המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

אחותו של צייד המכשפות

26 בפברואר 2018 גדי איידלהייט

ציד מכשפות הוא כיום ביטוי, אבל בעבר, הלא מאוד רחוק היה מציאות. לפעמים מציאות “נורמלית” כפי שאליס, גיבורת הספר, מספרת בתחילתו, אשה או שתיים פעם בכמה שנים, ולפעמים גל עכור ורע שנמשך במשך חודשים רבים, כמו שמתואר בספר זה.

הימים ימי מלחמת האזרחים באנגליה, אמצע המאה ה-17, כשבכל האי-סדר גם מתרחשת מהפכה דתית ומעבר מהכנסייה הקתולית לאנגליקנית. בזמנים כאלו, כל דאלים גבר וכולם צריכים להיזהר.

אליס מתאלמנת מבעלה ונאלצת לחזור לבית אחיה, מת’יו, ולחיות תחת חסותו. מסתבר לה שאחיה פיתח עיסוק חדש, ציד מכשפות, בו הוא משקיע את מיטב זמנו ומרצו. כבר בעיירה הקטנה שלהם, תפס מת’יו כמה נשים, אולם בכך לא די לו והוא יוצא למסעות נרחבים ברחבי המחוז.

הנשים, חלקן חולות במחלות נפש, חלקן סתם זקנות, עניות, או מסכנות. כולן כמעט אלמנות או יתומות או רווקות מבוגרות ללא גבר שידאג ויגן עליהם. בתקופה בה החוק אינו יציב וכל אחד הוא החוק, אין לנשים כאלו הגנה והזמנים מאפשרים חיסול חשבונות מהיר. דברים רעים ומשונים תמיד יקרו ואין דרך קלה יותר להיפטר ממישהי לא רצויה, מאשר הכרזה עליה כעל מכשפה. גם גברים אינם לגמרי מוגנים, למרות שהרבה יותר קשה להאשים אותם בכישוף אולם יש מספיק האשמות אחרות בספר החוקים.

דמותו של מת’יו הופקינס אמתית והוא אחראי על למעלה ממאה מעשי רצח, אין שם אחר למעשים אלו. בספר מנסים לבדוק מה הניע אותו לבצע זאת, ואיך אותה תקופה גם איפשרה זאת. ואולי מכאן בא הסופרלטיב בכריכת הספר: “רומן מבריק וקצבי, רלוונטי להחריד לימינו אנו.”

אני מודה שאני קשה הבנה ולכן הייתי צריך ללכת לכריכה האחורית ולקרוא “רומן היסטורי שמדבר על מה שקורה בעולמנו כאן ועכשיו. באמצעות מקום וזמן שאינם עוד, אנדרדאון חושפת את זוועותיו של ציד המכשפות שמתנהל בימינו ברגע זה ממש. חובת קריאה בעידן טראמפ.” ניו יורק טיימס.

פעמים רבות אני תמה, על בחירות הסופרלטיבים המעושים ששמים על כריכת הספר. אם למשל כתוב “הספר הטוב ביותר שתקראו השנה”, מובטחני שזה לא יהיה הספר הטוב ביותר שאקרא השנה. אולם הפעם, נראה שסופרלטיבים אלו של הניו יורק טיימס רק מזיקים לספר.

לפחות עבורי. קצה נפשי, לגמרי, בנהיות השמאל. ציד מכשפות? הניו-יורק טיימס שמח מאד להשתתף בציד המכשפות של הנשיא אובמה, כאשר המכשפה הייתה ישראל. ואני קצתי באלו וגם באלו, וכמעט ומראש גם בספר. מול”ים, היזהרו במה שאתם רושמים על הכריכה, אם ברצונכם בקהלים מגוונים.

אולם שווא הייתה דאגתי, ולפחות בספר עצמו, לא תמצאו הדים פוליטיים מפורשים לימינו (למרות שכמובן אפשר לפרש כך אם ממש רוצים). אמנם יופיעו שום משפטים אנכרונסיטיים שאין סיכוי שנאמרו במאה ה-17 כמו: “אני לא חושבת שנוכל לשנות את דעתו של אחיך עכשיו, בנוגע לטיבה האמתי של מחלתה. ולא משנה עד כמה שתינו מבינות שאין בכך כל בושה, ושזאת מחלה כמו כל מחלה אחרת שהאל שלח לנו”, וחצי משפט שבא לאפיין את המניע של מ’תיו: “הוא פוחד וכועס”  משפט שאכן הניו יורק טיימס ודומיו אוהב לייחס לנשיא טראמפ, אולם אני לא רואה סיבה להניח (לפחות לא מקריאה בספר בלבד בפני עצמו) שאנדרדאון הבריטית ייחסה אותו לטראמפ (כמובן ייתכן שאני שוגה ובראיון שלה לניו יורק טיימס נגלה שכל הספר נכתב רק כנגד טראמפ).

מאחר וגם נשים, האשימו נשים אחרות בכישוף, וגם הספר לא מתעלם מכך, לא ניתן להגדיר את כל המניע כמיזוגניות. בהחלט היה פחד. פחד מהשונה, פחד ממחלות נפשיות, חוסר הסברים לתופעות מוזרות, ובעיקר רצון להאשים מישהו אחר בחוסר המזל שלך. כאשר יש קורבנות קלים, כאלו שאיש לא דואג להם, ואיש גם לא יתעניין בגורלם הרי שקל להפנות אליהם את האשמה.

אמנם דמותו של מת’יו אמתית, וגם חלק מהשמות אמתיים אולם רוב פרטי העלילה, ובפרט הגיבורה, אליס, בדויים לחלוטין. אליס, מגלה מה אחיה עושה, מגלה שהיא נעשית שותפה לזה ובעיקר מגלה לחרדתה שאין לה אפשרות (או שאולי יש לה) לעצור אותו. בכך גם אין לנו אפשרות לרדת למניעיו של מ’תיו הופקינס האמתי. אפשר להציע הצעות שונות ולהעלות השערות אולם גם אנדרדאון משעירה זאת בערפל, שהרי גם לה אין ידיעה ברורה.

אמנם את המשפט האחרון בספר לא אהבתי. לא חשוב שיש בכך ספויילר אבל בכל זאת מי שחושש שידלג לפסקה הבאה. אליס, מעונינת להתחיל מחדש במקום חדש, וכמו רבים מהגרת לאמריקה, הייתה לי הרגשה לא נעימה שאכן התממשה ויעדה היה לא פחות מאשר סיילם. קצת נאנחתי וחשבתי שחבל ומיותר.

אבל על משפט אחד לא שופטים ספר ולכן בסיכום הכללי אני פשוט אתעלם ממנו. הספר מעביר היטב את מוראות אותה תקופה. את חוסר היציבות שבה, את העובדה שדי בכמה מילים של אנשים לחרוץ גורלות. לא כל דבר צריך לקרוא דרך הפריזמה של “איזה אסון שטראמפ הוא הנשיא”, ורלוונטיות קיימת לימינו גם אם הספר היה יוצא לאור לפני עשור.

נציין לשבח את המנהג של הוצאת תמיר//סנדיק להוסיף אחרית דבר הנותנת מעט רקע על התקופה. אמנם אפשר לקרוא את הספר גם בלעדיה, אולם הבנה טובה יותר של ההקשרים ההיסטוריים, תורמת ומרחיבה את הידיעות של הקוראים.

כריכת הספר אחותו של צייד המכשפות

אחותו של צייד המכשפותאחותו של צייד המכשפת
בת’ אנדרדאון
מאנגלית: מור רוזנפלד
תמיר//סנדיק ספרים 2017

מגב הספר

אליס הופקינס קיוותה לחזור הביתה מלווה במשפחה גדולה, אבל לגורל היו תוכניות אחרות, וכשהיא שבה לעיירת הולדתה באֶסֶקס לאחר שאיבדה את בעלה בנסיבות טרגיות, היא מגלה שדבר לא נותר כשהיה. מסביב משתוללת מלחמת אזרחים, ובבית פנימה – הבית שבו נאלצת אליס להתגורר תחת חסותו של אחיה הצעיר מת’יו – משתוללים פחדים, אכזבות ופצעים עמוקים מכדי להירפא.

מת’יו, הנער המהוסס שנפרד מאליס בכעס חמש שנים קודם לכן כשעזבה ללונדון עם נישואיה, הפך לגבר רב-עוצמה וקנאי, ואת כוחו הוא מפגין מול נשים חלשות. ככל שנחשפים ממדי הסכנה הטמונה בו, כך גדלה נחישותה של אליס לא לעמוד מנגד. אולם אפילו היא אינה מסוגלת לשער מה יהיה המחיר שתיאלץ לשלם בעבור החלטתה.

אחותו של צייד המכשפות הוא רומן סוחף המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש באנגליה במאה השבע-עשרה. בת’ אנדרדאון מצליחה, בסגנון כתיבה ייחודי ועשיר, להביט בעיניים צלולות ובלב חומל בפגמים האנושיים הקשים ביותר; לפרק לגורמים את הפחד ואת הצורך בשליטה שמקננים בכולנו; ולהתוות במכחול מצמרר את המקומות ההרסניים שאלו עלולים להביא אליהם.

בת’ אנדרדאון היא מרצה לכתיבה יוצרת באוניברסיטת מנצ’סטר. אחותו של צייד המכשפות הוא רומן הביכורים שלה. הספר זכה בפרס רומן הביכורים הטוב ביותר לשנת 2017 מאת אגודת הכותבים ההיסטוריים בבריטניה.

“רומן היסטורי שמדבר על מה שקורה בעולמנו כאן ועכשיו. באמצעות מקום וזמן שאינם עוד, אנדרדאון חושפת את זוועותיו של ציד המכשפות שמתנהל בימינו ברגע זה ממש. חובת קריאה בעידן טראמפ.” ניו יורק טיימס

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *