המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

האשמים

25 באוקטובר 2018 גדי איידלהייט

האשמים, כי אין באמת אפשרות אחרת, למרות שבתמונות כולם מחויכים, בריאים ולבושים, היטב מוקפים בחום ובאהבה של המנהיג הדגול (הקודם קודם והקודם). מי שכתב את הסיפורים הוא באנדי, ששמו האמתי, וגם גורלו העדכני אינם ידועים. אם הוא עדיין בחיים, הוא מתקרב לגיל שבעים. באנדי כתב סיפורים קצרים המדגימים באירוניה את האסון ההומניטרי ששמו צפון קוריאה. לא מעט מדינות חיו בתנאים כאלו במאה העשרים. מרוסיה של סטלין וסין של מאו, אולם משטרים אלו או שנפלו או שנפתחו מעט ובכל אופן למרות שיש דיקטטורות רבות בעולם ומדינות בהם זכויות אדם הן סוג של מדע בדיוני או פנטזיה, נראה שצפון קוריאה עולה על כולנה.

הסיפורים קצרים, ובוכלם מאפיינים דומים, הקושי והסבל ובעיקר העמדת הפנים ההכרחית כל כך, כי הכל נרשם, הכל מתועד, שום דבר לא נסלח, אין הזדמנות שנייה והכתמים אינם יורדים אפילו עם המוות, אלא מועברים בירושה לעד. במצב כזה, מה עוד נותר לאנשים לעשות?

תמונת הכריכה היא תמונה אמתית הנמצאת בבית ספר בפיונגיאנג וסביר להניח שמולה, או מול דומה לה, עומדים כל התלמידים מדי בוקר ושרים את ההמנון וברכות רבות למנהיג הדגול, כך כבר כשבעים שנה. תמונות תעמולה כאלו קשה כבר למצוא בערים בעולם, אבל אחת מהן עוד אפשר לראות בברלין, על קיר בניין משרד האוצר,בית דטלף רודבר, שמציג את תמונת החיים המאושרים במזרח גרמניה. מזרח גרמניה ושלטון הרשע שלה פסו ברוך ה’ מן העולם יחד עם כל ברית המועצות, אולם תמונות כאלו אינן רק זיכרון על הקיר אלא מציאות עגומה של 26 מיליוני אנשים.

נסו לחשוב על כל מה שאתם מכירים מדרום קוריאה, סמסונג, LG, יונדאי, קיה ומה לא. ובצפון קוריאה, כנראה כלום. לדיקטטורה יכולים להיות יתרונות, הסינים למשל טוענים את זה, אבל בסין הדיקטטורה אינה משרתת בן אדם אחד, בן אדם שהפך את עצמו לאל ואת אמו לבני ערובה הנאלצים לסגוד לו.

הקריאה בספר אינה מהנה, והרבה תקווה אין  מאחר ובעשרים השנה מאז נכתבו הסיפורים לא השתנה הרבה, האיל הפך לנאם וזהו בערך, ונראה שכמו רחבעם שהתעקש להמשיך וליסר את העם במקום לגלות מעט יותר גמישות כך גם המנהיג, החדש. האם תגיע מעט יותר פתיחות למדינה זו? מי יודע. בינתיים אין לנו אלא לקרוא את הסיפורים. זו חובתנו המוסרית והמינימום שאנו יכולים לעשות למען באנדי ושאר תושבי מדינה זו.

כריכת הספר האשמים

כריכת הספר האשמים

האשמים
באנדי
מאנגלית: דנה אלעזר הלוי

מגב הספר

“האשֵמים” מאת הסופר המסתורי בּאנדי הוא לא עוד ספר רגיל. זהו ספר הפרוזה הראשון אי-פעם שהוברח מגבולות קוריאה הצפונית בדרך-לא-דרך, והוא נרכש על ידי הוצאות רבות ברחבי העולם. כל פרט ביוגרפי על המחבר, שעדיין חי (ככל הנראה) במולדתו ומכנה את עצמו בשם הבדוי “בּאנדי” (“גחלילית יפהפייה” בקוריאנית), שוּנה על מנת להגן על זהותו. בסיפוריו האמיצים והיפהפיים מאיר באנדי בעוצמה נדירה את החיים הנוראיים והסבל האנושי בדיקטטורה האפלה. “אתה הקורא!” מבקש באנדי בסיום הספר, “אני מפציר בך לקרוא את מילותי.”

אך מעבר להיותו עדות לטירוף הבלתי נתפס שבו חיים תושבי קוריאה הצפונית, “האשמים” הוא גם יהלום ספרותי שכתוב בכישרון רב. הסיפורים האנושיים והסאטיריים של באנדי הם שוברי לב, והם נחרתים בזיכרון בזכות הדמויות שעומדות במרכזם: החל באמא שמואשמת בבגידה משום שהיא סוגרת את הווילונות בביתה כשהיא מגלה שבנה הקטן פוחד מדיוקנאותיהם של קרל מרקס וקים איל-סונג המתנוססים מול ביתם; דרך גבר נשוי שמאס בחיי ההשפלה ומתוודה במכתב לחברו על כוונתו לברוח עם אשתו בסירה “מארץ הרמייה והכזב הזאת”; וכלה בגבר שמבקש לראות את אמו הגוססת בכפר, ועובר מסע ייסורים משום שאין לו אישור נסיעה למחוז הולדתו.

“זה לא מפחיד שהחברה הזאת לימדה אותנו להיות שחקנים כל כך טובים, עד כדי כך שכולנו מסוגלים להתחיל בלי שום בעיה לבכות לפי סימן?” כותב באנדי באחד מסיפוריו, המתאר את האבל הפומבי על מות המנהיג. דבריו אלה מעוררים בקוראים מחשבות רבות על האופן שבו משטר דיקטטורי משתלט לחלוטין על חיי אזרחיו.

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *