המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

מכים שורשים

5 בפברואר 2018 גדי איידלהייט

ספרו החדש של הרב נבון מביא ביקורת על הפירוק הפוסטמודרני. כמי שקורא את טוריו במגזין מוצ”ש באופן קבוע, נראה שהספר הוא הרחבה טבעית לטורים שפעמים רבות עוסקים בנושא זה. הרב נבון כבר הוציא ספרים רבים ומגוונים במבחר נושאים וסוגות, אולם נראה שבספרו זו הוא בוחר לו משבצת חדשה, משבצת הגותית מקורית, הנסמכת על אדנים רחבים.

“מכים שורשים” הוא שמו של הספר, וכבר כפל המשמעות בשם נשא חן בעיני. בעוד אנו רוצים להכות שורשים במובן הישן להעמיק ולאחוז, הרי שהפירוק מכה מהשורש, לא מהגזע, וגם על כך רומזת תמונת הכריכה.

הספר קצר ואינו מתמקד בשלל תופעות והיסטורית הפוסטמודרניזם, כפי שאולי הייתי רוצה, אלא בעיקר על הפירוק. פירוק של מה? כמעט של הכל. בעשרות פרקי משנה קצרים מביא נבון נושאים שונים, מכל קצות הגלובוס והשינויים שעברו באמצעות אותו פירוק. הנה כמה דוגמאות: פירוק הזהות – מי אני ומה אני? החל מהגדרה המינית והמגדרית ועד ההגדרה הלאומית, דתית והאתנית. כל אלו הן זהויות שבעולם הפוסטמודרני אינן קשיחות וכולן ניתנות לבחירה ואף לשינוי. פירוק התרבות: אין תרבות גבוהה ואסור על שום תרבות להגיד שהיא נמוכה. ספרי יסוד מהעבר הם “ספרים של גברים לבנים” ואינם מייצגים מספיק מגוון דעות (קולות כאלו נשמעים באקדמיות שונות בעולם, אין זו המצאה), ועוד פירוקים רבים. כל מי שפירק פעם משהו יודע: קל לפרק, קשה להרכיב.

כאשר הזהות מפורקת הרי שהיררכיות שלמות של זהויות נעלמות. נשאר רק האינדיבידואל והקולקטיב. היחיד מול כול האנושות. כולנו בני אדם, וזה נכון, אבל הרצון לראות בכולנו יחידים בתוך האנושות, הוא אולי רצון נשגב, אולם לפחות בדורות אלו, הוא חסר סיכוי ומסוכן, כי זהויות קיימות, ואם אתה לא מאמין, תשאל כמה ארגוני טרור שיזכירו לך את זה. הוויתור על הלאום, הקהילה והמשפחה נעשה בצורה מהירה מדי, ללא תחליפים ואולי מתוך מגמה היפית חביבה, אולם עיננו הרואות כי היא פשוט לא עובדת. דרוש כפר שלם לגדל ילד אחד, אומרת אמרה ידועה, ואכן כיום, בעולם הפוסטמודרני ילדים הפכו למצרך נדיר, אין מי שיגדל אותם וכמעט שאין מי שילד אותם. קיצוניים במיוחד לוקחים את העניין הלאה ובשיח הזכויות עברו כבר לנטישת ההבדלים בין בני אדם לבין בעלי חיים.

פרק חשוב אחר עוסק בשיוויון ובחירות. ובכך ששני דברים אלו, הנראים כמרכיבים הכרחיים בדמוקרטיה למעשה פעמים רבות סותרים זה את זה. בשם ערכי שיוויון אנו חוסמים ומונעים דברים מבני אדם. מס על דירה שלישית, למשל נועד להגדיל שיוויון ופוגע קשות בחירות, איסור עבר מטופש במיוחד לעשות יותר מ-X יחידות בבגרות, נועד לקדם שיוויון ולמעשה מעניש את התלמידים המצטיינים ואפשר להמשיך בעוד ועוד דוגמאות. החתירה לשיוויון שנשמעת על פניה כמו אידיאל מובילה לתוצאות הרסניות.

באופן כללי, הרגשתי שהספר קצר מדי. נכון שנדיר לשמוע זאת ממני, אולם דיון מעמיק מצריך יותר עמודים והצגה של צדדים נוספים שהאזכור שלהם היה מועט. למשל חלוקה דיכוטומית  למדכא ומדוכא. המדכא תמיד אשם ואילו המדוכא לא אחראי לעולם למעשיו או לגורלו שנובעים בהכרח מעובדת היותו מדוכא וכולם באשמת המדכא. זהו נושא שראוי להרחיב עליו את היריעה ובספר הוא מופיע אך רק בקצרה.

הספר רחב וכולל נושאים רבים, אולם לטעמי, אינו מעמיק דיו ברובם. הוא מביא שפע של דוגמאות, המאפיינות פירוקים שונים, אולם לא מגיע לשורשי הפוסטמודרנזים. בשביל להכות מהשורש, צריך קודם כל להגיע לשורש, וכל מי שעשה פעם טיפול שורש, יודע שזה לא תמיד פשוט ולרוב גם די מכאיב. ובנקודה זו אני פונה לכריכה האחורית ואכן רואה שזו הייתה הכוונה: “מכים שורשים הוא מפת הקרבות למלחמת התרבות של המאה העשרים ואחת.”. הקרב נמצא בעיצומו, צריך לפעול מהר, הספר מציג וסוקר חזיתות רבות, ומציע בהן מעין עזרה ראשונה, תחמושת מינימלית להתמודדות.

ביקרות יהודית אכן נצרכת. ליהדות משנה סדורה בנושאים רבים ועימותים עם השקפות פוסטמודרניזם קיימות כבר בקוהלת ועוד הרבה קודם לכן, כפי שמופיע בספר עצמו, באזכור ספרו של ג’ון סטיינבק, “קדמת עדן” שאולי היה צריך לתרגמו כפי הפסוק “מקדם לגן עדן” ובמעשה קין והבל בו עוסק הספר, ובעיקר בגילוי על פירושה הנכון, העברי, של הביטוי “אתה תמשל”, ועל כך שזהו הקיום האנושי כולו. לא כתרגום אחד לאנגלית  כהבטחה על השליטה וגם לא כציווי, אלא כאפשרות. אתה יכול למשול בו. You Mayest.

במהלך הקריאה הרגשתי משהו מסגנונו של הרב יונתן זקס, בעיני אחד מגדולי האינטלקטואלים בימינו, בספר. אני לא משווה, עדיין, בין השניים (השוואה כזו לא תהיה הוגנת) אולם לפחות בעיני זו יכולה להיות מטרה או שאיפה של הרב נבון. באותה שבת בה קראתי את ספרו של הרב נבון, עיינתי במאמר קצר של הרב זקס מלפני כמה שנים לפרשת יתרו, שבעיני מזכיר חלקים בספר, ומציג את הגישה היהודית דרך עשרת הדברות, בהקשרים של זהות, גבולות, מוסדות חברה והתאפקות והתגברות על הקנאה. אמנם אין בו ביקורת מפורשת על הפוסטמודרנזים אבל מתוך הן אתה שומע לאו. תעשו לעצמכם טובה ועוד בטרם תרוצו לקנות את ספרו של הרב נבון, קראו את מאמרו של הרב זקס.

נחזור לסכם את הספר, לא כמדריך מלא “מהו הפוסטמודרניזם ולמה זה רע”, אלא כמדריך מהיר לנושא מכאיב אחד בתחום. בכך, הספר משרת היטב את מטרתו, הוא קצר, ענייני, עוסק במבחר נושאים, מביא מקורות נוספים למי שרוצה להרחיב (כמעט כולם באנגלית באופן טבעי), קריא ומהנה מאד. בעתיד הייתי מקווה לעבודה נרחבת יותר, את אוסף הדוגמאות שהופיעו בספר יש לארגן לתוך כלל או בניין אב, ומתוכם להעמיק בנבכי הנושא. הפוסטמודרניזם עוד ימשיך לספק לנו הפתעות וספר זה הוא אך ההתחלה.

הרב נבון הוא בערך בגילי וכבר כמה שנים שאני קורא את ספריו ולמעשה רואה את התפתחות הכתיבה שלו בזמן אמת. אם נרחיב מבטנו לשנים רבות קדימה, וציינתי באיזה מעלות הרב נבון יכול לעלות ולהתקדם, המעקב לאורך השנים צפוי להיות מעניין. מתוך הערכה רבה רב נבון ופועלו נאחל לו, וגם לנו, הצלחה מרובה.

 

כריכת הספר מכים שורשים

מכים שורשים

מכים שורשים
חיים נבון
ידיעות ספרים 2018

 

מגב הספר

בתקופה המודרנית העצימה התרבות המערבית עוד ועוד את חשיבותה של הבחירה האישית. בעידן הפוסטמודרני לבש המהלך הזה צביון גרוטסקי, קיצוני ומסוכן. כל זהות מתוארת כמגבילה את חופש הפרט, ולכן מנסים לפרק אותה ולעקור כל שורש. עם, קהילה, משפחה – כולם משמשים היום יעד למתקפה עזה ואת כולם מנסים להרוס ולפורר. אפילו הזהות המגדרית או האישית מתוארת כאשליה דכאנית. בכסות הדגל הבדיוני של מאבק בדיכוי, גוזלים מהאדם כל עוגן ומרוקנים מתוכן את כל מעגלי זהותו הבריאים. מכים שורשים ממפה את חזיתות המאבק הזה, מתאר את מקורותיו בעבר ההיסטורי ובתולדות הרעיונות ומזמן אותנו למסקנה נחרצת: בלי שורשים לא יהיה גם פרי.

מכים שורשים הוא מפת הקרבות למלחמת התרבות של המאה העשרים ואחת.

חיים נבון הוא רב, סופר ופובליציסט, מחבר רבי-המכר “חוה לא אכלה תפוח”, “תיקו” ו”שיעורי בית”. מכים שורשים הוא ספרו השנים-עשר.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *