המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

דרשוני – מדרשי נשים

26 בפברואר 2018 גדי איידלהייט

זהו קובץ שני של מדרשי נשים, לא הכרתי את הראשון, אולם נראה שהם דומים באופים. מדרשים מודרנים שנכתבו על ידי נשים. נחלק את הדיון למדרשים, ולנשים ולחיבור ביניהם.

סוגת המדרש היא עתיקה, ובספר זה נעשים נסיונות לחקות אותה.  בעיני, המדרש, לרוב אינו בא לפרש את הפסוק ובוודאי שלא את המציאות עליה הפסוק מדבר, אלא בעיקר לבטא רעיונות של הפרשן. כך אנו מוצאים מדרשי פליאה שונים ומשונים. לחלקם אכן מקור כלשהו בפשט הפסוקים וחלקם רחוקים מאד מהפשט ומקורם עלום.

משום שכך, קובץ זה אינו שייך בעיני לכתיבה תורנית אלא לכתיבה פובליציסטית-חברתית הבאה, אמנם בדגם וכסות היסטורי הנראה כתורני, שבאה לבטא את רעיונות הכותבים או במקרה הזה כותבות. אמנם גם העורכת , תמר ביאלה, רשמה שהספר מתאים למדף הספרות המודרנית וכנראה מכירה בכך שאין הוא יצירה תורנית, אולם מקורו ומחצבתו בכל מיני בתי מדרש כאלו ואחרים והוא משדר לפחות כלפי חוץ מראה תורני. מדוע רק כותבות? העורכת נדרשת לכך בהקדמה ואמנם מעידה שהאידאל הוא לספר שאינו מגדרי אך: “…עודנו מצויים בתקופה שבה נשים רבות חוששות להתבטא בלשון דתית ובמרחב הדתי, וזקוקות לעידוד רב ‘ולפינוי מקום’ במיוחד בעבורן, כדי להיות נוכחות”.

קשה שלא להתייחס לענייני אקטואליה ולסוגיות לימוד התורה לנשים. ובנקודה זו יש לי מעט חשש, כי ספר זה, שכפי שהערתי, אינו תורני אלא ספרותי, דווקא יכול להנציח את הנחיתות הלא מוצדקת, ובוודאי שצריך חיזוק ועידוד לכתיבה תורנית משמעותית, שאכן קיימת פחות, בפרט אם נצמצם את היצירה לכזו שאינה מבוססת על עבודות אקדמאיות, אלא נכתבו מראש ככתיבה תורנית (ניסיתי לחפש אצלי סקירות ומצאתי רק את הספר “מהלכת בדרכה“, ששייכת לסוגה של הלכה). כמובן שאפשר לטעון שצריך להתחיל ולהתקדם, ונקווה שאכן כך יהיה.

אי אפשר לטעון שתופעת אי-הנוחות אינה אמתית. היא עובדה. עובדה נוספות היא שיש נשים שידיעותיהן לא פחותות משל גברים. מאחר ויש גם נשים שמלמדות שיעורים, לרוב רק לנשים, אני גם מניח שהן יכלו לכתוב כתיבה תורנית משמעותית יותר, ואם אינן רוצות, חבל.

וניגש קצת לגופם של דברים בספר זה, אם הערנו שהמדרשים באים להביע רעיונות של הדורש הרבה יותר מאשר משהו על הנדרש, ואם הקובץ כולו של נשים, לא התפלאתי שמרבית המדרשים נושאים אופי פמיניסטי מובהק. אם נחלק את המדרשים לשלוש קבוצות, הרי שחלק מהדברים נראים לי בלתי תורניים, חלקם תמוהים ולא הבנתי מה רצתה הכותבת להגיד, מעין צו לצו קו לקו, וחלקם מכילים רעיונות יפים. לא קראתי את כל המדרשים בספר אולם עברתי על רבים.

לגבי הקבוצה הראשונה והשנייה, אומר שגם עורכת הספר ערה לנושא, כפי שכתבה בהקדמה, אמנם בצורה עדינה במיוחד: “בשני הכרכים של דרשוני מופיעים מדרשים אחדים שאיני מזדהה עם המגמה הקיומית/אתית/תיאולוגית שהם מבטאים, או עם כיוון קריאת המקורות שהם מציעים. אך כלל נקוט בידי: כל עוד המדרש נעשה בצורה מדויקת, על פי כללי הסוגה ומבטא עניין שחשוב מאד לכותבת להנכיח במרחב הציבורי, איני רואה זכות לעצמי לצנזר קול אותנטי זה מהקוראים”. אם כך, גם העורכת מודה שאין זה כרך תורני, אלא כרך ספרותי, ושחלק מהתוכן אינו ראוי לכרך תורני. אם אקצין יותר, אומר שאם הקריטריון להכללה בספר הוא עמידה בסוגה, הרי שאפשר לכתוב מחולל מדרשים (בדומה למחולל משפטי הרב קוק של פרופ’ שנרב).

אביא דוגמה למדרש שאיני רואה בו משהו תורני, אלא הבעת רעיון פנימי החשוב לכותבת, בצורה ספרותית נאה:

כל תשובות ותירוצים שבעולם – רבקה לוביץ

“תינוקת אחת הייתה טורדת את אמה ושואלת, על שום מה עולבין בנו הזכרים לומר ברוך שלא עשני אשה? והייתה מביאה לה כל תשובות ותירוצים שבעולם ולא הייתה דעתה נוחה מהם.
משגדלה הייתה שואלת אלמה, על שום מה עולבין בנו הרבנים לומר כל המלד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות? והייתה מביאה לה כל תשובות ותירוצים שבעולם ולא הייתה דעתה נוחה מהם.
משהגיעה לפרקה הייתה מקשה לאמה, על שום מה עולבין בנו הגברים לומר שאנו קניין קידושין שלהם, והגט אינו תלוי אלא ברצונם? והייתה מביאה לה כל תשובות ותירוצים שבעולם ולא הייתה דעתה נוחה מהם.
משעברו הימים הפכה אותה הילדה לאם ובתה התינוקת הייתה טורדת ושואלת אותה כל שאלות שבעולם, והייתה מביאה לה כל תשובות ותירוצים שבעולם ולא הייתה דעתה נוחה מהם.”

הקו הפמינסטי בו כל הקיום האנושי מהתינוקת הילדה והעלמה ועד לאם, הוא מלחמת מינים: הזכרים, הרבנים, הגברים. ובכל זאת, אותה אשה התחתנה (זו ההנחה שלי, למרות שגם בזה אני כבר לא בטוח) והעמידה צאצאים, השלימה אולי עם גורלה בעולם גברי ושואבת תקווה מכך שאולי מהדור של בתה תבוא הישועה.

לסיכומם של דברים, ואם אציין את הויכוחים שיש על מקומם של נשים בעולם לימוד התורה ובפרט בכתיבה תורנית הרי שספר זה ישרת היטב את שני הצדדים. אלו יגידו, תראו איזה יופי איך נשים כותבות, מה שכמובן נכון בכל סוג של ספרות, נשים אכן כותבות נהדר וגם כאן חלק מהפרקים כתובים נהדר. לעומתם אחרים ירימו גבה ויגידו מה למנשר הפמיניסטיי הזה ולבית המדרש וגם זה נכון ביחס לחלק לא מבוטל מפרקי הספר. אכן המציאות מורכבות, ועיון אחרון בסוף הספר שם מופיעים גם מעט פרטים על הכותבות עוד מחזק טענה זו.

 

כריכת הספר דרשוני

דרשוני

דרשוני
מדרשי נשים – כרך שני
בעריכת תמר ביאלה
ידיעות ספרים 2017

 

מגב הספר

…קראו אחֵי דינה לבתהּ בשם אסנת – למען תיזכר חרפת לידתה, ולמען תזכור אִמהּ את אסונה ואינוסה, על כי יצאה לראות בבנות הארץ.

ויעקב שמר את הדבר. אמר: אל תקרי אסנת, אלא ‘את נס’. ויסמנה בציץ זהב, והלבישה בכתונת פסים למען הצילה מידם.

(מתוך מדרש ‘ואת דינה בתו’, אילה צרויה, עמ’ 64)

כמעט עשור עבר מאז ראה אור הכרך הראשון של דרשוני: מדרשי נשים, שהתקבל בהתלהבות בקהילות שונות בארץ ובעולם, ומצא את מקומו בבתי מדרש רבים לצד ספרי המדרש המסורתיים. כמעט עשור שבמהלכו התבססה סוגה חדשה-ישנה בספרות היהודית, שסחפה נשים רבות להצטרף למעגל הדורשות, עד שעלה בידינו להוציא לאור כרך נוסף במפעל מופת זה, פרי עטן והגותן של כותבות ותיקות לצד כותבות חדשות.

כרך זה של דרשוני: מדרשי נשים, בעריכת תמר ביאלה, עושה צעד נוסף בעולם המדרשי ויוצר חיבורים דתיים-חברתיים מקוריים ונוקבים. הוא עוסק בין השאר בנושאים כגון לימוד תורה, אמירת קדיש על ידי נשים, מיניות ופריון, יחסי הכוחות שבין גברים לנשים בבית ובמרחב הציבורי, רווקות מאוחרת, אימהוּת יחידנית, יחסי הורים וילדים, סוגיות של צדק ודין – סרבנות גט, גיורי נשים וממזרות. הוא נוגע בכאב של גילוי עריות ואף עוסק בתיאולוגיה שלאחר השואה.

המדרשים החדשים מפגישים אותנו שוב עם חכמות בית מדרשה של ברוריה ועם חכמות בית אמא שלום, עם דמותה הפלאית של תַּנּוֹת היושבת בשמים ומְתנה את צרותיהן של בנות ישראל לפני השכינה, וכמובן עם סוגיות ‘תלמודיות’ חדשות המשוחחות עם סוגיות תלמודיות מוכרות. מדרשים אחדים אף מפליגים לעולמות הסוד דרך מדרשי קבלה נועזים ומפתיעים.

 

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *