המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

בזכות הנובלה

17 ביולי 2018 גדי איידלהייט

מדי כמה ימים הסיטואציה הבאה חוזרת על עצמה. אני מגיע הביתה ובתיבת הדואר או בסניף, שלושה או ארבעה ספרים חדשים. טרם הספקתי למצוא מקום לספרים שהגיעו כמה ימים או שבועות קודם וכבר הגיעו חדשים. סיטואציה דומה ישנה אצל כל מבקר ספרים, ואלו הנמצאים במערכות עיתונים בכלל מוצפים.

ערימה טיפוסית - סליחה מכל ספר שלא קראתי

ערימה טיפוסית – סליחה מכל ספר שלא קראתי

חדש מפני ישן תוציאו, אז אני מרפרף על מה שהגיע. לפעמים אני מעלה תמונה עם כיתוב לפייסבוק, שזה מדור “התקבלו במערכת” החדש. התמונה המבטיחה שלמרות שלא נצליח לכתוב סקירה על כל ספר, דבר שפשוט אינו אפשרי, לפחות התייחסות כלשהי יש, וגם הודעה לאנשים שעוקבים שהנה יצא ספר ואולי זה יעניין מישהו ובכך יצאתי קצת ידי חובתי. למעשה זו עדיין מטרת המדורים האלו גם בעיתונות המודפסת.

אז איך בוחרים מה לקרוא? כמובן שלפעמים יש ספרים שאני מחכה להם, בגלל הנושא, בגלל הסופר או בגלל סיבה אחרת. לכל אחד יש ספרים כאלו, שונים כמובן, והם בוודאי יקָראו. ישנם גם ספרים שאני לא מבין כלל למה שלחו אלי, שאין לי יכולת או רצון לסקר ולאלו ננסה למצוא בית חם אחר. ויש את כל האחרים. ספרים שבהחלט יכול להיות שהייתי שמח לקרוא לו רק הייתי יודע שכדאי להשקיע את הזמן, אבל היי, אני זה שצריך לקרוא את הספר כדי לספר לאחרים אם שווה להשקיע את הזמן. מלכוד 22 קלאסי של מבקרי הספרים.

אז מה עושים? לכל מבקר יש שיטות משלו. אני משתמש בשיטה שעובדת מצוין על ספרי עיון ואיני זוכר מאיפה שמעתי עליה. קוראים את אחרית הדבר, את ההקדמה, פרק או שניים אקראיים מהאמצע ושוב את אחרית הדבר. אם נראה שמעניין, ממשיכים לקרוא את כל הספר. השיטה לא מאכזבת, אבל אינה מתאימה לספרי פרוזה.

אולי לפי הכריכה? אתם יודעים, אל תסתכל בקנקן וכו’, אבל הכריכה בהחלט יוצרת רושם ראשוני, שיכול להיות חיובי או שלילי, וגם הוא כמובן משתנה בין הקוראים. לא רק התמונה אלא גם הטקסט על גב הכריכה, וגם הסופרלטיבים המופיעים עליה, שלפחות מבחינתי, רובם מהווים חיסרון. אם למשל כתוב בגדול “הספר הטוב ביותר שתקראו השנה” אני יודע בוודאות שזה לא יהיה הספר הטוב ביותר שאקרא השנה.

ולכן פיתחתי מדד פשוט, אמין, ובעיקר יעיל לבחינת ספרים והוא אכן משתמש בכריכה, אבל בשדרה שלה או נכון יותר, בעובי השדרה. ככל שספר קצר יותר סיכוייו לקריאה משתפרים. 150-250 עמודים? מצוין. 250-350 עמודים? נסבל. 350-450 עמודים? נחרוק שיניים וננסה לקרוא, אולי, אבל לא להתפלא אם נשתעמם באמצע. 450 עמודים ומעלה, לא תודה, פרט למקרים נדירים.

לפעמים אומרים על ספר שהוא נובלה ולא רומן וזה נאמר בצורה מזלזלת משהו. איני מבין טענה זו כלל, ונהפוך הוא. נובלה של 150 עמודים מספיקה בהחלט לפתח עלילה ולהגיד אמירה ברורה וטובה ולהסב הנאה לקורא. דווקא בספרים הארוכים זה לא תמיד קורה. מדובר ברומן, רחב יריעה, עם הרבה דמויות, שצריך להציג ותת להן להתפתח ולהיכנס לסיפור, וכל זה לוקח המון המון עמודים. וככה לפעמים אני מגיע לעמוד 150 מתוך 400 והספר עוד לא התחיל. איזה בזבוז זמן. ברוב המקרים, השעמום יכריע אותי הרבה קודם. כלל אצבע נוסף – קראת 20% (יכול להיות גם מעט יותר או פחות) ולא נכנסת לסיפור, עבור לסיפור אחר. אני מתחיל מהספרים הקצרים. אם טעיתי, לפחות לא בזבזתי הרבה זמן.

כמובן שריבוי הספרים יוצר את הבעיה. נכון שתמיד יש המון ספרים בספריה, אבל אצלי השפע הוא כבר בבית, הושט היד וגע בם. וכך, אם הספר לא תופס אותי, מתחילה מיד התחושה של למה להתאמץ. אולי על המדף מחכה משהו הרבה יותר טוב? אם קראתי כבר מאה עמודים, הספר לא הולך להיגמר אלא בעוד כמה מאות, ואני לא מרגיש הנאה מיוחדת בקריאה, למה בכלל להמשיך? שנוא עלי במיוחד המשפט הבא: “150 העמודים הראשונים קשים אבל אחר כך או הו איזה ספר.” משפט נואל במיוחד. כל מה שיש לי להגיד במקרה זה הוא שצריך להתחיל או הו מההתחלה וזהו, וכך גם ספרים כמו “טוהר” של פרנזן נסגרו לאחר כמה עשרות עמודים של שעממון מוחלט.

ואיך עוד אני יודע אם ספר מעניין אותי? לריבוי הספרים הזמינים יש גם יתרונות. אני מתחיל ספר וקורא שלושים עד ארבעים עמודים. לאחר מכן אני עובר וקורא ספר אחר, וכך עוד אחד. אם אחרי כמה ימים, אני עוד מתעניין מה קרה בהמשך אחד ספרים שקראתי לפני כמה ימים, סימן שהוא מעניין אותי. ולכן אני מפזר ספרים בבית, למגינת לבה של רעייתי. אחד ליד הספה, אחד ליד הכורסה, אחד ליד שולחן האוכל, ואחד ליד המיטה. צריך להיזהר ולא לקרוא ספרים דומים בבת אחת, כי פעם כבר התבלבלתי וקראתי שני חצאי ספרים שהייתי בטוח שהם אחד.

תגידו שאני לא הוגן, תגידו שיש רומנים רחבי יריעה נפלאים, תגידו שצריך לתת לספר יותר זמן. יכול להיות שאתם צודקים, בטוח שאתם צודקים, אבל כמבקר ספרים, אין לי זמן. ספרים לעומת זאת יש לי בשפע וכמו בכל עיסוק, צריך להגיע למקסימום תועלת בזמן האפשרי.

אין לי שום בעיה לקרוא ספרי עיון ארוכים, בנושאים שמעניינים אותי. עכשיו אני קורא ספר שמתאר כמה עונות חפירה באתר סוטונהנג’. כמה מאות עמודים ועוד באנגלית. חפירה תרתי משמע, אבל זה מה שמעניין אותי. הצלחתי להחזיק אלף עמודים בספר אחרי המלחמה של טוני ג’אדט אותו קראתי לאחר אלף עמודים נוספים של אנטוני ביוור על המלחמה עצמה, אולם את הביוגרפיה של ז’ורז’ פראק – “החיים במילים” בעלת אורך דומה, לא התחלתי. יסלח לי פראק (וגם ההוצאה שתרגמה והוציאה) אבל אין בן אדם שהוא מספיק מעניין בשביל לכתוב עליו אלף עמודים.

אז אולי אני לא הוגן, אבל לדעתי גם הסופרים הם אלו שאינם הוגנים. קשה להחזיק ספר במשך מאות עמודים ורק בודדים יכולים לעשות את זה. קשה גם לכתוב תמציתי וקצר, אבל זו אחריות שלהם. הם הסופרים, לא אני. נגמרו הימים של קהל קוראים עם מעט אפשרויות וסבלנות גדולה לקרוא יצירות כמו: הר הקסמים, בעקבות הזמן האבוד ויוליסס, בני מאות העמודים כל אחד.

בסופו של דבר, הסטטיסטיקה, באופן מובהק, פרט לסטיות תקן קטנות, עובדת. ומה לעשות, ההסתברות לשעמום עולה באופן ניכר ככל שהספר עבה יותר, ואילו ההסתברות שדווקא ספר זה נופל בסטיית התקן של אלו שיהיו מוצלחים יורדת. האחריות של הסופר, היא לא להביא את הקול הפנימי שלו, לא לכתוב את הסיפור הבוער בו ועוד קלישאות כגון אלו. האחריות של הסופר, היא לא לשעמם את הקורא. תעשו את זה, ותהיו בטוחים שיקראו אתכם יותר.

3 Comments

  • מיכאל 20 ביולי 2018 at 4:13

    באחד הראיונות עימה טענה אריאנה מלמד שבעת שהייתה מבקרת הספרים של ווינט היא קראה עשרה ספרים בשבוע! הספק מדהים.השאלה היא כיצד ניתן לתת חוות דעת רצינית על ספר שנקרא בסד זמנים כזה. מה נשאר ומחלחל מקריאה של מאות ספרים בשנה. אגב לא הזכרת את משקל ההמלצות והסקירות בעיתונים ובאתרים אחרים. אין להם שיקול בבחירת הספר? השאלה אחרונה – מה אתה עושה עם כל הספרים שקראתי/זנחת/לא התחלת בכלל. לאן הם הולכים?

    • גדי איידלהייט 23 ביולי 2018 at 8:23

      אי אפשר לקרוא עשרה ספרים בשבוע. גם לכתוב עליהם צריך זמן. אולי התחילה עשרה והמשיכה רק עם אחד. זה יכול להיות.
      משקל ההמלצות והסקירות באתרים אחרים זניח – הרי מקבלים את הספרים מוקדם ולרוב עוד אין המלצות. אני נעזר בהם לספרים שיכול להיות שפספסתי.
      ספרים שאני לא משאיר אצלי -מועברים לחברים ולספריה.

  • מיכאל 24 ביולי 2018 at 5:04

    תודה על התשובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *