ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

בראשית ציפייה

21 בדצמבר 2018 גדי איידלהייט

ספרה של ד”ר תמר ורדיגר מציע דרך חדשה להתבוננות בסיפורי המקרא באמצעות מערכת הציפיות של הקורא. הסופר המיומן, מפתח ציפיות אצל הקורא בתחילת הסיפור ותוך כדי העלילה מחזק ומחליש אותן, כאשר המטרה בכך היא להעביר לקורא את המסר הרצוי. זוהי גישה מפתיעה ביחס לסיפור המקראי ובהמשך נראה שניסיון ליישם אותה מעלה קשיים אך גם מניב פירות. התשתית התיאורטית לגישה זו נמצאת במבוא לספר, ונדגים אותה באמצעות הפרקים בספר עצמם.

הסיפור הראשון אותו בוחרת ורדיגר לנתח הוא סיפור אברהם והפרק נפתח כך: “מתחילת פרשת לך-לך ועד סוף ספר בראשית מלווה את הקוראים  ציפייה לכך שאברם-אברהם יהיה לגוי גדול” (עמ’ 25). אני מודה שקראתי את ספר בראשית עשרות פעמים, הן כחלק ממחזור הקריאה השנתי והן בלימוד ובקריאת הספר בצורות שונות ומעולם לא חשתי בציפייה כזו. ורדיגר ממשיכה: “לציפייה זאת יש בסיס כפול. פנים טקסטואלי וכנראה גם חוץ טקסטואלי. הבסיס הפנימי נמצא בדברי אלוקים המובאים בטקסט. הבסיס החיצוני חבוי בהנחות אודות קהל היעד, אשר יש לשער שעומדות ברקע של כתיבת הספר”. ורדיגר בוחרת להתייחס רק לפנים הטקסט ומשם ממשיכה בניתוח הסיפור, פרשייה אחר פרשייה. יש פרשיות המחזקות את הציפיה: כל אלו בהן מובטח לאברהם בפירוש שיהיה לו זרע, ויש כאלו המחלישות אותה כדוגמת ההיפרדות מלוט וההבנה שממנו לא יבוא הגוי הגדול. לפעמים החיזוק וההחלשה באים בפסוקים סמוכים כמו בפרשת העקדה, בה נדמה לנו שיצחק עומד למות ומיד אחר כך ברכת הזרע מחוזקת.

קריאה כמו שורדיגר מציעה דורשת לקרוא פסוק פסוק ולשאול לגבי כל אחד מהם האם הוא מחליש או מחזק את הציפייה, ואם כן איך הוא עושה את זה ולמה. זו בהחלט שיטה לא שגרתית, ויתרונה בכך שגם פסוקים שלא תמיד נראים כחשובים, יכולים להתגלות כבעלי משמעות חדשה. כבר בתחילת הסיפור אנו למדים שאברהם לקח איתו את לוט. כולנו מכירים את המדרש על מות הרן ועל כך שאברהם למעשה אימץ את לוט, אולם בפסוקים אין לכך שום מקור. ורדיגר, מראה שכבר פסוק זה פועל במקביל לחיזוק הציפייה, לאברהם אמנם אין זרע ואנו יודעים ששרה עקרה, אבל לוט יכול להיות יורשו. אותו פסוק פועל גם להחלשת הציפייה. הציווי האלוקי הורה לאברהם להתנתק ממשפחתו והוא לא מקיימו במלאו ולוקח עימו בן משפחה.

אולם לשיטה יש גם חסרונות. היא דורשת איטיות ועוצרת את שטף הקריאה. סיפור צריך להיקרא ולא להיות מנותח משפט אחר משפט. גישה כזו טובה ללומדים וחוקרים, אולם לא לקוראים. כפי שאני לא חשתי שסיפור אברהם יוצר את ציפיית הגוי הגדול, כך לדעתי רוב הקוראים לא יחושו בציפייה זו ובשל כך, לא חושבים עליה כלל לאורך הסיפור.

יתרה מכך, דוגמה ספציפית זו אינה מוצלחת בעיני להדגמת התיאוריה. פרקה של ורדיגר מסתיים לאחר עקדת יצחק, וגם היא מודעת לכך שהציפייה שאברהם ייהפך לגוי גדול לא התגשמה בנקודה זו ולפי דבריה היא מתגשמת רק בתחילת ספר שמות. אולם גם הנחה זו אינה מדויקת. אברהם הופך לגוי גדול בסיום פרשת חיי שרה. הוא נושא את קטורה, יולד עוד שישה בנים ואנו יודעים גם על צאצאים שלהם ומיד אחר כך בא פירוט תולדות ישמעאל ואנו רואים שברכת הריבוי לישמעאל, ודרכו גם לאברהם התקיימה. גם יצחק באותו פרק זמן נשוי, כך שלפחות היה צריך להמשיך את הניתוח עד פרק כ”ה. ייתכן והיה אפשר ואף צריך להמשיך בניתוח זה לכל אורך ספר בראשית שכן גם סיפורי יצחק ויעקב הם חלק מאותה הבטחה של גוי גדול, אולם להדגמה רצוי לבחור יחידה קצרה וסגורה יותר.

הפרק השני עוסק ביחידה מובחנת הרבה יותר, מערכת היחסים בין יעקב ולבן בפרשת ויצא. היחידה הספרותית תחומה היטב, גם במסורה הרואה בה פרשייה אחת ארוכה ללא חלוקה. לקורא ישנן שתי ציפיות עוד לפני התחלתה: נישואין של יעקב לאחת מבנות לבן וחזרתו של יעקב לארצו. מהלך האירועים בפרשת ויצא משנה כל אחת מהן מדי כמה פסוקים. עניין הנישואין מתגשם די מהר בתחילת היחידה, למרות שגם בו היו עיכובים ובלבולים, והחזרה לארץ מתרחקת במשך זמן רב. לאחר הניתוח המפורט במהלך הציפיות, דנה ורדיגר באידאולוגיות העולות ממערכת ציפיות זו ובהם: ידיעת ה’ – ה’ יודע מה יקרה, יכולת ה’ – ה’ יכול לשנות את המציאות, עקרון הבחירה החופשית, עקרון הצדק ועקרון הגמול. עקרונות אלו אינם מפתיעים את הקורא, למעשה אלו לרוב הנחות היסוד שלו והם מפורטים בפירוש במקומות רבים במקרא, אך יתרונה של הגישה אותה מציגה ורדיגר היא שרואים כיצד עקרונות אלו נמצאים גם בצורה חבויה יותר מתחת לפני השטח.

חיסרון נוסף של השיטה הוא הזנחת ההיבטים החוץ-טקסטאולים, אותו עשתה ורדיגר במודע. הזנחה זו יוצרת חסר מסוים שכן הקורא המיועד מכיר את הסיפור עוד לפני שהוא קורא אותו. מצוות “והגדת לבנך” היא אחת המצוות החשובות, וכל ילד שומע את סיפורי האבות ויצירת עם ישראל ובפרט את הדוגמאות אותן ורדיגר הביאה, כבר בליל הסדר, עוד בטרם ידע לקרוא ולכתוב. זה קהל היעד, ולא קהל היעד של חוקרי ומבקרי המקרא. מכאן שלקורא אין כמעט ציפיות. הוא יודע מה הולך לקרות, הוא יודע גם איפה יהיה נסיגות מהציפיה ומהלך האירועים אינו מהווה הפתעה בעבורו.

הפרק השלישי עוסק בציפיות הבאות דרך אנלוגיות. אני מסכים ומקבל את הרעיון שביטויי לשון נדירים הנמצאים בשני סיפורים ובהם בלבד, מצביעים על קשר בין הסיפורים. קורא מיומן צריך לזהות ביטוי בסיפור המאוחר (בכרונולוגיה החז”לית או המחקרית) ולהבין ממנו כי יש השוואה, ברורה או רופפת, לסיפור המוקדם. לא אחת אני מוצא ביטויים שחוזרים על עצמם בסיפורים שונים ונהנה מכל מציאה כזו ומהחידוש שיש בה עבורי. אולם דא-עקא שציפיות כאלו דורשות, מראש, הכרה טובה של הסיפורים, ואינם מתאימים למי שקורא אותם כיחידות מנותקות. קורא ראשוני אמתי של התנ”ך, כמעט ואין. אלו שכן יהיו לרוב ילדים צעירים מאוד ואני זוכר עד היום את ההפתעה של בתי, בת השלוש כאשר סיפרתי לה במהלך לימוד ספר במדבר שמשה לא יכניס את בני ישראל לארץ ישראל. אכן לילדה הייתה ציפיה והיא נשברה, אולם הספר לא מיועד לקהל של בני שלוש. כמעט כל היתר יודעים את סוף הסיפור וזה בסדר, התורה איננה ספר מתח. קורא ראשוני מבוגר, יהיה נדיר ביותר, ואינו חלק מקהל היעד הראשי.

לסיכום, נראה לי ששיטת קריאה זו, שאולי מתאימה לסיפורי ותסריטי מתח מודרניים בהם הסופר רוצה להטעות את הקורא במכוון בשלבים מסוימים, פחות רלוונטית לתנ”ך, פרט אולי ליחידות בודדות, כדוגמת מגילת אסתר. בוודאי שאת ספרי החוקים, אין לקרוא בקריאה כזו ואפילו בספר שלפחות חציו סיפורי, ספר שמות, קריאה כזו תיכשל. ניסיתי לקרוא את ספר שמות, והציפייה היא כי בני ישראל יעבדו את ה’ ויגיעו לארץ ישראל. אבל בהמשך הספר מופיעים כמה דברים מפתיעים. כל מעמד הר סיני, עשרת הדברות ועשרות המצוות של ספר משפטים, שלא נרמזים כלל לפני יציאת מצרים, ותמוה מכך, כל ענייני המשכן שממלאים כמעט חצי ספר ולא נרמזו כלל בתחילתו. לארץ ישראל לא מגיעים והעיכוב יתברר רק בספר במדבר המרוחק. לקורא הדתי העדר מימוש הצפייה אינו מפרע, שכן ממילא התורה היא יצירה אחידה ומגובשת, אולם לחוקר ולמבקר הדבר מציב קשיים, ואם אפשר להגביל שיטה זו רק לספר בראשית ולעוד כמה ספרים סיפוריים כדוגמת נביאים ראשונים, הרי נראה לי שיש אילוץ מסוים של השיטה על הטקסט.

ולמרות זאת, ולמרות שבעיני, מחבר הספרים לא ביקש להעביר את מסריו דרך מערכת הציפיות של הקורא, וביחוד לא השינויים הדקים שחלים בהם במהלך הסיפור, יש בשיטה זו חידוש ותועלת ונהנתי מקריאת הספר.

הצורך לקרוא קריאה זהירה לפי השיטה תוך ניתוח מדוקדק של כל פרשייה לאחור, כאשר אנו יודעים את סוף הסיפור יכול להניב תובנות חדשות, נקודות מפנה לא צפויות בעלילה ואופקים פרשניים חדשים, בבחינת הפשטות המתחדשים בכל יום. בכך הופכת התיאוריה הספרותית, להיות המשרתת של התאוריה הפרשנית. נקודה זו מעצימה את הפער בחקר המקרא בין חוקרים חילוניים לדתיים. חוקרים שרואים ביצירה זו יצירה ספרותית ותו לא, יתקשו לבצע קפיצה זו, ובעיניהם הניתוח הספרותי עומד בזכות עצמו, ואם נמשיך את ההקבלה לספרי מתח, הרי שבשיטה זו אפשר לנתח יצירה של אגתה כריסטי ובסוף הניתוח להבין איך כריסטי הצליחה להטעות את קוראיה, אבל למדרגה גבוהה יותר של ידע לא הגענו ונשארנו בתחום הספרותי בלבד, וגם אם יש מסר, הרי הוא תיאורטי בלבד. חוקרים דתיים, כדוגמת ורדיגר, רואים בכלים ספרותיים אלו, כלי עזר בלבד. אין הם המטרה אלא רק האמצעי. שימוש נכון בכלים אלו מטרתו להרחיב את הפרשנות התיאולוגית לסיפור ולצאת מההתיחסות אליו בתור סיפור בלבד, והמסר הוא מסר מעשי. במידה ונצליח, הרי שביצענו דילוג ועברנו מנדבך נמוך לנדבך גבוה יותר, ובכך שכרנו.

 

כריכת הספר בראשית ציפיה

בראשית ציפיה

בראשית ציפייה
תמנר ורדיגר
רסלינג

מגב הספר

ספרה של תמר ורדיגר מציע קריאה חדשנית ומאלפת בספר בראשית. מחקרה מפליא לשזור פואטיקה, מתודולוגיה ואידיאולוגיה. הנחת המוצא של הספר היא שספר בראשית הוא בראש ובראשונה יצירה אידיאולוגית, יצירה שנועדה להנחיל לקוראיה השקפת עולם מסוימת. בהתאם לכך, ספר בראשית מעצב את סיפוריו כך שתהליך הקריאה בהם מביא להטמעת עיקרי האידיאולוגיה המקראית.

הספר בוחן את שימושו של ספר בראשית במרכיב הסיפורי אשר מרתק את הקהל הרחב ביותר – הציפייה לעתיד. הוא מראה כיצד ספר בראשית יוצר ציפיות ומשחק בהן, וכך בונה עבור קוראיו תהליך קריאה מעניין וחווית קריאה עשירה במיוחד. דרך תהליך קריאה זה משודרים יסודות האמונה המקראית: היות אלוהים כל-יכול וכל-יודע, היות האדם בעל בחירה חופשית, החובה לעשות צדקה ומשפט ותורת הגמול.

פרק המבוא מציג את התשתית התיאורטית, אשר מבוססת על גישתו של מאיר שטרנברג. בפרקים הבאים נבחנות ציפיות מסוגים שונים במגוון יחידות סיפוריות. הפרק הראשון עוקב אחר המהלך הארוך והמסובך של ציפייה מרכזית בספר בראשית, ציפייה שיסודה בהבטחה האלוהית לאברהם “ואעשך לגוי גדול”. הפרק השני, העוסק ביחסי יעקב ולבן, בוחן מערכת ציפיות שראשיתה בתכנון האנושי. הפרק השלישי עוסק בציפיות פרי זיהוי של תבניות אנאלוגיות. באמצעות ניתוח קווי הדמיון והשוני בין האנלוגיות (למשל, שלושת סיפורי “אחותי היא”) מתגלה לקורא כיצד הסיפורים החוזרים יוצרים ציפיות לחזרות וכיצד הם משחקים בציפיות באופן כזה שמשרת את האידיאולוגיה המקראית. כך מתגלה תופעת הסיפורים החוזרים לא כאילוץ אלא כחלק מאמנות מדויקת ופונקציונלית.

מעבר לשילוב המרשים בין קריאה צמודה לניתוח מבוסס ומוקפד, ובין אמנות הסיפור לאמונה המקראית, חשיבותו של הספר נעוצה בצוהר שהוא פותח להבנת סוד השפעתו של ספר בראשית על קוראיו הרבים.

ד”ר תמר ורדיגר לימדה בחוג לתורת הספרות כללית באוניברסיטת תל-אביב ובכמה מכללות להוראה; מרצה לתנ”ך ולספרות; עוסקת בתורת הסיפור ובפואטיקה המקראית.

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *