ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

קודם כל אני חייבת לפרגן להוצאה על הכריכה והשם בעברית. כשיש שינויים גדולים מדי זה משנה את המשמעות המקורית ומאבד מחשיבות השם, וכאן יש היצמדות למקור. סטאר בת ה-16 נקרעת כל הזמן בין השכונה והעולם של השחורים בו היא חיה והוא חלק ממנה, לבין בית הספר היוקרתי שאליו היא הולכת בו רוב התלמידים לבנים. אלה שני עולמות שונים מבחינתה, והם לא נפגשים. פשוט לא. עד שלילה אחד חבר ילדות שלה נרצח בידי שוטר לבן, והיא העדה היחידה למעשה. סטאר צריכה להחליט אם להתחיל לדבר ולהשמיע את קולה, או לתת לשוטר להצדיק את עצמו ואת הרצח. כל הזמן תוך כדי קריאה, חשבתי לעצמי שזה חייב להפוך לסרט. כנראה שמישהו כבר הקדים אותי וזה מעולה. לדעתי זה ספר חובה לנוער, ומקווה שהסרט לא מאוד שונה ממנו. לקח לי קצת זמן להתחבר לסלנג של הדמויות ולדינמיקה, אבל ברגע שכן הספר זורם. והוא מדבר על כל כך הרבה נושאים בוערים! החל מגזענות וסטיגמות, ועד לערכים ומשפחה. את הדמות של סטאר לא כל כך אהבתי. יש בה משהו מאוד פסיבי, ולמרות שהיא מוחה על סטיגמות וגזענות כלפיה כשחורה, היא בעצמה קצת גזענית כלפי החבר הלבן שלה. לעיתים הכל בראש שלה, היא לא מבינה שלמי שסביבה בכלל לא אכפת מה צבע העור שלה או באיזו שכונה…

אני לא ממש קוראת ספרים דיגיטליים, אז זה היה חידוש להתנסות בזה. היה לי קצת מוזר וממש לא אותה תחושה של ספר אמיתי, אבל לפעמים זה יעיל יותר, נוח וקל, עניין אישי. תקציר: אדמירל ויליאם ה. מקרייבן נאם בטקס הסיום של בוגרי אוניברסיטת טקסס, אוסטין. את נאומו שאב בהשראה המוטו של האוניברסיטה, ‘מפה מתחילים לשנות את העולם’, ובו סיפר על עשרה עקרונות לחיים שגיבש במהלך הכשרתו הצבאית ביחידת ‘אריות הים’, עקרונות שסייעו לו להתמודד לא רק עם קשיים שבהם נתקל במהלך הקריירה ארוכת השנים שלו, אלא גם בחייו האישיים. אדמירל מקרייבן מאמין כי יישום עקרונות אלה יכול לשנות לטובה את חייו של כל אדם באשר הוא, וכתוצאה מכך גם את העולם כולו.הספר הנפלא הזה מספק תובנות פשוטות, עצות מעשיות ומילות עידוד שהעניקו מוטיבציה והשראה לעשרות אלפי קוראים גם ברגעיהם האפלים ביותר.אם אתה רוצה לשנות את העולם, התחל בכך שתסדר את המיטה שלך. אז מה חשבתי?למרות שלא היה לי ספר ממשי, הקריאה היתה ממש זורמת. ניכר לכל אורך הספר שמדובר באיש צבא שזה בדמו, ועבר הרבה חוויות ומבצעים. בכל אחד מהעקרונות שהוא נותן, הוא מביא דוגמאות מניסיונו הצבאי והכשרתו, כך שאולי לרובנו זה לא ניסיון רלוונטי אבל בהחלט יש לו סיפורים מעניינים, ומקבלים הצצה לסגנון האימונים ולרוח היחידה. העקרון הראשון, של…

כמו כל ספריה של אורה מורג, גם הספר הזה הוא ספר מתח היסטורי. למרות שיש לה ספרים רבים שעוסקים במלחמת העולם השניה, כל ספר מביא זווית אחרת וסיפור אחר. והפעם הוא על שתי חבורות ילדים שנמלטות כל אחת מארץ אחרת, לעבר היעד הנכסף- ארץ ישראל. תקציר: ספר מתח היסטורי זה מתאר שתי בריחות מסעירות של שתי קבוצות ילדים יהודים אמיצים, הנמלטים מציפורני הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה שולט על העולם הצוֹרֵר אדולף היטלר, מהבונקר האימתני שלו במאורת הזאב – משמיד מיליוני בני אדם ומחריב ארצות רבות. קבוצת ילדי המחתרת הציונית מעיראק – ארץ ערבית מוסלמית שגם בה משגשגת המפלגה הנאצית – מסַכּנים את חייהם בפעילות חשאית, לאחר הפַרהוּד (הפְּרעוֹת) בבגדד, ומוברחים בסתר לארץ ישראל בעזרת המחתרת. באותו הזמן, באירופה, קבוצת ילדים ללא הורים נמלטת מפולין הכבושה למחנות עבודה בסיבּיר הקפואה. לאחר נדודים וסכנות רבות מצטרפים הילדים לצבא הפולני למסע מאירופה לאסיה, ומשם עולים לארץ ישראל כ”ילדי טהרן”. אני קהל שבוי של אורה מורג ואני שמחה על כל ספר שלה. המחקרים המעמיקים על התקופה ההיסטורית, הידע העצום שהיא צברה לאורך השנים והשפה האיכותית שבה היא כותבת את הספרים, גורמים לי לקרוא כל ספר שלה שיוצא לאור. בספר הזה, מכיוון שעלילת המסגרת של מלחמת העולם השניה היא מאוד רחבה, יש…

אנו נוטים לחשוב על צמחים כמשהו שהוא יותר קרוב לדומם מאשר חי אבל דווקא בספר זה מנסה דניאל חיימויבץ לשכנע שצמח רחוק מלהיות דומם. לא רק העושר העצום בגנים, לצמחים רבים הרבה יותר גנים מאשר לבני אדם, אלא שהצמח מקיים קשרי גומלין עם סביבתו ולמעשה יש לו חושים. הספר רחוק מלעשות רומנטיזציה לצמחים. אין להם מערכת עצבים, כך מודגש בכל פרק מחדש וכל שימוש במילה חישה, דורש מעט משחק עם ההגדרות המילוניות וצמצום שלהן למינימום האפשרי ובכל זאת מופיעים תיאורים רבים המראים שהצמח רואה, שומע, מריח, טועם ומרגיש מגובים בעשרות ניסויים ואפילו סרטונים (אתר עם סרטונים רבים). לצמח חסרה תכונה חשובה שיש לבעלי חיים, הוא אינו נייד. איפה שהוא מצליח לנבוט שם הוא יהיה וזהו, ולכן הוא נדרש ליכולות אחרות. המנגנונים, בין אם תסכימו לקרוא להם חושים ובין אם לאו מתוארים בצורה מרתקת ואין לנו אלא להתרשם מפלאי הבריאה גם בצמחים הפשוטים ביותר (לכאורה כפי שנגלה). אפילו זיכרון יש לצמחים, מוגבל מאד, לא זיכרון במובן בו אנו משתמשים, אלא יותר כמו מערכת מצבים (machine state), מונח הלקוח מתחום המחשבים והמאפשר לצמח להגיב בצורה שונה לאירוע עתידי בהתאם לאירועים שונים שהיו בעבר. האדם תלוי לחלוטין בצמחים. בזכות הצמחים יש לנו חמצן ומזון והבנה טובה יותר שלהם חיונית להבטיח את עתידנו. כמובן…

הפעם על הכריכה יש אוניה ומפה וילד שנאחז בחבל ושוב ציפורים והכל לקח אותי לים. התחלתי את הספר הזה יום אחרי שסיימתי את ‘אני לא גנב’, והרגשתי, כמו בספר, שקפצתי כמה שנים קדימה. ניכר שהכתיבה בוגרת יותר, כבר לא מנקודת מבט של ילד, אלא נער שהמלחמה רק ביגרה אותו יותר. איצ’ו כבר עזב מזמן את בית היתומים של יאנוש קורצ’אק, הוא עובד בנגריה בגטו ופעיל בתנועת הבונד. הוא ורוזי לא היו חברים בבית, בכלל לא. אז הוא ממש מתפלא כשיום אחד היא מופיעה ומבקשת את עזרתו לברוח לארץ ישראל. בהתחלה, איצ’ו דבק במוטו שלו, אני לא עוזב, הוא אומר. אבל רוזי לא מוותרת ולאחר שכנועים איצ’ו מסכים לעזור לה. הם לומדים את המפות של הדרך, איך הכי טוב להגיע ובאיזה מקום יוכלו לעזור להם, והם יוצאים למסע לעבר הגשמת החלום. אחרי מעבר הגבול מפולין, הם עולים על הפאנצ’ו, אוניית המעפילים שיצאה מנהר הדנובה לעבר ארץ ישראל. מה קורה בדרך? הם הצליחו להגיע? ומה עם יאנק? כדי לדעת את כל אלה תצטרכו לקרוא את הספר. כבר בעמודים הראשונים איצ’ו אומר כמה פעמים שהוא לא עוזב. כי ורשה היא הבית שלו. והוא יעזור לרוזי, אבל אחר כך יחזור. אני הרגשתי, שהעזיבה שהיתה כל כך קשה לאיצ’ו היתה העזיבה של המקום שהיה לו…

אני מעריך את פועלם של הרבנים סתיו, וספרם זה הוא הספר השני בסדרה בה הם כותבים ביחד מתוך ליבון ההלכה בין שני רבנים, משני דורות, עם גישות שונות במקצת, שבמקרה הם גם אבא ובן. הספר הקודם עסק בשאלות בנושא זוגיות ומשפחה וכאן בנושא דומה אך שונה, יחסים של צניעות וקרבה בין גברים לנשים. נפתח בהערת אגב שנראה שהעולם הדתי גילה באיחור אופנתי את נושא המיניות. כמעט כל פרופיל שני בפייסבוק יהיה של יועץ או יועצת מיניות, או מישהו/י שמעביר סדנאות לנערים/נערות/זוגות/הורים וכגון אלו. מעין לחץ שהודחקוזמן רב, של משהו שלא מדברים עליהם כי “הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופתה”, ופתאום נהיה סדק, והכל מתפרץ בצורה שאינה ניתנת לעצירה.הדבר מתקבל על הדעת בציבור הדתי שאינו חרדי ואינו סגור בדלת אמותיו, שכן אין אפשרות להסתובב מטר במרחב הציבורי בלי שאותה מיניות פורצת אליך. בטלוויזיה, באינטרנט, בפרסומות, בכל מקום כמעט. על פער זה ובעיותיו עמדה הרבנית אוריה מבורך בספרה “מה את מבקשת”, (לא כתבתי בהרחבה על ספר זה מאחר והוא מיועד בעיקר לנערות). עוד ספר שיצא, הוא ספרו של הרב אליקים לבנון “שלום אהלך”. ספר הלכתי ופחות בעל אופי של שו”ת ומיועד ללומדי הלכה ולמדריכי כלות וחתנים במגזר הדתי. שלושת הספרים האלו יצאו באותו זמן, באותה הוצאה והגיעו אלי בחבילה אחת. הרבנים סתיו…

מי לא מקבל כל שבוע כמה אימיילים מאיזה עורך דין או בריסטר בטוגו המודיע לו על קרוב משפחה רחוק שנפטר והוריש לו כמה מיליוני אירו. למגי שיטס קורה משהו דומה, לייזה, מי שהעסיקה אותה לפני שנים כמנקה, מתה, והורישה לה בית בעיירה סאג הארבור וגם קצבה נחמדה. לכאורה תמו הצרות, אבל מסתר שהבית אינו ריק ומגיע עם אידית, אמא של לייזה הנמצאת בשלבים כלשהם של אלצהיימר. לפני שנצלול לספר, נגיד משהו על סאג הארבור, אחת מעיירות הקיט והנופש בקצה לונג איילנד, במדינת ניו-יורק. זה מקום יחסית קטן, יש שם הרבה אנשים עם בית שני, כולם שם עם סירות גדולות וקטנות, יש גם אטרקציות לתיירים, והתושבים הקבועים, כולם מכירים את כולם. שינוי מהותי מהעיר ניו יורק על המוניותה ומיליוני תושביה. כך שהמעבר עבור מגי, וביתה הצעירה לוסי בת השנתיים אינו פשוט. גם להיכנס לדירה שלפחות משפטית היא שלה, אבל גר בה מישהו אחר, שהוא עדיין רואה את עצמו כבעלים, וגם עצם החיבור המוזר הזה בין השתיים. מה לייזה חשבה לעצמה? כנראה הרצון לא להכניס את אמא שלה למוסד כלשהו, ואולי איזה חוב ישן כלפי מגי שנגיע אליו בהמשך. מגי לוקחת על עצמה את האתגר ואידית בסופו של דבר מתרצה, זה לא שיש לה הרבה ברירות. מכאן מתחילה דרך ארוכה של עליות…

היסטוריון לא יכול לשאול את השאלה מה היה אילו. אין עליה תשובה והשאלה חסרת ערך ואף מטופשת. יש אינסוף אפשרויות, ורק משהו אחד מהן קרה, אין טעם לעסוק בסוגיות היפוטתיות. אבל סופר בהחלט יכול לשאול מה היה אילו ורוברט האריס, בספרו ארץ אבות, מציג תמונה שונה של העולם, עולם בו גרמניה ניצחה במלחמה. ניצחה, לא בדיוק, יותר נכון לא הובסה. עם הרוסים, או יותר נכון מה שנשאר מהם עדיין נלחמים הרחק הרחק מעבר להרי אורל, יפן הובסה בידי ארה”ב בצורה אותה אנו מכירים, סין כלל לא קיימת (גם לא הודו ושאר אסיה ואפריקה ואמריקה הדרומית), כל מזרח אירופה מסופח לרייך בצורה דומה למה שהיה במלחמה וכל מערב אירופה הן מדינות חסות, פרט לשוויץ. בריטניה נכנעה, אדוארד השמיני שויתר על כתרו לקח אותו בחזרה, אליזבת וצ’רצ’יל ברחו לקנדה, וארצות הברית נמאס לה ממלחמות וחתמו הפסקת אש ומאז הם במלחמה קרה. הספר לא בדיוק עוסק בשאלה מה היה קורה אם היטלר מנצח, יש ספרים אחרים שמבצעים ניתוחים עמוקים יותר של הנקודה ההיפוטתית הזו (וגם שם יש לקחת הכל בערבון מוגבל כפי שכתבתי בפתיחה), אלא מציב מצב נתון של העולם. העלילה בשנת 1964 ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-75 של היטלר. היטלר עדיין חי אבל לא ממש מתפקד ולא נראה בציבור, וכנראה כבר…

לספר הגעתי בעקבות פרסומים על הספר החדש של תמי שם-טוב, “אני לא עוזב”, והבנתי שמומלץ לקרוא קודם את הראשון.הכריכה של הספר לקחה אותי לעבר. העיתונים הישנים, הילד המדלג, הציפורים והמצלמה, שנותנים רמיזה לדמויות מהספר. יאנק הוא ילד. והוא יתום. הוריו נפטרו ואחר כך גם סבתו. יש לו אחות- מירה, ולה יש בעל וילד. הוא רץ. הוא אוהב לרוץ. אבל הוא כבר לא יכול. בבית המחסה הקודם שהוא היה בו, שברו לו את הרגליים. כי הוא גנב. זה היה בעיקר עיתונים, ואוכל, ואת העיתונים הוא לפעמים גם החזיר. אבל זה לא היה משנה יותר. הוא חש נבגד ממירה, ששלחה אותו למקום כזה, שהשאיר אותו קצת צולע. ולכן הוא לא מאמין ואף כועס עליה כשהיא אומרת שהיא מצאה לו בית יתומים נהדר. צירוף מילים בלתי אפשרי. יאנק מגיע לבית היתומים של יאנוש קורצ’אק בלי אמון. הוא חושב שלכל דבר צריכה להיות תמורה ולכן מתייחס בחשדנות לכולם סביבו. הוא לא רגיל לזה שהילדים מנהלים את בית היתומים, שיש בו חוקים אחרים, וששם לא גונבים- מבקשים. (“אם אפשר-נותנים לו, ואם לא-לא.” זה כל כך פשוט ונכון!) ברגע שיאנק מבין שהוא הגיע למקום אחר, שרואים אותו, ושתמיד יש בו דרך להשתפר ולהתקדם, דברים מתחילים להשתנות. הוא מגלה שלמרות שלפעמים יש נפילות, אפשר לבקשר סליחה וגם…

בשנת 1988 נדהמו אזרחי המדינה ועימם גם שאר תושבי העולם לגלות שדווקא ישראל הקטנטנה הצטרפה כחברה השביעית לרשימה המצומצמת והמכובדת של מדינות המסוגלות לבנות ולשגר בעצמן לווין לחלל. באותו בוקר שוגר לווין “אופק 1” מפלמחים אל השמיים, ועשה היסטוריה. אל יהיה הדבר קל בעיניכם שכן באותו מועדון היו חברות רק ברית המועצות, ארצות הברית, צרפת, סין, יפן והודו. מה לישראל הזעירה ולמדינות ענק אלו? אילוצים וההבנה שאם אין אני לי מי לי. גם שיגורו הראשון של הטיל שביט היה בשנת 1961, שנה מוקדמת מאד. אפילו כיום, המועדון אינו גדול בהרבה וכולל כ-15 או 16 מדינות. אמנם לבנות לווין, נהיה דבר די קל ופשוט, אבל לשגר אותו זה עדיין עסק מורכב. חיים אשד הוא מאבות תוכנית החלל הישראלית והספר “היקום מעבר לאופק”, ולא נעלם מעיננו משחק המילים בשם, עוסק בו ובה. אודה שיש לי חשדות מספרים כגון אלו, שבהם לרוב נשוא הספר הוא גם יוזמו ונכתב באמצעות סופר צללים, בעיקר שגם זה כל מה שהכריכה מראה. איני יודע אם כך גם בספר זה, שכן כמחברתו מופיעה הגר ינאי. לשמחתי, רובו של הספר אכן עוסק בתוכנית עצמה, ולא באדם עצמו. קורות חייו של אשד מתוארים בקצרה ונראה שכל מטרתם להדגיש שהביטוי “ילד שלא יצא ממנו כלום”, שנאמר על אשד עצמו, אין לו…