ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

נשמות

8 בפברואר 2020 גדי איידלהייט

“נשמות” הוא ספר חידתי מעט vמאפשר שתי נקודות הסתכלות על המציאות. עוד טרם הקריאה, שני דברים משכו את העין והבליטו אותו בין הספרים החדשים שיצאו והגיעו באותו שבוע. הכריכה בה נדון בהמשך, וגם תוכן העניינים המסקרן:

בצד ימין אנו רואים את המילה “החיים” בשפות שונות, ובצד שמאל איזו התערבות לא ברורה היוצרת משפט. עיון בגב הספר יבהיר שיש לנו שני סיפורים. הסיפור של גרישה, החיים שלו, כל פעם בזמן ומקום אחרים, וזהו הציר הימני של הספר ואת אמו מרינה, המיואשת מהגבר בן ב-39 שיושב אצלה בבית ולא נראה שעושה עם עצמו משהו. חדי העין ישימו לב אולי שהפרק הלפני האחרון קצרצר ואינו סתם חיים אלא FLOHLEBEN. לתחילית זו כפל משמעות בגרמנית, גם לברוח וגם פשפשים. נחזור גם לפרק הזה אבל אם הזכרנו את הפירוש לברוח, נעיר על הכריכה, ציורו של האומן פייר בורל דל קאסו משנת 1874 ושמו Escaping Crticisim . התמונה צוירה בסגנון trompe l’oeil, סגנון אשליות אופטיות, כי מי שמסתכל בתמונה וגם מי שמסתכל בספר רואה את הדמות יוצאת אליו כאילו היא תלת מימדית. כך גם נראה שגיבור הספר מנסה לברוח מכל מה שאפשר, אך לא מצליח ונשאר כבול לגורלו ולגלגוליו.

גרישה, כותב הסיפור בישראל של ימינו הוא למעשה גץ משטייטל שכוח שם (המכונה בהומור “חורביצה”) במזרח אירופה, ילד בן 9 שצריך לחזור כל פעם לעולם לתקן משהו. כל פרק יעביר אותנו בערך מאה שנה בזמן, ועשור בחייו של גץ, שבשום גלגול הוא אינו מצליח לממש חיים שלמים וסופו של כל גלגול הוא טרגי.
לגץ יש גם אחות גיטל, המתגלגלת עימו. פרק הראשון אנו מתוודעים לסיפורים של הילדים, בפרק השניה בוונציה גץ הוא גדליה (תמיד באות גימל, האות הראשונה במילה גלגול), הם כבר נערים נאהבים, ובפרק השלישי, מאחר וגלגולי נשמות הם גמישים, המין מתחלף וגץ/גדליה הופך להיות ג’ימול. בפרק הבא והקצר שניהם הופכים להיות לרגע פשפשים בדכאו ובסופו חוזרים לגרישה של ימינו, גרישה הבודד שהיה אמור כבר למצוא את גיטל בגלגולה הנוכחי.

ההפרעות באמצע הספר הן של מרינה, אמו של גרישה הקוראת בסתר את מה שבנה כתב ואין לה כוח לשטויות שלו. את כל מה שהוא כתב היא מסבירה כאלגוריה על החיים שלו.
בעוד שפרקי הסיפורים מתארכים מהראשון לשלישי, פרקי האם מתקצרים. את מה שיש לה להסביר היא כבר הסבירה, ודבריה מעט חוזרים על עצמם. גם סיפוריו של גץ/גדליה/גרישה מתארכים והסיפור השלישי כמעט אינו מחדש דבר, והרביעי קצר מדי ונראה שהוכנס רק על מנת להכניס את תקופת השואה לספר, מעשה עליו מרינה, תתנצל מיד אחר כך במודעות ארס-פואטית. גם לנשמות המתגלגלות צריכה להיות מטרה כלשהי, או כפי שנהוג לומר, תיקון כלשהו, ולמרות שמנסים להגיע אליו, אין בכך הצלחה.

הדיכוטומיה בין גרישה לאמו מעסיקה את הקורא, שאינו יודע למי להאמין. הסיפורים משונים כל כך, שנראה שהצדק עם מרינה, אולם גם אלגוריה מעין זו תהיה סבוכה מדי ואולי הצדק דווקא עם גרישה, שהרי לא חסרים סיפורים מוזרים בעולם? בסיום הקריאה ולאחר קתרזיס מסוים בו גרישה ואימו שעד אז רק כתבו במחשב את טענותיהם, מתעמתים ,נגלה שייתכן ושניהם צודקים, הסיפור מנסה להביא תמונות מחיים במקומות וזמנים שונים בעולם היהודי, שצרובים לנו בגנומים. כל אחד שנולד יורש גנומים אלו מהוריו, יהיו מפולין או ממרוקו או גם וגם וכך ממשיך את השרשרת.

רועי חן הוא מחזאי במקצועו. חלק מהספר כתוב כמחזה ונראה שיעלה מתישהו על הבמה. כתיבתו, כפי המשתקף מהתוכן מחולקת ממילא למערכות ותמונות ומתאימה מאד לבמה. הספר כתוב בצורה מסקרנת, ואת האירוך והמעט חזרות אני מקבל בגלל העיסוק בגלגולים שמחייבים חזרות מסוגים שונים. חיי הגיבורים עצמם בכל “גלגול” מוזרים למדי, אולם הרקע נותן תמונה טובה של החיים הידוים באותו מקום ותקופה והשילוב של כולם יוצר עניין ואפילו מתח אצל הקורא.

נשמות
רועי חן
כתר 2020

מגב הספר
למראית‭ ‬עין,‭ ‬אי‭ ‬אפשר‭ ‬לנחש‭ ‬שגרישה, ‬הגבר‭ ‬השתקן‭ ‬והשמנמן‭ ‬שמתגורר‭ ‬עם‭ ‬אימו‭ ‬בדירת‭ ‬שיכון‭ ‬מתפוררת,‭ ‬מתגלגל‭ ‬ממאה‭ ‬למאה, ‬מארץ‭ ‬לארץ‭ ‬ומגוף‭ ‬אחד‭ ‬אל‭ ‬גוף‭ ‬אחר.‭ ‬החיים‭ ‬המסעירים‭ ‬שחווה‭ ‬לפני‭ ‬ארבע‭ ‬מאות‭ ‬שנה‭ ‬בעיירה‭ ‬נידחת‭ ‬במזרח‭ ‬אירופה,‭ ‬במאה‭ ‬השמונה–עשרה‭ ‬בוונציה, ‬או‭ ‬מאה‭ ‬שנה‭ ‬אחר‭ ‬כך‭ ‬במרוקו, ‬הותירו‭ ‬בו‭ ‬חותם‭ ‬וצלקות.‭ ‬

גרישה‭ ‬הוא‭ ‬אולי‭ ‬השקרן‭ ‬הכי‭ ‬כן‭ ‬שיצא‭ ‬לכם‭ ‬להכיר,‭ ‬ובכל‭ ‬זאת‭ ‬לא‭ ‬נראה‭ ‬שמישהו‭ ‬מאמין‭ ‬לו.‭ ‬אולי‭ ‬גם‭ ‬הוא‭ ‬כבר‭ ‬לא.‭ ‬ אימא‭ ‬שלו‭ ‬תגיד‭ ‬לכם‭ ‬שגלגול‭ ‬נשמות‭ ‬זאת‭ ‬שטות‭ ‬גמורה.‭ ‬מבחינתה‭,‬ “חיים‭ ‬יש‭ ‬רק‭ ‬אחת,‭ ‬כל‭ ‬השאר‭ ‬זה‭ ‬מטאפורה”. ‬

לאורך‭ ‬נשמות‭ ‬גרישה‭ ‬ואימו‭ ‬מנהלים‭ ‬קרב‭ ‬חסר‭ ‬רחמים‭ ‬על‭ ‬ליבו‭ ‬של‭ ‬הקורא.‭ ‬אבל‭ ‬מי‭ ‬ינצח‭ ‬‮–‬‭ ‬הנשמה‭ ‬או‭ ‬הגוף,‭ ‬הפנטזיה‭ ‬או‭ ‬המציאות, ‬הבן,‭ ‬האֵם‭ ‬או‭ ‬רוח‭ ‬הקודש?

‭ ‬נשמות‭ ‬הוא‭ ‬קרנבל‭ ‬מסחרר‭ ‬ומבריק‭;‬ רומן‭ ‬עשיר‭ ‬וּוירטואוזי‭ ‬שמדלג‭ ‬בין‭ ‬תקופות‭ ‬וסגנונות‭ ‬אך‭ ‬נעוץ‭ ‬עמוק‭ ‬עד‭ ‬כאב‭ ‬בשורשיו‭ ‬היהודיים‭ ‬של‭ ‬מחברו.‭ ‬רומן‭ ‬על‭ ‬גמישותה‭ ‬המתעתעת‭ ‬של‭ ‬נפש‭ ‬האדם‭ ‬ועל‭ ‬הכמיהה‭ ‬הנואשת‭ ‬למשמעות,‭ ‬או‭ ‬לפחות‭ ‬לנשמה‭ ‬אחת‭ ‬קטנה‭ ‬שתבין‭ ‬אותנו‭.‬ 

One Comment

  • אורנה זוהר 19 בפברואר 2020 at 11:39

    סקרנת אותי גדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *