לא מזמן עזבתי קבוצת ספרים די גדולה בפייסבוק. לא היה לי כל כך נעים שם. הרוב הן קוראות שזה בסדר, אבל הטון מאד פרוגרסיבי. הרגשתי מותקף. המילה מיזוגן נשמעה שם יותר מדי פעמים וגם הכינוי “גבר לבן פריבילגי” (להלן גל”פ). לא התאים לי. עזבתי. ולמה אני מספר לכם את זה? כי הרגשה די דומה הייתה לי בספר “התשובות”. לא תמצאו בו תשובות דרך אגב, אבל תהיות יהיו לא מעט.

הוא דווקא התחיל לא רע עם פרודיה על כל מיני טיפולים רוחניים בעידן הניו-אייג’ במחירי עתק ושמות מפוצצים שאני אפילו לא מסוגל לחזור עליהם אבל לגמרי שקר כלשהו. מרי שסובלת מהרבה בעיות רפואיות לא ברורות (בקיצור, מכלום, יש לה בעיות אחרות) מתחילה סדרת טיפולים כזו, המכונה קפ”אות וצריכה איכשהו לממן אותם. היא מוצאת עבודה מוזרה למדי, הצטרפות לאיזה ניסוי של שחקן קולנוע אקסצנטרי שמנסה לחקור מהי האהבה ואיך להפוך אותה לנתונים מדידים שאפשר לעשות בהם שימוש אחר כך.

הרעיון חביב. תפקיד בת הזוג יחולק בין נשים שונות לכל אחת תפקיד אחר. חברה רגשית, חברה אמהית, חברה כעסנית, חברה אינטלקטואלית וכו’. יהיו המון חיישנים, יאספו המון נתונים ויגיעו למסקנות. החלק הזה היה אמור להיות הסאטריה על הביג דאטה, על המחשבה שאפשר לאסוף המון נתונים ולעשות איתם הכל. במידה מסוימת זה נכון, וזה מה שמכונה “האלגוריתם”, אוסף עצום של נתונים ושיטת של לימוד מכונה (Machine learning) נמצאים סביבנו בכל פינה ומקום והיכולות נפלאות, החל מלזהות כל תמונה מהי, תרגומים אוטומטיים וכמובן התאמת פרופילים באתרי שידוכים.

אבל במקום סאטירה על הניסוי הזה שתהיה קצת פרועה והזויה לאט לאט הספר בעצם הופך להיות מעין כתב האשמה פרוגרסיבי נגד גל”פ, ונופל לקלישאות. למשל, החברה האינטלקטואלית מפוטרת מיד מהניסוי, והנה הקלישאה שגבר לא מסוגל לסבול אשה חכמה. כמו כן אנו מגלים ובלי שום צורך כלשהו לעלילה שכמעט כל אשה עברה תקיפה מינית. הנה גברים הם נורא מסוכנים. וכמובן שגם הניסוי מסתבך ומתברר שאותו שחקן קולנוע, שוב גל”פ, רק ניצל לחלוטין את כל הנשים האלו בהרבה צורות ודרכים. אפילו הקו הנוסף של העלילה העוסק בעבר של מרי ומשפחתה נכנס לקלישאה והפעם בדמות האבא המתנכר, אולם גם העיסוק בנושא המשפחה אינו זוכה לטיפול כלשהו ורק מוצג כמות שהוא.

אז בטוח יהיו נשים שהספר ימצא חן בעיניהם, ומן הסתם גם גברים. אני יצאתי ממנו בתחושת אכזבה מרירה למדי, וללא תשובה. לרוב איני כותב ביקורות שליליות. אם ספר לא מוצא חן בעיני אני נוטש באמצע, או פשוט לא כותב עליו. אולם לא מעט ספרים מסוג זה שיצא לי לקרוא, חלקם במלואם וחלקם נטשתי באמצע, הגדיש סאה כלשהי. קצתי במלחמת המינים בספרות. קצתי מהצורך להתנצל שאני גבר, קצתי מהפרוגרסיביות המטורללת המשתוללת לה בארצות הברית ואירופה ומתחילה להיכנס גם לכאן. אם הספר מתואר כאחד המקוריים והמהוללים בשנה האחרונה, חזקה עליו שידע להתמודד גם עם דעה אוהדת פחות.

התשובות
קת’רין לייסי
מאנגלית: מאיה פלדמן
עם עובד 2021

מגב הספר
“לפעמים נדמה שיש לי רק שאלות, שאשאל את אותן שאלות כל חיי. אני לא בטוחה שאני בכלל רוצה תשובות, אני לא חושבת שיהיה לי מה לעשות איתן, אבל אני כן יודעת שאני מוכנה לתת הכול כדי להיות אדם אחר – כל אחד אחר – אפילו ליום אחד, לשעה אחת.”

מרי, צעירה שנמלטה מאב דתי קנאי ומצאה לה חיים חדשים בניו יורק. בעקבות מחלה מסתורית ושקיעה בחובות היא מצטרפת לניסוי ביוטכנולוגי חדשני בבני אדם, שנערך בביתו של כוכב קולנוע. מטרת הניסוי: פיצוח סוד ההתאהבות ויצירת מערכת יחסים זוגית מושלמת. אלא שבינתיים נדמה כי דמותו האקסצנטרית של השחקן משתלטת על חייה, ובין השניים מתפתח קשר קרוב – האם זאת אהבה? בו בזמן מתגלה שבניסוי המשונה משמשים אמצעים לא מוסריים, וחוקיותו מוטלת בספק.

התשובות, אחד הרומנים המקוריים והמהוללים של השנים האחרונות, הוא סָטירה מבריקה על עידן הביג דאטה ועל גברים עשירים שיכורי כוח, ובד בבד הוא רומן רוחני שדורש במופלא. קת’רין לייסי סוחפת את הקוראים למסע חקר של יחסי גוף ונפש, לבחינה עמוקה ורגישה של המרחק בין פנים לחוץ ולחיפוש תשובות לשאלות היסוד שמטרידות את כולנו – מהי זהות? מה זאת אהבה? האם אפשר באמת להכיר אדם אחר?