המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

עד שנגיע הביתה

29 באוגוסט 2018 גדי איידלהייט

שנים לא מעטות עברו מאז ספרו הקודם של מיכאל שיינפלד, החוק למניעת בדידות, שעסק ברווקות מאוחרת, והנה מגיע ספר חדש. גם שיינפלד עצמו בפוזיציה אחרת. הוא התחתן ויש לו ילדים, וכך גם גיבור ספרו. ולכאורה נראה ששיינפלד כותב סמי-אוטוביגורפיה בספריו השונים אבל לא, המרחק לגיבור מספיק גדול. יש הרבה קווי דמיון ויש גם שונויות, ובכל זאת שיינפלד כותב מתוך ליבו ונסיונו.

גיבור הספר איתן פלס, מחנך משקיען בתיכון, נשוי לליאת, אחות במקצועה ושניהם הורים למתן בן השנתיים-שלוש. ליאת ואיתן התחתנו בגיל מאוחר לאחר שהכירו זמן ממושך (ביחס למקובל בציבור הדתי) ויש להם קשיים בהולדת ילד נוסף. גם המשפחות שלהם שונות, איתן בן בודד ולליאת אחים ואחיות רבים (שכצפוי, נכנסים כל הזמן להריון). הכיתה אותה מחנך איתן היא כיתת י’. הוא מלמד אותם גמרא משקיע רבות ברצון לחבר אותם לגמרא ורואה בהם את משפחתו השנייה, או אם תשאלו את ליאת, את משפחתו הראשונה.

הספר עוסק בנושאים רבים, ובולט מעל כולם הוא נושא האבהות. צד אחד שלה הוא האבהות למתן, אבל בתחילת הסיפור, תמיר, אחד התלמידים הטובים ביותר, מגיע לביתם של איתן וליאת בשעת לילה מאוחרת ומודיע להם, אני רוצה שאתם תהיו ההורים שלי. הדרישה הזויה ואף אבסורדית, אולם איתן ואפילו ליאת רואים פה הזדמנות, גם להתגבר על הקושי בלידת בן נוסף, וגם בבת אחת למחוק את החתונה המאוחרת, זו שבעקבותיה חבריהם שהתחתנו בגיל מוקדם כבר שולחים ילדים לצבא, הסדר, שירות לאומי והם מתעסקים עוד בטיטולים של הבן הראשון.

איתן וליאת רוצים, מנסים, אבל מבינים שהבקשה בלתי אפשרית. רק תמיר לא מבין את זה ואנחנו עוד נבין מה הסיפור בבית של תמיר שגרם לבקשה המוזרה הזו ולמעשה איתן לוקח על עצמו, בשקט ובהיחבא לנסות לחבר את תמיר להוריו ועל הדרך, באופן מעט צפוי, גם מתחבר טוב יותר לאבא שלו.

קל להזדהות עם הספר כי הסיטואציות בו מוכרות כל כך מכל בית. ליאת צריכה יותר מאיתן, שמשקיע הרבה בתלמידיו, והיא אחרי שנאבקה בשניים להחזיק את מערכת היחסים שלהם ולהתחתן מרגישה פתאום מוזנחת. ליאת מאפשרת לאיתן מרחב רב אבל לפעמים הדברים באים על חשובה כמו במסיבת פורים שקצת יצאה משליטה. איתן לפעמים משתמש בתלמידיו בתור תירוץ וכל זה על רקע הורות לילד צעיר, הורות הדורשות הרבה ונסיונות להגדיל את המשפחה, שכאשר אינם צולחים מוסיפים עוד על העומס הרגשי.

העברית של שיינפלד נהדרת. ממש בתחילת הספר מתואר סיומו של יום עבודה וסיטואציה שכולנו מכירים. חוזרים עייפים ולא רוצים לעשות כלום, אבל ליאת קבעה לצאת עם זוג חברים (חברה שלה בעיקר), והיא כבר פושטת את בגדי האחות ומתלבשת לאירוע, מתאפרת ועונדת עגילים בעוד איתן ששכח לגמרי מהנושא, עדיין חושב שיוכל להתחמק מהיציאה. בטקסט מופיע המשפט הבא:”העגיל השני כבר משתלשל מאוזנה, שוב היא רוצעת אותי, משעבדת אותי לרצונה”. הקוראים מקשרים זאת מייד לפרשת עבד עברי הרוצה להישאר אצל אדונו, אהבתי את אשתי ואת בני. איתן אוהב את אשתו ואת בנו, אך לא מרגיש מספיק חופשי. יש אהבה, אבל כמו שאומרים היום: It is complicated. העברית היפה של שיינפלד תמשיך איתנו עד סוף הספר. אם יש נקודה שהפריעה לי היא דווקא הבחירה בדמות המורה. זה פתרון קל, שמאפשר גם כתיבה על המוכר ובנוסף גם מאפשר להכניס מינון גבוה מהרצוי של דידקטיות בספר, במסווה של שיעורי חברה, שעות מחנך ופעילויות גיבוש.

שנת הלימודים מתקדמת ומגיעים רגעי השיא בפעילות הבית ספרית ובעיקר הרגע שבו, למרות ההבטחות והרצונות, איתן חייב להגיד לתמיר שכמובן אין שום אפשרות שהוא יעבור לגור אצלם.  הרגע הזה מגיע בסיטואציה משפחתית מדוייקת, שלא נרחיב עליה, אבל כזו הסוגרת היטב את הספר, ומהדקת אותו ליצירה שלמה.

נהנתי מאד מהספר, מתיאור סיטואציות מוכרות כל כך בחיי הנישואין, מתיאור סיטואציות מוכרות פחות, ובעיקר הזדהות של הורה (כי אמנם אבהות היא העיקר, אבל גם אמהות יהנו מהספר). כתיבה רגישה וכנה שמרגישים שיוצאת ממקום פנימי מאד אצל הסופר, וקונה אחיזה בטוחה בלבבות הקוראים.

 

כריכת הספר עד שנגיע הביתה

עד שנגיע הביתה

עד שנגיע הביתה
מיכאל שיינפלד
ידיעות ספרים 2018

מגב הספר

המורה איתן פלס מחנך את עשרים וארבעה תלמידי כיתה י’ 3 באהבה גדולה, ויחד עם ליאת אשתו הוא מגדל את בנם היחיד מתן. בלילה גשום, בשעה מאוחרת, נשמעת דפיקה בדלת ועל מפתן ביתם עומד תמיר, תלמידו של איתן, המבקש מהם בקשה לא שגרתית שעלולה לערער ולפרק לגורמים את ההגדרה המוכרת והטובה של המושג משפחה.
כניסתו של תמיר לביתה של משפחת פלס כופה על איתן לברר את קשריו עם האנשים שסובבים את עולמו: אשתו, בנו, הוריו ותלמידיו האהובים. אט־אט ולא בקלות הוא לומד לפענח את המהות העמוקה של המושג בית ולהבין את כוחם ואת חולשתם של שלושת הבתים שבחייו: הבית שבו גדל כבן יחיד, הבית שבנה עם ליאת ובית הספר שבו הוא מלמד. המצב החדש והלא־צפוי וההחלטות שהוא מקבל גורמים לאיתן לשרטט את הקו הדק המפריד בין הורה למורה, בין כיתה למשפחה, בין בן לתלמיד ובין אבהות לזוגיות.
בסיפור הזה כולם מבקשים להגיע הביתה – תמיר, המחפש לו בית אוהב ומעצים; ליאת, המנסה לייצב את הבית שכה חיכתה לו; גם מתן, שמקפץ יום־יום ברגליו הזעירות מהמשפחתון לביתו; וכמובן איתן, שנקרע בין הבתים שבחייו. כל אחד מהם מנסה, בדרכו, להבין מהי משפחה ולגלות מהו בעצם פשר החיפוש של כולנו אחר המקום שבו נרגיש בבית.
עד שנגיע הביתה כתוב בתנופה מרשימה ובנדיבות שופעת פרטים וחום. גיבור העלילה מתמודד באומץ, בעדינות ובכנות עם עצמו ועם אידיאל המשפחה המושלמת שאליה נכסף, ולומד על בשרו מורכבות מהי. מיכאל שיינפלד פורם את חיי הנפש של הגיבור שלו ואורג אותם מחדש לכדי יריעה שלמה, יפהפייה, פואטית ומעודנת.

 

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *