המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

כנופיות ריו

17 באוקטובר 2018 גדי איידלהייט

חבר טוב שלי סיפר לי פעם על ילדותו שהייתה בברזיל  ועל ביקור שלו שם. הבית מגודר ומאובטח. יוצאים רק באוטו ולא ברגל, בליווי מאבטחים, ובכלל לא עוצרים ברמזור באור אדום. היה נראה לי שהוא מעט מגזים, אבל אחרי שקראתי את כנופיות ריו, אני חושב שהוא אפילו המעיט.

ריו דה ז’נרו עיר ענקית במדינה ענקית. מעל 6 מיליון תושבים בכרך הסואן הידוע בפסל ישו על פסגת הקורקובדו, בחופיו האינסופיים ובקופהקבנה (והשיר הידוע) וכמובן פסטיבל הסמבה, אבל החיים בפאבלות, שכונות העוני של ריו מעולם לא היו קרנבל. ההיפך. מאבק שרידות, בעיר עם פעריים חברתיים עצומים. תושבי הפאבלות יכלו לעבוד במשרות זוטרות מאוד בשכונות העשירות, בשכר זעום, או להצטרף לעסקי הפשע המקומיים.

וכך מצא את עצמו אנטוניו פרנסיסקו בּוֹנְפים לוֹפֶּס, או נם בקיצור, ניצב בפני ברירה בלתי אפשרית. בתו חלתה. ביטוח רפואי? הצחקתם אותי. הלוואות? אפילו שיש לו משרה קבועה, איזה בנק ייתן לו הלוואה. מה כבר נשאר לעשות? לבקש סיוע מהדון המקומי ובתמורה להציע את עצמו לשירותיו, נשמע כמו העלילה של פאוסט? לא לגמרי שונה.

בעל כורחו נסחף נם למסלול שסופו ידוע. או בקבר או בכלא. בעל כורחו? רק בתחילת הדרך. היו לו מספיק נקודות לפרוש במהלך “הקריירה”, אבל נם נשאר בפנים, כנראה כשנכנסים כבר לא קל לצאת, והתקדם בסולם הדרגות בארגון, בעיקר בשל יכולתו לערוך הנהלת חשבונות בסיסית ולארגן את הנושאים הכספיים. לאורך השנים נם עצמו הצליח להוכיח כי הוא לא בדיוק הטיפוס שהייתם רוצים שהבת שלכם תביא הביתה, כך שאולי גם באופיו היה מתאים להצרף למאפיה, וסייעה לו להגיע עד לצמרת הארגון. בכל אופן, נם כיום נמצא מאחורי סוגר ובריח וקורותיו עד תפיסתו מתוארים בספר בצורה מצוינת.

בספר תמצאו תיעוד מרתק של הפוליטיקה בברזיל ובתוך השכונות עצמן, שמנותקות למדי מהשלטון העירוני ובוודאי מהשלטון המרכזי. תגלו את השחיתות שהיא נורמה מוחלטת במדינה בכל הרמות, וגם במשטרה, תלמדו על יחסי הכוחות בין ארגוני פשע שונים בתוך הפאבלות ומחוצה להן, ובעיקר תיחשפו לעולם, שאתם מעדיפים לא לדעת שהוא קיים, אפילו אם הוא בברזיל הרחוקה.

 

כריכת הספר כנופיות ריו

כנופיות ריו

כנופיות ריו
מישה גלני
מאנגלית: דפנה לוי
ספרי עליית הגג 2018

מגב הספר

אנטוניו פרנסיסקו בּוֹנְפים לוֹפֶּס היה האיש המבוקש ביותר בריו דה ז’ניירו, אם לא בברזיל כולה. כולם הכירו אותו כנֶם דָה רוֹסיניָה – נֶם מרוֹסיניָה.  אנטוניו היה בחור נורמטיבי שחי עם אשתו ובתו בפבלה הגדולה של ריו ועבד כמחלק עיתונים. בגיל 10 חודשים חלתה בתו במחלה נדירה וכדי לעמוד בתשלומי התרופות אנטוניו ביקש הלוואה ממי שעמד באותה תקופה בראש הפבלה. הלוואה שאותה היה צריך להחזיר בעבודה בארגון שניהל את הפבלה, שנמצאת בין שלוש שכונות אמידות של ריו.

אנטוניו הוא בחור פיקח וחכם שהצליח בעבודתו ודי מהר עלה במעלה הפירמידה עד שהגיע לתפקיד הבכיר ביותר- הדון של רוסיניה (דון במקור מהשפה הפורטוגזית). על אף שעמד בראש ארגון פשע שאחראי על למעלה מ 60% מעסקאות הסמים בריו, אנטוניו סלד מאלימות ולצד עסקי הסמים שמכניסים הון עתק לפבלה ולכן שומרים את המשטרה מחוצה לה, הוא דאג לרווחתם של  100,000 תושבי הפבלה ושיעורי האלימות ירדו משמעותית. למרות שהוא לא נבחר על ידי תושבי הפבלה הם תמכו בו. לצידו היו 120 צעירים חמושים בכבדות ששמרו על הסדר מבפנים והשוטרים של ריו שמרו עליו מבחוץ בהעלמת עין והרחקת המתחרים. גם השלטונות ידעו שהנוכחות שלו מביאה שקט לאזור, בתחומים מסויימים…

 סקרנותו של מישה גלני, מומחה לפשע בינלאומי התעוררה כששמע על מעצרו המתוקשר של נֶם. הוא קרא ראיונות עם נֶם לפני שהוא פנה אליו וראה שאף אחד לא שאל אותו על הילדות שלו. גלני החליט לפנות אליו דרך הנתיב הזה – מי אתה? ולא מה התפקיד שלך. נֶם הסכים וסיפר על ילדות עם הורים אלכוהוליסטיים שחשפה אותו לכמה דברים מכוערים במיוחד, דבר שהשפיע על המשך חייו. גלני החליט להתנסות בחיים בפבלה כדי להבין על מה בדיוק הוא כותב: להריח את הריחות, לשמוע את הקולות ולראות את המראות. הוא גר ברוסיניה מספר חודשים ומספר על תנאים בלתי נסבלים: מזג אויר טרופי של סופות גשמים קשות, רעש בלתי פוסק (“לא היה לי לילה אחד של שקט – או יריות, או מסיבות או כלבים נובחים ללא הרף”). הוא שואל את התושבים לגבי הביטחון האישי שלו ואלה עונים לו ש”כאן הכי בטוח כי כל הגנבים חיים כאן ואין מה לגנוב. כל עוד רואים שאתה בסדר, הכל יהיה בסדר”. היא גילה בפבלות חברה מגונת ומרתקת וגם הבין שנֶם הוא לא סתם ראש ארגון פשיעה – יש לאישיות שלו צדדים חיוביים ומסקרנים. יש מי שמשווה אותו לטוני סופרנו כי הוא לא רצח אנשים בכמויות כמו קודמיו ולזוקפים לזכותו את הירידה המשמעותית במספר הרציחות בפבלה ואת תחושת הביטחון של מי שחיים בה. אז יש הרואים בו רובין הוד אבל יש שחושבים שהוא האיש הנורא במדינה.  על דבר אחד אי-אפשר להווכח: כשנֶם נעצר מספר מקרי השוד, האונס, הביזה והאלימות גדלו. מעצרו שינה גם את היחסים בין המשטרה לתושבים.

המעצר של נֶם היה מרתק לא פחות מחייו, כולם רצו לקבל קרדיט על המעצר שלו. כשהוא  שוכב בבגאז’ סגור של רכב, שלושת גופי המשטרה בברזיל – האזרחית, הצבאית והפדרלית- מכוונים זה אל זה כלי נשק כדי לעצור אחד את השני מלתפוס אותו ראשונים. המהומה שהתפתחה נמשכה כל כך הרבה זמן שצוותי תקשורת הספיקו להגיע למקום ולצלם את יציאתו מתא המטען והמעצר שלו.

מישה גלני מספר במקביל כיצד השלטונות בברזיל והמשטרה בפרט נתנו יד להתפתחות הפבלות ושיכוני העוני והרחיבו את הקיטוב בינם לבין התושבים האחרים של העיר. גלני הגיע לרוסיניה כתייר סקרן אחרי כמה שנים אחרי שנֶם עמד בראשה בגלל השם הטוב שיצא לפבלה, לעומת פבלות אלימות אחרות בברזיל. נֶם הצליח להוריד את רמת האלימות גם כלפי זרים. הכסף הגדול שהתגלגל בפבלה דרש כישורי ניהול מיוחדים.

סיפורו של נֶם, ושל רוסיניה, הוא במידה רבה סיפורה של ברזיל המודרנית. סיפור שמעורבים בו המוני כפריים שהגיעו לערים בחיפוש אחר חיים, סיפור ההזנחה הפושעת של השכונות שלהם, השחיתות, הפוליטיקה, הסמים, האלימות והתקווה.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *