המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

הסיפור שלי עם אליס

14 באוקטובר 2018 גדי איידלהייט

גילדה היא האם טיפוס של היידישע מעמע. אמנם היא גרמניה ייקית ולא פולניה ולמרות זאת הפולניות שופעת. בנה היחידי, מחמד נפשה, מתחתן, והיא לא יודעת את נפשה. מילא שהכלה לא יהודייה, אבל מי ידאג לרובן הקטן (בן שלושים)? מי יטפל בו? הנה ציטוט לדוגמה: “אליס הייתה ידידותית ומקסימה ונחמדה ומהרגע הראשון ראיתי שיהיה לי קשה לחבב אותה”. וכך לאורך כל הספר.

הקורא מהר מאד מופתע לגלות שגילדה היא לא בדיוק האמא המושלמת ושרובן הוא לא בדיוק הבן הקטן של האמא. למעשה גילדה היא אם נוראית. וגם רעייה נוראית, וההתרשמות האישית הייתה שהיא בכלל אישה די נוראית. ורובן? אדיש אליה לחלוטין ואם זה היה תלוי בו הוא כלל לא היה מזמין אותה לחתונה. הוא לעולם לא מתקשר, לעולם לא מבקר, ואם גילדה מתקשרת הוא לא עונה וכשהיא באה לביקור הוא מתחבא בחדר השינה.

איך הגענו למצב האומלל הזה? כרגיל הנסיבות, אבל לא רק. אז נכון שלגילדה הייתה ילדות במשפחה ייקית קשה, שההורים שלה לא שמו עליה כלל, שאחותה הגדולה בזה לה, ועד אשר היא הצטיינה בלימודים, היטלר כבר עלה לשלטון ויהודים לא קיבלו שום פרסים. היא גם הוגלתה מהבית, לא על רקע המלחמה ורדיפות היהודים, אלא מסיבות אחרות, ולמעשה גם מרחוק אביה רדה בה. כל אלו גרמו לה לאי כשירות הורית. ואולי שם הספר באנגלית מסביר הכל Bitter. מרירות. גילדה היא אשה מרה ומרירה.

אני אישית לא קונה את הסיפור הזה. תירוצים. גם בספר עצמו היא מודה שהחיים שלה דבש. היא אכלה שניצל וינאי ובחוץ מהומות ורעב, היא הייתה באנגליה בשנות הטרור המוקדמות וגם שם לא חוותה כלל את מוראות המלחמה. מוראות השואה? ממנה והלאה. חתונה עם גבר קצת מבוגר יותר? לא נעים, לא נורא, בהתחשב בתקופה ובמנהגיה, ובעיקר שאותו גבר מתואר בצורה עדינה ומתחשבת.הרבה אחרים היו מוכנים להתחלף איתה בלי לחשוב פעמיים.

בקיצור, אם אתם מבינים אותי, אליס יכול להאשים במצבה הגרוע, בעובדה שאין לה חברים, ובכך שגם לחברה היחידה שיש לה היא משקרת כל הזמן, רק את עצמה. את אליס לעומת זאת, אנחנו אוהבים מהרגע הראשון. אליס מתאמצת, אליס לא מכירה את העבר. אליס רואה שגילדה כן אוהבת את רובן ודואגת לו ומנסה לקרב בין השניים, לאט ובעדינות. הספר מתקדם בשני צירים. ציר ההווה וציר העבר המתקדם בקצב מהיר עד שפוגש את הוווה. גילדה מדברת ומדברת והפולניות השופעת משעשעת אולם בשלב מסוים היא כבר נמאסת וממשעשעת הופכת להיות מעיקה. גם הסיפור ההיסטורי מעניין במידה מוגבלת, ולמרות זאת, מתח מסוים מתעורר כאשר גילדה מחליטה לפעול ולא רק לדבר, מה שגורם לכמה בעיות ומצליח להזיז את העלילה קדימה כי סופסוף לאחר שנים גילדה נהיית אקטיבית. קצת. מינימום שבמינימום. רק כאשר היא חוטפת על הראש ונופל לה האסימון היא מבינה מה היא צריכה לעשות ואנחנו עוד נהיה מופתעים לגלות טעויות ומעשים חמורים עוד יותר של גילדה.

ובכל זאת יש לנו אמפתיה לגילדה. אכן היא עשתה טעויות חמורות וקשות ולמעשה זרקה את חייה לפח כמה וכמה פעמים, ובכל זאת לבנו נצבט למראה אישה בגיל העמידה בודדה כל כך, מלאה מרירות כלפי העולם, שכל רצונה הוא להצליח להתקרב סופסוף לבן שלה לאחר עשרות שנים ובתקוותה כי דווקא המתחרה שלה, אליס, תעזור לה. נכון שהיא טעתה, אבל היא מבינה את זה ומנסה לתקן, והרי אנחנו יהודים, מאמינים בני מאמינים, מאמינים שכל עוד הנר דולק ניתן לתקן, ואנו מעריכים את גילדה על נסיונותיה וחפצים בהצלחתה. את העבר כבר אי אפשר לשנות ועכשיו צריך להתמודד איתו נוכחה, ללא שקרים וללא מסכות. האם זה יצליח? קשה לדעת. הספר לא עונה על השאלה אבל משאיר מקום לתקווה.

כריכת הספר הסיפור שלי עם אליס

הסיפור שלי עם אליס

הסיפור של עם אליס
פרנצ’סקה ג’קובי
מאנגלית: אסנת הדר

פןספרים 2018

מגב הספר

 1969. בעוד לונדון חוגגת “קיץ של אהבה”, גילדה מאייר שקועה בחרטה על שגיאות העבר. היא עזבה את ביתה ואת בנה האהוב רוּבּן כשהיה רק ילד ופוחדת שהוא לעולם לא יסלח לה.

כשרוּבּן מתחתן עם אליס, גויה בלונדינית קטנטונת, גילדה רואה בזה את הדחייה האולטימטיבית. דומה שבנה הקר והמנוכר השתנה כליל בעקבות האהבה, אותה אהבה שהיא רצתה להעניק לו כל חייו. מה יש לאשתו הטרייה שלה אין? עד כמה תרחיק לכת כדי למצוא את התשובה? האובססיה של גילדה תוביל לחשיפת אמיתות מזעזעות מן העבר.

הסיפור שלי עם אליס הוא רומן מרגש ומטלטל על ההחלטות שמגדירות את חיינו, על שבריריותה של האהבה ועל הקשר המחבר בין אם ובנהּ.

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *