המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

כל האור שאיננו רואים

19 במרץ 2018 גדי איידלהייט

העולם מלא אור. גם בלילה. הספקטרום רחב ומתוכו אנו רואים רק חלק צר מאד, אותו אנו מכנים אור, אבל גם גלי מיקרו הם אור, גם קרני רנטגן, וגם גלי רדיו. את רוב האור אנו לא רואים, חלקו, ברמות האנרגיה הגבוהות אפילו מסוכן.

שמעתי הרבה דברים טובים על הספר “כל האור שאיננו רואים” מאת אנטוני דואר, והחלטתי לבדוק אותו. לצערי השבחים מוגזמים ואינם מוצדקים. הספר רוקם שני קווי עלילה עיקריים ועוד אחד חצי עיקרי. ורנר, יתום בבית יתומים גרמני מגלה מכשיר רדיו ישן, ומצליח להפעיל אותו, בשורה שנכתבה כהעתק מספרו של ריצ’רד פיינמן, הוא מתקן מכשירי רדיו בכוח המחשבה. המכשיר קולט גלים קצרים וקולט תחנות רבות ומכולן אוהבים ורנר ואחותו, יוטה, להאזין לתחנה צרפתית המשדרת פרקי מדע קצרים ולאחריהם מוזיקת פסנתר, לרוב דביסי.

מארי-לור, חיה בפריז ואביה הוא המנעולן הראשי של מוזיאון הטבע. מארי יתומה מאם ומתעוורת בילדותה הצעירה. אביה בעל כישורים מכניים נדירים, בונה מנעולים מיוחדים ודגמים יפים שהם כספות קטנות. לפני כיבוש פריז מופקדת בידו אבן יקרה אותה הוא צריך להחביא. האבן אינה רק יקרה אלא גם בעלת כוחות מיסטיים ומאגיים לפי השמועה.

כישוריו של ורנר מתגלים כאשר קצין גרמני צריך תיקון למכשיר הרדיו וורנר נשלח לבית ספר של הרייך. מבחינתו זו הצלה כי כל היתומים מועברים לעבודה קשה במכרות הפחם והוא רק רוצה לברוח משם, אבל בבית הספר הוא מגלה את עוולות המשטר הנאצי ואת החינוך הקפדני להפוך את הילדים לאכזריים, אפילו כלפי עצמם. כאשר המלחמה פורצת הוא מגויס עקב כישורי האלחוט שלו ומשימתו היא איתור תחנות שידור מחתרתיות. הוא מאכן ומגלה, ומישהו כבר דואג לחיסולים.

חצי עלילת משנה היא גמולוג גרמני מזדקן, שמגויס לאסוף אוצרות לרייך השלישי והוא כמובן רודף אחרי האבן הנדירה, סטייל אינדיאנה ג’ונס.

מארי-לור ואביה בורחים לסן מאלו. למה דווקא סן-מאלו? ללא סיבה מיוחדת, אלא רק בשביל האווירה של עיר קטנה, מבוצרת, שהופצצה כמעט בשלמותה באוגוסט 1944 בידי בנות הברית. הספר מתואר כרומן היסטורי אבל הוא אינו כזה, יש רקע היסטורי וקצת תיאורים היסטוריים אבל לא יותר מדי. זהו רומן על רקע התקופה. שני חלשים, חיים קשים, אויבים, שבצירוף מקרים בלתי אפשרי קשורים מילדותם וגם מצליחים להיפגש.

משלב זה יהיו בסקירה מעט ספויילרים, לא משהו רציני ואני מרשה לעצמי כי הספר אינו חדש.

לא באופן מפתיע מתברר שאת שידורי הרדיו ששמע ורנר בילדותו שידרו סבא של מארי-לור ואחיו מסן מאלו. הרדיו, האור שאיננו רואים, הוא הקושר שני צעירים אלו שכמובן יפגשו בסוף הספר.

הספר כתוב יפה אבל בסיומה של הקריאה חשתי אכזבה. קודם כל הוא ארוך מדי, וללא תועלת אמתית. הליכה סחור סחור, הוספת פרטים לא נחוצים ודמויות רקע, סיפור בתוך סיפור תוך סטייה מהסיפור העיקרי. אם שני הצעירים ורנר ומארי-לור הם המרכז, עלילת האבן פשוט מיותרת, מעיקה על הספר כמו משקולת. להוספת אורך על אורך מיותר הספר ממשיך לשנת 1974 לסגור עוד כמה קצוות, ואם כל זה לא הספיק, עוד ממשיך הלאה לשנת 2014, ללא שום הצדקה.

ולמה צריך את סן מאלו? האם רק בשביל לתת נופך היסטורי כלשהו? האם כי מדובר באתר תיירות מעניין? שוב, אין סיבה. היה אפשר להישאר בפריז.

הספר כתוב בצורה רגשנית, כמעט מסחטת דמעות. יתומים, עיוורים, כולם מסכנים נורא, כולם מתוארים כקרבנות. גם הצרפתים וגם הגרמנים עצמם, באווירה סלחנית מדי. אפילו הגמולוג, שפתאום מתברר שיש לו גידול סרטני ומצליח לזכות לטיפת אמפתיה.  זה לא הם, זו התקופה. איימי השואה לא מוזכרים כלל, פרט לאנקדוטות זעירות על דירה שמפתנה בברלין, ועל המוני אבני חן שברור מאין מגיעות. מי הרעים? אולי האמריקאים כמובן שמפציצים עד יסוד את העיר. ככה לפחות נראה שהסופר רוצה שהקורא יחשוב.

 

אפשר רק להודות על כך שבסיום הספר מארי-לור וורנר לא מתחתנים. זה היה יכול להיות המסמר האחרון. לא אתפלא אם בעיבוד הוליוודי לספר זה עוד יקרה.

 

כריכת הספר כל האור שאיננו רואים

כל האור שאיננו רואים

כל האור שאיננו רואים
אנתוני דואר
תרגום: שאול לוין
הוצאת מודן

מגב הספר

מארי־לוֹר ל‘בלאן, גדלה בפריז עם אביה, המנעולן הראשי של מוזיאון הטבע. מיום שהיא מתעוורת מבלה מארי־לור את כל זמנה עם אביה במוזיאון כשהיא חוקרת באצבעותיה, באוזניה ובאפה את עשרות אלפי המוצגים המדעיים. כדי שתוכל להתמצא בסביבתה אביה בונה עבורה דגם של שכונת מגוריה, ששינון קפדני שלו מאפשר לה להגיע בכוחות עצמה למוזיאון. עם כיבוש פריז על ידי הצבא הגרמני ב-1940 נשלח אביה של מארי־לור להעביר מהמוזיאון לחוף מבטחים אבן־חן נדירה, וכך האב ובתו מוצאים את עצמם בביתו של הדוד אֶטיין בסן מאלו, בה מארי־לור צריכה ללמוד להתמצא.

וֵרנֶר פְּפֵניג גדל יחד עם אחותו בבית־יתומים בעיירת כורים בגרמניה. ביום שהוא מוצא מַקלט רדיו שבור ומצליח לתקנו ולקלוט באמצעותו שידורים מצרפת, נקבע עתידו. הוא נשלח לאחד מבתי־הספר היוקרתיים של הרייך השלישי, ובמהרה מנותבים כישוריו למעקב אחר שידורים מחתרתיים בכל אזורי הכיבוש הגרמני. ורנר קטן הגוף, שהשתוקק כל כך להשתייך למערכת ההיטלראית האדירה, מוצא עצמו באוגוסט 1944 קבור במרתף הרוס בסן מאלו שבצרפת, כשמכשיר רדיו פגום הוא הסיכוי היחיד שלו ליצור קשר עם העולם.
בשפה עדינה להפליא, בפרישׂה של יריעה רחבה דרך סיפור שאין אישי ממנו, מצליח אנתוני דואר לארוג יחד את סיפורי חייהם של שני מתבגרים לרומן עשיר שגדולתו ועוצמתו טמונות בחמלה הפורצת מכל פרק בו.

 

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *