תארו לעצמכם שאתם שירה בגיל 21. חזרתם משנת שירות לאומי בניו-יורק, התקבלתם ללימודי ריפוי בעיסוק, תחום שאתם אוהבים, אתם צעירים והחיים נראים מושלמים. ופתאום משום מקום, צונחת עליכם מחלת ריאות נדירה, כזו של 1 למיליון, שמחייבת טיפולים כל שבוע וגוררת איתה אינספור בעיות. למרות כל זאת הצלחתם לסיים את התואר ואפילו להתחתן, אולם די מהר הנישואים לא צולחים, והמחלה מחריפה כך שאת לימודי התואר השני וגם את העבודה במקצוע, צריך להפסיק ופשוט להתמסר לטיפול הרפואי.

מה הייתם עושים? אני לא חושב שמישהו יכול להעמיד את עצמו במצב כזה אבל שירה אמסלם, לא רק שלא התייאשה, אלא אף נקטה מעשה ושינתה את שמה לשירה-אמונה. את השיקולים תוכלו לקרוא בספרון שהוציאה ומתאר בכמה עשרות פרקים חוויות מחייה, רגשות, והתלבטויות על נושאים שונים, חלקם מהותיים יותר, ובחלקם גם שירה-אמונה יודעת שפחות (ובמילותיה, בסך הכל חור שני באוזן), אולם היא מסבירה גם מדוע נושאים פעוטים אלו היו בעלי חשיבות באותו רגע, ומי שמתקשה להאמין, שבסך הכל יחשוב קצת על עצמו וימצא לא מעט התלבטויות על זוטות.

הספר נולד מתוך טורים או פוסטים בפייסבוק וככזה “סובל” מתופעות הלוואי של הסוגה בכללותה. לעיתים יש אנכורוניזם, פרקים המתייחסים לאירועים שכנראה קרו סמוך לכתיבת הפוסט המקורי אך הקורא יתקשה להיזכר כיום במה מדובר, חלקם נראים כבאים בסדר הלא נכון, ואחדים מהם נפתחים במילים “פוסט זה” ולא “פרק זה”. מטבע הדברים אין זה ספר עלילתי, ואין אחידות בסגנון הפרקים ומישלבם.

הצורך בכתיבה עבור שירה-אמונה אמסלם הוא ברור. הכתיבה היא תרפיה נהדרת למגוון בעיות. הכתיבה יוצרת סביבך קהילה, וממנה אפשר לשאוב עידוד ותמיכה. הכתיבה עוזרת לפרוק גם ברגעים הקשים. התועלת עבור מחברת הספר ברורה.

אבל הספר אינו רק בשביל שירה-אמונה, ולמעשה הוא מתאים לרבים אך לא לכולם. צריך להתגבר על מחסומי ציניות, על הרצון המיידי לרחם ולצקצק כמה נורא ועל הרצון לשפוט. לפעמים נראה שאלו דרישות סותרות, אך לא. מצבה של אמסלם ללא ספק מורכב, אבל מי שקורא וחושב בכל עמוד “כמה היא מסכנה” או ינקוט בקיצוניות השנייה ויחשוב “כמה היא מתבכיינת” יפספס לחלוטין את המסר ששירה-אמונה מנסה להעביר במילותיה, כמו גם בשמה.

אמסלם מודעת לחלוטין למצבה, אך אינה מבקשת רחמים. מה היא כן מבקשת ניתן למצוא בפרק 12 שהכותרת שלו היא “הנחה”. אמסלם מבקשת מעט הנחה. וזו הנחה מהקוראים, ואולי אחרי שנת קורונה הדברים הרבה יותר ברורים להרבה אנשים. אנשים צריכים הנחה, גם מהסביבה ולפעמים גם כל אחד צריך מעט הנחה מעצמו.

כך שאולי נשתמש במונח זה ונציין שהספר מתאים לכל מי שמרגיש, באופן זמני, או אפילו קבוע שהוא צריך הנחה, ואם אתם מכירים מישהו כזה, אולי תתנו לו את הספר הזה?

פתאום 30
רשמים מהמסע
שירה-אמונה אמסלם
הוצאת ניב

מגב הספר
“אל תדאגו, חמודות וחמודים שלי, הכניסה לא לנשים בלבד, אלא לכל מי שנשבר והתרוקן ועכשיו יש לו מקום לקבל. הכניסה היא לכל מי שצריך חיבוק. כל אחד מגיע לקבל, אבל אתה חייב גם לתת… המטרה היא שכולם יצטרפו… המטרה היא לכסח את הציניות, לשבור אותה בפטישים של אהבה, לרתך אותה לחתיכות ברתכת של חום אנושי, לרכך אותה בהלם של טוב, לגרום לכולנו להיות ג’אנקי של חסד, לפתוח לכולם את הלב לרווחה- עד שכבר לא תהיה שום אפשרות לאטום אותו מחדש”.

הספר הזה נכתב לאורך המסע. בכל פנייה, בכל צומת דרכים, בכל פעם שהייתי צריכה לבחור צד, להתמודד או לפרוק, התיישבתי לכתוב. עם הזמן מעגל הקוראים התרחב, והתברר לי שהדרך שבה אני רואה את העולם יכולה להאיר אותו גם לאחרים שאינם מתמודדים עם קשיים זהים לשלי. הספר הזה אינו ספר הדרכה, טיפים או מתכון לחיים בריאים, אלא אך ורק אוסף תובנות שלי מהמסע, שאני מקווה ומתפללת שידעו לרפא, לנחם, לחייך, לבנות גשר ולחבק.  
שירה-אמונה