לא צריך להיות אנגלי מלידה בשביל להנות מבית טרלוני. מספיק לראות כמה עונות של הכתר או אחוזת דאונטאון, או את הסדרות הישנות יותר כדי להנות מהפרודיה על משפחת אצילים שנתקעה לגמרי בתפיסתה המיושנת שהשמש זורחת להם מה… ולא הבינה שהעולם השתנה. מילא אם זה קורה למשפחות האצילים העשירות שיכולות להרשות זאת לעצמן, אבל כמה החלטות גרועות, ובנים יורשים כסילים שבזבזו את כל הנכסים, גרמו למשפחה להגיע לכדי פשיטת רגל, כאשר האחוזה הצטמצמה בשטחה, והטירה עצמה מתפוררת ואפילו כסף לאוכל אין. ובכל זאת, אנגלים המכירים היטב את כל נושא האצילות ובית המלוכה יבחינו בעוד דקויות שונות, ולהערכתי אף בהקבלות מרובות לאישים ולמשפחות אצלוה קיימות, ואולי אף למשפחת המלוכה. עוד טרם נתחיל את הסקירה כדאי לשים קצת מוזיקת רקע ואין מתאים יותר מהשיר Common People של Pulp. אצילי טרלוני מפחדים עד אימה מהאנשים הפשוטים. הם כמובן מתנשאים מעליהם ורואים את עצמם טובים יותר, מנופחים מחשיבות עצמית שטופחה במשך דורות רבים. בעברית של ימינו נקרא להם פשוט פוצים. הספר עצמו, הזכיר לי לא מעט ספרים אחרים. את בית בודנברוק כמודל לשקיעת הדורות, את גטסבי הגדול כמודל של כסף ישן מול כסף חדש וראוותנות חסרת מעצורים, את הרוזן ממונטה כריסטו על סיפורי הנקמה שבו ואפילו את הארי פוטר עם דמותו של אמברוז שהיא ללא … המשך לקרוא בית טרלוני