המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
ברית עולם
כללי / 7 בינואר 2019

לפני כארבע שנים מת רובין קרטר, שלי מוכר רק בזכות שיר המחאה של בוב דילן, הנושא את כינויו של קרטר – הוריקן, מתאגרף מוביל ומועמד להיות אלוף העולם. תקשיבו לדילן שר. Here come the story of the Hurricane. הסיפור הוא משנת 1966, השיר הגיע כעשור אחר כך ועוד עשר נדרש עד שקרטר זוכה. קרטר השתחרר בשנת 1985 סיים לימודי משפטים ועבר לקנדה. 19 שנים בכלא. זה לא ספר ולא שיר. זה מקרה אמתי, ושנות השישים לא הלכו לשום מקום בארה”ב. ביטוי ספרותי לכך מגיע בספר “ברית עולם” מאת טיארי ג’ונס. שם הספר במקור הוא An American Marriage, נישואים אמריקאיים, וכך גם היה צריך להישאר. ברית עולם מזוהה מדי עם שירו של מתי כספי, ולמרות שאני מסוגל להבין את החיבור שרצו לעשות לשיר, זהו חיבור שבעיני אינו נכון. כפי שאתם רואים, אני דווקא התחברתי לשירו של דילן. באמריקה, לוקח זמן לדברים להשתנות, ולנו קשה להאמין שהגזענות כלפי שחורים לא נעלמה לשום מקום. להאשים את טראמפ יהיה קל מדי. גם תוקפת אובמה, שמונה שנים של נשיא שחור, לא עזרו כלל. לנער שחור יש סיוכי סביר להיכלא בבית סוהר עוד לפני סיום התיכון, ולנערה שחורה, סיכוי סביר לההיפך לאם. וזה עוד טוב יחסית לאפשרות להיפגש עם כדור אקדח מהיר מדי. Black Live Matter היא התנועה…

קשורה בנפשו
כללי / 5 בינואר 2019

הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה (אבות א י”ב) –  פירשו באבות דרבי נתן, כיצד היה אהרן אוהב שלום, כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו, ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו, ומתוך כך כשהיי פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה. נזכרתי במדרש זה בקריאת ספרו של הרב ליאור אנגלמן “קשורה בנפשו”. בנקודת הרתיחה של הספר, כאשר יש נתק בין אב לבנו מחליטה הסבתא שנקרעת בין בנה יחידה לנכדה יחידה לעשות מעשה. היא תתקשר לנכד ותגיד לו שלאביו יש כשל בכליות ושהוא צריך תרומה, אותו דבר היא תגיד גם לבנה, האב וכמובן ששניהם יסכימו לתרום אחד לשני, וכך כמעשה אהרון תשלים ביניהם, אלא שמה שעבד במדרש לא תמיד יעבוד בספר. אני מקדים את המאוחר. אמנון לב ארי, איש השמאל, אפשר גם בקלות להגיד קיצוני, חי את חייו המסומנים מתחילתם, במסלול הבטוח של ד”ר באוניברסיטה ופעיל בעמותות זכויות אדם ללא מיצרים. את הקו הירוק, לא חשב לחצות מימיו, עבורו הוא קו אדום. הוא מקבל בהשלמה את העובדה שבניו נאלצים לשרת שם. זה מחיר הדמוקרטיה. המחיר נהיה כבד בהרבה ומשפחתו נקשרת…

אחכה לך במוזיאון
כללי / 24 בדצמבר 2018

Ah look at all the lonely people,  שרים החיפושיות בשיר בלתי נשכח ובספרנו, “אחכה לך במוזיאון” אנו פוגשים שניים מהם. טינה הופגוד אשת איכר מאזור סופולק באנגליה (קצת מערבה מקמברדיג’) ואנדרס לארסן אוצר במוזיאון סילקבורג שבדנמרק. טינה, התחתנה בזמן הלא נכון, מהסיבות הלא נכונות והכי גרוע עם הגבר הלא נכון, עקב הריון בלתי מתוכנן. אמנם היא חיה חיים נוחים ופשוטים (בטעות כתבתי פושטים אבל גם זו דרך לא רעה לתאר את חייה) בחווה עם בעלה, שלושת ילדיהם ואפילו שני נכדים, אבל היא בודדה, ללא חברות וללא מישהו שאפשר לדבר איתו, לאחר שחברה קרובה נפטרה. אנדרס, התאלמן מאשתו, שסבלה ממחלת נפש ולמרות שיש לו שני ילדים, הוא חי לבדו ובמילותיו, הבית סטטי ולא משתנה בו כלום. גם לו אין עם מי לדבר והקשר עם ילדיו אינו מספק. הספר מתחיל במכתב שטינה שולחת לפיטר גלוב, המנהל האמתי, של המוזיאון (האמתי) בסילקבורג, אודות המוצג (האמתי והמרתק), האיש מטולון. טינה שמעה עליו מגלוב בתור נערה וכעת, לאחר שנים שבהם חיה בשעממונה הבינה סופסוף שהיא  wants much more than this provincial life (במילותיה של בל מהיפה והחיה), ונראה שהאיש מטולון הוא נקודות האחיזה שלה למשהו מעניין ששמעה עליו בחיים, שרצתה בו, ובקיצור ייצוג סימבולי של כל מי שהיא הייתה אולי יכולה להיות. היא מתוודה שרצתה…

וייט ריבר בוערת
כללי , ספרים למבוגרים / 23 בדצמבר 2018

כנראה שלחובבי ספרי המתח לא צריך להציג את ג’ון ורדון או את הבלש שלו דייב גרני, אבל עבורי זה הספר הראשון שלו שאני קורא. העלילה העייר וייט ריבר, והימים, ימי שלטון טראמפ, בה כל הקוקואים יצאו מהחורים. גזענים לבנים ותיקים, שחורים ששונאים לבנים, בעלי הון שחושבים שהכסף יענה את הכול, פוליטיקאים שידרסו כל מה שזז בדרכם, כאלו שלקחו את הפוליטיקלי קורקט חמישה צעדים רחוק מדי ועוד משוגעים סתם ללא סיבה מיוחדת. לפני שכל המצב יצא משליטה, דייב גרני, שכבר יצא לפנסיה וגר לא רחוק, נקרא על ידי פרקליט המחוז לסייע בחקירה והוא משמש כפונקציה שבצה”ל מכנים “איפכא מסתברא”. כל פעם שהדברים נראים פתורים, גרני מעלה שאלות רבות ולמעשה מסרב לקבל את הפתרון הקל מדי. גרני בקושי מספיק לחקור משהו הקלחת בוויט ריבר מתפתחת לסדרת רציחות חמורה, בה נרצחים אנשי חוק, מנהיגי שחורים, ועוד במה שנראה כפעולה ותגובה של הצד מנגד, אבל יותר מדי פרטים לא מסתדרים. לפחות ברוב הספר, הקצב לא ממש מסחרר, יש הפסקות בין האירועים, כך שאפשר לנשום וגם לנסות לחשוב לבד מה קרה. עד הרבע האחרון של הספר, קצב כתיבה זה גם נתן יותר אמינות לספר, למרות שבסופו של דבר כמות הרציחות כבר הייתה גבוהה מדי עבור ההיגיון וקרשנדו הסיום היה עוד יותר ביזארי. ורדון עושה לעצמו עבודה…

ממה עשוי התפוח
כללי / 21 בדצמבר 2018

הספר “ממה עשוי התפוח” הוא שש שיחות, פתוחות ולבביות של שירה חדד עם עמוס עוז. חדד היא העורכת של ספרי עוז האחרונים, והשיחות נולדו כתוצאה משיתףך הפעולה הארוך ביניהם. בספר מופיעות שש שיחות, כאשר בהקדמה מובטח שמסות נוספות של עוז, יאספו לספר נוסף שיצא בקרוב, בנוסף לספר “שלום לקנאים” שהיה ספר פוליטי מאד באופיו ויצא בשנה שעברה. הנאתכם מהספר תהיה ביחס ישר לעניין שיש לכם בעוז, כסופר וכאדם. אישית, העניין שלי אינו רב במיוחד אך אני מעריך את עוז כסופר. לכן נהנתי והשכלתי מהשיחות שעסקו בכתיבה (השיחה הראשונה) ובשיחה שעסקה בביקורת הספרות, כי מה לעשות, אני גם מבקר ספרים. השיחה על הספרות מרתקת וחבל שלא הורחבה לכלל ספר שלם, כפי שסופרים רבים כותבים ספרים על כתיבה. השיחה על הביקורת הייתה כולה מעמדת התגוננות ואולי אפילו זלזול. דומה כי עוז לא אוהב ביקרות ספרות ולא אוהב את המבקרים. גם כך הוא משמש כמעין מבקר של עצמו. עוז מתגלה, אינו אוהב לקרוא את היצירות הקודמות שלו. או שהן מוצאות חן בעיניו והוא מצטער שאינו יכול לכתוב כך כיום, או שאינן מוצאות חן בעיניו, והוא מצטער שכתב אותן, אולם משום מה, בשיחה על ביקורת הספרות, הוא נרתע ממבקרים ואף טוען שאין הם יכולים ללמד אותו דבר. בכך סותר עוז את עצמו, שהרי אם…

בראשית ציפייה
כללי , ספרי יהדות / 21 בדצמבר 2018

ספרה של ד”ר תמר ורדיגר מציע דרך חדשה להתבוננות בסיפורי המקרא באמצעות מערכת הציפיות של הקורא. הסופר המיומן, מפתח ציפיות אצל הקורא בתחילת הסיפור ותוך כדי העלילה מחזק ומחליש אותן, כאשר המטרה בכך היא להעביר לקורא את המסר הרצוי. זוהי גישה מפתיעה ביחס לסיפור המקראי ובהמשך נראה שניסיון ליישם אותה מעלה קשיים אך גם מניב פירות. התשתית התיאורטית לגישה זו נמצאת במבוא לספר, ונדגים אותה באמצעות הפרקים בספר עצמם. הסיפור הראשון אותו בוחרת ורדיגר לנתח הוא סיפור אברהם והפרק נפתח כך: “מתחילת פרשת לך-לך ועד סוף ספר בראשית מלווה את הקוראים  ציפייה לכך שאברם-אברהם יהיה לגוי גדול” (עמ’ 25). אני מודה שקראתי את ספר בראשית עשרות פעמים, הן כחלק ממחזור הקריאה השנתי והן בלימוד ובקריאת הספר בצורות שונות ומעולם לא חשתי בציפייה כזו. ורדיגר ממשיכה: “לציפייה זאת יש בסיס כפול. פנים טקסטואלי וכנראה גם חוץ טקסטואלי. הבסיס הפנימי נמצא בדברי אלוקים המובאים בטקסט. הבסיס החיצוני חבוי בהנחות אודות קהל היעד, אשר יש לשער שעומדות ברקע של כתיבת הספר”. ורדיגר בוחרת להתייחס רק לפנים הטקסט ומשם ממשיכה בניתוח הסיפור, פרשייה אחר פרשייה. יש פרשיות המחזקות את הציפיה: כל אלו בהן מובטח לאברהם בפירוש שיהיה לו זרע, ויש כאלו המחלישות אותה כדוגמת ההיפרדות מלוט וההבנה שממנו לא יבוא הגוי הגדול. לפעמים החיזוק…

ג’ים הילד
כללי , ספרים למבוגרים / 16 בדצמבר 2018

ג’ים הילד גדל בחממה מוגנת לחלוטין, על ידי אימו ושלושת דודיו הרווקים. את אביו לא הכיר ואת סבו, ממנו יש לכולם רתיעה ואנו לא בדיוק יודעים מדוע, לא פגש מימיו. מתחום העיירה הקטנה בה הוא גר הוא כמעט ולא יצא והחיים נראים בסדר גמור. מה שג’ים לא יודע, והקורא כן הוא שהימים הם ימי טרום השפל הכלכלי הגדול ומה הסיכוי שדודי של ג’ים יצילחו לשמור על עסקיהם? איננו יודעים. האמת, שגם הספר לא עוסק בכך, אלא מסתיים עוד לפני השלכות המשבר ומתאר תקופה, אמריקאית אמנם, שהייתה ולא תחזור. תקופה של תמימות ושל עידן שחלף לבלי שוב מהעולם. הספר “ג’ים הילד” הוא ספר התבגרות כאשר ג’ים שמלאו לו עשר יוצא מתחום עיירתו הקטנה ובכל מסע הוא מבין עד כמה העולם גדול ועד כמה הוא קטן. הכל הולך בהדרגה, ג’ים פוגש ילדים אחרים, מאוים על ידם, מתחבר, רב, משיג הישגים, גאה בעצמו ולפעמים גם נבוך מקוטנתו, כאשר הוא מגלה למשל שחברו החדש הספיק אפילו לבקר בניו-יורק הגדולה, מקום אותו ג’ים לא מסוגל אפילו לדמיין. דימוי קלאסי לעולמו שלהילד שנהייה גדול ומפחיד יותר דווקא כאשר הוא גדל, מובא בחמשל המסתורי המגיע פתאום לעיירה, בחג המולד, כאשר בחצות בדיוק נדלקים האורות, אולם אז פתאום, החשיכה נראית לג’ים מאיימת כפי שלא הייתה אף פעם. התאורים של…

ציפורי גשם
כללי / 10 בדצמבר 2018

אחת ההנאות בספרות היא היציאה מאזור הנוחות. לרוב זה קורה בספרים שעוסקים בנושאים רגישים או כאלו שאינך מסכים איתם, אולם בספר “ציפורי גשם” הסיבה הייתה שונה. הניסיון לקרוא את הספר בעיניים של קורא ישראלי ייכשל. אין להתפלא על כך בספר של סופרת ילידת אינדונזיה, תושבת סינגפור ושמתרחש ביפן, ומצריך חשיבה שונה. אפילו הכריכה דורשת חשיבה. למה על ספר ששמו ציפורי גשם יש תמונה של דגים? ולכן צריך לעזוב את נקודת המבט בה אנו מורגלים ולשמור על ראש פתוח, להיכנס לאווירה היפנית ובכך להעצים את ההנאה מהספר. הספר נפתח ברן המגיע לאקאקווה (עיר שאינה קיימת במציאות) מטוקיו לאחר שאחותו נרצחה באכזריות. יציאתו מטוקיו מתרחשת לאחר פרידה ומריבה עם נאה, חברתו מזה כמה שנים הלוחצת עליו להתחתן ואנו למדים שלרן יש בעיות בהחזקת קשר ארוך עם נשים. רן מגיע ונפגש עם הקצין החוקר את הפרשה אבל למשטרה אין אפילו קצה חוט לפתרון. בתחילת הספר נראה שרן מגיע לטקסי הפרידה המסורתיים ולסגירת פינות. אנחנו חושבים שנכנסו לרומן בלשי שעיקרו מי הרוצח, ולמה, כי לא נראה שלקייקו יש אויבים, אבל מהר מאד מתגלה שלא זה העניין המרכזי בספר. רן נשאב למקום, ובמקום לסיים את ענייניו ולחזור לטוקיו, הוא נשאר שם ונכנס לנעלי אחותו. הוא מקבל משרה זמנית במקום בו היא עבדה, בית ספר משלים בו הוא…

שם טוב
כללי , ספרים למבוגרים / 22 בנובמבר 2018

“טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב” כך כבר אמר קוהלת, וכמובן שזה הפסוק שחשבתי עליו לכל אורך קריאת הספר “שם טוב”, אולם להפתעתי בסופו הסתבר שהמשך הפסוק: “וְיוֹם הַמָּוֶת, מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ” מתאים לא פחות, אבל הקדמתי את המאוחר ולכן, נגלגל את הסליל אחורה ונתחיל בצורה מסודרת. אני מאד אוהב ספרים קצרים. אני ממש לא אוהב את ההגדרה שלהם כנובלות. מהגדרה זו נובע משהו שלילי: “הוא לא מסוגל לכתוב רומן אז הוא כותב נובלות, זו רק נובלה”, וכו’, כאילו סגולתו של הרומן היא אורכו. כתבתי על כך במאמרי “בזכות הנובלה“, וספר זה מהווה דוגמה מצוינת לספר נהדר וקצר, בלי צורך לסווג אותו לקטגוריה כלשהי בגלל אורכו. חבייר מאיירינו הוא קריקטוריסט כבר ארבעים שנה. כל יום, כמעט, הוא שולח קריקטורה לעיתון. במהלך הזמן הוא מגלה את כוחו. כולם משחרים לפתחו, כולם רוצים שהוא יצייר אותם טוב, כולם פוחדים ממנו וכולם מתחנפים אליו. ראו את הכריכה המהפנטת, הקריקטוריסט הוא המלך, וביכולתו להצמיד כל פרצוף לכל אדם ומי לא ירצה פרצוף טוב? וכך, לאחר שנים, הוא זוכה בפרס שרת התרבות (או משהו כזה) על מפעל חיים. אני חייב לצאת מקולומביה הרחוקה אל הביצה שלנו, כי בדיוק השבוע קיבל הקריקטוריסט עמוס בידרמן פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים. בטקס, בספר, השרה אומרת כי אנשים רואים בדמיונם לא את…

הפיתוי להיות מאושרים
כללי , ספרים למבוגרים / 17 בנובמבר 2018

צ’זרה אנוציאטה חי לו בשקט יחסי, חיים משעממים למדי בעיר נפולי. הוא אלמן בן 77, שעבר כבר התקף לב והרופא אסר עליו כל מיני דברים. הוא אוהב לבלות עם נכדו, אבל לא ממש אוהב לבלות עם ילדיו. הוא יודע שבתו מנהלת רומן מהצד ושהבן שלו הומו, אבל הם לא טורחים לספר לו את זה והוא גם לא טורח לשאול. הוא לא אדם רע, אבל גם לא מנסה לעשות משהו טוב, הוא בוודאי שלא רוצה למות, אלא רוצה להמשיך לחיות, אבל לקורא נראה שחייו די ריקניים. הוא מסכים שהוא די אנוכי אבל לפי דבריו: “אדם אנוכי הוא מישהו שדואג לרווחתו בכל מחיר, אני לרווח הלא הגעתי מעולם. גם בתור אדם אנוכי נכשלתי”. פנינה זו היא רק דוגמה לשפע השניניות הציניות מעוררת החיוך שנתקלתי בהן במהלך הקריאה. את הסדק פותחת אמה שכנה חדשה בבניין ושצ’זרה מגלה לחרדתו שהיא סובלת אלימות קשה מבעלה. צ’זרה מכניס את אמה לחייו ותוך כדי כך נזכר בחייו שלו, בשגיאות שעשה וגם בבחירות שלא עשה, שכן, בכל פעם שלא בוחרים, נשארים כבולים למשהו או למישהו. הסדק שאמה פתחה, יגרום לצ’זרה לנסות להגיע לילדיו וביחוד עם בנו, וגם לנסות לעזור לאמה כפי יכולתו ובעיקר לנסות ולהיות פחות מריר ויותר מאושר. למרות החיוך הגדול על הכריכה, הספר אינו ספר שמח במיוחד, אבל סוף…