ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

כימיה

25 ביולי 2019 גדי איידלהייט

אפשר לאפיין את הדור כדור ה- It’s complicated. זה מורכב. ולמה בעצם? לה לא יכול להיות פשוט יותר. קחו את גיבורת כימיה. אצלה מסובך, ובלי סיבה ברורה. היא עומדת לסיום דוקטורט בכימיה, מקצוע שהיא אוהבת עוד מהתיכון כלומר כבר עשתה כברת דרך רצינית בלימודים, יש לה חבר, שמתואר כאחלה של בן אדם, והוא כבר הציע לה נישואים, וגם הוא מסיים דוקטורט בכימיה ובאמת כל מה שצריך זה לומר כן, ולחיות חיים טובים וחנוניים לגמרי של שני כימאים, והיא גם אוהבת אותו. אז איפה הבעייה?

שאלה טובה. נתחיל מחוסר השם של הגיבורה. שם מראה על שייכות והיא נולדה בסין, והיגרה עם הוריה בגיל חמש, וכאן מתחיל הקושי. כבת יחידה היא מושא כל תקוותיה של ההורים (ולמרות שזה לא מוזכר כלל בספר, אולי הם בכלל רצו בן?). בעיקר של אביה שעמל קשה לרכוש לו עבודה ומעמד, של אימה, שדווקא איבדה עבודה טובה בסין ולא הצליחה למצוא אחרת, והיא נדרשת לעמוד בציפיות ממנה, שהן בעיקר לגמור את התואר, למצוא עבודה ולהתחתן. בערך גם בסדר הזה, ולכאורה בעוד גיבורתנו על סף ההגשמה, היא פשוט לא מצליחה.

החברה האמריקאית לא מבינה אותי. שימי פס על ההורים הם אומרים, אבל בתרבות הסינית, כמו גם ביהדות, כיבוד הורים נחשב ערך עליון ולא כזה שאפשר להתנער ממנו.

נושא “החיים נתקעים ולא יודעים איך להמשיך” אינו חדש, ובספרים שאני אוהב, אני מכניס גם הפוגה מוזיקלית, ומי אם לא מאיר אריאל בשירו המופתי “נשל הנחש” מתאים לנקודה זו.

גיבורתנו, חסרת השם, מכנה את עצמה כשהיא מזמינה קפה, אבל כנראה בהפוך על הפוך, בשם ג’וי (שזה למעשה השם האמריקאי שאמא שלה בחרה לעצמה, וגם הוא כנראה מהווה ההיפך מרגשותיה), וכך גם אנו נמשיך, אינה היחידה ללא שם. יש גם את “חברה הכי טובה”, כזו שעשתה את המסלול הקלאסי, של קריירה מתישה (רופאה), חתונה, לידה אירע שדווקא הוא משפיע לטובה על ג’וי, וכמקובל ברומנים גם משבר בחיי הנישואין. אולי אותה חברה מציבה מראה או אפשרות אלטרנטיבית, ואולי היא ג’וי בעצמה המדמיינת מה היה יכול לקרות אילו. קשה לדעת.

במקום להמשיך בלימודים ג’וי עוברת לתת שיעורים פרטיים לסטודנטים אחרים ולפחות לפי הספר נראה שהיא מצליחה בתחום זה, אבל חוסר היכולת לעמוד מול הוריה ולמסור להם את החדשות – התואר לא יושלם, חתונה לא תהיה, ועבודה תהיה יוקרתית מעט פחות, גורם לה להתמוטטות.

זהו אחד מהספרים שאנו ממש אוהבים את הגיבורה, אבל מפעם לפעם רוצים לתפוס אותה ולתת לה איזו סטירת לחי קטנה שתחזיר אותה לאיפוס. מאה שנים עברו ועדיין נראה שהדור אבוד, בצורה שונה אמנם, ולא בצורה שתמיד מובנת לנו, ואין לנו אלא להצטער על הפספוס.

בהוצאת תמיר סנדיק יצאו כבר מספר ספרים בעלי גוון דומה הנוגעים בקשיים של מהגרים (כל מה שלא סיפרתי, העוזבים), וספר זה נותן תמונה נוספת על הנושא. עיקרו אינו בקשיי הקליטה וההסתגלות אלא בחוסר יכולת לשבור איזו תקרה מכפיפה מהעבר, ולמעשה לבוא מול ההורים ולומר להם – אני לא מי שאתם חושבים שאני, אולם זהו רק מקרה פרטי. הספר מעורר למחשבה והקורא הרגיש בוודאי ימצא את עצמו תוהה, מה ואיפה הוא פיספס בחייו ומאיזה צל שרודף אותו הוא אינו מסוגל להשתחרר.

כימיה
וייקי ונאג
מאנגלית: אסנת הדר
תמיר//סנדיק 2019

מגב הספר

עמוק לתוך הדוקטורט שלה באוניברסיטת בוסטון התובענית, מגלה גיבורת הספר שהאהבה שהיא רוחשת למקצוע הכימיה אולי אין בה די. המחקר הכושל מייסר אותה, התקדמות עמיתיה מזכירה לה עד כמה היא מפגרת אחריהם בהשגת תוצאות, המנחה מיואש ממנה, הוריה הסינים, שכל חייה ציפו ממנה למצוינות, דורשים ממנה להגשים את כל התקוות שתלו בה, ואם לא די בכל אלו – החבר שלה, מדען כמוה, שבניגוד אליה צולח בקלות וללא מכשולים את אותו מסלול שהתוותה לעצמה, מתעקש לדעת אם תינשא לו.

לראשונה בחייה מתעמתת הגיבורה עם שאלה שספרי הלימוד אינם יכולים לספק לה תשובה: מה אני באמת רוצה? ובדרכה אל הפתרון היא מגלה נוסחאות ומשוואות של כימיה מסוג אחר – כימיה שבה התגובות אינן ניתנות לכימות, לאומדן או לניתוח. כימיה שאפשר ללמוד רק בשפתו המסתורית של הלב.

כימיה, ספר הביכורים של וייקי ואנג, מציג גיבורה כובשת בפגמיה וכנה בתובנותיה, ומעלה על נס את האלגנטיות שבמדע, את החרדה הגלומה בחיפוש אחר מקום בעולם ואת הקורבנות שיש להקריב למען האהבה והמשפחה.

וייקי ואנג היא בוגרת אוניברסיטת הרווארד, שם סיימה תואר ראשון בכימיה וקיבלה תואר דוקטור בבריאות הציבור. כימיה נכתב לאחר שסיימה תואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת בוסטון וזכה בשישה פרסים ספרותיים נחשבים, בהם פרס פן/המינגוויי. בימים אלה מעובד הספר לקולנוע.

2 Comments

  • אסנת 25 ביולי 2019 at 8:08

    גדי, אנחנו לא יודעים איך קוראים לגיבורה כל הספר. אימא שלה היא זו שקוראת לעצמה ג’וי.

    • גדי איידלהייט 25 ביולי 2019 at 8:17

      כתבתי שהגיבורה חסרת שם, ופעם אחת בספר, כשהיא מחכה לקפה וצריה לתת שם היא נותנת את השם ג’וי שברור שהוא לא השם האמיתי שלה אלא דווקא ההיפך. לצורך נוחות בסקירה המשכתי עם זה, כי לכתוב הגיבורה כל פעם זה קצת מעיק…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *