המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
טימות’י
כללי , ספרים למבוגרים / 11 בנובמבר 2018

באמת שאני לא מבין למה לא קראו לספר פשוט “בץ”. כן, אני יודע שצריך לתרגם את השם בצורה דומה למקור, אבל יש לכם יותר זוחל מדוכדך מהצב גיבור פרפר נחמד (שזוכה לקמבק מפתיע בפרוסמות למחזור בקבוקים)? אפילו התמונה על הכריכה די דומה, ואני מצאתי את עצמי קורא בספר בטון הממורמר של הצב, כוכב החינוכית עליה השלום. בכל אופן, הספר הוא מעין שיקוף של ספר שנכתב לפני למעלה ממאתיים שנה מאת גילברט וייט, חקר הטבע של סלבורן. וייט כתב על הצב בגינה וכאן אנו מקבלים את העלילה, לפחות חלק קצרצר ממנה מנקודת מבטו של הצב, שהוא בכלל צבה. כמובן שלא שמעתי מעודי על הספר, אבל הוא די פופולארי באנגליה, הודפסו מאות מהדורות שלו וחוקרי טבע דגולים כגון דיוויד אטינבורו, סליחה, סר דייויד אטינבורו, תארו אותו כספר מצוין של איש שמחובר בכל נימי נשמתו לטבע. ביתו של גילברט הפך למוזיאון ורשמתי לפני לבקר שם בעתיד. מה חבל שלא הכרתי את המקום בביקורי הקודם באזור. כצפוי, ספר טבע מציב אתגרים לא פשוטים למתרגם וכאן המתרגם הוותיק (שמלאו לו 90 זה לא מכבר, עד 120!) עשה עבודה נהדרת בהתאמת מיקצב הספר לאורח החיים הכפרי וגם בתרגום שמות הצמחים והציפורים שלפעמים תורגמו ולפעים הושארו בתעתיק למקור. בנקודה זו הפריע לי רק השארת שם הציפור מרטין,…

מורה נבוכים – מפעל משנה תורה
כללי , ספרי יהדות , ספרי עיון / 11 בנובמבר 2018

בחודשים האחרונים אני לומד את מורה הנבוכים לרמב”ם מהמדורה החדשה הכוללת תרגום חדש מאת הלל גרשוני ופירושים והרחבות מאת הרב יוחאי מקבילי, ששוקד במשך שנים רבות על הוצאת מהדורות חדשות לספרי הרמב”ם, ולאחר שהתקדמתי מעט זו הזדמנות גם לכתוב על מהדורה זו. כמו לא מעט אנשים, הופתעתי גם אני למראה המהדורה החדשה של מורה נבוכים. האם באמת צריך תרגום חדש, כאשר יש כבר ארבעה תרגומים ומתוכם, אלו של הרב קאפח ופרופ’ שוורץ נחשבים כמשלימים ומספיקים? אולם כפי שהסביר לי הרב מקבילי וכפי שנוכחתי עד מהרה, התרגום, למרות היותו מלאכה קשה וחשובה, אינו העיקר אלא רק הבסיס לפירושים ולהרחבות הבאים עליו. בסקירה זו לא נעשה השוואת בין התרגומים, אשאיר מלאכה זו לבקיאים ממני ובכל זאת התרגום הוא המסד לכל המהדורה ונקדיש לו כמה מילים. הצורך בתרגום חדש מוסבר בהקדמות לספר. הצורך בו הוא לא כי יש בעיה או פגם בתרגומים הקיימים (לפחות בחדשים שבהם), אלא כי לא התקבלו הזכויות להשתמש בהם, ובשל כך הפירוש הזדקק לתרגום חדש, תרגום שונה, שישקף גם ניסיון להגיע לדיוק גבוה יותר למונחי המקור, מאחר והביטויים בערבית הם בעלי כמה משמעויות. מאחר וכבר נעשית עבודת התרגום הוחלט גם לבצע מחקר של כתבי יד ודפוסים ישנים בהם לעתים התגלו תוספות ושינויים. גם הבחירה בהלל גרשוני למתרגם גרמה להרמת…

היבשת האחרונה שלי
כללי , ספרים למבוגרים / 10 בנובמבר 2018

אנטארקטיה היא המקום אליו נוסעים כאשר נגמרו אתרי התיירות, או נגמרו אתרי המסתור. התיירות ליבשת התפתחה מאוד בשנים האחרונות ואינה נחלתם של הרפתקנים בלבד, אלא בעיקר של אלו שיכולים להשקיע סכום לא קטן (כמה לא קטן? משהו סביב 20,000 דולר פחות או יותר). אבל יש כאלו שדווקא בורחים לשם. בורחים למקומות הלא מאוכלסים. למקומות בהם האנושות בקושי הגיעה. דב וקלר נפגשים במטוס ומנסים לנהל זוגיות ביבשת השביעית, אנטארקטיקה. לפעמים זה יותר פשוט, למשל כאשר הם נשארים שם ביחד כמה חודשים בעונת הקיץ, לפעמים זה יותר מסובך, למשל כאשר קלר נשאר שם גם לחורף הארוך והחשוך ודב חוזרת למרכז ארצות הברית. דב חוקרת כל מיני דברים שקושרים לפינגווינים, ואילו קלר רק רצה לברוח, והתנדב לעבודות תחזוקה בבסיס מחקר באנטארקטיקה. דרכיהם נפגשות שוב בעונת התיירות והפעם באוניות התיירים. שם הם משמשים כמדריכים ותוך כדי כך גם מגיעים לאיים בהם הם חוקרים את אותם ציפורים דרומיות ואת ההשפעות של התיירות והשתנות האקלים עליהן. הספר הולך קדימה ואחורה בזמן ומוביל לאירוע הבלתי נמנע המוזכר כבר בתחילתו – טביעתה של ספינת תיירים גדולה לחופי אנטארקטיקה. אנו יודעים שדב ניצלה מהאירוע, היא המספרת ובגוף ראשון, וההשוואות לטיטאניק בלתי נמנעות ולמרבה הצער, אפילו מופיעות בספר בפירוש, בתחילתו וגם בסופו. העלילה נעה בין הזמן הקרוב, השבוע שלפני הטביעה ובין…

אין זיכרון אחר
כללי , ספרים למבוגרים / 7 בנובמבר 2018

כמו רבים אחרים, פגישתי הראשונה עם יצירתו של רועי חסן, הייתה בשירו המאד מדובר, מדינת אשכנז. חסן מקריא מול המיקרופון כולו חדור זעם והשומע? אולי מזדהה ואם הוא כמוני, כן כן אשכנזי, פשוט לא מבין מה רוצים ממנו. דוגרי, מיסכנות היא תכונה גרועה וכזו הרגשתי בשיר בשפע. עם צדק, בלי צדק, אבל בעיקר עם חוסר מוחלט של הידיעה ההיסטורית על עשרות אלפי יוצאי אשכנז שהגיעו לארץ ללא שום דבר ולמעשה בנו את עצמם מחדש. אני מכיר גם לא מעט עולים מארצות ערב, שגם הם הגיעו בלי כלום ובנו את עצמם מחדש, בלי להתמסכן, בלי להרגיש בכוח מקופחים, ובעיקר בלי להרגיש שמישהו בכלל חייב להם משהו. לכן התלבטתי אם בכלל לקרוא את ספרו החדש של חסן, “אין זיכרון אחר” ושוכנעתי שלנסות כדאי. בצד היתרונות, זו אפשרות להכיר קצת יותר את כתיבתו של חסן ולא דרך שיר בודד וכמו כן הספר קצר למדי ובנוי מסיפורים קצרים כך שלא נדרשת השקעה מרובה. יתרון נוסף, הוא שלהתאכזב במצב כזה פשוט אי אפשר. בספר תשעה סיפורים, חלקם קצרים מאוד חלקם ארוכים יותר. בכולם דמויות צעירות מאוד, רובן גברים, משולי החברה, שהמילה שהכי תאפיים אותם תהיה תלישות. הם אינם חלק מההוייה הישראלית. בסיפור הראשון מסופר על חייל שרק רוצה לראות קב”ן ולהשתחרר מהצבא, לכאורה על רקע מצב כלכלי קשה…

ולא נותר אף אחד
כללי , ספרים למבוגרים / 4 בנובמבר 2018

לא עזר כלום. לא שהכרתי את הספר, בשמו המקורי אמנם, לא שקראתי אותו, לא שראיתי איזה סרט או סדרה שנעשו על פיו ולא שקראתי יותר מספר אחד המתבסס עליו. ברגע האמת, סיימתי את הספר עם אותה שאלה בדיוק של מפקח הסקוטלנד יארד: “מי הרג אותם?”. לפני שנה בערך עת סיימתי בהנאה מרובה את “רצח באוריינט אקספרס” שאלתי מה הספר הבא שיתורגם ונענתי בתשובה “ולא נותר אף אחד”, לקח למוח שנייה או שתיים להבין And then there were none והתגובה הייתה: “יו לא יכול לחכות”, שהרי ספר זה, או בשמו המקורי, “עשרה כושים קטנים”, שם שכבר בשנות הארבעים לא היה פוליטיקלי קורקט בארצות הברית שם קיבל את שמו השני. אז חיכיתי. כמעט שנה בערך (אפשר קצת יותר מהר, בבקשה?) והתוצאה נפלאה, ועמדה בכל הציפיות, אויש כמה שזה טוב. התרגום ניסה לאזן, את שם הספר לקחו מהגרסה האמריקאית ואת האזכורים של negro  החליפו, כפי שהחליפו גם באנגלייה, במילה חיילים וכך העלילה מתרחשת באי החייל, דמויות החרסינה הנעלמות אחת אחת עם כל דמות שנרצחת הן של חיילים וגם השיר הידוע המתאר כבר בפרק השני את מה שהולך לקרות עד הסוף המר. מה השאירו? את הדמות על הכריכה. התרגום של מיכל אלפון מעולה כרגיל למרות שהפעם הבחנתי במעט יותר נטייה להופכו למודרני, כאשר אני…

שישה עורבים

אהבתי מאד את טרילוגית הגרישה של לי ברדוגו ושמחתי לראות שיוצא ספר נוסף, תחילתה של טרילוגיה חדשה, גם היא בעולם הגרישה, אולם בצדדים אפלים יותר שלו. אנו מגיעים לקטרדם, אי גדול ושוקק חיים מסוחרים עשירים ועד לעלובי החיים, תמצאו שם הכול, המוני תיירים ועשרות נוכלים. אין דבר שאין לו מחיר. מתברר לנו שאנו נמצאים כמה שנים אחרי האירועים בטרילוגיית הגרישה, תוצאות המלחמה לא לגמרי ברורות, נראה שיש סוג של הפסקת אש, אולם גרישה הם יצורים בסיכון. צדים אותם, הורגים אותם, משעבדים אותם ואם אתה גרישה עדיף לא להתבלט. באופן כללי עדיף לא להתבלט, שום מקום כמעט אינו בטוח, ואנשים הם בסך הכול עוד סוג של סחורה. הגיאוגרפיה מוכרת. בטרילוגית הגרישה היינו ברוסיה וגם קטרדם על נמליה, תעלותיה, שמה ושפתה מזכירים לנו מעט את אמסטרדם. טוב יותר ממעט. תאכלס, אנחנו באמסטרדם כולל ובפרט רחוב החלונות האדומים. גיבורי הסיפור, כולם דרך אגב נערים ונערות בגילאי 16-18, הם חבורה שראתה משהו בחיים שלה. לכולם נסיון עשיר ומר בחיים: רמאויות, גניבות, עבדות, מעשי שוד ופשע, בקיצור, גולדה הייתה אומרת עליהם שהם לא נחמדים. לכל אחד מהם אינטרסים שונים, הראשון הוא כמובן להישאר בחיים עוד לילה ואחרי זה מחפשים, חופש, נקמה, שלווה, חזרה הביתה או סתם עוד כסף. ברוב הספר אנו שוכחיםש הגיבורים כל כך…

האשמים
כללי , ספרי ילדים / 25 באוקטובר 2018

האשמים, כי אין באמת אפשרות אחרת, למרות שבתמונות כולם מחויכים, בריאים ולבושים, היטב מוקפים בחום ובאהבה של המנהיג הדגול (הקודם קודם והקודם). מי שכתב את הסיפורים הוא באנדי, ששמו האמתי, וגם גורלו העדכני אינם ידועים. אם הוא עדיין בחיים, הוא מתקרב לגיל שבעים. באנדי כתב סיפורים קצרים המדגימים באירוניה את האסון ההומניטרי ששמו צפון קוריאה. לא מעט מדינות חיו בתנאים כאלו במאה העשרים. מרוסיה של סטלין וסין של מאו, אולם משטרים אלו או שנפלו או שנפתחו מעט ובכל אופן למרות שיש דיקטטורות רבות בעולם ומדינות בהם זכויות אדם הן סוג של מדע בדיוני או פנטזיה, נראה שצפון קוריאה עולה על כולנה. הסיפורים קצרים, ובוכלם מאפיינים דומים, הקושי והסבל ובעיקר העמדת הפנים ההכרחית כל כך, כי הכל נרשם, הכל מתועד, שום דבר לא נסלח, אין הזדמנות שנייה והכתמים אינם יורדים אפילו עם המוות, אלא מועברים בירושה לעד. במצב כזה, מה עוד נותר לאנשים לעשות? תמונת הכריכה היא תמונה אמתית הנמצאת בבית ספר בפיונגיאנג וסביר להניח שמולה, או מול דומה לה, עומדים כל התלמידים מדי בוקר ושרים את ההמנון וברכות רבות למנהיג הדגול, כך כבר כשבעים שנה. תמונות תעמולה כאלו קשה כבר למצוא בערים בעולם, אבל אחת מהן עוד אפשר לראות בברלין, על קיר בניין משרד האוצר,בית דטלף רודבר, שמציג את תמונת…

מצווה בפרשה
כללי , ספרי יהדות / 21 באוקטובר 2018

הספר “מצווה בפרשה” מכנס מבחר מאמרים קצרים שפרסם הרב בנימין תבורי לפני כמה שנים כרשימת דיוור שבועית, לספר. קראתי פרקים בודדים מהספר לצורך התרשמות, וגיליתי מהר מאוד שאני אוחז בידי מרגלית נאה של דברי תורה קצרים ומשובחים, בשפה ברורה ונהירה. הקיצור מצליח להדגים את עמקותו של המחבר ושליטתו במקורות, הבאת רק מה שנחוץ, בתמצות ובבהירות. אין ספק שכל מאמר קצר יכול להינתן כשיעור מלא ומורחב עם עוד מקורות רבים, אך בספר שכזה דווקא התמצות הוא יתרון. התמצות, בכל אופן, לא בא על חשבון האיכות, וגם לא על חשבון העומק. המקורות מגוונים ורבים ובכל פרק נבחרים כנראה רק אלו שמחדשים ביותר, או שנותנים זוויות חדשות על המצוות הנידונות וזאת מבלי להיכנס לפרטי פרטים של דיונים. אם להשתמש במונחים מעולם הרחוק מעולם הכתיבה התורני, הייתי אומר שכל מאמר כולל את הכי הרבה שאפשר במגבלות המקום, עם יחס אורך/תועלת מרבי. נושא הספר הוא לפי מצוות בפרשת השבוע, אולם לא לכל פרשה יש מצווה, לפחות לא לפי מניין המצוות בספר החינוך, ועדיין עניינים הקשורים למצוות אפשר למצוא בכל פרשה. גם בפרשות בהן יש מצווה בודדת, נניח פרשת וישלח עם מצוות גיד הנשה, מבכר הרב לעסוק בנושא מחשבתי יותר “ענווה וגאווה”, במקום בנושא הטכני למדי של הגיד ודיניו השונים המפורטים במסכת חולין. במקומות אחרים, פרשות עתירות…

כנופיות ריו
כללי , ספרי עיון , ספרים למבוגרים / 17 באוקטובר 2018

חבר טוב שלי סיפר לי פעם על ילדותו שהייתה בברזיל  ועל ביקור שלו שם. הבית מגודר ומאובטח. יוצאים רק באוטו ולא ברגל, בליווי מאבטחים, ובכלל לא עוצרים ברמזור באור אדום. היה נראה לי שהוא מעט מגזים, אבל אחרי שקראתי את כנופיות ריו, אני חושב שהוא אפילו המעיט. ריו דה ז’נרו עיר ענקית במדינה ענקית. מעל 6 מיליון תושבים בכרך הסואן הידוע בפסל ישו על פסגת הקורקובדו, בחופיו האינסופיים ובקופהקבנה (והשיר הידוע) וכמובן פסטיבל הסמבה, אבל החיים בפאבלות, שכונות העוני של ריו מעולם לא היו קרנבל. ההיפך. מאבק שרידות, בעיר עם פעריים חברתיים עצומים. תושבי הפאבלות יכלו לעבוד במשרות זוטרות מאוד בשכונות העשירות, בשכר זעום, או להצטרף לעסקי הפשע המקומיים. וכך מצא את עצמו אנטוניו פרנסיסקו בּוֹנְפים לוֹפֶּס, או נם בקיצור, ניצב בפני ברירה בלתי אפשרית. בתו חלתה. ביטוח רפואי? הצחקתם אותי. הלוואות? אפילו שיש לו משרה קבועה, איזה בנק ייתן לו הלוואה. מה כבר נשאר לעשות? לבקש סיוע מהדון המקומי ובתמורה להציע את עצמו לשירותיו, נשמע כמו העלילה של פאוסט? לא לגמרי שונה. בעל כורחו נסחף נם למסלול שסופו ידוע. או בקבר או בכלא. בעל כורחו? רק בתחילת הדרך. היו לו מספיק נקודות לפרוש במהלך “הקריירה”, אבל נם נשאר בפנים, כנראה כשנכנסים כבר לא קל לצאת, והתקדם בסולם הדרגות בארגון, בעיקר…

מקור
כללי , ספרים למבוגרים / 16 באוקטובר 2018

בדרך לברלין חיפשתי ספר מתאים לטיסה בחנות בנתב”ג. הרבה שנים שלא קראתי את דן בראון וסיקרן אותי לקרוא ספר חדש שלו. גם העובדה שבפתיחת הספר מופיעה ההערה שכל המוזיאונים ויצירות האומנות המתוארים אמתיים לחלוטין, הגבירה את הסקרנות. הספר אכן מתאר מוזיאונים בערי ספרד-  בילבאו מדריד וברצלונה, ואת היצירות שבהם, ורוב העלילה נעה ביניהם. העלילה בקצרה – אדי קירש, מדען בעל שם עולמי, עומד לשחרר תגלית לעולם, תגלית שתזעזע אותו ובמיוחד את אנשי הדתות. מה לאותו המדען ולמה הוא נלחם כל כך בדתות עוד נגלה, אבל להכרזה קמים מתנגדים שינסו לסכל את המהלך וערימת הגופות מתחילה להיערם. פרופסור לנגדון שוב מוצא את עצמו בתפקיד החצי בלש חצי שליח ויוצא למסע ביחד עם אוצרת מוזיאון בילבאו במטרה להבטיח את פרסומה של אותה תגלית למרות כל מתנגדים. אני לא יודע עד כמה בכלל צריך לנתח ספרי מתח בצורה מעמיקה. רובם אמורים לספק בידור כאשר תובנות על החיים יפגמו בבידור. בראון נותן בידור מעולה, אולם התובנות שלו והטון הדידקטי בכל מה שנוגע לאומנות יכול להיות מכביד מעט ולפעמים מאריך את הסיפור. לא כל חובבי ספרות המתח יגלו עניין בתיאור יצירות מודרניות, וניתוחן. בתחילת הספר נראה שבראון לוקח צד בעימות בין הדת למדע, לא עימות חדש, ורוצה להביא אותו לנקודת רתיחה, אולם בסופו של דבר בראון מציג…