המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

הפיתוי להיות מאושרים

17 בנובמבר 2018 גדי איידלהייט

צ’זרה אנוציאטה חי לו בשקט יחסי, חיים משעממים למדי בעיר נפולי. הוא אלמן בן 77, שעבר כבר התקף לב והרופא אסר עליו כל מיני דברים. הוא אוהב לבלות עם נכדו, אבל לא ממש אוהב לבלות עם ילדיו. הוא יודע שבתו מנהלת רומן מהצד ושהבן שלו הומו, אבל הם לא טורחים לספר לו את זה והוא גם לא טורח לשאול. הוא לא אדם רע, אבל גם לא מנסה לעשות משהו טוב, הוא בוודאי שלא רוצה למות, אלא רוצה להמשיך לחיות, אבל לקורא נראה שחייו די ריקניים. הוא מסכים שהוא די אנוכי אבל לפי דבריו: “אדם אנוכי הוא מישהו שדואג לרווחתו בכל מחיר, אני לרווח הלא הגעתי מעולם. גם בתור אדם אנוכי נכשלתי”. פנינה זו היא רק דוגמה לשפע השניניות הציניות מעוררת החיוך שנתקלתי בהן במהלך הקריאה.

את הסדק פותחת אמה שכנה חדשה בבניין ושצ’זרה מגלה לחרדתו שהיא סובלת אלימות קשה מבעלה. צ’זרה מכניס את אמה לחייו ותוך כדי כך נזכר בחייו שלו, בשגיאות שעשה וגם בבחירות שלא עשה, שכן, בכל פעם שלא בוחרים, נשארים כבולים למשהו או למישהו. הסדק שאמה פתחה, יגרום לצ’זרה לנסות להגיע לילדיו וביחוד עם בנו, וגם לנסות לעזור לאמה כפי יכולתו ובעיקר לנסות ולהיות פחות מריר ויותר מאושר.

למרות החיוך הגדול על הכריכה, הספר אינו ספר שמח במיוחד, אבל סוף טוב מדי היה הופך אותו לקלישאה והחיים בהחלט מזמנים מספיק הזדמנויות לאושר, אולם גם למרירות, ואת הבחירות צריך לעשות בחוכמה. לקח חשוב הוא ביחס של הורים לילדיהם, במיוחד בגיל מאוחר, וגם אם הילד לא עומד בציפיות, יהיו אשר יהיו, בסופו של דבר, הילדים זה מה שאדם משאיר אחריו, וחשוב לשמור על קשר תקין איתם. צ’זרה מגלה את זה בבת אחת, כאשר באמירה שמפתיעה גם את הקורא, ואולי נועדה בשביל לעורר קוראים במצב דומה, שכן מבחינת העלילה אמינותה מעט מסופקת, פותר בעיות עם בנו של שנים בכך שהוא פושט אומר לו, שהוא “שם קצוץ על הנטיות המיניות שלו, אוהב אותו וגאה בו” (הנאום השלם בעמ’ 172). בכל אופן, אותו נאום מהווה נקודת מפנה בספר ומראה, גם כי בצורה שאינה תמיד קיימת במציאות, שמועקות, שתיקות ומבוכה של שנים יכולה להיפתר באחת וגם הספר עצמו מראה שיש בעיות שכנראה לא יפתרו כל כך בקלות, אבל שתי המסקנות מהספר נכונות: שימרו על יחסים תקינים עם בני המשפחה, ופיתרו בעיות איתם, ואם רואים מישהו במצוקה, לא להתעלם ולחשוב שמישהו אחר יעזור, כי לא יהיה מישהו אחר.

 

כריכת הספר הפיתוי להיות מאושרים

הפיתוי להיות מאושרים

הפיתוי להיות מאושרים
לורנצו מרונה
מאיטלקית יערית טאובר
כתר 2018

מגב הספר

צֶ’זַרֶה אַננציאטָה הוא אלמן בן 77, ציניקן ומריר. כשהוא לא מבלה בחיקה של רוֹסנה, שאיתה הגיע להסדר נוח, הוא מעביר את זמנו בביתו כשרק תקתוק השעון מארח לו לחברה. בשאר הזמן הוא מתחמק משכנתו, אשת החתולים, ומשיחות מלחיצות עם שני ילדיו. הוא יודע שבתו מנהלת רומן אסור ושלבנו יש בן זוג קבוע, אבל הם לא מספרים לו על כך והוא גם לא מעז לשאול. כששכנה צעירה ונאה עוברת לגור בדירה הסמוכה, יחד עם בעלה המסתורי והמאיים, ניעור לחיים חוש צדק ישן שצ’זרה שכח מקיומו. סימני האלימות שעל פניה והצעקות העולות מן הדירה הנעולה לא מאפשרים לו להמשיך להתעלם מסביבתו כהרגלו, וכמעט בעל כורחו הוא מתגייס לעזרתה. הוא מזמין אותה לביתו, חובש את פצעיה והופך להיות איש סודה. וכשלבו נפתח, כל עולמו עובר טלטלה. בערוב ימיו צ’זרה מבין את המחיר שהוא משלם על הבחירה לחיות לצד החיים והוא מתמודד עם השאלה אם להיכנע לפיתוי להיות מאושר. ספרו של לורנצו מָרוֹנֶה הוא ספר קסום, חכם ומלא הומור על הפן הנוגה של החיים.

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *