ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

לא אימא שלי

16 ביולי 2018 גדי איידלהייט

את הסקירה על ספרו הוקדם של אוגדן פתחתי כך: “מאות ספרים מצדיקים שוב ושוב את אמירתו של טולסטוי. כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה, ויש דרכים רבות לאומללות. כך גם בספר זה שכריכתו מראה ילד צעיר על רק שדה חיטה אינסופי.”. גם הפעם אוגדן נכנס למשפחה אומללה, אפילו יותר מקודם, ולוקח אותה עד הקצה.

הספר מתחיל בתיאור משפחתי קלאסי. האמא ואחותה, רוז ומרגרט, בקומה התחתונה, מדברות שותות קפה וכו’, והילדים – ארין דמיאן וקתרין בקומה העליונה, ולפתע תאונה, הילדה נופלת במדרגת ונחבלת קשות. סימני השאלה מתעוררים מיד. הילדה לא ילדה, יותר נערה בת 13, לא מישהי שתיפול במדרגות, ומוזר עוד יותר מכך, משפט תמוה מאוד על הדודה שמסתכלת על הבן השני והספר אומר, שאינו רק אחיינה אלא גם בנה. הקורא כבר לא מבין כלום ובנקודה זו הספר למעשה מתחיל, בתיאור המשלב את ההווה ואת העבר של המשפחה האומללה הזו, משפחה שמעולם לא תפקדה ולעולם גם לא תתפקד.

אוגדן מיטיב לתאר, אולם הוא משמש גם בספר כפסיכולוג ולא כסופר. הוא מנתח את הדמויות, כאילו הן אצלו על הספה, אבל אנו לא באמת מבינים מה הדמויות חושבות או מה עובר להן בראש. אוגדן אומר את זה בשבילנו ובצורה שנרחם על הדמויות. האם מגיע להן רחמים? אני לא בטוח. כשיש לדמויות הזדמנות לבטא את עצמן ואת מניעיהן הן לרוב יסתפקו בכך שהן לא לגמרי יודעות למה עשו מה שעשו. אוגדן עצמו אפילו מופיע בספר כאשר מרגרט הולכת לפסיכולוג או פסיכיאטר. תיאור הפגישה בה מרגרט לא מצליחה לספר מה הבעייה והמטפל רק אומר שהוא יודע שהיא לא מספרת לו מה שורש הבעיה, נראה כרומז על הספר כולו ועל כך ששורש הבעייה לא ברור ולא יהיה ברור לקרוא עד תום הספר.. נראה שאוגדן לקח כמה מקרים אמתיים, הקצין עוד יותר, וערבב אותם ליצירה אחת, יצירה חזקה. ובנקודה זו אין לי ברירה אלא לדון באמצע העלילה שכן הספר כולל נושאים קשים, קשים מאד אפילו, והחושש מפני ספויילרים יצטרך להסתפק בתיאור עד כאן. אם תחליטו קרוא את הספר, תהנו מכשרון הסיפור של אוגדן אולם תהיו בטוחים שתכעסו ותתרגזו מאד על כל הדמויות שבו, ובכל זאת כדי לזכור, שיש משפחות אומללות ולקוות ללמוד לא להיות כמותן.

Spoiler

העלילה הבסיסית היא על אם שנטשה את בנה, ומסרה אותו לאחותה, בצורה טיפשית וחסרת מחשבה. אין הסברים לכך ודמיאן שמבקש הסברים גם לא מקבל אותם. לאחר כמה שנים דמיאן חוזר למשפחתו אך לא מצליח להתאקלם. אחיו הגדול, רק שנתיים הבדל,לוקח עליו חסות, אולם זוהי חסות שמסרסת את שניהם, ומאחות דמיאן מתעלם. בתפנית לא מוסברת בספר, דמיאן מתאהב בקתרין ולמרבה ההפתעה גם היא מחזירה לו אהבה. אין מדובר במשובה בלבד, והשניים נהיים זוג לכל דבר. העיסוק בגילוי עריות הפריע לי. נושא זה הוא טאבו כמעט מוחלט בחברה המערבית, ואפילו בזו הפתוחה המקבלת זוגות חד מיניים ללא היסוס, לרוב נשמר יחס שונה לגילוי עריות.

אין בספר תיאורי מין בוטים, אבל עצם העיסוק בנושא של גילוי עריות ועוד באהדה רבה, הפריע לי, ולמעשה איתגר אותי. אנחנו קוראים מפעם לפעם בעמודים האחוריים של העיתון שהתגלו אח ואחות שחיים ביחד. כן, דברים כאלו קורים בעולם. לא, זה שהם קורים לא אומר שהם תקינים או נורמליים. מדוע  אוגדן פנה לכיוון הזה? האם להקצין את מקרה המשפחה האומללה עד לקצה? לא בטוח, אוגדן מתייחס בחמלה רבה לזוג, מבין אותם ולא מבקר אותם ולו לרגע. האם אוגדן תומך בגישה שכל עוד שני מבוגרים (או שלושה או לא משנה כמה) עושים מה שטוב להם מי אנחנו שנפריע, או דווקא מנסה לשים איזשהו קו אדום לגישה זו? לא הצלחתי להבין  מהספר, שמשאיר את מרחב האפשרויות פתוח. בכל אופן לי כקורא כל הנושא השאיר גוש גדול מאד של אי נעימות. קשה לגלות הבנה לאף אחת מהדמויות. לא לרוז, לא למרגרט ולא לאף אחד מהילדים. כולם פשוט עשו שטויות בכמויות שלא ייאמנו, והרגשת הרחמים הייתה נראית לי מזויפת. אני כעסתי.

[collapse]

 

כריכת הספר לא אימא שלי

לא אימא שלי

לא אימא שלי
תומס ה’ אוגדן
מאנגלית: יואב כ”ץ
עם עובד 2018

 

מגב הספר

נערה בת שלוש עשרה נופלת במורד המדרגות שבביתה – בני משפחתה עומדים וצופים בה בחוסר אונים, איש אינו יכול למנוע את נפילתה, איש אינו יכול לעצור את כוח המשיכה המגלגל את גופה השברירי מטה אל הידוע מראש. נפילתה עתידה לרסק גם את מראית העין של המשפחה הבורגנית השלווה ולחשוף אט־אט, ביד אמן חומלת, את עברם ואת עתידם של כל החוזים במעמד.

הפסיכואנליטיקאי הנודע ד״ר תומס ה’ אוגדן מגולל סיפור מהפנט על אשמה ועל פחד, על חרטה, ויותר מכול – על פניה הרבות של האהבה: בין הורים לילדיהם, בין אחים, בין עמיתים לעבודה ובין בני זוג. אהבה שלעיתים היא פגומה, לעיתים קצרת יד ולעיתים אסורה, אך היא תמיד כמיהה אנושית להשתייכות.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *