ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

הנוסע

27 בנובמבר 2019 גדי איידלהייט

הסקירה התפרסמה לראשונה במוסף שבת של עיתון מקור ראשון בתאריך 3/1/2020

ישנם הרבה ספרים טובים, והסיבות שהם טובים הן בדרך כלל אוניברסליות, אבל הספרים המעולים, הם כבר בחירה אישית של כל קורא ובחירה זו נובעת מכך שהספר נוגע בקורא, וספר זה נגע בי בנקודות משמעותיות במיוחד .

אפתח בדימיון, שלא יכולתי להעלים ממוחי לאורך כל הקריאה, בין שם משפחתו של הספר, בושוויץ למקום הארור – אושוויץ. בזמן כתיבת הספר אושוויץ עוד היה כפר פולני בשם אושווינצ’ים. אולם נראה שיש כאן רמז מטריד על העתיד. אם נוסיף לכך את העובדה שרוב הספר מתאר את מסעותיו של אוטו זילברמן ברכבות ברחבי גרמניה, המשמעות מנבאת הרעות רק גוברת.

אבל מעבר לפרטים אלו שהם בשולי התחושות, העיקר היה מתוכן הספר עצמו וללא הקדמות מיותרות, החל מהעמוד הראשון. בעמוד זה מתוארת פגישה של אוטו ושותפו הארי בקר, לפני שבקר יוצא לסגור עיסקה כלשהי. זילברמן מודאג מאד שכן בקר אינו איש עסקים טוב כמוהו, ובקר מנסה להרגיעו שלמעשה הם עדיין שותפים והכסף והנכסים הם של זילברמן. הסיטואציה ברורה, אוטו זילברמן נאלץ לוותר על העסק שלו, שעבר אריזציה, ולמעשה למסור אותו לידיו של שותף ארי טהור. שניהם מעמידים פנים כי החברות ביניהם עודנה אמיצה כאותם ימים בהם שירתו יחד בחזית, אולם שניהם יודעים כי למעשה אין כבר דבר משותף ביניהם. בשלב הבא, אם הסיפור היה ממשיך עוד כמה ימים, הוא היה הופך לשכיר באותו עסק. הרגשתו של זילברמן היא: “כל זכויותי נשללו ממני. רק מתוך נימוס או מכוחו של הרגל נוהגים רבים כאילו עוד יש לי זכויות”. באותו ערב, מכר אחר, משכנע את אוטו למכור לו את הדירה. המחיר? מגוחך, אבל גם החבר וגם אוטו יודעים שיום אחר כך המחיר רק יהיה נמוך יותר.

אולריך בושוויץ. באדיבת מכון ליאו בק
אולריך בושוויץ. באדיבת מכון ליאו בק

כבר בנקודה זו הרגשתי שאני קורא סיפור אוניברסלי, שיוצא מהגיבור הפיקטיבי אוטו זילברמן, עובר על כלל יהודי גרמניה הבורגנים, וחוזר משם לאיש האמיתי עד מאד, סבא-רבא שלי, גוטליב ביר. במשך השנים האחרונות, תרגמה אמי מאות מכתבים שנכתבו משנת 1933 ועד 1942 מגרמניה ובהם חווינו כקוראים, צעד אחר צעד, את שלילת הזכויות, את האריזציה, את הדרישות המשפטיות החדשות שצצו כל יום, את הניסיונות הנואשים לשמור על העסק והבעלות עליו, ואיך כל פעם חוקים ותקנות חדשות, נגסו עוד ועוד מהפירמה. ובכל פעם אותם יהודים אומללים האמינו שאם רק יעשו את אותה דרישה חדשה, הכל יהיה בסדר. והנה במכתב מתאריך 11/6/1938, כמעט כמו התאריך בספר (ליל הבדולח, או בשמו הנוכחי פוגרום נובמבר 9/11/1938), כותב גוטליב על יום הולדתו השישים: “ב-8.6 נערכה לכבודי מסיבה גדולה מטעם העסק שלי. זה היה אירוע גדול בין 8-10 בבוקר הגיעו אלינו הביתה האורחים מהפירמה ואחר הצהרים משעה 5-9 ב”לייפציגר שטרסה”. אני מאמין שהאנשים שבאו, היו אכן כנים ביחסם אלי, אבל זה נראה לי כניצוץ אחרון. בשמחה שאלתי את עצמי עד מתי?”. טקסט כמעט זהה לטקסט בספר.

גוטליב ביר


לכאורה רק מעט מחבר בין גיבור הספר, יהודי חילוני, שיהדותו היא די אקראית עבורו והוא אף נשוי לארית, וגם הסופר עצמו, שאביו יהודי שהתנצר ואמו נוצריה, לבין סבא-רבא גוטליב שהיה יהודי מאמין וירא שמים, ויהדותו היוותה עבורו את זהותו העיקרית, אולם גם הוא, כאוטו, שלחם במלחמת העולם הראשונה וקיבל עיטור צלב הברזל, והסופר אולריך שמשפחת אימו הייתה משפחה גרמנית מוכרת, ראה את עצמו כגרמני לכל דבר ועניין.
לזילברמן ואשתו, בן הנמצא בצרפת, ומנסה להשיג אשרות עבור אביו. גם את הנושא הזה אנו מכירים היטב במשפחה, עם מאמצים מרובים מצד ילדיו של גוטליב שהיו בארץ, מאמצים שלא נשאו פרי והיו כמעט בלתי אפשריים. כפי שזילברמן בעצמו אומר, פחות או יותר במילים אלו: “כדי לצאת מגרמניה יש למסור את כל הרכוש, ואילו כדי לקבל אשרה למקום כלשהו יש להיות בעל רכוש”. מילכוד בלתי אפשרי.

אותה פגישה בין אוטו זילברמן לשותפו הייתה בערבו של ליל הבדולח. לפניו עוד נראה שאפשר לשדר “עסקים כרגיל” למרות השינויים, אולם הפרעות החלו מיד אחר כך, אנשים נעצרו ונלקחו למחנות, רכוש נבזז ובתי הכנסת נשרפו. אוטו בורח מביתו מהדלת האחורית ומאחר ואין לו לאן ללכת הוא יוצא למסע ברחבי גרמניה ברכבות, תוך שהוא מנסה לחשוב על פתרון. אבל אוטו מגלה, שאין אפשרויות, הכל סגור ומסוגר וכל החלטה היא החלטה לא נכונה. לא נכון להיות עם כסף ולא נכון להיות בלי כסף. לא נכון להסתכן ולחצות את הגבול וגם לא נכון להישאר במקום אחד. המבורג, אאכן, דורטמונד, דרזדן, במסע רכבות שאין לו סוף, רק ייאוש וחוסר אונים הולך וגובר.

איש לא יכול לסייע. לא חברים מהעבר, לא בני משפחה, וגם לא זרים. כל אחד הוא מסוכן, מלשינים יש בכל מקום, ולמגינת ליבו, אוטו מגלה שגם הוא לא יכול לסייע ליהודים אחרים. יש להם מראה יהודי מדי, ולהיות לידם יכול לסכן אותו.

במסעותיו הוא פוגש שלל טיפוסים. המפגש עם כל אחד מהם מעורר דיאלוג המאיר עוד פנים של החברה הגרמנית באותה תקופה. בין הדמויות יהודי נרדף אחר, איתו אוטו מנהל דיון אבסורדי בנושא מצבו של מי גרוע יותר, חבר מפלגה הנדמה לו כגרמני טוב והגון אותו הוא מנצח בשחמט, ניצחון המהווה עבורו הישג משמעותי במלחמה בנאצים, ואישה מסתורית, מעין פאם-פטאל, המציעה לו לראות במסעו מעין הרפתקה מסעירה שתעזור לו לצאת מהשעמום הרגיל של חייו. ביחד עם ההבנה שאין מוצא, אין לאן לברוח ושהכול סוגר סביבך נמצאת עוד אמונה תמימה, אמונה שכיום אנו לא מסוגלים להבין אותה, אולם בשנת 1938 עוד הייתה קיימת ואולי אפילו גם הגיונית, כי לראות לאן הדברים עוד ידרדרו, אף אחד לא היה מסוגל.

הספר נכתב בזמן אמת, סמוך מאד לאירועי ליל הבדולח ויצא באנגליה, שם התגורר הסופר שבעצמו עזב את גרמניה לאחר שנחקקו חוקי נירנברג. אולריך הכניס לתוכו את תחושותיו שלו שכן הוא ואימו נדדו בארצות רבות עד שהגיעו לאנגליה, שם נחשבו לנתיני מדינת אויב ולמעשה היו עצורים והוא אף הוגלה לאוסטרליה. גם סופו של אולריך טרגי, כאשר אנייה עליה הפליג, על מנת לחזור מאותה גלות, טובעה על ידי צוללת גרמנית. תהפוכות הגורל שגם מי שהצליח להימלט מגרמניה, גרמניה לבסוף השיגה אותו.

נחזור למכתבים של גוטליב, שבהיותו מאמין ואופטימי, כמעט עד הסוף המר, לא כתב כמעט דבר מתחושות אלו. הן מוחבאות היטב בין השיטין, ואנו קוראים ומלקטים אותן מפה ומשם. והנה בספר זה הרגשתי, שאני קורא מעין פרק נוסף בסיפור המשפחתי שלי, תחושות ומעשים דומים למה שעבר עליהם באותה התקופה. והספר מהווה מעין השלמה לאתם מכתבים שקבלנו ומכאן גם החיבור החזק שלי אליו. עוד על גוטליב ועמליה ביר, על המכתבים ועל אבני הזיכרון שהוצבו לזכרם במאמר “כאן גרו הבירים

אולם גם ללא אותו חיבור אישי הספר טוב וחשוב. במילותיו של היינה, אותה תקופה הייתה “רק ההתחלה”. אנו נוטים ללמוד על השואה, על ההשמדה, על אושוויץ וטרבלינקה, אבל זה כבר הסוף, ואם מסתכלים רק על הסוף, התהליכים אינם ברורים. את ההתחלה יש למצוא ב-1933 לכל המאוחר, וכנראה עוד שנים רבות קודם לכן, וכאן חשיבותו של ספר זה שעוסק בתקופה הקודמת למלחמה, תקופה הנוגעת ליהדות גרמניה ואוסטריה וטרם משפיעה על שאר יהדות אירופה, תקופה בה הנישול ההדרגתי של היהודים מכל זכויותיהם ורכושם, והפיכתם בתודעה ליצורים שאינה בני אנוש, איפשרה את כול מה שקרה בשנים אחר כך. וזרת בספר אותנטי שנכתב בזמן אמת, עוד בטרם פרצה מלחמת העולם וההשמדות ההמוניות, ובהעברת המצוקה הקשה של היהודים באותה תקופה.

הספר אמנם בדוי, ואף נכתב מחוץ לגרמניה, אולם ממה שקראתי, והבאתי לכך כמה דוגמאות, הוא מדוייק. בסוף הספר מופיעה אחרית דבר קצרה של המו”ל הגרמני של הספר, המביא תקציר קצר של חייו של אולריך ואת הרקע להתגלות מחדש של הרומן, שפורסם עוד בשנת 1939 אולם מאז אבד ונשכח. מהדורה זו כוללת עריכה מחדש של כתב היד המקורי, עותק בודד שהודפס במכונת כתיבה והיה שמור בפרנקפורט דווקא, עריכה שבוצעה כמעט שמונים שנה לאחר כתיבת כתב היד.

חשיבות נוספת לספר היא בהיותו כתוב כפרוזה ולא כיומן או קבצי מכתבים, סוגות שלפעמים מסווגות כספרי עיון ומגיעות לקהל מצומצם יותר. יש לקוות שהיותו של הספר אחד מספרי השואה המוקדמים, הסיפור המעניין שמאחורי המהדורה הנוכחית, וכמובן איכותו של הסיפור עצמו, יביאו אותו לקהלים רבים ככל האפשר.

הנוסע
אולריך בושוויץ
מגרמנית: נועה קול
הוצאת אחוזת בית 2019

מגב הספר
ברלין, נובמבר 1938. גל של פוגרומים ומעצרי יהודים שוטף את העיר. גבר יהודי עשיר בשם אוטו זילברמן נמלט על חייו. בעיני עצמו הוא פטריוט גרמני (או כפי שקורא לו שותפו העסקי, “ארי שהוחלף בלידתו”) שלחם בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה ובנה עסק משגשג. לפתע הוא הופך אדם בזוי, נחות, נרדף. כעת עליו להסוות את זהותו, לברוח ממקום למקום ולנסות לצאת מגבולות ארצו. הוא פותח במסע ארוך ומסוכן ברכבות לאורך גרמניה, מעיר אחת לאחרת, כשברשותו תיק מסמכים מלא בשטרות כסף. הוא בטוח שכל עוד ישמור על התיק, הכול יסתדר, איזושהי דרך תיפתח, ואפשר יהיה לפתור את המצב. אבל כל הדלתות נסגרות בפניו זו אחר זו.

המסע המסויט הזה ברחבי גרמניה הנאצית מוביל את אוטו זילברמן למפגש עם קשת של טיפוסים ולחשבון נפש עם חייו שלו ועם זהותו. “ואולי ככה זה ימשיך לעד. עכשיו אני נוסע, אני נוסע נצחי. למעשה כבר עזבתי את הארץ. היגרתי לחברת הרכבות של הרייך הגרמני. אני כבר לא בגרמניה. אני ברכבות שנוסעות בגרמניה.”

את “הנוסע” כתב אולריך בושביץ, בן להורים גרמנים (אב יהודי ואם נוצרייה), בנובמבר 1938, בעקבות פרעות ליל הבדולח. בושביץ, שהיה אז רק בן עשרים ושלוש, מתעד ברומן בדייקנות את הלך הרוח בגרמניה הנאצית, כשמבין השורות מבעבע קולו הזועם של איש נרדף, מנושל ומושפל. הרומן התגלה מחדש ב-2018 ונמכר לעשרות מדינות. התרגום העברי מלווה באחרית דבר מאת המו”ל הגרמני פטר גראף, המספר בין היתר על חייו הטרגיים של בושביץ.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *