ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הספרים המומלצים והסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
הציור האחרון של ואן גוך
כללי / 7 בספטמבר 2019

ואן גוך היגע לאובר-סור-אואז (אוברז בקיצור) על מנת לנסות להירפא מהתקפי המלנכוליה שלו. שבעים יום בלבד שהה במקום זה וצייר שם כשבעים ציורים. הספק מדהים של ציור שמן אחד ביום. הספר, רומן בדיוני זה מנסה לפענח דווקא שתי דמויות אחרות, מרגריט גאשה, בתו של הרופא (הומיאופת שבוודאי לא הועיל, ואולי גם הזיק), אותה צייר ואן גוך פעמיים (וכפי שהספר רומז, אך מבלי שציור כזה קיים, גם בשלישית), ולואיז-ג’וזפין שבליה, בתה של מי שהייתה האומנות של מרגריט ואחיה פול בילדותם, אבל בעיקר המאהבת של אביהם האלמן (שאולי הוא בכלל אביה של לואיז-ג’וזפין). הרעיון לספר הגיע מתערוכה בה הוצגה יצירות מהאוסף של גאשה, שהיה בקשר עם אומנים רבים וכך אסף יצירות לא מעטות במטרופוליטן בניו-יורק. תערוכות מסוג זה הכוללות יצירות מלא מעט מוזיאונים משאילים, אפשריות במעט מאד מקומות בעולם והמט הוא אחד מהם. כמה שורות בקטלוג, וכמובן שני הדיוקנאות של מרגריט , ומעט העובדות על אורחות החיים בבית גאשה עוררו את אליסון ריצ’מן לכתוב רומן בדיוני זה, אולם רוב שכתוב על ואן גוך וציוריו, נכון ומבוסס על הציורים עצמם, וכמובן על מכתבי ואן גוך, בעיקר לתיאו אחיו, בהם פירט כל ציור שעשה. אולם מי שמענויין סבפר על ואך גוך, ימצא אותו רק כרקע בספר זה, שחלקו הבדיוני עוסק ברומן שאולי היה בין…

רמזי אלול
כללי / 2 בספטמבר 2019

“סתיו יהודי, בארץ אבותי, שולח בי, רמזי אלול”. שורה זו של אברהם חלפי מעט תמוהה, מאחר וחודש אלול מתחיל לרוב עמוק בתוך הקיץ אולם אלו הם שלהי הקיץ, החצבים כבר פורחים, החמה כבר פחות מעיקה, ובהרים הלילות קרירים. האזינו ברקע לביצוע של אריק איינשטיין, לחן יוני רכטר. רמזי אלול הם גם מילים היוצרות את הנוטריקון אלול והלקוחות מהתנ”ך. הידוע בהם הוא “אני לדודי ודודי לי” משיר השירים “איש לרעהו ומתנות לאביונים” מאסתר ו-“את לבבך ואת לבב” מפרשת ניצבים. לפני שנים רבות, ערכתי רשימה ארוכה, קרוב לשישים, של רוב ראשי תיבות אלול הקיימים בתנ”ך והופתעתי לגלות שרבים מהם ניתן לקשר לימי אלול והתשובה. גם הרב ורד בספרו “רמזי אלול”, מביא רמזים אלו ומכל אחד מהם פותח פרק שלם המשתמש במילות הרמז, לכתוב על עבודת הלב והתשובה היוצאת ממנו ומפעם לפעם מביא גם סיפורים אישיים. הרב ורד מרחיב את הרמזים, אפשר גם סופי תיבות או מילים שיוצרות את אותיות אלול שלא לפי הסדר. אמנם אלו רק רמזים, ולכן לעתים הדברים יהיו מאולצים מעט, אך כוחם יפה בפני עצמם. אודה,שאני פחות מתחבר לתוכן הדברים, הנראה לי מרומז ומעורפל מדי, אולי בגלל האופי הייקי שלי, אולם אני משוכנע שהספר מתאים לקוראים רבים ושרבים יאמצוהו בחום, וגם אני משתדל מעט להינתק מהמימד השכלי ולחוות מעט…

רצח על כיפת הקרח
כללי / 1 בספטמבר 2019

מתיו קייב עוזב את דנמרק לאחר אסון משפחתי ועובר לחפש שלווה בגרינלנד ולעסוק בכתיבה עיתונאית. גרינלנד גדולה מדנמרק עשרות מונים (בערך פי חמישים), רחוקה ממנה, דלילה מאד באוכלוסיה, כחמישים אלף איש בלבד, שחלקה נורדית וחלקה אינואיטית, ולאחרונה הציע טראמפ לרכוש את האי מידי דנמרק, הצעה שנדחתה. דנמרק לא תוותר על האיש, שאמנם כרגע בעיקר מהווה עבורה הוצאה אבל כמיות המחצבים בו והאפשרויות השליטה על האזור הארקטי מהוות נכס אסטרטגי חשוב.נושאים אלו מבליחים בספר לשנייה אולם לא מטופלים, מופיע שיש שר מיוחד לענייני גרינלנד, מופיע שיש תנועות הדורושת עצמאות לגרינלנד, ומופיעה התייחסות קצרה למתיחות שבין האי ענק למדינה הזעירה, אולם לא בכך העיקר. החוויה האישית שלי מגרינלנד קצרה למדי. במהלך טיסה לארה”ב חלפנו מעל אי קפוא זה, ואני הצמדתי במשך כשעה את עיני לזכוכית על מנת להתרשם מהמראות מלמעלה. כמו שאתם רואים, ראשי הרים, והרבה הרבה קרח ושלג. גופה שמתגלה על כיפת הקרח סמוך לנוק, בירת גרינלנד, מעוררת התרגשות רבה, אולי זה איש נורדי ויקינגי מלפני מאות שנים, אולם הגופה נעלמה, ורציחות נוספות מתרחשות, והן כאלו שמזכירות מקרים לא מפוענחים מלפני ארבעים שנה. המשטרה חסרת אונים, וקייב חוקר את הפרשה, פוגש לא מעט טיפוסים שונים, ולאט לאט מבין, כי גם חייו בסכנה. מניעים מתגלים בשפע, יש רקע של אלימות במשפחה, גילוי…

וירג’יניה
כללי / 31 באוגוסט 2019

וירג’יניה וולף נחשבת לאחת הסופרות החלוצות בתחום הכתיבה הפמניסטית והמודרנית של המאה העשרים ויצירותיה זוכות להשפעה עד היום. משכך, ביוגרפיה העסוקת בה היא עניין משמח, ובפרט שהיא נכתבה בישראל, בכתיבה יפה ומושכת, אולם הספר אינו בדיוק ביוגרפיה, וגם לא פרוזה, אלא מוגדר כרומן ביוגרפי.עיקר הספר עוסק בילדותה ובנערותה, במשפחתה המורחבת, באמה ואחותה שנפטרו בגיל צעיר יחסית ובקשריה עם אביה, דמות מרתקת בפני עצמו. העיסוק בחייה הבוגרים, מינימלי. בחירה זו משקפת את הפשרה שהצגתי בפתיחת הסקירה. החלק הסיפורי המעניין יותר הוא של הילדות, ווהרצון העז שלה לעסוק בכתיבה. אמנם גם חייה כבוגרת היו מלאים אירועים, מפגשים חברתיים, ומערכות יחסים שונות, אולם אלו כמעט ולא נכנסו לספר, או עודנו בצורה ניכרת, למשל התפרצויות של מאניה דיפרסיה שמהן כנראה סבלה והרעו את מצבה הנפשי.אולי היה מקום להרחיב מעט על תקופה זו, ולקצר את חלק הילדות, שאמנם בו עוד היה ניתן לשמור על אופטימיות כלשהי, כי וולף ללא ספק סבלה, אולם סלבה הוא חלק מאישיותה וחלק ממה שהשפיע עליה. ייתכן כי תקופה זו מתאימה פחות לרומן והיא אכן עיונית הרבה יותר ולא מתאימה לספר מסוג זה. סיום הספר, כמו סיום חייה של וולף אינו שמח, אך מראה עד כמה כותבת הספר, אוהבת את מושא כתיבתה. הרומן הביוגרפי נאלץ לפשר בין שתי סוגות שונות פרוזה…

חופשי זה
כללי / 29 באוגוסט 2019

“חופשי זה לגמרי לבד” שר יהודה פוליקר וזו רק אחת מהרמיזות הרבות בספרו של חיים נבון. כתבתי בעבר על כך שנמאס לי מדיסטופיות שעיקרן “הימנים/המתנחלים/הפאשיסטים פוצצו את אל-קצה והרסו לנו את המדינה”, והנה דיסטופיה מהצד השני: “הפוסט-פוסט-פרוגרסיבים החריבו את מוסד המשפחה, והרסו לנו את העולם”. שינוי מרענן. אמנם עדיין העולם של 2089 אינו “לגמרי לבד” אבל הוא הולך לשם. אנשים כבר לא חיים ביחד. יש חוזה זוגיות, לשבוע או לחודש, ניתן לחידוש אם שני הצדדים רוצים. לנון והחיפשויות טענו שכל מה שצריך זו אהבה, אולם אהבה היא מושג שכמעט ולא קיים. אם רוצים ילדים צריך חוזים מסוג אחר, ובכל מקרה תוקפם מוגבל לכמה שנים בודדות. ההריון עצמו עדיין אפשרי בדרך הרגילה, אבל זה ממש לא מקובל, כאשר יש רחם מלאכותי. יחסים אינטימיים? שאלה טובה. חיים נבון כסופר דתי נמנע מכך, אולם קשה להבין אם הם בכלל קיימים באותו עולם. כנראה שכן, כי מחלקים תרופות למניעת הריון (גם לגברים, נראה לי), אבל האינטימיות מתה מזמן ונראה שאיתה גם החשק יורד, ובכל מקרה, הרפואית האישית תדאג שאם יש חשק הוא ידוכא על ידי תרופה כלשהי. יש גם איזו מלחמה ברקע, בכל זאת ישראל, וגם הפצצות שהיו בעבר והחריבו הרבה ערים, כנראה כי נתנו לפלסטינים מדינה והם כצפוי הפציצו אותנו. זה לא מאד…

איוב – בין חושך לאור
כללי / 5 באוגוסט 2019

האם איוב הוא באמת הספר הקשה בתנ”ך? אני לא בטוח. הבה ונראה מה יש שם. סיפור מסגרת מוזר למדי הנראה לקוח מהמיתולוגיה היוונית ובו אלוהים מתערב עם השטן שלא משנה מה יקרה, איוב לא יחטא. עיקר הספר ויכוחים אינסופיים במילים לא ברורות בין איוב לשלושת רעיו שנראים רק חוזרים על עצמם. לאחר שלכולם נגמר הכוח, מגיע עוד איזה אחד צעיר ומעלה גם הוא שלל טיעונים שרובם נראים זהים לקודמים. בסופו של דבר מגיע פתרון דאוס אקס מכינה, אלוהים עצמו מתערב, אבל דווקא הוא לא ממש פותר שום בעייה, לאחר מכן הוקוס פוקוס והכל חוזר להיות כמו שהיה קודם ואפילו יותר טוב וכל מה שהיה נשכח ונעלם, ולדעתי כל המסר הוא יש אלוהים ולמרות זאת צרות עדיין קורות. נקטתי במעט פשטנות יתר, אולם עשיתי זאת גם בגלל מבנה הספר שהוא למעשה אוסף הטורים היומיים שנכתבו על הספר בפרוייקט 929 והוגבלו למאתיים מילים לפרק. סיכמתי את ספר איוב אפילו בפחות. גם הרב מדן ידע זאת ולכן נוספו לספר שלושה מבואות, אחרית דבר ונספח, וגם חלק מהפרקים הורחבו, ועדיין אין לראות בספר פירוש מלא ואפילו חלקי לאיוב, אלא מעט הפניית אור לאחד הספרים הנידחים יותר, והערות והארות עליו. מדוע ספר איוב נחשב לספר קשה כל כך? קודם כל ההקשר שלו. האם הוא בכלל…

האשה שלא הייתה
כללי / 5 באוגוסט 2019

קודם כל נשבח את יחסי הציבור שהצליחו למשוך את תשומת הלב. בין שלל הספרים, מעטפה חריגה, שפשוט חייבה התייחסות. שאפו. גם הכריכה מיוחדת ושאפו שני לנועה שניר, וכך הספר הועבר לראש ערימת הקריאה. הנה לכם השיטה איך להתבלט, היו יותר יצירתיים. הספר עוסק בסיגל שמש לוין, קצינה בלשית בשטרה. המפקד האוהב שלה הודח על רקע שעררויות מיניות, העמיתים לא תמיד מפרגנים לה, והמפקדת החדשה היא מזן אחר. המשימה שהיא מקבלת, סיכום של תיקי הנעדרים מהשנים האחרונות, לראות אם הגיע איזה מידע חדש. הסקירה נכתבת בתזמון בו נפתחה מחדש חקירה בנושא רצח הנערה נאווה אלימלך. גם בספרים, תיקים לא פתורים לא נסגרים אף פעם ותמיד מחכים שיהיה מידע חדש, וסיגל נחושה למצוא מידע כזה, לדבר שוב עם העדים, ולתשאל עדים שלא דיברו איתם בעבר. אבל העיסוק בנעדרים הוא מסוכן עבור סיגל. בחקירת נעדר קודמת לפני שנים היא התמוטטה נפשית. אביה הוא נעדר צה”ל והיא מעולם לא הכירה אותו. גם הפעם בעלה חושש שהיא תיכנס לאובססיה מהחקירה, ולמעשה הוא צודק, אולם סיגל לא שועה לכל סימני האזהרה. מתוך חמשת התיקים, ארבעה נראים חסרי סיכוי וכאלו שחבל להתעכב עליהם, אבל התיק החמישי, שתמונתו מופיעה בראש הסקירה שונה. מה מניע אישה עם שני ילדים פשוט להיעלם? איך אמא יכולה לעשות את זה? אין זאת…

על הדבש ועל המוות
כללי / 4 באוגוסט 2019

על הדבש ועל המוות, שילוב של שני פתגמים נפוצים, מביא את סיפורה של משפחה לא לגמרי מתפקדת. האבא, נתי, כוורן (או דבוראי) במשק ללא עתיד, האמא,רינה, מופיעה רק בדיאלוגים, הבת, עמליה, דיילת, ללא משפחה, והבן, אורי, עבריין, רוב הזמן יושב בכלא. עיקר הספר הוא סביב תקופת ההווה שזימנה מיפגש לא צפוי של בני המשפחה, אולם הפרקים עצמים מתחלקים לקולות שונים, הסיפור של אורי הוא תמיד בשנת 1999, עמליה מתחילה ב-1999 ומתקדמת ונתי ב-2014 אך עם הבלחות לעבר. לא פשוט לעקוב ולהרכיב תמונה שלמה ממה שקורה בסיפור, מה גם שהדמויות מחביאות מידע מהקורא, וגם אחת מהשנייה, ואפילו מעצמן. חלק מהאפיזודות שנראות משמעותיות, ואפילו מופיעות בפתיחה, לא מצליחות להשפיע על מהלך הספר, והקפיצות, בפער זמנים גדול מדי של 15 שנה, משאירים יותר מדי חורים שחורים שלא מקבלים אור עד לעמודים האחרונים ממש, אולם גם שם, התפנית כמעט סמויה, שאולי חלק מהקוראים פשוט יפספסו אותה. ולכן למרות הפיתוי צריך לקרוא את הספר לאט, לשים לב לניואנסים, ולנסות לבנות את הפער של ה-15 שנים שכל כך מעט פרטים מופיעים עליו. מתוך החוסר נוצרת תמונה מורכבת שאפשר להמשיך להרבה כיוונים. הנושא אוניברסלי אך בספר מאפיינים ישראליים רבים. עיקר הספר בא לבחון את מהות המשפחה, ואת היכולת שלה לתמוך בחבריה, גם בבן עבריין, כזה שאולי אפילו…

המטופלת השקטה
כללי / 28 ביולי 2019

יש לי חולשה לספרים המתבססים על טרגדיות יווניות. לקחת את יצירות הספרות מהמוקדמות ביותר ולתת להן לבוש מודרני ועיבוד מרענן. בספר המטופלת השקטה אנחנו מקבלים גם מותחן פסיכולגי ובסופו של דבר גם פתרון שמשאיר את הקוראים מבולבלים. בעיני זה הישג גדול לסופר צעיר ועוד בספר ביכורים. תיאו פייבר הוא פסיכולוג שהסתקרן עד מאד מהמקרה של אלישה ברנסון. באמצע חייה המושלמים היא רוצחת בצורה מזעזעת את בעלה, ומאז לא מדברת מילה. הרמז היחידי למה שקרה הוא בציור שהיא ציירה לאחר הרצח, בו היא מופיעה ושמו אלקסטיס. מאחר והסופר יודע שזו טרגדיה פחות מוכרת, עלילתה מופיעה בכמה משפטים קצרים. האלים גזרו על אדמטוס מיתה. אין לנו מושג למה ואם זה הגיע לו, סביר להניח שלא, לאלים גחמות משלהם, אבל אדמטוס רוצה לחיות ומחפש מי ימות במקומו. אף אחד כמובן לא מוכן, כולל הוריו, אבל אשתו, אלקסטיס מוכנה (לא יכולתי שלא להיזכר באופרה ריגלוטו ובג’ילדה המסכנה), ומתה. למרבה ההפתעה ובפתרון אוקס דאוס מכינה היא חוזרת לתחיה אבל שותקת ומסרבת לדבר. הזוגיות, כמובן מתה. היצירה נכתבה לפני כמעט 2500 שנה, אך השאלות על אהבה בין בני זוג, על מסירות, קבלה ונתינה, הן אוניברסליות ועל זמניות. תיאו עוזב עבודה טובה, ועובר למשרה פנויה בבית החולים בו מאושפזת אלישה, אפילו שהוא בסכנת סגירה. רק בשביל שיוכל…

כימיה
כללי / 25 ביולי 2019

אפשר לאפיין את הדור כדור ה- It’s complicated. זה מורכב. ולמה בעצם? לה לא יכול להיות פשוט יותר. קחו את גיבורת כימיה. אצלה מסובך, ובלי סיבה ברורה. היא עומדת לסיום דוקטורט בכימיה, מקצוע שהיא אוהבת עוד מהתיכון כלומר כבר עשתה כברת דרך רצינית בלימודים, יש לה חבר, שמתואר כאחלה של בן אדם, והוא כבר הציע לה נישואים, וגם הוא מסיים דוקטורט בכימיה ובאמת כל מה שצריך זה לומר כן, ולחיות חיים טובים וחנוניים לגמרי של שני כימאים, והיא גם אוהבת אותו. אז איפה הבעייה? שאלה טובה. נתחיל מחוסר השם של הגיבורה. שם מראה על שייכות והיא נולדה בסין, והיגרה עם הוריה בגיל חמש, וכאן מתחיל הקושי. כבת יחידה היא מושא כל תקוותיה של ההורים (ולמרות שזה לא מוזכר כלל בספר, אולי הם בכלל רצו בן?). בעיקר של אביה שעמל קשה לרכוש לו עבודה ומעמד, של אימה, שדווקא איבדה עבודה טובה בסין ולא הצליחה למצוא אחרת, והיא נדרשת לעמוד בציפיות ממנה, שהן בעיקר לגמור את התואר, למצוא עבודה ולהתחתן. בערך גם בסדר הזה, ולכאורה בעוד גיבורתנו על סף ההגשמה, היא פשוט לא מצליחה. החברה האמריקאית לא מבינה אותי. שימי פס על ההורים הם אומרים, אבל בתרבות הסינית, כמו גם ביהדות, כיבוד הורים נחשב ערך עליון ולא כזה שאפשר להתנער ממנו. נושא…