסטרונומיה. מופת מושלם של ספר שכולו קשקוש אחד גדול, שנובע מהווקיזם של מחברתו, שלא אמור להשפיע על עבודה במדעי הטבע שאינם כפפוים לחקוי הווקיסטים החברתיים, אבל הנה. לא היה צריך להרחיק בספר בשביל ל...
רק לפני כמה ימים כתבתי שספרים של יעל משאלי לא ישאירו אתכם אדישים והנה טעיתי. באדיש אני מתכוון לכך שמצד אחד לא מאד הזדהתי איתו וגם לא מאד כעסתי עליו. בספרים קודמים של משאלי שקראתי, היה לפחות נדמה לי, כקורא, שיש בהם איזה כעס, או שחרור קיטור ובספרים כאלו מאד קל "לתפוס צד", אולם ברותירות, אין שום צדדים בכלל, אין כעס ואין קצף. אין איזה קונפליקט מניע ודרמות גדולות, אפילו סצינת הפטירה הטרגית של אבנר, יש בה קמצוץ ממד קומי. אולי זה ...