המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

אני מאשים

6 בינואר 2018 גדי איידלהייט

ב-13 לינואר שנת 1898 הוקדש כל העמוד הראשון של העיתון הצרפתי  L’AURORE למכתבו של אמיל זולא לפליקס פור, נשיא הרפובליקה הצרפתית. את כותרת המסמך כולנו מכירים, אבל את התוכן? אני אישית לא הכרתי, ואין תמה בכך שכן התרגום הקודם למסמך זה יצא בשנת 1949. כעת, 120 שנה לאחר פרסום המכתב וקצת יותר מ-123 שנה מסיום משפטו השערורייתי של אלפרד דרייפוס, יוצא תרגום חדש למסך חשוב זה בתרגומה של הדר קלונובר.

עשרים דקות בלבד יקח לכם לקרוא את המכתב ולאחריו תמצאו מסה ארוכה, מניפסט מלא פאתוס, בלשון שכבר אינה קיימת כיום אך כזו ההולמת היטב את רוח מכתבו של זולא מאת חי בדרה, העוסק בהיבטי המסמך, בעלילה עצמה על דרייפוס, במשפט המגוחך, בהכחשת האמת ובטיוח גם כאשר היה ברור כי דרייפוס חף מפשע, במשפט השני שגם בו הורשע דרייפוס בניסיון טיוח אחרון, ובזולא עצמו, שהתגבר מעל הרפש האנטישמי בחברה הצרפתית, ותוך סיכון מעמדו, ואפילו סיכון חייו פרסם את מכתבו.

וכך פותח חי בדרה, את מאמרו על מכתב אמיל זולא – “אני מאשים…!” (הנקודות וסימן הקריאה במקור הצרפתי).

“אתה ואת המבקשים לדעת את נפש אומתכם, את כור מחצבתה של הציונות הצודקת, לא תוכלו להבינה מבלי להזכיר את סיפור מכתבו האלמותי של אמיל זולא אני מאשים…!. זולא, עידית סופרי צרפת, בחר לא לעמוד מנגד כשנודע לו לתדהמתו מה היה פסק הדין השני במשפט דרייפוס, פסק דין זה שכל כולו שקר נואל של שלטון רקוב, אשרר את עוול הפללתו של קצין יהודי בריגול כנגד הרפובליקה הצרפתית. בעת ההיא אומה שלמה התקרנפה, ואילו זולא בחר – במודע ומתוך הכרה מלאה במחיר האישי הכבד שייגבה ממנו בשל כך – לזעוק את זעקת בני האדם ההגונים, וקרא לתיקון עוול ולעשיית צדק. בקריאתו זו ובנשיאה בתוצאות שהתלוו לה הצליח להביא לתיקון, שרישומו מהדהד עד ימים אלה.”

נראה שזהו נאום שראוי לקוראו בקול רם. צרפת, מאה שנה אחרי המהפכה, מהפכת דמים שעקרונותיה נשכחו ולא קוימו. לא שיוויון, לא חירות ולא אחווה. עשרות אנשים ידעו שדרייפוס חף משפע ובכל זאת שפטוהו למאסר עולם וגירוש לאי השדים, אי שם ליד חופי ונצואלה. גם לאחר המשפט וכאשר עוד יותר אנשים ידעו את האמת, הפרשה טויחה במילים אלו: “ומה אכפת לך אם היהודי הזה יישאר באי השדים?”. אין זה מפתיע, בהתחשב בריקבונה של החברה הצרפתית, כפי שבא לידי ביטוי ביצירות נוספות מאותה תקופה, עלובי החיים או בסרט “שבילי התהילה”.

האם אכן משפט דרייפוס ומכתב זולא הם אירוע מכונן בתולדות הציונות? כמו כותב המאמר אני מאמין שכן. בוודאי ובוודאי שזה אירוע מכונן לגבי הרצל עצמו, ואמנם הרצל אינו הציוני היחיד ואולי גם לא הראשון, והשאלה מה היה אילו הרצל לא היה נוכח במשפט דרייפוס היא כמובן שאלה שאי אפשר לענות עליה. בשל כך, גם כיום ברוב בתי הספר, מוזכר משפט דרייפוס כאירוע משנה תודעה, אך בדרה לוקח את מכתב זולא ומציגו לא רק כעניין פנימי צרפתי, אלא כאירוע שנתן זרקית מרץ מחודשת וחזקה לכלל העניין הציוני.

איני מכיר את הוצאת ברזילי-קמין ואיני ידע מי הם האנשים העומדים מאחורי ספר זה, אין כמעט פרטים וגם את כותב המאמר איני מכיר ושמו מופיע רק בסוף המאמר (ולא בתוכן העניינים או בקדמת הספר) וללא שום פרטים מזהים, עד כדי כך שתמהתי במהלך הקריאה האם הוא כותב בעילום שם. ניתן ואולי אף כדאי לתקן דבר זה במהדורות הבאות. בספר גם ישנן בעיות דפוס במקומות מסוימים המקשות על הקריאה וגם דבר זה בוודאי יתוקן. אולם מעבר לבעיות שוליות אלו, ההפקה מושקעת, וראייה לכך היא בצירוף של צילום עמוד העיתון המקורי, המצורף במעטפה לכל ספר.

אני מאשים מקור צרפתית

אני מאשים מקור

נסיים סקירה של ספר חשוב זה, ספר שאמנם יש בו כמה בעיות הפקה, שיתוקנו במהדורות הבאות שיצאו, ספר שראוי שיהיה כלול גם בתכנית הלימודים בבתי הספר. לא רק לציין את המכתב אני מאשים, אלא לקרוא וללמוד את תוכנו.

“נדירים הם הרגעים בהיסטוריה שבהם מתאגדות הרוח האנושית והרוח הלאמות במעשה אחד אמיץ שמהדהד מדור לדור. פרסומו של אני מאשים…! היה רגע כזה, רגע שבו הניח אדם על הכף את שמו הטוב ואף את חייו בשל אמת שהאמין בה, ובכך הביע את דאגתו לא רק לחברה שאיבדה את דרכה אלא גם לכבודו הלאומי של עם שהוא לא היה מבניו. זולא זעק את זעקת הנגזלים בני עם נרדף גם בארצות הדמוקרטיות, והדיה של זעקה זו הגיעו עד לנפשותיהם של הנכספים לצדק.”

כריכת הספר אני מאשים

אני מאשים

אני מאשים
אמיל זולא
תרגום מצרפתית: הדר קלונובר
מאמר: חי בדרה
הוצאת קמין-ברזילי 2018 – J’Accuse 1898

מגב הספר

ב-13 בינואר ימלאו 120 שנים לפרסומו של המאמר המופתי “אני מאשים”. עם השנים, הפך המאמר למותג נצחי ולאחת מאבני היסוד של מוסר וצדק בימינו. אין איש שאינו מכיר את המושג “אני מאשים” ואיזכוריו רבים מספור בתרבות המערבית. אמיל זולא, מחבר המאמר נחשב עד היום לאחד מהדמויות הנערצות ביותר, ולא רק בזכות ספריו אלא גם בזכות נכונותו לשלם מחיר אישי כבד על היותו “רודף הצדק”.  מאידך, דווקא כאן, בארץ ישראל, בארצו של היהודי, כמעט כל איש ואישה ידעו להזכיר כי זהו מאמר חשוב העוסק במשפט דרייפוס, ואף ידעו לציין כי יש לו קשר לאנטישמיות – אך למרות זאת, מרביתם המוחלטת לא קראו אותו, לא התבסמו במילותיו בנות האלמוות ובזעקה קורעת הלב לצדק, בעוד אלפרד דרייפוס נמק בכלא תחת סדרת שקרים ומבוזה בפומבי תחת מופע אימים של אנטישמיות עירומה.

זהו סיפור מעשה מהגדולים והמשפיעים  על היהודים, על חוזה המדינה ומדינת ישראל וכן על הקריאה הבלתי מתפשרת לצדק.  למאמר “אני מאשים” מצורף מאמר רקע  המפרט את חשיבותו וסיפור השתלשלות של משפט דרייפוס, ואת הלקחים המוסריים הנובעים מהמשפט.

2 Comments

  • חיליק רוזמן 10 בינואר 2018 at 16:52

    דוקא בפרשת וארא יש להדגיש את מסירות הנפש של גיבורה, משה.

    • גדי איידלהייט 11 בינואר 2018 at 8:47

      לא חשבתי על זה, אבל אכן אפשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *