המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

נורתאנגר אבי

24 במאי 2018 גדי איידלהייט

נורת’אנגר אבי הוא הרומן הראשון שכתבה ג’יין אוסטן, בהיותה בת 24 בלבד, ולמרות שהיא מסרה אותו לפרסום כמה שנים אחרי כתיבתו (1803), הוא התפרסם רק לאחר מותה, שנים רבות אחר כך, ובשל כך ראתה אוסטן צורך להוסיף מעין התנצלות לקורא:

“היצירה הצנועה שלפניכם הושלמה בשנת 1803 ויועדה לפרסום מיידי. היא נמסרה למוציא לאור, והעניין אף זכה לפרסום, אך נקטע באיבו, ואיש לא גילה למחברת מדוע. האם יעלה על הדעת שמוציא לאור יראה לנכון לרכוש כתב יד, אך לא יראה לנכון לפרסמו? עם זאת, למחברת ולקהל הקוראים גם יחד אין סיבה לדאגה, ויש רק לציין מראש כי חלקים מסוימים ביצירה התיישנו קמעה אחרי שלוש–עשרה שנים. אכן, הקוראים מתבקשים לתת דעתם על כך ששלוש–עשרה שנים חלפו מאז הושלם כתב היד, ואף יותר מזה מאז החלה כתיבתו, ובשנים האלה חלו שינויים מהותיים במקומות, בהליכות, בספרים ובדעות.”

אם אחרי 13 שנה חלו כאלו שינויים, אז מה נגיד אחרי 213 שנה? אבל האמת היא שלא הרבה השתנה בסופו של דבר, ואם תגלו סבלנות ותהיו עמי עד סוף הסקירה, שתלווה בתמונות נאות, אולי גם תסכימו איתי.

את יצירתה המוקדמת של אוסטן הכרנו כבר בספרה “אהבה וידידות” והבוסריות מורגשת גם בספר מקסים זה, ממנו שאבתי נאה מרובה, אולם זו בוסריות רעננה ומתקתקה, מעלת חיוך ובעיקר כזו המראה לאן אוסטן עוד תגיע. גיבורתה של אוסטן, קתרין מורלנד, היא נערה צעירה בת 17 שגדלה בסביבה כפרית, ילדה רביעית במשפחה עם עשרה ילדים (שלחלקם אפילו לא מתייחסים). כמות כזו של ילדים היא עניין חריג בקרב האצולה הזוטרה (וכצפוי בספר ראשון, גם אוסטן הייתה ממשפחה מרובת ילדים) ואפילו במעמד הבורגנות. רק הפרולטריון מרבה עצמו לדעת בבולמוס כזה, אולם לקתרין כל זה לא הפריע. כאשר ידידי המשפחה, העשירים יותר וחסרי הצאצאים, נוסעים לחופשתם השנתית בעיר המרפא באת’, מצטרפת אליהם קתרין בתור בת לוויתה של גברת אלן, כלומר זו שאמורה להשתעמם איתה ביחד ברוב הזמן, בשביל שלה יהיה לא משעמם. וכך מוצאת קתרין הצעירה את עצמה  בעיר הגדולה כשהיא חסרת כל ידע במה שמכונה “דרך גבר בעלמה”, ולמעשה גם בכל שאר הוויות החיים, שכן אוסטן, שאמנם אוהבת את גיבורתה, לא חוסכת ממנה את שבט לשונה וכותבת עליה: “מוחה היה נבער וחסר דעת כמוחן של רוב הנערות בנות השבע–עשרה באשר הן”.

חלק לא מבוטל מהנאתי מסיפור זה ניתן לתרום לעובדה שהייתי בעיר באת’, בהחלט עיר נאה לכל הדעות וספר שמזכיר לך רגעים נחמדים מעברך, כבר זוכה לחיבה. כאשר גיבורי הספר הולכים לרקוד באולמות העליונים, לבקר ברויאל קריסנט, וכמובן להראות את עצמם בחדר המשאבות, אני מרגיש כבן בית ומכיר את המקומות שאמנם השתנו במאתיים השנה האחרונות אולם נקל לדמיינם כאילו היו בזמנה של אוסטן. לא אכחד כי תמהתי הכיצד גיבורי הסיפור לא נעצרים ליד ביתו של האסטרונום הדגול וויליאם הרשל ואחותו המהוללת לא פחות, קרוליין, שחיו בבאת’ באותו זמן, ואולי אפילו היו מזמינים את העלמות הצעירות, לצפות בטלסקופ שלהם, שכן אין ג’נטלמן שלא היה מאפשר לעלמות מצודדות להעיף מבט דרך עדשות טלסקופו, ותצפית בהדרכתו של בכיר אסטרונומי אנגליה באותה תקופה ושל אחותו שהייתה תצפיתנית מעולה בפני עצמה, בוודאי הייתה נחשב לבידור איכותי ומרענן. ותמיהה נוספת על כי העלמה חובבת המקומות ההיסטוריים לא חשבה לבקר בדרכה מבאת’ לסולסברי בעתיקות אתר סטונהנג’.

מרחצאות באת'

מרחצאות באת’

 

ביתו של האסטרונום הרשל בעיר באת'

ביתו של האסטרונום הרשל בעיר באת’

לא רק חוש הראייה עוזר לי לחוות את הספר אלא אף חוש הטעם, שכן הגיבורים שותים ממי המרחצאות, ואני נזכר בטעמם של מי מעיין צלולים אלו – מים בצבע מוזר, בריח עוד יותר מוזר, עם טעם של גופרית ומלח ועוד שפע של מינרלים, אולם למרות כל זה טובים לשתייה ומרווים את הגוף והנפש ומוגשים לכל מבקר, בחדר המשאבות כמובן, מתוך מזרקה מיניאטורית נאה.

מי מעיין באת'

מי מעיין באת’

אוסטן היא מספרת יודעת כול, אולם לא מונעת מעצמה להיכנס בקריאות ביניים במהלך הספר, קריאות נעוריות ושובבות שאולי לא מקובלות כל כך אבל נושאות חן עד מאד, למשל (עמ’ 33):

” התיאור התמציתי הזה של המשפחה נועד לחסוך מאיתנו את הצורך בדיווח ארוך ומפורט מפיה של גברת ת’ורפ עצמה על שלל ההרפתקאות והקשיים שחוותה בעבר, דיווח שהיה נמתח בהכרח על פני שלושה או ארבעה פרקים ומתעד לפרטי פרטים את אפסיותם של לורדים ושל פרקליטים ואת תוכנן של שיחות שהתקיימו עשרים שנה קודם לכן”.

לאוסטן יש גם מה להגיד על הרומנים עצמם, וקתרין קוראת הרבה מהם ובמיוחד הושפעה מהספר “תעלומות אודלפו” של אן רדקליף שיצא שנים מעטות לפני שאוסטן החלה בכתיבת ספרה. זהו רומן גותי אפל, וקתרין השבויה בקסמיו מדמיינת למעשה שהיא בתוכו ונסחפת אחר דמיונה בהבלי שטות, עליהם מלגלגת אוסטן עצמה מבחוץ, ואחד מגיבורי הספר מבפנים, ולבסוף מגיעה קתרין למסקנה כי: “יצירותיה של גברת רדקליף, מלבבות ככל שיהיו,ויצירותיהם המלבבות אף הן של חקייניה הרבים — ייתכן שלאו דווקא בהן ניתן למצוא את נפש האדם, ודאי לא את נפשם של תושבי המחוזות שבליבה של אנגליה”.

כאן כבר מסמנת לנו אוסטן שהיא לא תהיה אחת מחקיינה הרבים של רדקליף ושמטרתה בספרים אינה רק סיפורים רומנטיים שבהם תמיד יש עלמות וגברים ואחוזות, ותארי אצולה, וירושות, והכי הכי חשוב  – “ההכנסה!” אותה קצבה של לירות פאונד, אותה יש למישהו והיא היכולה להבטיח לו חיים ראויים ושידוך הולם. מעבר לכל אלו, שמנות גדושות מהם נמצאות בכל ספרי אוסטן וגם כאן, ישנם ועוד יהיו דברים נוספים.

נתאר מעט שבמעט את העלילה, הרי חלק זה מתחייב בסקירה אולם הוא הכי פחות חשוב בה. קתרין נמצאת בבאת’ מתיידדת עם משפחת ת’ורפ ובפרט עם הבת איזבלה אשר נמצאת בקשרים רומנטיים עם ג’יימס, אחיה של קתרין. פרט לכך בחור נאה (ומסתבר שבעל הכנסה נאותה) נוסף, הנרי טילני, מחזר אחרי קתרין. הגיבורים עוזבים את באת’ לשהות באחוזת משפחת טילני, במנזר נורת’אנגר הישן, ושם כצפוי מתחילות שלל הסתבכויות, טעויות והטעיות, אי הבנות, מזימות ונכלולים שישברו לבבות רבים עד שקתרין תתחתן, בגיל 18!!, עם מי שצריך. בהערת מבקר אומר ששלב ההתרה והפתרון של כל העלילה, בפרק האחרון ממש, קלוש למדי, אולם נסלח לאוסטן על כך עקב חינניותו הרבה.

סטונהנג'

סטונהנג’

 

צריח סולסברי

צריח הקתדרלה בסולסברי, סימן לקתרין שהיא מתקרבת לביתה

נחזור כעת לביקורתה של אוסטן. דברנו כבר על ההכנסות אותן יש לבני האצולה הזעירה. נזכיר שאלו הם אנשי המעמד התחתון של המעמד העליון. הם אמורים לחיות מהכנסותיהם על נכסיהם ומהחכרת אדמותיהם לאריסים ומכל מיני משרות שמישהו משלם עליהן, ולא באמת צריך לעשות בהן שום דבר, אבל לרוב אין להם יותר מדי אדמה ונכסים והם צריכים לחיות בצמצום, סמוכים על שולחן קרובים, לקוות לירושה מדודה ערירית, ובעיקר להימנע ככל האפשר מללכת לעבודה. ומה יעשו כל היום אותם משועממים ומשועממות? טיולים רגליים, רקמה, ציד, רכיבה בכרכרות ושיחות מייגעות, אבל בכל אלו בולט דווקא ראש משפחת טילני, הגנרל טילני, וקריירה צבאית הולמת מאד את מעמדו, בכך שהוא דורש שגם לצעירים שעתידם מובטח יהיה מקצוע למען לא ילכו בטל (עמ’ 196):

“אולי נראה לך מוזר שעם שני ילדים צעירים בלבד, אני עדיין מוצא לנכון שיהיה לו מקצוע; ובוודאי שלעיתים היינו רוצים שיהיה פנוי מכל התחייבות עסקית כזאת או אחרת. אך גם אם לא אצליח לשנות את דעתכן, עלמותי, אני סמוך ובטוח שאביך, העלמה מורלנד, היה מסכים איתי שרצוי להעניק לכל גבר צעיר תעסוקה כלשהי. הכסף הוא לא כלום, ואינו המטרה העיקרית, התעסוקה עצמה היא לב העניין. את מבינה, אפילו לפרדריק, בני הבכור, שכנראה יירש יותר קרקעות מכל אדם אחר במחוז הזה, גם לו יש מקצוע”.

אז גבר צעיר גם אם הכנסתו מובטחת צריך מקצוע, אבל על תעסוקה לנשים חלילה לדבר בתחילת המאה התשע עשרה.

מי שעוד עוזרת לנו לדלג מאתיים שנה בקלילות היא המתרגמת אינגה מיכאלי, שהצליחה לשלב בין המקור הישן עם הפומפוזיות האנגלית המצועצעת והגינונית משהו, לשפת העברית בת ימינו בצורה שתחליק את הספר ותקל על קריאתו. חדי קשב ישימו לב שהספרים של אוסטן תורגמו בידי מתרגמים ומתרגמות שונים, ולכל ספר יש ייחודיות תרגומית משלו. נושא זה ראוי להתייחסות מעמיקה בהזדמנות אחרת.

נקודה שאין שום אפשרות לא להתייחס אליה היא הנקודה היהודית. אני לא זוכר התייחסויות ליהודים בספרי אוסטן האחרים שקראתי (ולא קראתי את כולם), אולם בספר מופיע כמה פעמים המשפט הלא נעים “עשיר כמו יהודי”. אמנם אוסטן שמה אותו בפי אחד מגיבוריה אותו היא מתארת בלי הרף כאישיות לא סימפטית בעליל, ולכן נראה (ולפחות אני יכול לקוות כך) שגם דעתה אינה נוחה מביטוי מכוער זה, שכנראה היה רווח בתקופתה ולפי ניחוש מושכל שלי מכוון כלפי נתן מאיר ובנו ליונל רוטשילד, שבאותם שנים כבר הקימו בנק השקעות משגשג בלונדון או אולי דווקא כלפי מונטיפיורי למרות שהוא היה צעיר למדי בזמן כתיבת הספר.

בסופו של דבר יתגלה שקתרין בכל זאת אינה כה נבערת ובורה וכי חששות שהיו לה על אופיים של אנשים מסוימים, מתאמתים וגורמים לה למצוקה קשה, ולכורח לבצע משימות שנערה בת 17 במעמדה אינה אמורה לבצע כלל, ואולם היא עומדת בהן בהצלחה רבה לשמחתה ולשמחת הקוראים עד סופו הטוב של הסיפור שמשפטו האחרון: ” אניח לקוראַי להשיב על השאלה, אם נטתה יצירה זו בכללותה להמליץ על עריצות הורית או לתגמל מרדנות אצל צאצאים” אכן מוכיח שכלום לא השתנה, ההורים נשארו לעתים עריצים, תוקעים טריז בתוכניות ילדיהם, והילדים נשארו מורדים הרוצים לצאת תחת חסות הוריהם, ובוודאי לא רואים בהון המשפחתי שאולי יעבור אליהם, גורם המאלץ אותם להסכים לכל גחמות הוריהם, והקורא נשאר עם טעם טוב בפה של סיפור שלא נס ליחו.

 

כריכתל הספר נורתנגר אבי

נורתנגר אבי

נורת’נגר אבי
ג’יין אוסטן
מאנגלית: אינגה מיכאלי
תמיר//סנדיק 2018

מגב הספר

קתרין מורלנד בת השבע-עשרה, שחייתה כל חייה בכפר בחברת אנשים פשוטים וכנים, מוזמנת להצטרף לשכניה האמידים ולנסוע איתם לעיר המרפא באת’. בבת אחת היא מושלכת לסצנה חברתית תוססת ומורכבת ומנסה למצוא בה את דרכה, בלי להבין בדיוק את העולם המסעיר שאליו נקלעה ואת הטיפוסים השונים שבו. היא מגייסת לעזרתה את הידע הרב שרכשה מקריאת רומנים, ובפרט מקריאת סיפורי אימה גותיים שהיא אוהבת כל כך, ובהשראתם היא מנסה לפענח את קשריה החדשים.

באחד הנשפים בעיר היא פוגשת את מר טילני, גבר משעשע ובן למשפחה עשירה, ומתיידדת עמו ועם אחותו. במקביל היא פוגשת את בני משפחת ת’ורפ, מכרים של ג’יימס אחיה הגדול, ומתיידדת גם איתם. בלא ידיעתה קתרין הופכת להיות מטרה נחשקת לנישואים וכלי משחק בידי כוחות שהיא עצמה לא לגמרי ערה להם. האם תצליח העלמה הצעירה להבחין בין טוב לרע ובין דמיון למציאות? האם תמצא אהבת אמת?

נורת’נגר אבי אומנם היה הרומן הראשון שכתבה ג’יין אוסטן, אך האחרון בהם שפורסם. ברומן שלובים יחדיו בוסריות ובשלות, תמימות הנעורים של קתרין, האנטי־גיבורה לכאורה, ופיקחונה של מחברת בוגרת ובשלה. אוסטן משרטטת ביד אומן, בעין חדה ובלשון רגישה סיפור אהבה מקסים ומתוק שמתפתח על רקע העיר והכפר שבליבה של אנגליה; ובו־בזמן היא משתעשעת מעל ראשם של גיבוריה בדיון על ספרות ועל יומרנות ספרותית.

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *