ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

לפני שנתחיל נעתיק את ההגדרה למושג הבלחה, מפני שזה מושג שהמחבר המציא וכך: הבלחה – “פרוייקט זנוח שלא מצפים ממנו לכלום ונושא הדגל שלו נחשב למטורלל”. הגדרות מפורטות יותר ושפע דוגמאות נמצאות בתוך הספר עצמו, שמנסה גם לתת כלים וכללים שיאפשרו יצירת הבלחות. בספר נמצא דוגמאות להבלחות רבות, בעיקר אלו שהצליחו למרות הכל והפכו למכונות מזומנים. הדוגמאות מגוונות ומגיעות מענפי התרופות, קולנוע, תעופה, צילום מחשבים ועוד ולכל אחת מן סיפור משלה. ובעוד שבכל פרק יש התרכזות בסיפור אחד, הרי שמרובות בו הקפיצות, מה שיכול לגרום למעט הפרעה ברציפות הקריאה. גם כמות המונחים שמחבר הספר המציא לצורך הספר, גבוהה מהמקובל למרות שרובם מוסברים במקומם וגם במילון מונחים בסוף הספר. ספר שייך לקטגוריית ספרי הניהול והמנהיגות ולכן גם מנסה להביא תיאוריה כלשהי מאחורי ההבלחות ומאחורי ההצלחה והכישלון של חברות. אני לא מנהל שום דבר ולכן בעיקר נהנתי מהסקירות ההיסטוריות של ההמצאות השונות, כאשר הפרק על ראשית התעופה, עלייתה של חפרת פאן-אמ וקריסתה (אירוע שאני זוכר בעצמי), עניין אותי במיוחד. אולם חלקו כמדריך ניהולי בוודאי אינו מספק. הרי במבט לאחור זו לא ממש חכמה לקחת כמה מקרים שהצליחו בגדול והפכו חברה על סף כישלון ופשיטת רגל להצלחת ענק ולהסביר מדוע זה היה חייב להיות ככה. גם לא חכמה לקחת בראייה לאחור השקעות עתק…

אין המון ספרי אסטרונומיה בעברית, ולכן כאשר יוצא ספר חדש ועוד אחד שנכתב בעברית במקור בעברית זו בכלל חגיגה. מי שיצרה את “אטלס הכוכבים” היא נטע שלם-סוקולובסקי, חובבת ומדריכת אסטרונומיה. כמובן שאני, אסטרונום חובב בדמי ונשמתי, רואה חובה לתרום להפצתו והנה סקירה קצרה שלי עליו. הספר מרהיב מבחינה עיצובית ואת זה רואים מיד ולמעשה עוד באריזת הקרטון שהספר נשלח בה. אין פלא, שכן הספר הוא למעשה פרוייקט הגמר של נטע שלם-סוקולובוסקי בבצלאל, כך שכשרון העיצוב ניכר ויתרה מכך היא הייתה צריכה לחדש את הצד הויזואלי בדרך שטרם עשו לפניה בספר מעין זה. לא תמונות רגילות, אלא משהו מיוחד וחדש. מה שהיא עשתה הוא לא פחות ממדהים. נטע לקחה מאות, אולי אלפי חתיכות נייר צבעוניות, ומהן יצרה קולאז’ים של כל מה שאתם רואים בספר, רק תחשבו כמה שעות כל תמונה כזו לקחה. הנה שתי תמונות באדיבות נטע המתארות את התהליך, בראשונה רואים עשרות ניירות צבעוניים בשלל צבעי הקשת (לצערי המאמץ בוזבז עלי, אני עיוור צבעים וחלק נראים לי זהים לחלוטין) כמו בקטלוג של טמבור, ומהם בעקבות עבודה של גזירה חיבור והדבקה נוצרה קבוצת הכוכבים דרקון וכך כל הספר. אחר כך היו צריכים לטאטא את כל החתיכות הקטנות שנשארו. מן הסתם פחי המיחזור בסביבה התמלאו כולם. בסופו של דבר בספר זה נראה…

הסקירה הופיעה לראשונה, בגרסה מורחבת, בגיליון פרשת כי-תשא של מוסף שבת – מקור ראשון מפעם לפעם קוראים ראיון עם ירוק פעיל סביבה כזה או אחר, ועולה הטענה שאותו פעיל או פעילה לא מבינים, מדוע הציבור ה-דתי/ימני/שמרן לא מצטרף אליהם שהרי נושא כדור הארץ משותף לכולם. זו שאלה טובה שכן כדור הארץ והשמירה עליו הוא אכן נושא שצריך להעסיק כל אחד ואחד מאיתנו והוא בוודאי נושא שמעסיק אותי, אבל נראה שהתחלה של תשובה אפשר למצוא בספר “אפוקליפסה אף פעם” מאת מייקל שלנברגר, שכותרת המשנה שלו “כיצד הירוקים מנציחים עוני ופוגעים בכולנו” היא למעשה כתב אישום חריף נגד עשרות ארגונים ירוקים. למרות שארגונים גדולים טוענים ומצהירים כי הם א-פוליטיים וייתכן שכך ברמה הבסיסית, לפי שלנברגר בשורש הדברים עומדות דאגות שאינן רק קשורות לטבע. לפעמים אלו כוונת טובות שמפספסות את המטרה ולעתים מחשבה הנובעות מאג’נדות שונות. הספר מביא דוגמות רבות ומפורטות . כל פרק מתחיל מסוגיה כלשהי ומביא בשניים או שלושה עמודים את דעות הירוקים, ואחר כך מפריך אותן זו אחר זו. בין הפרקים ניתן למנות דיון בקשיות פלסטיק, יערות האמזונס, יצור חשמל בחוות רוח ושמש ואכילת בשר. ניקח לדוגמה את הצורך הדחוף לספק חשמל אמין למדינות עולם שלישי. קונגו מוזכרת בתור דוגמה לכך שהכפרים חיים ללא אנרגיה כמעט. במדינה שמספר התושבים עולה,…

הרעיון לרכז את כל האירועים בתנ”ך ולסדרם לפי תאריכים הוא רעיון נועז למדי. הרי לכאורה, אין חשיבות בין שני אירועים שאירעו סמוך אחד לשני בלוח השנה במרחק של מאות שנים אחד מהשני. אמנם ידוע כי יש תאריכים שנקבעו לדורות, כגון י’ בניסן שדווקא בו נחצה הירדן, ובוודאי התאריכים המפורטים בתלמוד (י”ז בתמוז, ט’ באב ט”ו באב), אולם לרוב קריאת אירועים ממקומות שונים בתנ”ך, בהקשרים זרים, תיראה אקראית. הרעיון גם מסקרן, כי לאחר ההסתייגות בסעיף הקודם, אולי הסידור בצורה זו של האירועים יעלה משהו חדש, קישורים שלא חשבנו עליהם קודם, חלוקה סטטיסטית כלשהי של אירועים לפי חודשים, ונצליח לדלות מכך תובנות חדשות. האירועים בספר מסודרים על לוח השנה מתשרי ועד אלול, עם חודשים עמוסי אירועים כגון תשרי וניסן וחודשים דלים כגון שבט. בתנ”ך עצמו אין יותר מדי תאריכים. בספר בראשית תאריכים מופיעים רק בסיפור המבול וכידוע גם הם לא ברורים, והספר דן בכך ובוחר דרך אפשרית אחת. בעיה נוספת היא אירועים המתוארכים בצורה חלקית בציון החודש ללא ציון יום. יש לא מעט אירועים כאלו והוצאתם מהספר הייתה פוגעת בו. מחבר הספר ייחס אירועים אלו לא’ בחודש. את הנימוקים לכך הוא מביא בפתיחה, אולם לדעתי יש להצדיק כל מקרה כזה בנפרד. יש מקרים שמסתברים מאוד שהם אכן בראש החודש, ויש מקרים עמומים…

ההלכה היא אחד הדברים הדומיננטים ביותר בעולמו של יהודי דתי, אם לא הדומיננטי בהם. היהודי הדתי מנסה לחיות את חייו לפי ההלכה, תוך הבנה ולימוד שלו אותה. ההלכה שהחלה בנתינת התורה בסיני, ולמעשה עוד קודם לכך, עברה דרך משמעותית בתורה, בנביאים, במשנה ובחתימת התלמוד. גם לאחר חתימת התלמוד ההלכה הולכת וממשיכה אולם בצורה שונה מעט, ואף שחיבורי הלכה רבים נכתבו, בכל שנה יוצאים חדשים. ספרו של הרב אוהד פיקלסר “מסיני ועד ימינו” מביא פרקים רבים מעולמה של ההלכה ומחלקם לשישה שערים שונים. בספר לא מופיעות ההלכות עצמן, אלא עיסוק בהלכה כמושג, ועניינים פילוסופיים הקשורים להלכה, שלעיתים הם הלכות בפני עצמן, כדוגמת הסוגיה התלמודית האם מצוות צריכות כוונה. במסתעף מכך עוסק השאר הראשון “פורמליות ומשמעות בקיום מצוות”. ההלכה כתובה בתורה בצורה מתומצתת ומופיעה בהרחבה בתורה שבעל פה, אולם גם בתורה נכתב כי הסמכות היא בידי חכמים ואפילו לשנות ההלכה. אולי הדוגמה הדרמטית ביותר לשינוי הלכתי שנעשה על ידי חכמים הוא הלוח העברי המחושב והקבוע, שהחליף את לוח השנה המבוסס על ראיית הירח. אני מתקשה לחשוב על שינוי מהותי יותר וכזה הנוגע לכל יהודי באשר הוא וכולל דינים שהעונש עליהם הוא כרת (אכילה ביום כיפור וחמץ בפסח). אפילו לשינוי זה קדמה התעקשותו לרבן גמליאל על חיזוק וביצור מעמד בית דין, גם כאשר…

הספר “פרשני המקרא” מילא אותי בהרבה שמחה ומעט עצב. שמחה כי הספר מעולה. עשרות ספרים נכתבו על פרשני המקרא אבל ספר כזה המרכז רבים מהם, הוא חידוש. שמחה כי הספר נכתב על ידי תלמידת חכמים גדולה ומהווה תוספת חשובה למדף הספרים המתחדש ובפרט אלו שנכתבו על ידי נשים, ובפרט אלו שמקריאה שלהם אין דרך לדעת שנכתבו על ידי נשים. אך עם השמחה גם מעט עצב על שהרבנית אביגיל ראק ז”ל לא זכתה לראות בצאת ספרה לאור ונפטרה טרם עת והובא לדפוס על ידי בעלה הרב יהודה הי”ו.בספר מעל עשרים פרקים העוסקים בפרשני המקרא הבולטים. כל פרק מתחיל בביוגרפיה קצרה על הפרשן, בעיקר בשביל להבין את הסביבה בה הוא למד וכתב ובעקרונות פירושו. מה היה חשוב לאותו פרשן, איך הוא מתייחס לפרשנים קודמים לו, מה הכללים שהיו לו, אם היו לו וכך הלאה. כל רעיון וכלל מודגם היטב, והקורא יכול להמשיך משם באופן עצמאי בעיון נרחב באותו פרשן.אורך הפרקים אינו אחיד, כצפוי רש”י זוכה לפרק ארוך במיוחד, הכולל גם עיסוק נרחב בפרשנות רש”י הבאה למטרות חינוך והתנגדותו לנצרות על רק גזרות התתנ”ו. פרשנים אחרים מקבלים פרקים קצרים יותר, ובכל אופן, אפשר למצוא הפניות לספרים נוספים ועבים שנכתבו על כל פרשן ופרשן. משרעת הפרשנות מגיעה מאונקלוס, שתרגומו הוא גם פירוש ועד הרב…

מי לא רוצה להיות טוב? כולם רוצים להיות טובים, ואולי אפילו בטוחים שהם טובים, אולם מה זה בכלל טוב. דווקא על השאלה הזו הספר אינו עונה. תחום המוסר, או האתיקה (אין חפיפה מלאה בין השניים), וההחלטה מה מוסרי ומה לא הוא בפילוסופיה של המוסר, ואילו הספר עוסק דווקא בפסיכולוגיה של המוסר. לא האם התנהגות מסוימת היא הנאותה במצב מסוים, אלא מה הפסיכולוגיה שתגרום לנו לבחור בהתנהגות כזו או אחרת, וזאת בהתייחס לשלל סוגיות, חלקן מהמפורסמות ביותר (שאלת הקרונית, ניסוי האסירים). מאחר ולשאלות אלו יש שייכות למיגוון תחומים כדוגמת פילוסופיה, פסיכולוגיה, כלכלה, סוציולוגיה ועוד, הרי שלפעמים התחומים מתערבבים והעיסוק גולש קצת מהתחום הצר של הפסיכולוגיה. בספר כעשרים פרקים, ובאים לתאר מה ההתנהגות שלנו, מה המנגנון העומד מאחוריה וברוב המקרים לא נוקטים עמדה מוסרית. לפחות לא בצורה גלויה, אבל בצורה סמויה, בהחלט אפשר להבין מה הלך רוחו של כותב הספר (ראו סוף פרק 8, המביא אמירה נאיבית ולדעתי גם שגויה ולא בהכרח מוסרית), ובפרק על שימוש בבעלי חיים, זה אפילו די ברור. אין כמובן מניעה לכותב ספר להכניס את דעתו האישית, אולם במקרים בהם בחר לעשות כך , בספר שרובו אמור להיות נייטרלי, מן הראוי לציין זאת. גם ככה הוויכוחים על מהו המוסר והאם הוא מולד או נרכש לא יסתימו בקרוב. הספר…

אני לא ממש קוראת ספרים דיגיטליים, אז זה היה חידוש להתנסות בזה. היה לי קצת מוזר וממש לא אותה תחושה של ספר אמיתי, אבל לפעמים זה יעיל יותר, נוח וקל, עניין אישי. תקציר: אדמירל ויליאם ה. מקרייבן נאם בטקס הסיום של בוגרי אוניברסיטת טקסס, אוסטין. את נאומו שאב בהשראה המוטו של האוניברסיטה, ‘מפה מתחילים לשנות את העולם’, ובו סיפר על עשרה עקרונות לחיים שגיבש במהלך הכשרתו הצבאית ביחידת ‘אריות הים’, עקרונות שסייעו לו להתמודד לא רק עם קשיים שבהם נתקל במהלך הקריירה ארוכת השנים שלו, אלא גם בחייו האישיים. אדמירל מקרייבן מאמין כי יישום עקרונות אלה יכול לשנות לטובה את חייו של כל אדם באשר הוא, וכתוצאה מכך גם את העולם כולו.הספר הנפלא הזה מספק תובנות פשוטות, עצות מעשיות ומילות עידוד שהעניקו מוטיבציה והשראה לעשרות אלפי קוראים גם ברגעיהם האפלים ביותר.אם אתה רוצה לשנות את העולם, התחל בכך שתסדר את המיטה שלך. אז מה חשבתי?למרות שלא היה לי ספר ממשי, הקריאה היתה ממש זורמת. ניכר לכל אורך הספר שמדובר באיש צבא שזה בדמו, ועבר הרבה חוויות ומבצעים. בכל אחד מהעקרונות שהוא נותן, הוא מביא דוגמאות מניסיונו הצבאי והכשרתו, כך שאולי לרובנו זה לא ניסיון רלוונטי אבל בהחלט יש לו סיפורים מעניינים, ומקבלים הצצה לסגנון האימונים ולרוח היחידה. העקרון הראשון, של…

אנו נוטים לחשוב על צמחים כמשהו שהוא יותר קרוב לדומם מאשר חי אבל דווקא בספר זה מנסה דניאל חיימויבץ לשכנע שצמח רחוק מלהיות דומם. לא רק העושר העצום בגנים, לצמחים רבים הרבה יותר גנים מאשר לבני אדם, אלא שהצמח מקיים קשרי גומלין עם סביבתו ולמעשה יש לו חושים. הספר רחוק מלעשות רומנטיזציה לצמחים. אין להם מערכת עצבים, כך מודגש בכל פרק מחדש וכל שימוש במילה חישה, דורש מעט משחק עם ההגדרות המילוניות וצמצום שלהן למינימום האפשרי ובכל זאת מופיעים תיאורים רבים המראים שהצמח רואה, שומע, מריח, טועם ומרגיש מגובים בעשרות ניסויים ואפילו סרטונים (אתר עם סרטונים רבים). לצמח חסרה תכונה חשובה שיש לבעלי חיים, הוא אינו נייד. איפה שהוא מצליח לנבוט שם הוא יהיה וזהו, ולכן הוא נדרש ליכולות אחרות. המנגנונים, בין אם תסכימו לקרוא להם חושים ובין אם לאו מתוארים בצורה מרתקת ואין לנו אלא להתרשם מפלאי הבריאה גם בצמחים הפשוטים ביותר (לכאורה כפי שנגלה). אפילו זיכרון יש לצמחים, מוגבל מאד, לא זיכרון במובן בו אנו משתמשים, אלא יותר כמו מערכת מצבים (machine state), מונח הלקוח מתחום המחשבים והמאפשר לצמח להגיב בצורה שונה לאירוע עתידי בהתאם לאירועים שונים שהיו בעבר. האדם תלוי לחלוטין בצמחים. בזכות הצמחים יש לנו חמצן ומזון והבנה טובה יותר שלהם חיונית להבטיח את עתידנו. כמובן…

בשנת 1988 נדהמו אזרחי המדינה ועימם גם שאר תושבי העולם לגלות שדווקא ישראל הקטנטנה הצטרפה כחברה השביעית לרשימה המצומצמת והמכובדת של מדינות המסוגלות לבנות ולשגר בעצמן לווין לחלל. באותו בוקר שוגר לווין “אופק 1” מפלמחים אל השמיים, ועשה היסטוריה. אל יהיה הדבר קל בעיניכם שכן באותו מועדון היו חברות רק ברית המועצות, ארצות הברית, צרפת, סין, יפן והודו. מה לישראל הזעירה ולמדינות ענק אלו? אילוצים וההבנה שאם אין אני לי מי לי. גם שיגורו הראשון של הטיל שביט היה בשנת 1961, שנה מוקדמת מאד. אפילו כיום, המועדון אינו גדול בהרבה וכולל כ-15 או 16 מדינות. אמנם לבנות לווין, נהיה דבר די קל ופשוט, אבל לשגר אותו זה עדיין עסק מורכב. חיים אשד הוא מאבות תוכנית החלל הישראלית והספר “היקום מעבר לאופק”, ולא נעלם מעיננו משחק המילים בשם, עוסק בו ובה. אודה שיש לי חשדות מספרים כגון אלו, שבהם לרוב נשוא הספר הוא גם יוזמו ונכתב באמצעות סופר צללים, בעיקר שגם זה כל מה שהכריכה מראה. איני יודע אם כך גם בספר זה, שכן כמחברתו מופיעה הגר ינאי. לשמחתי, רובו של הספר אכן עוסק בתוכנית עצמה, ולא באדם עצמו. קורות חייו של אשד מתוארים בקצרה ונראה שכל מטרתם להדגיש שהביטוי “ילד שלא יצא ממנו כלום”, שנאמר על אשד עצמו, אין לו…