המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!

תורה של הנפש

22 בינואר 2019 גדי איידלהייט

ספרו של הרב אילעאי עופרן, “תורה של הנפש” מעניין , מאתגר וגורם לחשיבה שונה מהמקובל. עופרן התייחס בעצמו לנושא בהקדמה וכתב על הסתירה בין רב לפסיכולוג. משפט הפתיחה של הספר הוא “התורה והפסיכולוגיה צהובות זו לזו” וכל העמוד הראשון רק מסביר את הסתירות, ואחר כך עופרן מסביר כיצד ייתכן שהוא גם רב וגם פסיכולוג. כבר בהקדמה הייתי צריך לעשות חושבים. אולי ההלכה אכן צהובה לפסיכולוגיה. היא אומרת לאדם מה עליו לעשות ומה אסור לו לעשות ושמה את האני בצד. אולם התורה עצמה, אינה רק הלכה. בוודאי ספר בראשית, שכמעט כולו סיפורים שבאים ללמדנו על נפש האדם, ואין התנהגות אנושית שלא נמצאת כבר בתורה, כאשר גם לא תמיד יחס התורה ברור ומוחלט כלפיה.

הספר מאתגר, כי בתוכן העניינים לא הבנתי חצי מהמילים וכותרת לפרק “קביעות העם וקביעות האובייקט: בלק, בלעם ופיאז’ה” היא מעט מפחידה. אמנם בתחילתכל פרק יש הסבר של כעמוד על התיאוריה הפסיכולוגית הרלוונטית, אולם ריבוי המושגים, עשוי להרחיק קוראים נטולי רקע בתחום, כמוני.

לאחר שהתגברנו על ההלם המושגי, מגיעה רתיעה אחרת מצד הקורא שכן לקחת תיאוריות פסיכולוגיות שונות ולנתח לפיהן את פרקי התורה הוא עניין שיכול להיות מסוכן. הרי יש תיאוריות רבות, חלקן סותרות לחלוטין אחת את השנייה. ועדיין לכל תיאוריה, ניתן למצוא סיפור בתורה (ואם נרחיב לתנ”ך על אחת כמה וכמה), להדגים אותה דרכו.  לדעתי אין לראות בסיפורי התורה תיזות פסיכולוגיות, ונראה לי שגם המחבר לא חושב כך, אלא לנסות ולהבין מאפיינים חדשים בסיפור בהתאם לתיאוריה כזו או אחרת. ניקח את הפרק הראשון בסיפור גן עדן., שלבי ההתפתחות הפרוידיאנית. אני עדיין לא משוכנע שאני מקבל את הרעיון וצריך לחשוב עליו, אבל נניח שכן, ועדיין גם כך הרי לא זאת עיקר משמעות הסיפור, אף על פי שבניתוח של עופרן הסכמתי לדברים רבים כגון שהחטא היה הכרחי כי האדם נברא כיוצר שבעצמו יוצר ומשנה את המציאות וזה הדמיון לאל אולם הפאיסיבות של לעבדה ולשמרה סירסה את האפשרות ליצור משהו חדש. במאמר מוסגר נעיר, שבתורה עצמה, הביטוי נפש, אינו מתייחס דווקא לאדם אלא לכל יצור חי.

כך גם בפרקים אחרים, אפשר למצוא פרשנות חדשה. לא כזו שתמיד תחליק בגרון, והספר אינו מתרים למי שמחפשי דברי תורה, אלא הוא יותר בבחינת ניסיון לעמת ולשלב בין התורה לתיאוריות הפסיכולוגיה (קשה לי לקרוא לתחום זה מדע) אולי כמימוש של ההיטוי הנדוש, שבכל זאת נעשה בו שימוש, תזה אנטיתזה וסינתיזה.

לאחר עיון מעמיק יותר, הגעתי למסקנה כי השד אינו נורא כל כך. בסופו של דבר הרב עופרן מחוייב להלכה ולמחשבה האורתודוכסית, ובכך תובנותיו על התורה ומסריה, המסכמות כל פרק בספר, אינן חורגות מהמקובל בתחום (אם כי בצד היותר מודרני-ליברלי). ולכן אלו הבקיאים בענף הפסיכולוגיה יוכלו להעשיר את ידעותיהם על התורה מתוך שפה שהם מכירים. אלו שאינם בתחום, כמוני, יווכחו שהתורה, פרט להיותה ספר מצוות וספר היסטוריה, היא הרבה מעבר לכך ועוסקת בצורה נרחבת ביותר, באדם, בנפש ובהתנהגות האנושית עצמה ובוודאי יפיקו לקחים נוספים.

כריכת הספר תורה של הנפש

תורה של הנפש

תורה של הנפש
אילעאי עופרן
ידיעות ספרים 2018

מגב הספר

התורה ניתנה לבני האדם. כדי לרדת לעומקם של פסוקיה יש להבין לא רק את דברי התורה אלא גם את נפש האדם. סיפורי התורה, ממעשיהם של אדם וחוה בגן עדן, דרך עלילות משפחת האבות ועד לתלאות העוברות על בני ישראל במדבר, מתארים את ההוויה האנושית על כל מורכבותה – כולל הרגשות, היצרים, השאיפות והקשיים שאותם חווים בני האדם.
עולם הפסיכולוגיה עסוק בניסיון לתאר ולהסביר את ההתנהגות האנושית ולהציע שפה ועולם מושגים שבעזרתם ניתן יהיה להבין מעט יותר את נפש האדם. עיקרה של התורה הוא אמנם בערכים שאליהם היא מחנכת ובדרישות שאותן היא מציבה, אך בכדי לחולל דבר-מה בעולם האנושי נדרש חיבור מתמיד בין ערכים לפסיכולוגיה.
תורה של הנפש חותר להבנה עמוקה של פרשות וסיפורים מכוננים מן התורה בעזרתם של מושגים ותיאוריות מעולמה של הפסיכולוגיה המודרנית. כך למשל מסייעת תפיסת החלום של פרויד להבנת חלומותיהם של יוסף ושל פרעה, ומושגים ממשנתו של אדלר שופכים אור חדש על סיפור מכירת הבכורה. מחקרים על אודות תופעת הצחוק מאפשרים מבט אחר על צחוקה של שרה אמנו, ותובנות מעולם הפסיכולוגיה הארגונית מציעות פרשנות מקורית ליחסה של התורה לכוהנים. אין בספר כל כוונה להושיב את אבותינו על ספת הטיפולים או להציע ניתוחים פסיכולוגיים לדמויות מקראיות, כל עניינו הוא בקשר שבין תורת ה’ לתורת האדם ובחיבור שבין סתרי המקרא לנבכי הנפש.

One Comment

  • שדה 24 בפברואר 2019 at 9:45

    הספר מושך את העין. עיון בתוכו מגלה אוסף אל וורטים יפים לדרשות שבועיות, ושימוש במושגים מעולם הפסיכולוגיה, ללא הבנה עמוקה שלהן. מאכזב משהו.
    הרעיון של שילוב בין המקורות לעולם הפסיכולוגיה הוא מרתק (גם אם לא חדשני), יתכן שאם היה נעשה על ידי איש מקצוע (כלומר פסיכולוג המטפל באנשים ולא רק בוגר תואר שני… ) היינו זוכים לפרות עמוקים ומחכימים יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *