המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

מדברים בשפת התנ”ך

15 באוקטובר 2018 גדי איידלהייט

התנ”ך, ספר הספרים, יצירת המופת שהיהדות נתנה לעולם. הספר שמצמיח פרשנויות כבר מאות שנים והקצב רק גובר. כור מחצבתנו. מה לא. אבל, כפי שרוביק רוזנטל כותב במבוא לספרו, ספר שנער בימינו מתקשה לקרוא. לא רק נער חילוני, אלא אפילו נערים דתיים. אמנם רוב התנ”ך כתוב בשפה ברורה (בעיקר התורה ונביאים ראשונים), אולם יש בו ספרים קשים יותר כדוגמת ישעיהו, הושע ואיוב. אפילו ספר תהלים שמצוטט בכל לשון אינו ספר קל.

אם אנחנו מדברים וכותבים עברית וגם התנ”ך כתוב בעברית, אז מדוע קשה לקרוא בתנ”ך? האם העברית השתנתה כל כך? דווקא לא, ואת זה מנסה רוזנטל להוכיח בפרקי הספר השונים בו הוא מראה בעזרת מאות דוגמאות, מילים, משמעויות ודקדוק שנמצא גם בתנ”ך וגם בימינו ואת הקו הישיר ביניהם.

כמובן שבהקשר זה, לדבר על התנ”ך כמכלול אחד לא יהיה מדויק. יש ספרים שונים בתקופות שונות וכמובן סוגות שונות לחלוטין מפרוזה ופואטיקה דרך קינות, פילוסופיה והגות. אולם הספר אינו דן בהבדלים בין חלקי התנ”ך השונים, אלא מנסה לבנות את הגשר בינו לבין ימינו, תוך אזכור קצרצר של תקופות אחרות בעברית כגון תקופת המשנה ולשון חז”ל ועברית ימי הביניים.

הספר מכיל פרקים ובחלקם יש חפיפה. לפעמים עוסקים במילים שהתחדשו, מלים שהתבססו על מילים ישנות, שמות של צמחים ובעלי חיים, שמות, משמעויות כפולות, פתגמים וניבים, ומחלקות של מילים בעלי נושא משותף כלשהו, מקצועות ומלאכות למשל. בכל פרק מבוא קצר עם עיקרים ולאחרים דוגמאות רבות מספור.

הספר מומלץ מאוד לקריאה, אולם אני לא יודע עד כמה אותם נערים המתקשים בתנ”ך יבחרו לקרוא דווקא אותו. למורים שלהם, הן לתנ”ך והן ללשון הוא בוודאי מומלץ במיוחד, וגם לכל חובבי השפה העברית, אף אם, כמוני, אין הם בקיאים בכל מכמני הדקדוק. במקומות מסוימים נראה לי שרוזנטל שגה או לפחות לא דייק או השמיט פרטים נחוצים, ונביא כמה דוגמאות:

  • בעמוד 36 מוזכרות מילים בודדות וביניהן המילה דג. טכנית המילה “דג” אכן מופיעה פעם אחת אולם המילה מופיעה עוד עשרות פעמים בצורות שונות כגון, הדג, הדגה, הדגים ועוד ובשל כך אין היא ראויה להיקרא מילה בודדה, מילה שמופיעה פעם אחת בלבד ואת משמעותה ניתן לדעת, וגם זה רק לפעמים, מההקשר (או לנחש לפי משמעות מילים דומות בשפות זרות מהתקופה).
  • בעמ 128 בדיון על משמעויות כפולות למילים: “חשש במשמעות עשב נעלמה מאחר שהיא זהה לחשש במשמעות דאגה”. להבנת הטענה היה חסר המקור התנ”כי  לכך שחשש הוא עשב (מופיע פעמים בישעיהו ומובן רק מתוך ההקשר: “תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם” (ל”ג יא) ובדומה ה’ כ”ד). במקומות רבים בספר מופיעה מילה אולם ללא הפסוק בתנ”ך בו היא מופיעה ולכן צריך לפתוח תוכנת חיפוש או קונקורדנציה.  המילה חשש היא המקור לחשיש ואפילו לפועל לחשש. אני אכן בספק אם המחששים חשיש ושאר עשבים יודעים שמקור המילה בתנ”ך אולם היה צריך לציין זאת בספר והמילה ושימושה כלל לא נעלמו, אלא נולדו מחדש לאחר תקופות ארוכות בהן אכן לא היו בשימוש.
  • בעמ’ 131 מופיע בקצרה הביטוי “קול המון”. היה ראוי לסיים את הפסקה הקצרה באזכור שירו המפורסם של יחיאל הלפרין, “היורה”, הנפתח כידוע כך: “גשם גשם משמים, קול המון טיפות המים”, וכמובן לציין שהמילים אינן “כל היום טיפות המים” כפי שרבים חושבים.
  • רוזנטל לא מתחמק, ואפילו נלהב, לעסוק בנושאים פיקנטיים ובעמוד 117 מוזכרת המילה “מין”. המילה בתורה מתייחסת אך ורק לקבוצות של צמחים או חיות בעלי תכונות משותפות, ורק לאחר מכן עברו למושגים מין זכר ומין נקבה והמין עצמו קיבל משמעות אחרות. רוזנטל מזכיר גם את המונח המקביל sex, אבל לא מציין שמילה זו, בצורתה המקוצרת, היא בסך הכל המספר 6 בלטינית (בדומה ל -six  באנגלית). מה נברא ביום השישי כולנו יודעים, ואולי בשל כך קיבלה מילה זו את משמעותה (או שלא, ראו בתגובות). שוב, אין משהו לא נכון בספר, והוא גם לא עוסק בשפות שאינן עברית ובכל זאת היה אפשר להרחיב מעט.

על אף הערות אלו, ואני משוכנע שמומחי לשון ותנ”ך יכולים להתווכח על עוד פרטים רבים לרוב, הספר מהנה ומשכיל. לפעמ ים נדמה, עקב ריבוי הדוגמאות, שמרוב עצים לא רואים את היער, אולם הספר קריא ונגיש, ואת היער אפשר למצוא תמיד בתחילת הפרק לפני הדוגמאות. מפתח המילים בסוף (30 עמודים) מפורט ושימושי במיוחד, והלוואי שיותר אנשים ונשים ונוער ילמדו ויקראו תנ”ך ויכירו טוב יותר את השפה העברית.

כריכת הספר מדברים בשפת התנ"ך

מדברים בשפת התנ”ך

מדברים בשפת התנ”ך
רוביק רוזנטל
כתר ספרים 2018

מגב הספר

  • מדוע‭ ‬קשה‭ ‬לנער‭ ‬עברי‭ ‬לקרוא‭ ‬ולהבין‭ ‬פסוקים‭ ‬מספר‭ ‬במדבר‭, ‬מחזונות‭ ‬הנביא‭ ‬ישעיהו‭ ‬וממגילת‭ ‬איכה‭, ‬שלא‭ ‬לדבר‭ ‬על‭ ‬איוב‭?‬
  • איך‭ ‬פועלת‭ ‬מערכת‭ ‬היחסים‭ ‬המפותלת‭ ‬והמרתקת‭ ‬בין‭ ‬שפת‭ ‬התנ‭”‬ך‭ ‬לעברית‭ ‬של‭ ‬ימינו‭?‬
  • איך‭ ‬נסלל‭ ‬המעבר‭ ‬משפה‭ ‬דתית‭, ‬בספר‭ ‬שנועד‭ ‬לבסס‭ ‬את‭ ‬האמונה‭ ‬באל‭ ‬האחד‭, ‬לשפה‭ ‬המשרתת‭ ‬ללא‭ ‬חציצה‭ ‬חילונים‭ ‬ודתיים‭, ‬ותיקים‭ ‬ועולים‭, ‬יהודים‭ ‬וערבים‭ ‬במדינת‭ ‬ישראל‭ ‬של‭ ‬המאה‭ ‬ה‮–‬21‭?‬
  • איך‭ ‬שירתה‭ ‬שפת‭ ‬התנ‭”‬ך‭ ‬את‭ ‬מונחי‭ ‬היסוד‭ ‬של‭ ‬התנועה‭ ‬הציונית‭, ‬את‭ ‬המילון‭ ‬הצה”לי‭ ‬ואת‭ ‬חיי‭ ‬הכלכלה‭ ‬המודרנית‭?‬
  • מהם‭ ‬קווי‭ ‬החיבור‭ ‬בין‭ ‬השפה‭ ‬הספרותית‭ ‬המלוטשת‭ ‬של‭ ‬התנ‭”‬ך‭ ‬לסלנג‭ ‬הישראלי‭?‬

מדברים‭ ‬בשפת‭ ‬התנ‭”‬ך‭ ‬מציג‭ ‬באופן‭ ‬מקיף‭ ‬וייחודי‭, ‬בשפה‭ ‬השווה‭ ‬לכל‭ ‬נפש‭ ‬ועל‭ ‬בסיס‭ ‬מחקר‭ ‬מעמיק‭, ‬את‭ ‬המנגנונים‭ ‬שאפשרו‭ ‬את‭ ‬הפלא‭ ‬שאין‭ ‬לו‭ ‬אח‭ ‬ורע‭ ‬בתולדות‭ ‬השפות‭ ‬בעולם‭: ‬שפה‭ ‬עתיקה‭ ‬המגולמת‭ ‬בספר‭ ‬בודד‭ ‬חוזרת‭ ‬לחיות‭ ‬כשפת‭ ‬דיבור‭, ‬חברה‭ ‬ויצירה‭ ‬תרבותית‭ ‬בעולם‭ ‬החדש‭.‬

2 Comments

  • דני ליבליך 16 באוקטובר 2018 at 0:20

    לגבי sex (כן, מכל הסקירה הארוכה הזאת, זה הדבר היחיד שיש לי בראש) – אז 6 בלטינית זה sex, אבל מין בלטינית זה sexus (במובן של מין זכר ומין נקבה), וזה מגיע מאותו מקור כמו sect או section – “חתך” של קבוצה גדולה יותר לכמה חלקים – במקרה הזה של קבוצת בעלי חיים מסוג מסוים לשני מינים (לא מינים במובן הביולוגי, אבל אין מילה אחרת). ככל שידיעתי מגעת, אין קשר למספר 6, למרות הדמיון הצורני.

    • גדי איידלהייט 16 באוקטובר 2018 at 8:05

      ללא ספק הכנת תוכן פיקנטי לסקירות מעלה את הרייטינג. לצערי איני זוכר איפה שמעתי את ההסבר שהבאתי, וייתכן כי מדובר בצירוף מקרים או בקשרים עקיפים יותר. גם ככה, המילה המקורית תאירה פשוט הבחנה בין זכר לנקבה ללא המעמסה שהוסיפו לה במהלך הזמנים, אבל זה שינויי שפה שגרתיים למדי. דרך אגב אם נלך אחורה בשמות החודשים הרי שלחודש יוני כנראה צריך היה לקרוא סקסמבר!? .
      תודה על ההערה ותשומת הלב, ומקווה שגם קראת ונהנת משאר הסקירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *