ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

בלחש

6 בדצמבר 2019 גדי איידלהייט

לרוב אני פחות כותב על תוכן הספר, ומנסה להאיר בו צדדים אחרים מאחר ואני מסתמך על כך שהקורא המעוניין יוכל למצוא משהו על הספר בגב הספר, אותו אני תמיד מביא בסוף הסקירה, אולם בספר זה קיים פער רציני בין גב הספר לבין הספר עצמו. אז הנה נדבר על זה.
גם העורך חיים פסח וגם עמוס עוז, הדגישו את העניין בכישופים, לחשים, קמעות, מאגיה העובר דרך יהדות אשכנז וימי הביניים ועד ימינו.
הספר מתחיל ב-1934, ימי הביניים כלל לא מוזכרים בשום צורה. אם המשפחה הראשונה, זו המוזכרת כמכשפה הראשונה, היא דמות שולית לחלוטין שנעלמת ונאלמת מהספר כבר בפרק הראשון. בתה בלה, בצוק הפרנסה מחליטה לעסוק בסוג של לחשים, קערות השבעה ושאר מיסטיקה, כאשר היא עצמה יודעת כמה מיסטיקה זו מגוחכת. נכדתה שושנה, גם עוסקת במיסטיקה מתוך אילוץ, וגם היא מבינה עד כמה זה שטותי, ורק נכדתה, שוב בלה, מגלה כוחות לכאורה אמתיים, אותם עוז מכונה סוד החמלה.
הרומן עצמו מתרכז בשלוש דמויות. בלה – הגיבורה שעולה לארץ בשנות השלושים מצ’כיה וחייה והתאקלמתוה כאן במושבה רחובות, שושנה, נכדתה החייה בתל-אביב ובנה, דיוויד שהיגר לארצות הברית. בייצוג בין דורי זה, מסופרת למעשה תולדותיה של משפחה, ולפחות לפי עמוד התודות בסוף הספר כנראה משפחה אמיתית הקשורה לסופרת, אם לא זו של הסופרת עצמה, על פני עשורים ויבשות וכוללת בתוכה אלמנטים רבים של העלייה וההתאקלמות בארץ, ימי המושבות, התנועות הסוציאליסטיות, החלום האמריקאי ושיברו, ובאופן לא ברור וגם לא תורם מדי לעלילה התייחסות רחבה לרצח רבין.

מצאתי בספר כמה טעויות מרגיזות ואף חמורות. אחת היא אנכרוניזם לגבי תקופת השואה, והשנייה פרק מבולבל מעט (פרק 27 ), והשלישית קריאה לתינוקת על שם הסבתא, בעוד הסבתא בחיים, מעשה שלא יעשה בקהילות אשכנז. טעויות אלו ככל שהן מרגיזות אינן מהוות סיבה לפסילת הספר, כך שחרקתי שיניים (והתלוננתי למי שיכולתי) והמשכתי.
בסיכומו של דבר, העניין המרכזי בספר, לפחות לדעתי הצנועה, אינו לחשים ואינו כישופים,אלא התלישות והייסורים הבאים בעקבות החלטות שנעשו בעבר, חלקן בזדון וחלקן בתום לב, אולם כאלו שגררו תוצאות חמורות שצריך להתמודד איתן וכאשר לא מצליחים, התלישות הופכת לתלישות מהחיים עצמם. תוצאות אלו השפיעו בעיקר על הדורות הראשונים בסיפור, ואילו הדורות האחרונים (שושנה, דייויד, בלה התינוקת של דיוויד הנשוי לסוזאנה, שם דומה מאד לשושנה), כבר קלילים יותר ומלאי אופטימיות, לא תמיד מוצדקת.
נראה שמעברים אלו אמורים לייצג איזה שינוי רוח ותפיסה בין הדור הישן לדור החדש, שהוא משוחרר יותר, בועט יותר, ובעיקר פחות קשור ומושפע מהעבר.

בלחש
דורית זילברמן
ידיעות ספרים

מגב הספר
בלחש הוא רומן על שושלת של מכשפות יהודיות, המבוסס על מחקר שמגלה עד כמה נהגו יהודי אשכנז להשתמש בקמעות, בהשבעות ובלחשים, במקביל לשמירת מצוות. הרומן חושף תת-תרבות של אמונות בנסתר, את החלק ששרד מימי הביניים ושאינו ידוע בהיסטוריה של יהדות אירופה. תולדותיה של משפחה אחת בעיירה, בכל גלגוליה ובכל האירועים הטרגיים והקומיים שחוותה, מהשטעטל ועד לעלייה לארץ, מספרות בעלילה מרתקת את הסיפור היהודי. זהו, ככל הידוע, ספר ראשון בספרות העברית המודרנית שמספר בקריצה לקוראים על מכשפות יהודיות, על כוחן ובעיקר על רוב קסמן. -חיים פסח

“מזמן לא קראתי ספר כה מקורי. בלחש הוא ספר חשוב מפני שהמבנה שלו משוכלל. זהו ספר חתרני על שושלת נשים הלוחשות לחשי כשפים, ובעצם גם את ההיסטוריה האשכנזית של העם היהודי. כן, אשכנזית ומנשקת קמעות. האם הראשונה, שרה-פרידה, אישה גדולה ששרה בקול רם מאוד, וכשהיא נאלמת באה בתה בלה, האם השנייה, הרזה, ולוחשת לחשים. גם קולה נאלם באשמת מות הילדים. המספרת שושנה, האם השלישית, שהיא דמות משעשעת ואירונית, מלווה את סיפורה של בלה מדרגה-מדרגה אל המרתף החשוך של חייה העצובים, כשהיא מאירה לה בפנס קטן את דרכה האחרונה ומקבלת במאור פנים את בלה התינוקת, האם הרביעית, שאותה ציידה דורית זילברמן בכמה מסודות החמלה”. – עמוס עוז

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *