המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

החיים הנסתרים של העצים

2 ביוני 2018 גדי איידלהייט

הייתה לי הרגשה שאוהב את הספר הזה. אני חובב עצים, ונהנה לצפות בהם, לאכול את פרים (עכשיו עונת התות), ולהתרשם מפריחתם. כבר הכריכה בישרה טוב. על הכריכה חתך בגזע עץ שאפילו מרגיש כמו עץ ואפשר לעבור עליו עם האצבע ולהרגיש כל טבעת גדילה.

למשורר ע. הילל העניין עם עצים היה פשוט מאד: “מה עושים העצים? צומחים”. זהו. פשוט צומחים. הרחוב בו אני גר הוא בעיני היפה ביותר בגבעת שמואל. לא בגלל הבניינים שהם די מכוערים, אלא בגלל שכולו עצים ולכן הוא מוצל גם בימות הקיץ, יש בו  ציפורים רבות, והפריחה הצבעונית יפה ביותר. כנראה שפטר וולבן היה מתעבצן עלי שכן אני רואה בעצים בסך הכל תשתית. תשתית לצל, לציפורים, לפרות, ליופי, ואילו הוא? בשבילו העצים הם משהו אחר ולאורך כל הספר  הוא ינסה לשכנע אתכם שהעצים עושים הרבה יותר מכך. כמה יותר? מחבר הספר יוצא מההגדרות המקובלות ומשוכנע שהעצים הם יצורים שבכלל שייכים לעולם החי ולא לעולם הצומח וככאלו הם עושים הכל: חושבים, סופרים, זוכרים, חשים, מדברים, שומעים, טועמים, מריחים, זזים (לאט), מנהלים קשרים חברתיים, עוזרים ותומכים בחלשים בחברה במערכת סוציאלית מורכבות והם בעלי אופי, יש עצים הרפתקנים ויש זהירים יותר, לא מסוגים שונים, אלא שני עצים מאותו סוג שגם נמצאים בדיוק באותו מקום.

פטר וולבן התחיל את קריירת היערנות שלו כיערן מסחרי, שכל תפקידו היה לוודא איך אפשר להפוך עץ בכמה שפחות זמן למשהו שאפשר למכור, ורק כשהגיע לנהל יער באזור האייפל בגרמניה, התחיל להתייחס ליער, כמכלול ולעצים שבתוכו, בצורה שונה לחלוטין. היה לי קשה להבין את הספר. אין בישראל שום דבר שאפשר לקרוא לו יער. יש יערות אורנים שניטעו בשנים האחרונות, יש אזורי חורש טבעי, אבל יער, עם עצים אמתיים שגדלים עשרות שנים ולגבהים של 30 מטרים ומעלה? זה אין.

נשר בכרמל - לא יער

נשר בכרמל – לא יערהתפלאתי מאד שלטענתו גם בגרמניה ובאירופה כבר אין יערות ראשוניים, כאלו שחיים אלפי שנים ללא הפרעה. אפילו היער השחור בגרמניה הוא בן כמה מאות שנים וזאת כאשר גילו של עץ בודד מגיע לחמש מאות שנה.

היער השחור - גרמניה

היער השחור – גרמניה

עצים הם גדולים והם אטיים והם צריכים הרבה זמן. עשרות שנים לא קורה כלום ועץ בן מאה וחמישים שנה הוא בכלל ילד. בפרדסים הוותיקים בארץ אפשר למצוא עצי הדר בני מאה ועשרים שנה שממשיכים לתת פרי וכמובן מוכרים עצי זית עתיקים יותר, אולם לא על אלו הספר מדבר, אלא על עצי יער, שגדלו מעצמם, באופן טבעי ובמשך שנים. ולהם יש מאפיינים מיוחדים.

קושי נוסף היה בזיהוי העצים ולמרות שאני יודע מה זה אורן ואלון (בערך, הסוגים בארץ שונים כמובן), היה קשה להבין דוגמאות על אשוח אשוחית ואשוחי דאגלס (כולם מבחינתי אותו אשוח) ועוד מינים שאפילו מוכרים פחות. אפילו עמוד אחד של תמונות היה מסייע לקורא. נושא אחד שכמעט ולא מופיע בספר הוא השריפות. מסתבר שבאירופה אין כמעט שריפות יער, ועוד פחות מכך שריפות טבעיות, היערות שם כמעט תמיד לחים ומסוגלים להתגבר על האש. בישראל זה אינו המצב, וגם בארצות הברית, בביקור שם ראינו כמעט בכל מקום פרטים על השריפה הגדולה האחרונה שהייתה שם. לפחות את עץ הצפצפה הרעדנית, הצלחתי לזהות, אלו הם עצי האספן, עצים נפוצים שלמעשה אלפי עצים יכולים להיות עץ אחד עם מערכת שורשים משותפת שהצמיחה את כולם.

יער בהרי הרוקי - קולרדו

יער בהרי הרוקי – קולרדו

למדתי מהספר לא מעט. איך למשל עצים מתרבים? בתור ישראלים התשובה היא מאד ברורה, אנחנו שותלים עצים חדשים ביערות הקק”ל כל ט”ו בשבט ונכון שבשנים האחורונת נוטעים פחות ורוצים לחזור למראה חורש יותר טבעי, אבל ככה העצים התרבו בארץ. בפועל, ביער, לעצים אין איך להתרבות, הזרעים נופלים וגם אלו שלא נאכלים חוסים תחת העץ ואינם יכולים להתפתח. מהספר למדתי שלמעשה כמעט כל הצאצאים הצעירים לא יתפתחו ויהפכו לרקבובית, אולם לאחר מאות שנים, העץ ימות, יישבר או ייפגע בדרך אחת, ויתפנה קצת מקום, ואז אחד מהניצנים הזעירים יגדל להיות עץ חדש. עצים ביער מחליפים אחד את השני. מפעם לפעם מגיע זרע לקצה היער והיער יכול לגדול. הזכרתי את הרחוב שלי ולקראת סוף הספר וולבן  דן בעצים מתורבתים הנשתלים לנוי ברחבי העיר והמצוקות והקשיים שבהם הם נתקלים.

ביער לפעמים קורים דברים לא טובים. על שריפות כבר דברנו אבל וולבן יותר מוטרד מסערות חזקות. ואכן בסלובקיה ראינו יער מת בשטח עצום. סופה חזקה בשנת 2004 החריבה שטחי יער ענקיים. תוצאות ההרס ניכרות בשטח גם אחרי למעלה עשור, ביחד עם עצים חדשים ותהליך שיקום טבעי בו היער מתחיל ויימשך עוד שנים רבות.

יערות בהרי הטטרה - סלובקיה

יערות בהרי הטטרה – סלובקיה

חובבי טבע ועצים יהנו מאד מהספר אבל האם השתכנעתי מטענותיו של וולבן? לא לגמרי. השתכנעתי שהעצים הם אורגניזמים מורכבים שמנהלים חיים ענפים וקשרי גומלין מרתקים עם מאות אורגניזמים אחרים – פטריות, חיידרים, חרקים, ציפורים יונקים ועוד, אולם אני לא ממש מקבל את ההאנשה הרומנטית משהו שוולבן מנסה לעשות להם. התהליכים המתוארים הם אכן מה שקורה, אולם אני לא חושב שאפשר לייחס לעצים כוונות, ועדיף לשמר את ההבחנה המקובלות בין דומם צומח וחי. אבל גם בלי להאניש אותם, ראוי לאמץ את העקרונות לניהול נכון ובר קיימא של יערות, נושא שגם בישראל יש לתת עליו את הדעת, ואולי גם לנו יהיו פעם יערות.

כריכת הספר החיים הנסתרים של העצים

החיים הנסתרים של העציםהחיים הנסתרים של העצים
פטר וולבן
מגרמנית: ניב סבריאגו
הוצאת אסיה

מגב הספר

עצים מתַקשרים זה עם זה? מגדלים באהבה את צאצאיהם? סועדים את שכניהם הזקנים והחולים? מהגרים מיער ליער? יכולים ללמוד ולזכור? אכן, מה שמתרחש ביער אינו פנטזיה. לעצים יש תחושות, רגשות, זיכרונות. הם חשים כאב, מקבלים מכות שמש ומפתחים קמטים. היער הוא רשת חברתית פעילה. עצים הם יצורים סוציאליים – הם חולקים חומרי מזון עם עצים חולים ואף מזהירים זה את זה מפני סכנה קרֵבה. היערן הגרמני פטר ווֹלֶבֶּן מאיר את הסבך הנסתר של היער – ומעניק לנו הצצה נדירה ואינטימית, המרחיבה את גבולות הדמיון, לעולם של סודות נעלמים מתחת לאפנו ממש. על סמך גילויים מדעיים עדכניים וכן ניסיונו האישי רב-השנים, הוא חושף בפנינו את עולמם של העצים ואת העושר המופלא, אך הסמוי מן העין, של חייהם.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *