המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

שם טוב

22 בנובמבר 2018 גדי איידלהייט

“טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב” כך כבר אמר קוהלת, וכמובן שזה הפסוק שחשבתי עליו לכל אורך קריאת הספר “שם טוב”, אולם להפתעתי בסופו הסתבר שהמשך הפסוק: “וְיוֹם הַמָּוֶת, מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ” מתאים לא פחות, אבל הקדמתי את המאוחר ולכן, נגלגל את הסליל אחורה ונתחיל בצורה מסודרת.

אני מאד אוהב ספרים קצרים. אני ממש לא אוהב את ההגדרה שלהם כנובלות. מהגדרה זו נובע משהו שלילי: “הוא לא מסוגל לכתוב רומן אז הוא כותב נובלות, זו רק נובלה”, וכו’, כאילו סגולתו של הרומן היא אורכו. כתבתי על כך במאמרי “בזכות הנובלה“, וספר זה מהווה דוגמה מצוינת לספר נהדר וקצר, בלי צורך לסווג אותו לקטגוריה כלשהי בגלל אורכו.

חבייר מאיירינו הוא קריקטוריסט כבר ארבעים שנה. כל יום, כמעט, הוא שולח קריקטורה לעיתון. במהלך הזמן הוא מגלה את כוחו. כולם משחרים לפתחו, כולם רוצים שהוא יצייר אותם טוב, כולם פוחדים ממנו וכולם מתחנפים אליו. ראו את הכריכה המהפנטת, הקריקטוריסט הוא המלך, וביכולתו להצמיד כל פרצוף לכל אדם ומי לא ירצה פרצוף טוב? וכך, לאחר שנים, הוא זוכה בפרס שרת התרבות (או משהו כזה) על מפעל חיים. אני חייב לצאת מקולומביה הרחוקה אל הביצה שלנו, כי בדיוק השבוע קיבל הקריקטוריסט עמוס בידרמן פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים. בטקס, בספר, השרה אומרת כי אנשים רואים בדמיונם לא את הקלסתרון האמתי של מישהו, אלא את הפרצוף אותו מצייר הקריקטוריסט, ואני תוהה אם כך גם קוראיו של בידרמן, וקריקטוריסטים אחרים רואים. נראה לי שכן, ואולי מחיקויים של פוליטקאים בתוכניות סאטירה, ובכל מקרה, הגבול בין הסאטירה לבין המציאות מטושטש מאי פעם, כאשר הקריקטורה, והגרוטסקה, טוענת להגנתן שהן רק מדגישות את האמת, אולם לפעמים הן בוראות אותה יש מאין. גם ספרנו עוסק בנקודה זו, כאשר חבייר, הנמצא בשיא חייו, לפחות המקצועיים, חייו האישיים כבר שנים רבות לא משהו, נאלץ להתעמת עם אירוע מהעבר, מלפני עשרים ושמונה שנים שמערער אותו לחלוטין.

מבחינה ספרותית הדגם אינו חדש. אדם נמצא בשיאו ובכך עוסק החלק הראשון. אירוע פתאומי מחזיר אותו לעבר, וזה החלק השני, והוא צריך להתמודד איתו, בחלק השלישי. זו נוסחה מקובלת והביצוע של ואסקס מצוין. דחיסת העלילה ליומיים או שלושה, שינוי מיקום העלילה מהבית בהרים לעיר הבירה המזוהמת, ובעיקר תיאור הלבטים העצמיים וערעור הביטחון של חבייר. וכך סיפורו של חבייר, יוצא מהפרט אל הכלל, כפי שכבר ערכתי השוואה מסוימת לישראל, וכל קורא יסיים את הספר מעט בטוח פחות, בעיקר לגבי עצמו.

 

כריכת הספר

שם טוב

שם טוב
חואן גבריאל ואסקס
מספרדית: פרידה פרס דניאלי
הוצאת כתר 2018

מגב הספר

חבְיֶיר‭ ‬מַאיַירִינוֹ‭ ‬הוא‭ ‬אגדה‭ ‬חיה‭: ‬קריקטוריסט‭ ‬פוליטי‭ ‬רב‭ ‬השפעה‭, ‬מצפונה‭ ‬של‭ ‬האומה‭. ‬הוא‭ ‬מסוגל‭ ‬לבטל‭ ‬חוקים‭, ‬לסכל‭ ‬החלטות‭ ‬של‭ ‬שופטים‭, ‬להרוס‭ ‬קריירות‭ ‬של‭ ‬פוליטיקאים‭, ‬וכל‭ ‬זאת‭ ‬באמצעות‭ ‬נייר‭ ‬ודיו‭.‬
כעת‭ ‬כשהוא‭ ‬בן‭ ‬65‭, ‬לאחר‭ ‬ארבעה‭ ‬עשורים‭ ‬של‭ ‬קריירה‭ ‬מבריקה‭, ‬הוא‭ ‬בשיא‭ ‬כוחו‭. ‬על‭ ‬אף‭ ‬שהוא‭ ‬מטיל‭ ‬את‭ ‬מוראו‭ ‬על‭ ‬בעלי‭ ‬הכוח‭ ‬במדינה‭, ‬ואולי‭ ‬בגלל‭ ‬זה‭,‬‭ ‬נערך‭ ‬לכבודו‭ ‬טקס‭ ‬הוקרה‭.‬
אבל‭ ‬למחרת‭ ‬הטקס‭ ‬הוא‭ ‬זוכה‭ ‬לביקור‭ ‬בלתי‭ ‬צפוי‭ ‬של‭ ‬אישה‭ ‬צעירה‭ ‬שהופכת‭ ‬את‭ ‬ההיסטוריה‭ ‬הפרטית‭ ‬שלו‭ ‬על‭ ‬פניה‭. ‬הוא‭, ‬שחשב‭ ‬שהאמת‭ ‬הייתה‭ ‬תמיד‭ ‬נר‭ ‬לרגליו‭, ‬נאלץ‭ ‬כעת‭ ‬לבחון‭ ‬מחדש‭ ‬את‭ ‬חייו‭ ‬ואת‭ ‬עבודתו‭, ‬דבר‭ ‬המעמיד‭ ‬בסימן‭ ‬שאלה‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬מה‭ ‬שהשיג‭ ‬בחייו‭.‬ ברומן‭ ‬האינטימי‭ ‬הזה‭, ‬שמזכיר‭ ‬ספרים‭ ‬של‭ ‬קוטזי‭ ‬ומקיואן‭, ‬ואסקס‭ ‬יוצר‭ ‬יצירת‭ ‬מופת‭ ‬שמהדהדת‭ ‬זמן‭ ‬רב‭ ‬אחרי‭ ‬סיום‭ ‬הקריאה‭.‬ שם‭ ‬טוב‭ ‬הוכרז‭ ‬לספר‭ ‬השנה‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬הניו–יורק‭ ‬טיימס‭, ‬ניוזוויק‭, ‬גארדיאן‭ ‬וקירקוס‭ ‬בשנת‭ ‬2016‭.‬ חואן‭ ‬גבריאל‭ ‬ואסקס‭ ‬זכה‭ ‬בפרסים‭ ‬רבים‭ ‬וספריו‭ ‬תורגמו‭  ‬ל‭-‬28‭ ‬שפות‭.‬

No Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *