המלצות ספרים - סקירות וביקורות


ברוכים הבאים לאתר הסקירות שלי. לפרטים ויצירת קשר נא לפנות לגדי איידלהייט [email protected]
מעונינים לקבל את כל הסקירות? הצטרפו לערוץ הטלגרם של ספרים מומלצים!
מוות על הנילוס

הספר “מוות על הנילוס”, תרגום חדש לקלאסיקה של אגתה כריסטי הגיע בדואר ביום שישי העמוס. בשבת בערב הזמינו אותנו חברים וכשחזרתי כבר לא היה כוח לקרוא. קמתי בשבת מוקדם בבוקר והתחלתי מייד את הספר. הבן שלי ראה אותי קורא ואמר לי שאם ישי, הבן הצעיר שלי, יראה אותי, הוא יקרא את הספר ולא ילך לבית כנסת. תוך כדי כך נכנס ישי וראה אותי קורא ואכן ברגע שהלכתי לבית הכנסת ישי התחיל לקרוא עד שבעצמו הלך גם הוא לתפילה המאוחרת יותר, וכך התחלקנו אני וישי בספר במהלך השבת, וכשאני פרשתי לשנת צהריים ישי סיים אותו, ואילו אני סיימתי רק במוצאי שבת. סיכומו של דבר, תוך יום אחד קראנו שנינו את הספר. ומה אומר ומה אגיד, כריסטי עושה זאת שוב. אמנם הפעם, הייתי ער להטעויות ולשיגועים, כי בכל זאת כבר קראנו כמה ספרים בסדרה בזמן האחרון, והיה לי מושג לא רע מה בערך קרה, אבל אצל כריסטי גם אם יודעים, וממילא זוכרים משהו מהילדות או מהסרטים, הדרך היא העיקר, והמוני הרמזים המפוזרים בכל מקום, שלחלקם ייחסתי חשיבות בלי לדעת מהי (כמו מדוע טים רק הקריא חלקים מהמברק מגו’אנה לאימו ולא נתן לה לקרוא אותו) ומאחרים התעלמתי לחלוטין (טירון שכמותי), דורשים חזרה לאחור וקריאה צמודה, ואז מתגלה כי לכל פרט, כבר מהעמוד הראשון…

שומרת הערים האבודות
כללי , ספרים לנוער / 5 במרץ 2019

סופי היא ילדה בת 12 ויש לה סוד היא מסוגלת לקרוא מחשבות של בני אדם אחרים, זה לא כזה טוב כמו שזה נשמע, היא לא שולטת בשמיעת המחשבות כך שבכל רגע נתון היא קולטת את המחשבות של בני האדם הקרובים אליה ודבר זה עושה לה כאב ראש. בנוסף לסופי יש מוח מאוד מפותח והיא חכמה מאוד, היא לומדת בתיכון ובדיוק קיבלו אותה לקולג’ בסן דייגו. לסופי אין חברים מכיוון שהיא בת 12 שלומדת בתיכון, והיא תמיד מרגישה לא קשורה, הילדים בכיתה שלה מעליבים אותה ובכללי היא מרגישה אומללה. יום אחד במהלך סיור במוזיאון היא פוגשת בנער נאה בן 15, פיץ שדווקא את מחשבותיו היא לא מצליחה לקרוא  ואילו הוא מסתבר גם מצליח לקרוא מחשבות אבל לא את מחשבותיה. פיץ מספר לסופי שהיא אלפית ושמחפשים אותה כבר המון זמן הוא מגלה לה שיש עולם שמלא באנשים כמוה שמסוגילים לעשות כל מיני דברים מיוחדים כמו קריאת מחשבות, פיץ גם אומר שיש משהו מוזר בעיניים של סופי הן חומות ועיניים של אלפים הן תמיד כחולות, פיץ מתעלם מפרט זה בשלב זה ועובר איתה לעולם האלפים,  שם הוא מסביר לה יש אפשרות ללמוד בבית ספר יוקרתי שמתאים לאלפים כמוה ויוכל לספק לה אתגר מה שבית הספר הקודם לא עשה כי מוחם של בני אדם חלש…

סחלבים בשער הגיא
ספרים לנוער / 13 בינואר 2019

נחמד לפעמים ללכת קצת אחורה לספר ראשון של סופר, שיוצא בהמדורה מחודשת, מאחר ואת הישן כבר אין להישג ועדיין יש קוראים שמחפשים אותו. כזה הוא ספרה של אתי אלובים “סחלבים בשער הגיא”, שנכתב לפני כעשרים שנה. הייתי צריך לחפש ראיון עם אתי אלבוים כדי לשלות ממנו את המשפט הבא: “האמת שלקרוא ספר שכתבת לפני הרבה זמן יכול קצת לזעזע אותך, כי אתה פוגש את עצמך צעיר ולא מבושל. היום הייתי כותבת את הספר בצורה אחרת” (ראיון עם אהוד מקסימוב במגזין מוצ”ש). איני יודע עם אלבוים כיוונה לספר זה או דווקא לאחרים. לא צריך להזדעזע, הספר נחמד מאוד, אבל בוודאי שהצעירות וחוסר הבשלות מורגשים בו. טוב, חלפו עשרים שנה, ואין טעם לעסוק בכך, אז ננסה לכתוב מנקודת מבט שונה מעט. מה גורם למישהו בכלל לכתוב ספר? נראה שאלבוים, שהייתה מדריכה בבית ספר שדה שער הגיא נשארה מאוהבת במקום ובהיסטוריה שלו ופשוט החליטה לספר עליהם בספר חצי היסטורי. סיפור המסגרת הוא סיפור עכשווי (במונחי 1998) בו ליאור, נכד של ג’ף שלחם באזור יוצא לחפש תרמיל שסבו הטמין לפני חמישים שנה. ליאור חילוני, והוא צריך עזרה בחיפושים ומגיע דווקא לרות, שהייתה בעצמה מדריכה באיזור בשביל שתעזור לו. רות, דתייה, דוסית אפילו בפי חברותיה. אבל תצא לסיור באיזור עם בחור, חילוני שהוא בכלל לא…

שישה עורבים

אהבתי מאד את טרילוגית הגרישה של לי ברדוגו ושמחתי לראות שיוצא ספר נוסף, תחילתה של טרילוגיה חדשה, גם היא בעולם הגרישה, אולם בצדדים אפלים יותר שלו. אנו מגיעים לקטרדם, אי גדול ושוקק חיים מסוחרים עשירים ועד לעלובי החיים, תמצאו שם הכול, המוני תיירים ועשרות נוכלים. אין דבר שאין לו מחיר. מתברר לנו שאנו נמצאים כמה שנים אחרי האירועים בטרילוגיית הגרישה, תוצאות המלחמה לא לגמרי ברורות, נראה שיש סוג של הפסקת אש, אולם גרישה הם יצורים בסיכון. צדים אותם, הורגים אותם, משעבדים אותם ואם אתה גרישה עדיף לא להתבלט. באופן כללי עדיף לא להתבלט, שום מקום כמעט אינו בטוח, ואנשים הם בסך הכול עוד סוג של סחורה. הגיאוגרפיה מוכרת. בטרילוגית הגרישה היינו ברוסיה וגם קטרדם על נמליה, תעלותיה, שמה ושפתה מזכירים לנו מעט את אמסטרדם. טוב יותר ממעט. תאכלס, אנחנו באמסטרדם כולל ובפרט רחוב החלונות האדומים. גיבורי הסיפור, כולם דרך אגב נערים ונערות בגילאי 16-18, הם חבורה שראתה משהו בחיים שלה. לכולם נסיון עשיר ומר בחיים: רמאויות, גניבות, עבדות, מעשי שוד ופשע, בקיצור, גולדה הייתה אומרת עליהם שהם לא נחמדים. לכל אחד מהם אינטרסים שונים, הראשון הוא כמובן להישאר בחיים עוד לילה ואחרי זה מחפשים, חופש, נקמה, שלווה, חזרה הביתה או סתם עוד כסף. ברוב הספר אנו שוכחיםש הגיבורים כל כך…

ארטמיס

ספר מתח המתרחש על הירח. נשמע מצוין! הכירו את ג’אז, למעשה ג’זמין בשארה. כן היא מערב הסעודית, והיא גיבורת הספר במתרחש כולו במושבת ארטמיס, העיר הירחית הראשונה. אנדי וייר, הזכור לטוב מספרו The martian (ולפחות הפעם אין בעיה לתרגם את שם הספר עברית), מנסה לשחזר את ההצלחה ועורר אצלי ציפיות. ראשית כל, וייר בונה עולם שכמותו ראינו בסרטים ולכן קל לנו לדמיין אותו. כיפות גדולות המחוברות על ידי תעלות, פתחים המאפשרים יציאה וכניסה מהעיר, אתר הנחיתה של אפולו 11 בו מוקם מרכז מבקרים ותיירות לאורחים הבאים מכדור הארץ, ואזור תעשייתי בו מייצרים את האלומיניום הנדרש לבניית העיר וגם זכוכית וחמצן ועוד כל מיני דברים. ג’אז עצמה, אישה בת 26, שכפי שהיא מעידה על עצמה לקחה בתור נערה כל החלטה מטומטמת שכלבה מתבגרת יכולה לקחת, זרקה את רוב הכישרון שלה והיא עובדת בתור שליחה ומעבירה דברים ממקום למקום. כמו הרבה אנשים אחרים בארטמיס, יש לה גם עיסוק צדדי, של הברחות, ענף מבוקש למדי, אבל אפילו ככה, היא ענייה מרודה. והיא צריכה כסף. יש אנשים שיש להם כסף. הרבה אפילו, והם צריכים שג’אז תעשה להם כל מיני דברים חוקיים פחות או יותר, וכך ג’אז מסתבכת בשרשרת מזימות בינלאומיות. הספר מהנה, וייר מנסה להתרחק קצת מדימוי החנון הגיקי מספור הקודם ולכן חלקים גדולים (הרבה…

הרס ותקומה

טרילוגיית הגרישה מגיעה לסופה בכרך השלישי “הרס ותקומה”. כבר מהשם אפשר להבין בערך מה יהיה, ובמחשבה נוספת, שני הספרים הראשונים ( צל ועצם, מצור וסופה), כמו בעוד מקרים, מתבססים על הדגם של מלחמת הכוכבים. בספר הראשון היכרות עם הדמויות שזוכות לניצחון, בחלק השני היכרות עומק עם הדמויות שבינתיים נוחלות מפלה, ובחלק השלישי שוב ניצחון גדול, אבל כאן הסוף בהחלט לא היה צפוי, ואני לא ארחיב אפילו במילה. אם אינכם מכירים כלל את הטרילוגיה עדיף שתפסיקו לקרוא ותעברו לסקירה למעלה על צל ועצם. ואם כבר קראתם את שני החלקים, בוודאי חיכיתם להמשך. ניזכר בסוף הספר הקודם – אלינה חלשה מאי פעם, ללא צבא כמעט, כלואה במעמקי האדמה ללא יכולת לצאת וללא יכולת נצל את כוחה. עד מתי? לא ברור. היא למעשה אסירה. הספר מתפתח בקצב מהיר במיוחד, אין אפשרות לנשום, כל הזמן קורה משהו, ואמנם לא זכרתי בדיוק מי ומה הייתה כל דמות ומה ההבדל בין התופתי לבין הנשבי, אבל זה לא ממש הפריע לקריאה. אלינה משתחררת מכלאה בדרך לחפש את המגבר השלישי שיהפוך אותה לעוצמתית ביותר ולבעלת יכולת להתמודד עם האופל, או להיפך להיות כמוהו. כולם קצת בוגרים יותר וגם אלינה עסוקה יותר בגברים שבחייה. מאל איתו גדלה, ניקולאי הנסיך שרוצה להתחתן איתה בנישואי תועלת, והאופל, אויבה הגדול אליו היא…

קרן שמש ביער

צבי, הנריק, רישיק, האניק, ריצ’רד. כל כך הרבה שמות לילד אחד וזאת עוד לפני שהוא חגג בר מצווה. כנראה ככה זה כשצריך להחליף זהויות ומקומות ועוברים מארץ לארץ, גם השם משתנה. ספרה החדש של חיותה דויטש, “קרן שמש ביער”, מספר את סיפורו של ריצ’רד ונגר, שנולד בוורשה וחי חיים טובים עד לשנת 1939 בה השתנו החיים של כולם, פולנים ויהודים כאחד. לא פחות מסיפורו של ריצ’רד הספר הוא סיפורה של טרזה הפולניה, שגם היא הייתה בוורשה וכמו משפתחו של רישיק אולצה לעזוב את וורשה. שתי המשפחות התגלגלו לכפר נידח, סטולוביץ, הנמצא כיום בבלארוס. הקשר שנוצר בין שתי המשפחות, אביו של ריצ’רד העסיק את טרזה במפעל הכבול שהיה תחת שלטון ברית המועצות, התפתח לקשר עתידי בו טרזה לוקחת חסות ומצילה את רישיק הקטן לאחר שהנאצים פלשו לברית המועצות. סיפור, מרתק ככל שיהיה, תלוי בדרך סיפורו וכאן נבחנת עבודתה של דויטש שבחרה לספר סיפור חיים ולא ביוגרפיה. איני יודע אם יש הגדרה רשמית להבדל בין השניים, אולם עבורי אלו דברים שונים, ובעוד ביוגרפיה נצמדת לעובדות רבות, המתקדמות בציר זמן מסודר, דויטש מספרת בצורה חופשית יותר, נעה בין מקומות וזמנים, מימי המלחמה ועד ימינו, ובין שלושה קווי עלילה עיקריים. הקו של רישיק ומשפחתו, הקו של טרזה ומשפחתה והקו של אלישבע, הלא היא דויטש עצמה,…

ייתנו לנו פירות וחלב ירושלים

נגוסה מטקו מספר בגוף ראשון את סיפור עלייתו ארצה. כמו רבים מבני קהילת ביתא-ישראל, יהודי אתיופיה, הם ידעו תמיד שהם שונים, שיש להם מנהגים אחרים, ויש מקום אליו הם רוצים ושואפים להגיע, ירוסלם. בדומה לספר אחר שסקרתי בנושא (גודאי), גם ספר זה כתוב מנקודת מבטו של נגוסה הילד, בן 8, שחי חיים שלווים ופשוטים בכפר, ללא חשמל, ללא מים זורמים, כאשר מגיל 6 או 7 עוזבים את בית הספר ועובדים בשדות או עם הצאן ומסייעים בכלכלת המשפחה. אבל ההחלטה לעלות לישראל מתקבלת ומתחיל המסע. למרות שהמסע נשמע כמסע פשוט: הגעה לעיר הקרובה – גונדר, וממנה לבירה אדיס אבבה, הרי שבאתיופיה ואפילו בתחילת שנות האלפיים, שום דבר אינו פשוט. הדרכים מהכפר שורצות שודדים שלא יהססו לשדוד לאנוס ולרצוח, מורי הדרכים עלולים להתגלות כבוגדים המובילים את הקבוצה ישירות לשודדים, וגם בערים עצמם אורבות סכנות ואפילו חטיפות של ילדים. וכך ילד שלא ראה מימיו מכונית, והכביש מבהיל אותו, מוצא את עצמו בנסיעה של כיומיים באוטובוס מגונדאר דרך אגם טאנא ועד לבירה, כאשר בדרך יש גם גשר רעוע שצריך לעבור, דרכי עפר וסכנות נוספות. באדיס אבבה, פוגש נגוסה את סבתו ודודו, שעולים ארצה לפניהם, עד שבסופו של דבר מגיע גם תורם המיוחל לעלות ארצה. אני שמח לקרוא את סיפורם של יוצאי אתיופיה. הסיפור מרגש ויעניין…

מצור וסופה
כללי , ספרים לנוער / 7 במאי 2017

מצור וסופה הוא הספר השני בטרילוגיית הגרישה. את הספר הראשון סקרנו בעבר – צל ועצם. נהנתי מהראשון וחיכיתי לשני, אבל ההמתנה התארכה והספר השני לא יצא. זה לא מחזה יוצא דופן, מוציאים את הראשון ומחכים לתגובת הקהל. הבעייה בהוצאת חלק אחרי שלוש שנים היא שקהל הקוראים המקורי השתנה, לא תמיד זוכרים את הספר ולפעמים גם הטעם משתנה, בוודאי בספר פנטזיה שמיועדים בחלקם לבני נוער. אני זכרתי בהנאה את הראשון אולם לא ממש זכרתי את פרטי העלילה שלו. אלינה ומאל ברחו ומנסים לחיות באושר ובעושר, אבל האופל ממשיך לרדוף אחריהם. זו התחלת הסיפור בגדול אבל ממרבית הניואנסים הדקים כבר שכחתי וכך היה קשה מעט להיכנס לספר. נוצר ריחוק ממנו ומרחק הזמן גורם גם להתעניינות שנבנתה בעמל רב בספר הראשון לפוג. והרי זו מטרתם של הטריולוגיות, לפתח קהל מעריצים שיבנו קהיליה סביב הספר ויתעמקו בפרטים הקטנים, ואולי הלא חשובים, וינסו למצוא להם משמעויות וקישורים בין החלקים השונים. בשביל זה צריך זמן ולכן לא מוציאים את כולם כיחידה אחת אלא במרווחים של חצי שנה עד שנה. למה קרה העיכוב? אני לא יודע. אפשר כמובן להאשים את חוק הספרים ומצב השוק, אולם לא רנאה לי שזו התשובה. כנראה נמכרו מספיק עותקים בשביל להצדיק את הדפסת הכרך השני, אולם עכשיו המשימה של ההוצאה קשה יותר, שכן צריך…

חיי בלול התרנגולות

מקס היה רק ילד צעיר כאשר נאלץ לעזוב את אמסטרדם, בלי להבין לגמרי למה, ואפילו בלי לקחת את הדובי שלו, ולנדוד ברחבי הולנד הכפרית בחיפוש אחר מקומות מסתור, בסופו של דבר הגיעו לחווה אצל משפחת ינסן, שהסכימה להסתיר אותם ושם שהו כשלוש שנים, עד שחרור הולנד בידי הבריטים, ממש בסוף המלחמה. מקס צייר בזמן שהותו תמונות מהווי החווה ולאחר שנים, הוסיף להם טקסט ובהם סיפורו. זהו אינו יומן וגם לא ספר רגיל אלא ניסיון של מקס המבוגר לחזור ממרחק שנים רבות ולתאר מה חווה בתור ילד כאשר צייר את התמונות ומנקודת המבט של ילד, כאשר לעיתים מופיע קולו של מקס המבוגר. פתיחת הספר כוללת מבוא קצר ופתיחה מאת הסופר ובסיומו פרטים ביוגרפיים על הדמויות העיקריות המוזכרות בו. הספר שייך לסדרה המיועדת לקוראים צעירים. הספר הראשון בסדרה נסקר כאן בעבר (ארבע אבנים מושלמות) וספר זה מתאים לדעתי לקוראים מגיל 12 ומעלה. הספר אינו ארוך, הציורים נותנים לספר אופי רגוע יותר, אולם הטקסט אינו מתפשר ומתאר בצורה ישירה את מוראות המלחמה ואת העובדה שיהודים גורשו ונרצחו. הילדים שלי קראו את הספר בעניין רב.     חיי בלול התנרגולות נער יהודי במחבוא בהולנד מקס עמיחי הפנר הוצאת יד ושם 2017 (I live in a chicken house 2005) מגב הספר מקס הֶפּנרֵ היה בן שמונה כאשר…