ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

כמו כל כרך חדש בסדרת ספרי ההלכה של הרב יוסף צבי רימון גם הכרך על חנוכה מומלץ מאד. לכתוב סקירה על ספרים אלו היא מלאכה קלה למדי, שכן אפשר לרוב להעתיק את השבחים מהסקירה הקודמת ובכל זאת ננסה לחדש. הרב רימון וספריו ההלכתיים הם חלק ממהפכת ספרי ההלכה בדורנו (ביחד עם ספרי “פניני הלכה” של הרב מלמד ואחרים). כל דור צריך ספרים חדשים. גם כי ההלכה מתפתחת וגם כי הדור משתנה. בילדותי הספר הנפוץ היה קיצור שולחן ערוך של הרב גנאצפריד, מגאוני ישראל, אבל ספרו הוא משנת 1864. אפילו הספר שבפסיקה האשכנזית אין אפשרות בלעדיו (משנה ברורה), גם יכול להיות פחות בימינו ואין לתמוה על פירושים נרחבים שהתחברו לו בדורות האחרונים (לרוב על ידי קהל חרדי יותר, שאינו מעוניין בחידושים נוסח הרב מלמד והרב רימון). הספרים החדשים בוודאי לא יחליפו את המשנה ברורה, אבל הם מאפשרים הגעה שונה לקהלים נוספים. בספרים של הרב רימון פשוט תענוג ללמוד הלכה. לא רק לחפש את ההלכה הסופית, אלא לקבל שיעור שלם על כל נושא, מהמקורות בתורה ובתלמוד דרך הראשונים והאחרונים ועד ההלכה בת ימינו, הכוללת את הפסיקה לכל העדות והמנהגים. גם זה איחוד חישוב של ספרות ההלכה שמראש נכתבת כך שלא תהיה מיועדת לעדה אחת. בכל זאת, מי שירצה את קיצור ההלכות ימצא…

חקירות פרטיות נתפסות אצלי כעיסוק עם הילה זוהרת, אולי בגלל התוכנית הטלוויזיונית “בלשים בלילה” אי שם בשנות השמונים ושאר התייחסויות מעולם הבידור לתחום. אני מניח שיש צדדים זוהרים לנושא, אולם בספר “קלוז’ר” מאת סאם זיברט, יש התייחסות אחרת. זיברט, חוקר פרטי במקצוע, שלל חקירות שערך בשנים הרבות שהוא במקצוע, ומכל סוגי החקירות, בחר באלו שבהן ביקשו ממנו לאתר אנשים. אלו יכולים להיות קשרים ישנים מפעם, אנשים שנעלמו או ברחו או קשר שנותק. הסיפורים הרבים השזורים אחד בתוך השני, מראים על צד אחר של המקצוע, צד פחות זוהר, אבל עם הרבה אנושיות. אודה שחששתי מעט לפני קריאת הספר. הרבה חקירות הן עסיסיות. איך מגלים שהשותף מרמה אותך? וכוללים מצלמות ומעקבים ולא יודע מה עוד. זה נחמד אבל בעל רמת עניין מוגבלת. ישנן גם חקירות אישיות, שתמיד גורמות לצביטה בלב, לרוב אלו בקשות של בני זוג להשגת ראיות לבגידה, ובסופו של דבר משפחה מתפרקת. או שמא סכסוכי ירושה. מסכנים ההורים, נחת בגן עדן כבר לא תהיה להם. אלו החיים, אבל פחות נעים לקרוא על זה. חששותיי התבדו לחלוטין. הבחירה בחקירות איתור הצליחה לגרום לספר להיות לא רק אוסף מקרים אקראי אלא “לספר סיפור” בפני עצמו, למרות שהוא לא ספר עלילתי. אותו סיפור הוא בין השורות, והקורא למעשה צריך להשלימו לבד, סיפור על…

אני מאד אוהב תנ”ך, ואוהב לקרוא ספרים בנושא המציעים פרשנויות חדשות מכיוונים שונים. בכל שנה יוצאים כמה וכמה ספרים על סדר פרשות השבוע וספרו של הרב יהודה הרצל הנקין מצטרף אליהם, אם כי דן בעיקר בספר בראשית ומעט מאד בספר שמות. לפני שנעבור לספר עצמו אומר שהמבוא גרם לי לעוגמת נפש מסוימת בפסקה הבאה: “אכן, לא חסרים חיבורים על התורה בדרך הפשט שהם אפרוריים וחסרי דמיון. אנו עדים בימינו לספרים המאריכים בניתוחים לשוניים סטרליים, בתיאורי רקע המוסיפים אך מעט להבנת הנעשה ולא כלום לתחושה הדתית ולהארתו של הקורא, ובהסברים מסוגים שונים שאינם מושכים ואינם משכנעים. אין פלא, איפוא, שהקורא זונח את הספרים הללו על המדף וחוזר למקראות גדולות הישן והמוכר”. פסקה זו צורמת ומטרתה אינה ברורה, ומדוע יש להקטין ספרים וכותבים אחרים בצורה כזו ומי מבטיח שלא יהיו כאלו שיחשבו דברים אלו על הספר הנוכחי? בקיצור פסקה מיותרת. תורה מוטלת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא ויכתוב, ומי שמתאים לו, יקרא. נניח לפסקה זו ונדון בספר עצמו. דברי התורה נקראים מהלכים ורובם מחולקים לכמה חלקים קצרים. מטבע הדברים לחלק מהרעיונות בספר אני מסכים, אחרים מתקבלים כאפשריים וחלקם אכן עושים שימוש בדמיון כפי שהרב עצמו העיד ואותם אני מתקשה לקבל. נדגים באמצעות המהלך הראשון לפרשת וירא המכונה “ענייני סדום”. במהלך ששה פרקי…

סקירה של הבת שלי מתוך דף האינסטגרם שלה: “אל תסתכלו בכריכה“ כששמעתי את השם ‘מוזיאון החלל’ חשבתי שמדובר בספר ילדים, ולא ידעתי אם אני רוצה להשקיע בזה זמן. אבל הבטיחו לי שזה לא וזה באמת לא ספר ילדים! אפשר לתווך את הידע בו גם לילדים אבל לדעתי הוא מתאים בעיקר לנוער צעיר ומעלה, וכן, הוא אפילו יעניין מבוגרים. גדלתי על אסטרונומיה. מה זה גדלתי, אני לא זוכרת איזה סרט ראיתי קודם- הארי פוטר או אפולו 13.. מאז ומתמיד יצאנו לתצפיות בלילות בלי ירח, במדבר ובשקט. כל הקרדיט על זה הוא רק לאבא שלי, ובזכותו יש לי עולם מושגים גדול בהקשר לחלל וליקום, ככה שרוב הדברים בספר לא היו חדשים לי, אבל בהחלט היו מעניינים. הספר גדול, מרגישים כאילו נכנסים למוזיאון ועוברים במסדרונות של התצוגה. אני דמיינתי את זה עם דגמים של כוכבי הלכת בקנה מידה מסתובבים במערכת השמש. בתור התחלה, עושים לנו קצת סדר במה יש ביקום, איפה אנחנו בתוך הדבר הזה ומה הולך להיות. החלק הראשון של הספר נותן הקדמה על טלסקופים, והסבר על כוכבי הלכת, השמש, וקבוצות הכוכבים שאפשר לראות בשמיים (אתם יודעים לזהות חלק?). בהמשך, הספר מתקדם מעבר למערכת השמש שלנו, ומגיעים לעולם שרחוק שנות אור מכאן: איך כוכב נולד? מה קורה עד שהוא מת? מהם חורים…

כל כך מעט היה צריך בשביל ש-20 ביולי 1944 ייראה אחרת. ניסיון ההתנקשות בהיטלר שכלל אחריו הוראות מדוקדקות להפיכה צבאית, להשתלטות על מוסדות השלטון בבירה ולהכפפת כוחות צבא ענקיים בחזיתות השונות לשלטון החדש יצא לדרך.תקלות רבות, החלטות שגויות עד כדי אבסורד, והמון חוסר מזל, ושום דבר מזה לא קרה. עוד שמונה חודשים ועשרות אלפי הרוגים ונרצחים עד אשר הושגה הכניעה. כמעט כל המשתתפים בהתנגדות הוצאו להורג.מעבר לשאלה מה בדיוק השתבש ולמה, הנידונה במפורט לקראת סוף הספר, מנסה הספר להביא בצורה מלאה את סיפורה של תנועת ההתנגדות הצבאית להיטלר החל מעלייתו לשלטון ועד ניסיון ההתנקשות הכושל. אבל מעבר לתיאור ההיסטורי, עושה אורבך מעשה שקצת “מסוכן” להיסטוריון והוא ניסיון להיכנס למניעים.את מאמצי ההתנגדות אפשר לחלק לשניים, מעשים יחידניים וכאלו מפורטים שניים בספר (לא נראה שהיו הרבה יותר מזה): גיאורג אלזר שעוד בשנת 1939 הצליח כמעט להתנקש בחייו של היטלר ולגרום לשאלה שאף אחד לא יכול לענות עליה, “מה היה קורה אם”, במבצע יחיד בלתי ייאמן, והניסיון השני שהיה יותר מעשה סטודנטי ללא תוצאות של ממש ובוודאי ללא יכולות להתנקש בהיטלר של הנס שול, סטודנט ממינכן וחבורתו הידועים בכינוי “הורד הלבן”. אבל פרט לאלו, הייתה תנועת התנגדות נרחבת, עם קשרים בצבא, במודיעין (עד ראש האבווהר עצמו, אדמירל קנאריס) ובגופים אזרחיים שונים. היו אנשים…

זה כבר הספר הרביעי בסדרת “היסטוריה של … לכל הגילאים” (הקודמים היו העולם, המדע, הפילוסופיה), וכמו קודמיו הוא מיועד לכל הגילאים. אולי לא בדיוק לכול. הרגשתי שהפרקים הראשוניים כתובים בצורה המתאימה לילדים, אך די מהר הספר עובר להיות בשפה שמתאימה יותר לנוער ומבוגרים. כלכלה היא עניין מורכב, מתחום מדעי החברה, וככזה אינו תחום מדעי קלאסי כדגומת פיזיקה או מתמטיקה. כלכלים מומחים בכך שהם מסוגלים לנתח מצויין מה קרה, אבל אין להם שום הסבר בזמן אמת, למה מחר יקרה מה שיקרה. וויכוחים בין כלכלים כאשר כל אחד אומר ההיפך הגמור הם עניין שבשגרה. ובכל זאת הספר מנסה לנתח כמה תיאוריות קלאסיות של מדעי הכלכלה, חלוקת המשאבים, יתרונות יחסיים, שוק פתוח ושוק סגר, אינפלציה שפל ומיתון, בועות אשראי ושלל מושגים כאלו שאכן רצוי שכל אחד יכיר ברמה כלשהי. מספר שנכתב בשנת 2017 הייתי מצפה ליותר דוגמאות ואפילו התמקדות בשנים האחרונות. הספר צריך להיות גם מעשי, ואמנם מרתק לקרוא על הכלכלה בימי המהפכה הצרפתית, וזה אף נושא הספר, אולם לדעתי הקורא מחפש, גם עם הכותרת אכן לא מבטיחה, תובנות על ימינו. זה לא הספר הראשון שמנסה להנגיש כלכלה בצורה פשוטה (ראו למשל כלכלה בקומיקס), אך לפחות הוא מנסה לשמור על נייטרליות ולבעיקר להציג גישות שונות, ולא מתיימר לבחור לעצמו אחת מהן, אלא בעיקר…

אני מאד אוהב את הרב שרלו שמחשבתו תמיד מקורית ומאתגרת. במסגרת שיטוטיי בספרייה הביתית אחרי ספרים שלא קראתי ונמצאים בכל מיני מדפים והגיע הזמן לראות מה פספסתי, הגעתי לספר זה וקראתיו בסקרנות מרובה. מחלוקות יש פה בשפע, ועכשיו במיוחד. ספרו של הרב שרלו מדבר על המחלוקת, על נחיצותה ובעיקר איך לעשות אותה. ככל שהדברים יפים הם כל כך רחוקים ונראים לי בלתי מציאותיים לתרבות הויכוח בישראל שבאמת בא לבכות. אין בארץ שום תרבות של דיון. החל מאולמות הכנסת, דרך אולפני הטלוויזיה ושידורי הרדיו, שנראים לרוב כמו טרוף ככל יכולתך, כמובן לא בטורים בעיתונות המודפסת וגם לא ברחוב. על מה שקורה במרחב הרשתי, אני בכלל לא רוצה לדבר. כתוצאה מכל אותם ויכוחים ודיונים עקרים, מעולם לא הצליח איש לשנות את דעתו של מישהו, ואני בספק אם מישהו בכלל הצליח לגרום לשני להקשיב לטענות כלשהן שלו. לא משנה מה תגיד, תיתקל בהאשמות ובשינוי נושא מה שמכונה Whatboutism, ובמצב בו אין למעשה שום אפשרות להעמיק מעט ולנסות להבין את עיקרי הדברים. הכל פשטני, רדוד ועל פני השטח. הרב שרלו אינו תמים והוא יודע שכך הדברים, בוודאי כאשר כתב את ספרו לפני כשנתיים ובוודאי כעת, וכפי שהוא כותב על עצמו הוא נכווה מספיק ממחלוקות רבות בעבר וכעת התרחק מהן, וגם אני בקושי שומע אותו…

בדיוק בשעת כתיבת שורות סקירה זו נחתם בבית הלבן הסכם היסטורי בין ישראל לאמיריות והצרהת שלום עם בחריין. והפלסטינים מה איתם? נדחקו הצידה, אבל בעוד אנו חולמים על איי הדקלים והקניונים האדירים ונטולי המיסים במפרץ הפרסי, הפלסטינים כאן והם בעצמם מבולבלים. אני חושב שהמהירות שבה קראתי את הספר, מראה שיש צמא בישראל לספרים מסוג זה. אוהד חמו מביא בתשע רשימות קצרות, מבט פנים על הפלסטינים ביהודה ושומרון ורצועת עזה. לחמו ניסיון של כעשרים שנה בתחום, ואמנם הוא מביא דברים והתרשמיות אישיות שלו, אבל חזקה אליו שיש לו בקיאות בתחום. הספר אינו מכסה את כל הנושאים בחברה הפלסטינית, אך מביא מבחר גדול של נושאים, עושה סדר בין הפלגים השונים, השאיפות של כל צד, ההיררכייה של הארגונים ועוד מוסיף עשרות עדויות של אנשים, חלקם אפילו בשמותם, עם דברים מעיינים, ולפעמים שונים מהותית ממה שנאמר בפומבי השכם והערב. בספר תובנות רבות והוא גם יכול להתחיל להיות תשובה לשאלה מדוע רעיונות שנוסו עד עכשיו לא ממש עובדים, ומה כן יכול לעבוד. חמו מנסה להיות נייטרלי אפילו שהוא ישראלי ולהיות רק מראה משקפת למה שהוא רואה ושומע, ולרוב גם מצליח. לתובנה אחת הגעתי בעצמי די בהתחלה וחמו כותב אותה במפורש (עמ’ 152): “כל קיצוני יגלה בבוא היום שיש מי שאיגף אותו, ובלי משים הפך אותו…

אפתח בווידוי שחוץ מזה שוייצמן היה הנשיא הראשון של מדינת ישראל, שהוא היה מדען ופתיח תהליכים שקשורים לאצטון ועזרו מאד לבריטים, ועקב כך היה בקשרים אישיים מעולים עם כל השלטון הבריטי, קשרים שהביאו גם להצרת בלפור וגם לאי נסיגה מוחלטת ממנה בהמשך, איני יודע הרבה על וייצמן. כאשר קיבלתי את הספר העב כרס עד מאוד (למעשה הייתי בטוח שיש במעטפה לפחות שלושה ספרים), המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה: “האם מתארים בספר כל אפצ’י לממחטה שהוא עשה?”. בכך נפלתי בדיוק לקלישאה אותה מנסים כותבי הספר לנפץ כבר בהקדמה (עמ’ 9): “תפארתו של וייצמן בזיכרון הקיבוצי הישראלי ומחוצה לו עיקרה בהצהרת בלפור המהבהבת מדי כמה עשורים. אחר כך הוא נזכר כנשיאה הראשון של מדינת ישראל. כל שאר פרטי הזיכרון נדחסים לאותה ממחטה מפורסמת שרק אליה כביכול הוא יכול לדחוף את חוטמו.” תיאור מדוייק יותר של עצמי וכנראה של עוד רבים, לא יכולתי למצוא. בכל אופן, אני בבעייה עם ספר כזה. אין לי יכולת לשפוט אותו מבחינת איכותו המחקרית, אני לא מהתחום ולא מכיר את המקורות. השתכנעתי מרצינות המחברים. מטרתם להדגיש את חשיבותו של וייצמן להקמת מדינת ישראל. הדימוי שאותו הם נוקטים (ואינם הראשונים שעושים זאת) הוא שוייצמן היה משה המוליך את העם במדבר ואילו בן גוריון, יהושע המנחיל את הארץ. מאחר…

לקראת סוף שנות השישים, העלו מדענים שונים השערות בתחומי תיאוריות החלקיקים, מתוך מטרה למצוא מה נותן לאטומים את המסה שלהם. חישובים הראו שהמשקל הבודד של המרכיבים הבסיסיים יותר של החלקיקים שהתגלו בשנים הקודמות, אינו מגיע למשקל האטום בכללותו וחסר משהו במערכת.אחת התיאוריות טענה שהמרחב כולו הוא מעין שדה גדול, וחלקיק מסוים, מצליח לתת לחלקיקים אחרים מסה התחלתית כך שבשילוב עם האנרגיה שיש להם, מתקבלת מסה גדולה יותר (שחלקה מסה במובן שאנו מכירים וחלקה אנרגיה, שגם היא לפי תיאוריות היחסות של איינשטיין, שקולה למסה). אמנם יותר מאיש אחד הגו חלקים מהתאוריה, אבל בסופו של דבר היא, וכן אותו חלקיק נקראו בשם: “בוזון היגס”. אם לא הבנתם את המשפט האחרון, זו אשמתי, הספר מתאר זאת בצורה ברורה ונהירה. בשנות השישים לא הייתה שום אפשרות לערוך ניסוי שימצא את הבוזון או הוכחות לקיומו אבל ככל שמאיצי החלקיקים השתכללו ועבדו באנרגיות גבוהות יותר, היה נראה שהמטרה מתקרבת. בספר מפורט המסע הארוך מהתאוריה ועד הגילוי בפועל תוך הסברה של התאוריה והמונחים, כך שהיא תובן, ולו בצורה בסיסית גם להדיוטות (כמוני) בתחום. למעשה הספר מסתיים כמעט בתגלית. הספר יצא בעברית בשנת 2019, אולם המקור הוא משנת 2010 עוד בטרם החלקיק התגלה. זה היה נראה לי די מוזר, ואכן הסופר היה צריך להוסיף אחרית דבר, למעשה פרק…