המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט gadieide@yahoo.com

מה ילד יום

16 בנובמבר 2017 גדי איידלהייט

הספר “מה ילד יום” היה מונח אצלי בארון כמה חודשים. דחיתי את הקריאה בו. לא הייתה לכך סיבה ברורה רק איזו רתיעה מקריאת דברים אישיים כל כך. אולם כאשר הוזמנתי לערב ההשקה של הספר, לפני כשבוע, הרגשתי שבכל זאת, צריך לקרוא קצת לפני שמגיעים. לדעת על מה מדובר. התחלתי לקרוא רק ערב לפני האירוע, ולא הספקתי הרבה, אבל קרה דבר די מוזר. למרות שהספר אינו בדיוק סיפור, בוודאי לא פרוזה, אין עלילה, ואמנם יש התחלה ברורה אבל ממש אין סוף, מצאתי שקשה לי להתנתק ממנו. בכל פעם שהפסקתי לקרוא, רק חיכיתי לפעם הבאה שיהיה בידי זמן פנוי ואוכל להתקדם עוד קצת. איך זה קורה?

אז מה סודו של הספר? מהכין נובע כוח השאיבה שלו שלא מרפה מהקורא? תשובה חלקית בלבד היא שלספר אכן אין סוף. אבל יש הרבה תחנות בדרך. ואחת מהן הייתה אותו אירוע השקה לספר שנערך במרכז יצחק רבין, מיקום מדויק כל כך לספר, בנוכחות דליה רבין ואישים רבים אחרים. אירוע שכמו הספר הוא לא עצוב אבל גם לא ממש שמח, אירוע שמקלף שכבה או שתיים של ציניות וגורם לך להרגיש שהסיפור הזה, הוא לא רק הסיפור והטרגדיה האישית של שלוש משפחות, אלא משהו הרבה יותר גדול, משהו שגם אתה שייך אליו, ומשהו שצריך ויכול לגרום לשינוי ולשיפור.

תמונה מערב ההשקה

תמונה מערב ההשקה

אצלי, הכול היה נראה מושלם בתחילת קיץ 2014. אירועי שבוע הספר, מונדיאל בברזיל ובהמשך חופשה משפחתית קצרה בארץ וחופשה נוספת בחו”ל. לא נפגעתי באופן אישי אבל חטיפתם של שלושת הנערים, ימי החיפושים (שמונה עשר – ח”י הימים) ומעבר מיידי למלחמת צוק איתן בעזה, כאשר בן משפחה קרוב נמצא בשטחי הלחימה השפיעו גם עלי. יותר מכך הורגשה בימים אלו תחושת האחדות בעם. ואת אותה הרגשת אחדות, הספר, והמשפחות מנסים להמשיך. ודווקא במרכז רבין, שהירצחו מסמל את ההידרדרות הגדולה ואת השפל הנורא אליו הגענו.

וכך דרך הסיפור האישי, תיאור התחושות, מאמצי החיפושים, ההרגשות בתוך המשפחה וגם ההתמודדות עם הבשורה המרה והניסיונות להמשיך אחריה את החיים בצורה “נורמלית” ככל האפשר ובעיקר הגעגועים לילד וההבנה שאיננו יודעים מה ילד יום (בשיבוש ניקוד קל ומכוון של הפסוק ממשלי), אנו מוצאים את הסיפור הגדול יותר, את החיבורים, בין ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, מתנחלים ואנשי ת”א, ליצירת הפסיפס הישראלי הזה והתחושה האמתית של “שותפות גורל”. תחושה שממנה יוצאים בסיום קריאת הספר עם רצון ומחויבות לפעול למען השגת מטרה זו.

ודברים אכן קורים. היה לי סטיקר על הפגוש האחורי של הרכב עם הכיתוב “אני מקבל על עצמי מצוות ואהבת לרעך כמוך” לזכרים של שלושת הנערים ורק השבוע בביקור בקניון איילון, ראיתי תערוכה ענקית בנושא לשון הרע. הופתעתי ושמחתי. זה לא המקום הטבעי לתערוכה כזו תוך ויתור על שטחי מסחר יקרים. איני יודע אם יש קשר ישיר ליוזמה זו, אבל קשר עקיף בוודאי שיש, וזו ההוכחה שאפשר לפעול, ואפשר לשפר ואפשר לחבר.

לשון הרע לא מדבר אלי

לשון הרע לא מדבר אלי

כריכת הספר מה ילד יום

מה ילד יום

מה ילד יום
בת גלים שער
ידיעות ספרים 2017

מגב הספר

שנה שלישית.
התמונות במצגת לא משתנות, מה שמשתנה זה המנגינה. למדתי שמאגר הדמעות הוא אינסופי – תמיד יש להן אותו הטעם, מה שמשתנה זה עוצמת הזרימה שלהן.

שנה שלישית.
נראה שהפנמתי את העובדה שגיל-עד לא יחזור, מה שמשנה את המציאות היומיומית זה נקודת המבט שלנו.כמו תינוק שנולד או אדם שנפצע, אנחנו לומדים ללכת מההתחלה, מה שמשתנה זה הכוח שלנו ואורך הרוח שלי לכל זה.

שנה שלישית.
הזמן מאבד לעתים מהמשמעות שהיתה לו, מה שמשתנה זה התוכן, השפה, המילים שאנו מוצאים כדי לבטא את עצמנו. השכול והאובדן מלווים אותי יום-יום בכל צעד ושעל, מה שמשתנה זה ההבנה שאפשר לחיות חיים מלאים למרות זאת, לצד זה.

שלוש שנים לאחר רצח שלושת הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, מוציאה בת גלים שער אימא של גיל-עד ספר על תקופת החטיפה, רגעי האימה, הבשורה הקשה מכל והחיים שאחר כך, ללא גיל-עד.

בת גלים שער נשואה לאופיר ואימא ל-6 ילדים, אשת חינוך ופעילת ציבור. עוסקת בחינוך למעלה מ-20 שנה, בעלת תואר ראשון במדעי המדינה והיסטוריה ותואר שני במינהל חינוכי. בת גלים היא ממייסדי ומובילי מיזם “יום האחדות” ו”פרס ירושלים לאחדות ישראל”. מייסדת עמותת “SonShine – מאירים את העולם לזכרם”. מרצה במסגרות שונות בארץ ובעולם, שותפה בקידום יוזמות ופרויקטים שונים ביצירת חיבורים בחברה הישראלית ובעולם היהודי.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *