בספרה החדש מאיה ערד יורה צרורות לכל הכיוונים של עולם הספרות הישראלי, ולכל כיוון שהיא יורה, היא גם פוגעת בצורה חדה, מושחזת ומדויקת. שום כדור לא נורה סתם, וכל אחד ואחד מהם מטרתו מסומנת עוד טרם הלחיצה על ההדק. התוצאה היא ספר מעולה, מרתק, מלא תובנות, הומור ציניות והתייחסות עצמית, וכזה שראוי לכתוב עליו ולדבר בו רבות ולכן המאמר יהיה ארוך מהרגיל ותצטרכו להאמין לי שלא כתבתי אפילו מחצית ממה שרציתי. ראו זה פלא, הספר כמעט ללא עלילה אך מרתק. דמויות סטריאוטיפיות אבל עגולות ומלאות, כתיבה נוסחאתית שבלונית אבל מתחכמת ופורצת גבולות, כתיבה על המציאות מתוך זהות בין הסופר ליצירתו. אולי כמו באותם ציורים בהם לא ברור מה רואים בהם יש לנו כאן ספר מרתק אך חסר עלילה, מבנה ארכיטקטוני מרשים המסתיר בתוכו קלישאות, דמיות עגולות אך סטריאוטפיות, כתיבה מתוחכמת אולם בסופו של דבר בנאלית, אשה נשואה באושר (ובשעמום), אימא במשבר גיל הארבעים, מתבאסת מבעלה מהחיים שלה, מהילדים המעצבנים ורוצה לברוח מכולם. סופרת כותבת את עצמה לדעת ללא שום מחיצה בינה לבין הספר. מאחר וזו משוואה, במתמטיקה שני הצדדים שווים, אבל הספרות, עזבו את הספרות, החיים, אינם מתמטיקה ותראו איזה הבדל, בטון, בנימה ובמסקנה הזמנית שלכם על הספר כאשר כל מה שעשיתי היה להחליף את סדר האיברים במשוואה, ועל הסדר … המשך לקרוא קנאת סופרות