המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

אסור לדבר על דפנה

25 בינואר 2018 גדי איידלהייט

לאחר שנים ארוכות של נתק מאמה רחל, אלונה נכנסת לגור בדירה ממנה ברחה בצעירותה. היא במצוקה כלכלית, הדירה ריקה כי האם מאושפזת בבית אבות ובמצב של אלצהיימר מתקדם, ואחיה הציע שבמקום להשכיר את הדירה היא פשוט תגור שם. הכניסה לבית מזכירה לאלונה את העבר, ומכאן עלילת הספר מתקדמת בשני צירים. הציר הראשון הוא שרחל, שכבר לא מתקשרת עם אף אחד, מזכירה את השם דפנה פעם ועוד פעם וגורמת לאלונה ולאחיה זאב לתהות מי זו אותה דפנה. הציר השני הוא ציר העבר, ויחסיה הגרועים של אלונה עם אמה השתלטנית, הקשה ואפילו די מרשעת.

אלונה ואחיה הגדול זאב גדלו ללא קרובי משפחה. האבא לא ידוע, לאמא אין אחים והסבא והסבתא מתו מזמן. הם למעשה לא יודעים שום דבר על עצמם. אמם רחל, היא ציירת, ואפילו נחשבת, מה שנותן לנו רקע סטריאוטיפי משהו, לאישיותה הסוערת, בלשון המעטה, ובעיקר מאפשר את קיומו של “הסוד” שייחשף רק שנים רבות אחרי.

אלונה כדמות הראשית, היא דמות תלושה ולא מחוברת. עם אמה יחסים נותקו מזמן, היא לא נשואה ולא מצליחה להחזיק מערכות יחסים ואפילו עם אח שלה, היא לא ממש בקשר. את העבודה שלה היא לא סובלת וידידים אין, למעט מישהי אחת בעבודה. נראה שעיקר הספר נועד להראות עד כמה העבר של אלונה משפיע על ההווה שלה ולתת לה הזדמנות לצאת מזה, עכשיו כשאמה לא יכולה יותר לפגוע בה, דבר ממנו אלונה חוששת יותר מכול.

אבל נראה שאלונה לא עושה שום צעד למען עצמה ודברים נכפים עליה. היא עוברת לדירה הישנה רק כי אין ברירה, היא עוזבת את העבודה אבל למעשה מפטרים אותה, והיא לא עושה כמעט שום צעד משל עצמה, וכאן יש נקודת כשל מסוימת בספר שבעיות מסוימות נפתרות בפתרון קל מדי, האל מחוץ למכונה. הבעיות הכלכליות למשל פתאום נעלמות, לפחות לכמה חודשים. גם עיקר התעלומה בספר, מי זו דפנה, למה אסור לדבר עליה, ואיך היא השפיעה בכל זאת על כולם,  פתר לדעתי בצורה שקצת חרגה מההיגיון, וגם לא הייתה לו השפעה ניכרת על חיי אלונה וזאב או דרך להסביר יותר לעומק את התנהגותה של האם.

ייתכן והיה רצוי להמעיט בצד המתח ולהתרכז בנושא שלדעתי הוא חשוב יותר, ההשפעות ההרסניות שיכולות להיות להורים על ילדיהם. זהו נושא בו עוסקים ספרים רבים, ונראה שתמיד יהיה מה לכתוב בו. אמנם בספרים מופיעים לרוב תיאורים מוקצנים וחריגים, אבל הם גורמים לכל הורה לתהות, האם עד כדי כך אנחנו גרועים? השפעות אחרות, שציינתי ברמז, הן ההשפעות של גדילה ללא קרובי משפחה וללא משפחה רחבה תומכת. לילדים כדוגמת אלונה, פשוט לא היה לאן ולמי לברוח. אני לא יודע עד כמה נפוצים מקרים כאלו בישראל של היום. בוודאי שישנם וגם על כך יש לתת את הדעת.

כריכת הספר אסור לדבר על דפנה

אסור לדבר על דפנה

אסור לדבר על דפנה
שרה הרניק
הוצאת עצמית 2017

מגב הספר

לפני תשע-עשרה שנים, אלונה טרקה את הדלת על אימה ועל הדירה שבה גדלה, ונשבעה לא לפתוח אותה יותר לעולם. כיום, תחת לחצים מצידו של זאב, אחיה הגדול והמצליחן, וטלפונים בלתי-פוסקים מטלי, הפקידה מהבנק, היא נאלצת לחזור לגור באותה הדירה. לא תהיה לה ברירה אלא להתמודד עם החיים הכאוטיים שאימה השאירה אחריה ועם כל הזכרונות הקשים שהיא כל-כך ניסתה לשכוח במשך השנים.

רחל רביד הייתה ציירת מצליחה ומפורסמת בעברה. כיום, היא מתגוררת במחלקת האלצהיימר והדמנציה של בית אבות ברמת גן. היא מנותקת מהעולם, לא מזהה את הסובבים אותה וסבורה שאלונה, ביתה, היא מישהי בשם דפנה. רחל בקושי מדברת וכבר לא יכולה ללכת, לאכול או להתלבש בכוחות עצמה, אבל יש יכולת אחת שהיא עדיין לא איבדה: היכולת לצייר. לרוב מדובר סתם בקשקושים, עד שיום אחד, בין דפיו של בלוק הציור בחדרה בבית האבות, צצה דמותה של אישה הצורחת מתוך הדף, מדממת, זועקת לעזרה.

 מי היא האישה הזאת ומה קרה לה? האם זאת דרכה של לרחל להעביר מסר לבני משפחתה? ומי זאת דפנה, לעזאזל? אלונה מבולבלת, זאב מודאג ויש להם הרבה שאלות, חלקן משותפות, חלקן אינדיבידואליות. מה עושים כשהאישה היחידה שיודעת את התשובות כבר לא מסוגלת לדבר?

בשפה המשלבת הומור, שנינות ורגישות, מכניסה אותנו שרה הורניק לעלילה רווית מסתורין, מתח ודמויות מורכבות ומעוררות הזדהות.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *